בקשה לביטול צו קיום צוואה

בקשה לביטול צו קיום צוואה

 

 

 

 

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותים משפטיים שונים בתחום הצוואות והירושות כגון עריכת צוואה, הגשת בקשות לצווי ירושה, הגשת בקשות לצווי קיום צוואה.

 



לפנינו מקרה של בקשה לביטול צו קיום צוואה אשר נידונה בבית המשפט המחוזי בחיפה בפסק דין שניתן על ידי השופט ח.פיזם – סגן נשיא.

 

 

פסק דין

 

 

1.         בקשה מתוקנת לביטול צו קיום צוואת המנוחה ברכה ירימי ז"ל מיום 12/12/94 שקויימה בבית משפט זה, על ידי כבוד השופט הרשם עודד גרשון ביום 18/02/96 (להלן: הצוואה והצו לפי הקשר העניינים). הצו ניתן לפי בקשת המבקשות והמשיבה 1 כשעל התצהיר חתומה המבקשת 2.

 

            הצוואה היא נוטריונית על פי סעיף 22 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן: חוק הירושה). הצוואה ניתנה בפני הנוטריון העד עמירם חרלף אשר אישר, עובר לחתימת הצוואה, כמפורט באימות החתימה הנוטריוני: "שוחחתי עם המצווה, ברכה ירימי, שזוהתה בפני על פי תעודת זהות 5-579734, לאחר שנוכחתי שהיא מבינה את משמעות הצוואה שנערכה, לפי בקשתה, היא חתמה את שמה הפרטי על כל אחד מדפי הצוואה, ובנוסף לכך הטביעה את בוהן אגודלה הימני על כל אחד מדפי הצוואה. ולראיה הנני מאמת את חתימתה בחתימתי ובחותמי".

 

2.         בבקשה המקורית נטען כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה וכן כי הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת בעשיית הצוואה. בישיבה מיום 13/04/03 חזרו בהם המבקשים מן הטענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה והודיעו כי הם מתרכזים בטענה כי המנוחה נתנה את הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת.

 

            המשיבים טענו כי למעשה יש למחוק את הבקשה על הסף. זאת בהסתמך על סעיף 72 לחוק הירושה, הקובע כי ניתן לבטל צו קיום צוואה על סמך עובדות או טענות שלא היו בפני הרשם בעת מתן הצו. בנדוננו היו המבקשות גם מבקשות בבקשה לקיום הצוואה והמבקשת 2 אף חתמה על תצהיר לתמיכה בבקשה. גם לא היתה מחלוקת על כך כי המבקשים נהנו מחלקן על פי הצוואה. הכירו את הצוואה ולא העלו על דעתן, בשעתו, להתנגד לה. כל טענותיהם של המבקשים נגד הצוואה היו לכאורה ידועות להם או היו צריכות להיות ידועות להם, בעת, שהוגשה הבקשה לקיום הצוואה (כשנתיים לאחר מות המנוחה). כך שמסכים אני שבנסיבות כאלה סעיף 72 לחוק הירושה מהווה מחסום המונע מהמבקשים לטעון נגד קיום הצוואה מיום 18/02/96, בבקשה מאוחרת משנת 2003 (על סף תקופת ההתיישנות).

 

3.         בכל מקרה וגם על מנת להפיס את דעתם של המבקשים, אומר מייד, כי גם לו סברתי שסעיף 72 איננו מחסום להגשת הבקשה לביטול צו קיום צוואה, עדיין סבורני כי יש לדחות את הבקשה. טענת המבקשים נגד הצוואה היא כי היא ניתנה בהשפעה בלתי הוגנת על המנוחה. המבקשים טוענים כי למנוחה היתה תלות מקיפה ויסודית בעו"ד רמי הבר (המשיב 2) עד כדי שהיא היתה בשליטתו המלאה ומכאן להענקת המנה מהעזבון למשיב 1 לשכת אליהו הנביא של הבונים החופשיים (להלן: הלשכה). ייאמר מייד, שלא עו"ד הבר הוא אשר ניסח את הצוואה או ערך אותה, אלא, עו"ד חרלף. על כך עונים המבקשים שגם עו"ד חרלף חבר בלשכה וממילא גם דעתו נוטה לטובת הלשכה. עדיין צריך היה להוכיח שעו"ד חרלף נוטריון בגד, במקצועו והפר את חובתו ללקוחתו המנוחה ליתן לה ייעוץ הוגן ואוביקטיבי בעשיית הצוואה שלה. זה לא הוכח.

 

4.         ישנו אמנם פגם טכני באישור הנוטריוני של הצוואה, שכן צריך היה, כמצוות סעיף 22(ב) לחוק הירושה, שהצוואה תקרא בפני המצווה, וכי זו תצהיר שזו צוואתה וכי הנוטריון יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהירה, כאמור. בגוף הצוואה לא ציין עו"ד חרלף דבר, לעומת זאת, באימות החתימה הוא ציין: "שוחחתי עם המצווה..., לאחר שנוכחתי שהיא מבינה את משמעות הצוואה שנערכה לפי בקשתה, היא חתמה...". אמנם חרלף בתצהירו נ/19 ציין כי הוא הקריא בפני המנוחה את הצוואה מילה במילה, אך בהתחשב בזמן הרב שעבר מאז שהמנוחה חתמה על הצוואה ועד היום הזה (כעשר שנים), אני מעדיף לצאת מתוך הנחה שמה שכתב עו"ד חרלף על גבי האימות הנוטריוני משקף את המציאות ולא זכרונו, בתצהירו. עדיין מאמין אני לעו"ד חרלף שהוא נפגש עם המנוחה לפני עריכת הצוואה וערך את הצוואה לפי הוראותיה. כך שבסופו של דבר ניסוחו הפגום בהתייחס לאישור הצוואה, נשאר פגם טכני. אני מאמין שהמנוחה הבינה וידעה את כל פרטי הצוואה ורצתה בה כלשונה (כפי שפורט בצוואה).

 

5.         אין חולקים על כך כי עובר לעשיית הצוואה היתה המנוחה חולה והיא אז כבת 70 שנה. המומחה הפסיכיאטר ד"ר אליק יופה (ת/1), הגיע למסקנה על סמך מסמכים רפואיים (הוא לא בדק מעולם את המנוחה), שהמנוחה סבלה מדמנציה וכי לא הבינה את טיבה של הצוואה עליה חתמה וכי לא ניתן לשלול אפשרות של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לעשיית הצוואה. מהטענה שהמנוחה לא הבינה בטיבה של הצוואה, חזרו בהם המבקשים וקביעתו של ד"ר יופה כי לא ניתן לשלול אפשרות של השפעה בלתי הוגנת היא במקרה הטוב (לעמדת המבקשים), אפשרות בלתי מוכחת.

 

לעומת זאת, עולה ממסמכים אחרים (אוביקטיביים) ומעדויות אחרות שעובר לעשיית הצוואה, היתה המנוחה במצב נפשי טוב, הבינה את הסובב לה והיתה עצמאית ובשליטה מלאה. כך עולה ממכתב השחרור מיום 04/12/94 (בית החולים "בני ציון") "באופן כללי היתה (המנוחה) בהכרה אכלה ושתתה והגיבה לתקשורת איתה". במכתב שחרור סיעודי ממרכז רפואי "בני ציון" מיום 28/07/94 נאמר: "חולה בהכרה מלאה, משתפת פעולה". בבדיקה סיעודית נ/4 מיום 01/01/94 ומיום 01/04/94 ומיום 01/07/94 ומיום 01/10/94 בבית האבות של העדה היהודית הספרדית בחיפה, צויין שהמנוחה מתמצאת במקום ובזמן, שקטה ונחמדה. בשאלון מידע נ/6, צויין שהמנוחה מתמצאת בזמן ובמקום, מדברת רגיל ויוצרת קשר עם הסביבה. המסמכים הנ"ל משתלבים עם עדויות ההגנה של ירימי משה וגמליאל מרים, אחייניה של המנוחה (נ/17 ונ/18) שציינו שהמנוחה היתה אישה גאה וחזקה, דעתנית, בהירת מחשבה ועצמאית בהחלטותיה. עדויות האחיינים הנ"ל מהימנות עלי. עובר לעשיית הצוואה נבדקה המנוחה על ידי הרופאה ד"ר פולינה פטריגין, ובה נקבע שהמנוחה נמצאת בהכרה מלאה והיא מסוגלת להבין ולגבש את דעתה ומעשיה באופן חופשי (עותק מחוות הדעת של ד"ר פטריגין צורף לתצהיר חרלף).

 

עוד עולה מן הראיות, וגם זה מקובל עלי, כי היחסים של המנוחה עם בנותיה היו לעיתים די קשים. עולה ממסמכי המוסדות שבהם היתה מאושפזת המנוחה כי הן ביקרו אותה מעט מאוד (מעט מן המצופה מבנות כלפי אמן).

 

6.         גם לו היה עולה מהראיות והמסמכים שהיחסים בין המנוחה ובנותיה היו טובים (וזאת כאמור אני שולל) היה נראה לי סביר שהמנוחה ציוותה חלק מנכסיה למטרות צדקה. אין המדובר בהפרזה של ציווי מנה לזרים אלא לצדקה, כמפורט בצוואה לקרן "ברכה" לחלוקת מלגות מפירות הקרן לתלמידים נצרכים. המנוחה היתה כאמור אישה דעתנית ויראת שמים והיה חשוב לה לעשות צדקה בנכסיה.

 

            במיוחד אמורים הדברים כאשר היחסים בין המנוחה ובנותיה לא היו טובים והיא לא ראתה מוטיבציה משמעותית להעניק את כל נכסיה להן.

 

7.         חובת ההוכחה להראות כי היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בעשיית הצוואה (בחלקה לטובת המשיב 1), היתה על המבקשים. לדעתי הם לא הרימו את נטל ההוכחה בנדון, שחלה עליהם גם מחמת היותם מבקשים ביטול צוואה שכבר קויימה. אדרבה, נראה לי שהוכח שהצוואה היתה רצונה האמיתי של המנוחה ומצווה לקיים דברי המת ואין ממש בהתנגדות לקיום הצוואה.

 

 

 

 

            לפיכך ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה. הצוואה המקויימת תשאר על כנה. המבקשים ישלמו הדדית למשיב מס' 1 הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

 




 

תגיות: צוואה, ביטול צוואה, ביטול צו קיום צוואה, בקשה לביטול צוואה, בקשה לבית משפט, עורך דין צוואה בחולון, עורכי דין צוואה בראשון לציון, עורך דין צוואה בבת ים