תאונת דרכים - נפילה של רוכב אופנוע בעת שיעור נהיגה

האם היית מעורב בתאונת אופנוע? האם היית מעורב בתאונת דרכים עם אופנוע? האם נפלת מאופנוע? האם נפלת מאופנוע תוך כדי שיעור נהיגה?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

תאונת דרכים - נפילה של רוכב אופנוע בעת שיעור נהיגה. להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בפסק דין שניתן ע"י השופט חאג' יחיא

פסק דין

התובע נפגע באירוע המהווה תאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה 1975 , הגיש תביעה זו לפיצויים על הנזקים שנגרמו לו בתאונה .

מאחר והמדובר בתאונת דכים כאמור, פנה התובע אל בית המשפט ובקש כי זה ימנה מומחה רפואי מטעמו בהסתמך על תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות הדריכם ( מומחים ) 1986 לשם קביעת שיעור נכותו של התובע מהתאונה .ובית המשפט מינה מומחה רפואי על פי התקנות, ד"ר חנן טאובר .

האירוע הנטען אירע כאשר התובע למד נהיגה על אופנוע בהדרכתו של הנתבע מספר 1 , והתביעה נגד הנתבע 1 הוגשה- למרות שהתובע הוא מי שנהג ברכב- יען כי הנתבעות 2-3 טענו כי לנתבע 1 לא היה ביטוח המכסה את המקרה בו נפגע התובע.

ואכן הנתבעות בכתב ההגנה שהגישו בשם כל הנתבעים –כולל הנתבע 1- הדגישו הסתייגות ולפיה כתב ההגנה מוגש גם מטעם הנתבע 1 כפוף להוכחת קיומו של רשיון נהיגה תקף וכיסוי ביטוחי .

מסיכומי באי כוח הנתבעים, עולה כי אין עוד הכחשה לקיומו של כיסוי ביטוחי למקרה ואין כפירה עוד בחבותן של הנתבעות 2-3 לפצות את התובע על נזקיו.

כמו כן אין עוד כפירה בכך כי האירוע בו נפגע התובע אכן מהווה תאונה שהחוק חל עליה .

המחלוקת היחידה אשר בין הצדדים היא לגבי גובה הזנק .

בכך ידון פסק דין זה .

התובע נפגע ביום23/11/01, ועל פי כתב התביעה כך נפגע

" בסביבות השעה 13:00 רכב התובע על האופנוע במסגרת שיעור נהיגה שהעביר הנתבע 1. תוך כדי השיעור, ליד בית ליד התנגש התובע בשפת המדרכה ונפל יחד עם האופנוע "

ממקום התאונה הועבר התובע לבית חולים הלל יפה .

על פי החומר הרפואי מבית החולים ,וגיליון חדר מיון צויין:

Suspect .Ft. Radial head(rt.)

לאמור חשד לשבר בראש מרפק ימין

בבקורת מיום 26/11/01 בכרטיס המעקב הרפואי מצוין :

" חבלה במרפק ימין . לפני 5 ימים .חשד לשבר ראש רדיוס . גובס . לאחר הורדת גבס. ללא רגישות.

בצילום שבר ללא תזוזה.מומלץ- הפעלת היד במידת היכולת ללא נשיאת משקל"

זהו קיצור תולדות פגיעתו שת התובע.

התובע כאמור נבדק ע"י רופא מטעם בית המשפט, ד"ר חנן טאובר,

המומחה קובע בסיכום חוות דעתו :

" דיון ומסקנות- מדובר בגבר כיום כבן 35 אשר הפגע בתאונת דרכים ב 23/11/01 באותה תאונה נגרם לו שבר בראש הרדיוס במרפק ימין ( דומננטית) השבר התחבר עם נזק תוך פרקי עם מדרגה קטנה והותיר את התובע עם מגבלה קלה ביישור סופי של המרפק ומגבלה מזערית בפרונציה ביד ימין ועם הפרעות סוביקטיביות קלות מאד .

נכותו האורטופדית מוערכת על ידי לפי הפירוט הבא:

3% לפי ס.ל.41(7)(ב)3 חלקי מתקנון המ.ל.ל. ועוד 2% לפי ס.ל. 41(10)(ז) חלקי מתקנון המ.ל.ל. . להערכתי נכות זו תחמיר ותוך 15 שנים יסבול התובע מארטריטיס שלאחר חבלה במרפק ימין ונכותו תתייצב על 10% לפי ס.ל. 35(1)(ב) מתקנון המ.ל.ל.)

תקנה 41 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956

קובעת דרגות נכות כדלקמן :

(7) הגבלת התנועות במרפק ימין שמאל

א. הגבלות בכיפוף

קיים יישור מלא של המרפק או שהוא מוגבל בלא יותר מ-25 מעלות והכיפוף

אפשרי:

I. מ-0 מעלות עד 35 מעלות 40% 30%

II. מ-0 מעלות עד 60 מעלות 30% 20%

II I. מ-0 מעלות עד 90 מעלות 15% 10%

IV. מ-0 מעלות עד 150 מעלות 0% 0%

ב. הגבלות ביישור

קיים כיפוף מלא של המרפק או שהוא מוגבל מ-150 מעלות עד ל-90

מעלות והיישור אפשרי עד לתנוחה

I. של 90 מעלות 40% 30%

II. של 60 מעלות 15% 10%

III. של 30 מעלות 10% 10%

המומחה השתמש בסעיף המעניק נכות בשיעור של 10% והשתמש בו באופן חלקי , והעניק לתובע נכות של 3% בלבד בגין חוסר יישור מזערי של המרפק.

תקנה 41(10)(ז) קובעת:

ז. איבוד ה-Supinatio וה-Pronatio אך הגבלת תנועותיהם במצב נוח ובמצב של Pronatio בעמדה נויטרלית 20% 10%

הגבלת התנועות בפרק שורש היד כתוצאה מתהליכים הגורמים לארטרוזיס כגון .Pseudoarthrosis of carapal-scaphoid; Lunato-malacia etc אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם לסעיף 35.

אם כן תקנה זו מדברת על אובדן תנועה סיבובית בשורש כף היד . הרופא השתמש בסעיף זה והעניק נכות חלקית בשיערו של 2%

הרופא צופה אפשרות החמרה של המצב אצל התובע וסבור כי כעבור 15 שנים מיום חות הדעת , צפויה החמרה בנכותו שאז תעמוד על 10% בהתאם לתקנה 35 (1)(ב) , הקובעת :

35. מחלות העצמות והפרקים

(1) (1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר

א. אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות 0%

ב. קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות 10%

ודוק . על פי חות הדעת של המומחה, הוא לא רק שמחלק את פרק הזמן של הנכויות לשניים, מהיום ועוד 15 שנים, ואחרי 15 שנים , אלא אף לפרק הזמן הראשון משתמש בתקנה אחת , ומעבר ל 15 שנים משתמש בתקנה אחרת.

בתקנה 41 , על שני סעיפי המשנה שהרופא השתמש בהם, יש למעשה התיחסות פרטנית לליקויים שבגינם מעניק הרופא את הנכות, והוא מתבסס על פגימות ספיציפיות בכל סעיף משנה, ואילו בתקופה השניה הוא מעניק את הנכות בגין ההשפעה הקלה של השינויים הרבמטואידים שגורמות הפגימות אשר בתקנה 41 שמצא אצל התובע .

הרופא הוזמן לחקירה על חוות דעתו, ובא כוחם המלומד של הנתבעים חקר ארוכות את הרופא , בצורה ספיציפית ופרטנית, והרופא לא עמד יציב ואיתן מאחורי קביעותיו כשהוא מסתמך על תקנה 41 והשימוש שהוא עשה בה . הרופא אף נאלץ להודות כי אילו היה מתבקש להעניק את הנכות , בצורה דווקנית על פי סעיף ליקוי זה או אחר , אולי מצבו של התובע לא היה מתאים לאף סעיף משנה מן המפורט בתקנה 41.

ד"ר טאובר הודה כי שני סעיפי הליקוי בתקנה 41 אינם מתאימים למקרה , ועל כן הוא השתמש בהם רק ככלי ( הקרוב ביותר ) לתיאור מצבו של התובע , אך מתוך אותם סעיפי ליקוי הוא העניק רק חלקים . בשני הסעיפים מדובר על 10% נכות , ובמקום אחד הוא העניק 3% ובשני 2% .

בא כוחם המלומד של הנתבעים מנסה "לתפוס" את ד"ר טאובר על הודאתו כי אם היה עושה שימוש דווקני בסעיפי הליקוי אשר בתקנה 41 , הוא לא היה מעניק לתובעי נכות. ד"ר טאובר כאמור מצדיק על השימוש שעשה בתקנות אלו באופן חלקי ,כי לא מצא סעיף מתאים , ככפפה ליד, למקרהו של התובע , ואמר כי הוא כרופא רשאי לקבוע את הנכות , בהתחשב בתקנות הביטוח הלאומי אך לא כיישום דווקני מילולי של האמור בהן. בכך אני מסכים עמו.

תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה) משמשות ככלי על פיו תיקבע הנכות גם לענין דיני הנזיקין והפלת"ד . עם כל הידע, המיומנות, והחוכמה של מתקיני התקנות, לא יכולה להיות אפשרות שהתקנות ישמשו מעין תמחיר של הפגיעות , כל פגיעה, והערכה דווקנית ומדויקת של הנכות שהיא גורמת. קשת האפשרויות היא בלתי מוגבלת. אין אפשרות לצפות כל מקרה, בכל דרגת חומרה, ולומר זאת ראה וקדש. אין לומר כי אם יש סעיף מתאים למקרה מסוים, יש נכות, ובאין – אין .

התקנות אינן מדע מדויק, בני האדם המופיעים בפני רופאים לבדיקה והערכת נכות, שונים ומשונים , האירועים שגורמים לפגיעות יכולים להביא לתוצאות שאין כל אפשרות לצפותן –כולן- מראש ולהכניס אותן לתוך מסגרת נוקשה של טבלאות נכות ולומר ,מה שיש בה יש בה ומה שאין בה , משמע שאין נכות.

התקנות הנן מורה דרך לרופא לקבוע את הנכות , הוא אינו חופשי לקבוע את הנכות שלא על פי התקנות, אך מאידך אין הוא – כאמור – מוגבל לקבוע רק על פי האמור בהן.

רופא רשאי – תוך קביעת הנכות- להשתמש בידע הרפואי הכללי שלו, תוך כדי היצמדות כמה שאפשר לתקנות, לשונן, הגיונן, והרעיון הגלום בהן. מצא הרופא סעיף ליקוי מתאים , מה טוב. לא מצא , יחפש את הדרך לקביעת הנכות מאותו ליקוי בסביבת הסעיף הקרוב ביותר ההגיוני הקבוע בתקנות.

אין כל פסול במלאכתו של ד"ר טאובר שקבע את הנכות תוך שימוש בשני סעיפים, שאילו היה נדרש לקבוע את הנכות רק על פי האמור באותם סעיפים , לא היה מעניק נכות , כי האמור בשניהם אינו מתאים למצבו של התובע הספציפי שעמד בפניו .

לא מצאתי כל פגם בעובדה כי הרופא קבע את הנכות "תוך הסתייעות" בסעיפי ליקוי שנקבעו בתקנות ולא תוך יישום דווקני שלהם.

באשר לפרק הזמן השני ,אחרי 15 שנים, מיישם הרופא את סעיף 35 (1)(ב) ללא היסוס . הדבר סביר מאד. כאשר בא הרופא ליישם סעיף המדבר על פגם ספציפי פרטני , קשה היה לו למצוא את הסעיף המתאים . ואילו כאשר בא לאמוד את הנכות על פי ההשפעה של הפגיעה על כושר התפקוד של הנפגע, הדבר נעשה יותר קל, כי מטבע הדברים הערכה של השפעה של פגיעה ,הנה הערכה הנתונה לעולם לשיקול הדעת, ואילו מדידה של פגם גופני בהתאם לתקנות , הנה מסגרת נוקשה יותר . קל לו לד"ר טאובר היה לקבוע את הנכות על פי סעיף של שיקול דעת , מאשר מדידה מדויקת על פי סעיפי המשנה בתקנה 41.

מאחר וממצאיו של ד"ר טאובר נתמכים ע"י החומר הרפואי והתיעוד שניתן אגב הטיפול הרפואי בתובע, ועל אף מה שנדמה לבא כוח הנתבעים , כהיסוס מצד ד"ר טאובר לגבי אפשרות הענקת הנכות על פי סעיפים מדויקים וספציפיים של התקנות, אני מקבל את חוות הדעת של המומחה כבסיס לפסק דיני זה .

לענין הנזק.

התובע יליד 1968 , היה בן 33 עת נפגע באירוע, בן 37 כיום.

משנת 1999 , שנתיים לפני התאונה , משרת התובע בצה"ל שירות קבע בדרגת סגן אלוף , שכרו לחודשים אוקטובר 2003 נובמבר 2003 ודצמבר 2003 , על פי התלושים שצירף לתצהירו הנו כ23000 ₪ ברוטו .

התובע לא המציא כל ראיה על הפחתה בשכרו עקב התאונה ,וגם בתצהירו שניתן במקום עדות ראשית אין הוא טוען להפסדי שכר בעבר כשלהם .

א- א- הפסדי עבר

בתצהירו מגולל התובע את שלבי הטיפולים להם היה זקוק , וטוען כי בחודשים שאחרי התאונה היה מוגבל בפעולות שגרתיות ובסיסיות , וכי בחודשים הראשונים לאחר התאונה נעזר בזולת . לצורך תמיכה בגרסה זו בענין עזרת הזולת, נעזר התובע גם בעדותה של אשתו , גב' קרן כהן . גב' כהן מסרה בתצהיר כי היא ובעלה התובע נהגו לנקות את הבית ביחד, , אך בגלל התאונה הוא מתקשה לעשות זאת , וכי בגלל כך נאלצו לקחת עוזרת.

אין בפני קבלות כל שהן על עזרת הזולת בשכר.

הוצאות עד ליום מתן פסק הדין, הפסדי שכר, ותשלומים כלשהם בגין התאונה ובעקבותיה, הנם נזק מיוחד אותו יש להוכיח על ידי קבלות. באין קבלות יש בפני בית המשפט שתי דרכים. או לדחות את הדרישה אם היא נשמעת לו , לא מבוססת, או אם היא מבוססת, אך אין קבלות בצידה , רשאי בית המשפט לפסק סכום באומדנה, לפי שיקול דעתו, אך ברור כי במקרה זה הסכום חייב להיות צנוע .

לגבי נזקי העבר אין בפני כל ראיה כי לתובע היו הוצאות כלשהן , בגין ובעקבות התאונה, למעט אולי , מעט עזרה מצד אשתו בפרק הזמן הקצר אחרי התאונה שהיה מגובס. ,בסך הכל 5 ימים על פי גליון חדר המיון , ומספר ימים לאחר מכן .

אי ביצוע עבודות הבית ביחד עם האשה, והעובדה כי הנטל נפל על האשה אחרי התאונה , אינו מזכה את התובע בפיצוי . האשה לא הצטרפה לתביעה ולא תבעה אובדן שירותי בן זוג , והיא אינה זכאית לפיצוי .

לפיכך איני פוסק לתובע פיצוי במסגרת הנזק המיוחד. זאת מאחר ולא היה לו הפסד השתכרות בעבר, ואין בפני קבלות על הוצאות ממשיות , זאת למעט עזרת הזולת לתקופה קצרה אחרי התאונה .

אני מעריך זאת בסכום של 2000 ₪ .

כאב וסבל

נכותו ה עכשווית של התובע הנה כ5% בעוד 15 שנים , תהיה 10% . אני פוסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 10000 ₪ בהתחשב בשני הנתונים הנ"ל .

עזרת הזולת לעתיד

בנכות המזערית שנקבעה לתובע ,ואף אם תחזיתו של ד"א טאובר תתממש, אינני רואה כי התובע יהיה זקוק לעזרת הזולת בתפקודו היומיומי , ובפעולות שאדם ללא אותה נכות שיש לו, היה עושה. איני רואה, וגם אין על כך ראיה, כי עם נכותו העכשווית והעתידית, יתקשה התובע בביצוע מטלותיו היומיומיות השגרתיות, וגם לעזור בעבודות הבית כמו כל בעל . איני מוצא שיש מקום לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד .

הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות לעתיד .

כאמור נכותו העכשווית של התובע הנה כ 5% . אין כל גריעה משכרו עקב התאונה , אין כל השפעה על התפקוד שלו בצה"ל, ואין בפני כל ראיה , למעט טענות סובייקטיביות מצד התובע עצמו , בדבר הגבלות בשימוש ביד, אשר לא מצאו ביטוי בגובה השכר אותו הוא משתכר.

התובע חתום על שירות קבע , עד אוגוסט 2006 . לא הובאה ראיה כי במועד זה לא יחודש חוזהו עם רשויות צה"ל , כך שגם בתקופה המחודשת של השירות לא יהיה כל ביטוי לנכות בטופס השכר שלו .

כך שבין אם הנכות הנה 5 % או יותר, במישור השכר אין לכך כל השפעה ולא נגרם לתובע כל הפסד שכר בגלל התאונה והנכות. התובע לא טרח להביא מי שהוא ממפקדיו הישירים כדי לבסס טענה שכביכול, יש חשש לחידוש חוזהו בצה"ל , או לטענה כי אינו זוכה לקידום והעלאות שכר להן זוכים קצינים כמוהו שלא היו מעורבים בתאונה ואין להם נכות של 5% .

אין מקום לפסק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר כל עוד הוא משרת שירות קבע בצבא .

אני מוכן לצאת מתוך הנחה כי התובע ישוחרר מצה"ל בגיל 55 ,קרי בעוד 18 שנים . הרופא קבע כי הנכות יכולה להחמיר עד ל 10% בעוד 15 שנים . אז הסבירות היא שבגיל 55 , בעוד 18 שנים, יצא התובע לשוק העבודה האזרחי , עם נכות של 10% ביד .

אין לדעת את צפונות העתיד, , ואין לדעת איזה עבודה יעשה התובע , אך הניסיון מלמד כי קציני צה"ל המשתחררים אחרי תקופת שירות משמעותית, נקלטים בשוק העבודה הניהולית , העסקית והמסחרית, ואין לומר כי בכל העבודות האלה יעשה התובע בעבודה פיזית בה הנכות שלו תמצא ביטוי בהגבלה משמעותית על יכולת העבודה וההשתכרות שלו .

אין נתונים לעשות חישוב אריתמטי. אין עובדות שישמשו בסיס לחישוב מדויק של הפסדים, והכל נתון בערפל כבד של עובדות ואירועים , לעתיד לבוא.

כל מי שינסה לעשות חישוב אריתמטי משוואתי מדויק או כמעט מדויק, יחטא. מי שיטען כי יש לחשב אחוז נכות מסוים משכר מסוים לפרק זמן מסוים, בהתאם למבחנים והכללים והמקובלים בחישובי נזק בדיני הנזיקין, אינו יכול להגיע לסכום שיהיה לו ביטחון כי הוא משקף את הנזק האמיתי ,אשר ספק יתרחש ,ספק לא, כעבור זמן כה רב, ובשיעור נכות כה נמוך.

מקובלים עלי דברי חכמים שצוטטו בסיכומי בא כוח הנתבעות בענין זה , וגם אנכי אלך בדרך של פסיקת סכום גלובלי , המבוסס על ניסיון חיים, נתוניו האישים של התובע, עקרונות מקובלים בפסיקת פיצויים בשיטתנו המשפטית, שכרו של התובע ונכותו, .

אני פוסק לתובע בראש הנזק של הספד כושר השתכרות עתידי את הסכום של 100000 ₪ .

סיכום

לסיכום אני פוסק לתובע את הסכומים שלהלן:

1- עזרה בעבר 2000 ₪

2- כאב וסבל 10000 ₪

3- הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות עתידי 100000 ₪

לסכומים אלו יש להוסיף את אגרת המשפט ששולמה ע"י התובע, ושכ"ט עו"ד בשיערו של 13% ומע"מ על שכר הטרחה .

פסקי דין נוספים:

האם נפילה מטרקטור נחשבת תאונת דרכים?

האם נפילה ממזלג של טרקטור נחשבת תאונת דרכים?

האם נפילה ממכסה מנוע בעת ניסיון בריחת גנב עם רכבך נחשבת תאונת דרכים?

האם נפילת נוסע באוטובוס נחשבת תאונת דרכים? (מעידה בתחבורה ציבורית)

האם אירוע ובו בקבוק הושלך לעבר אוטובוס תלמידים בראשון לציון ופגע בעין אחת התלמידות נחשב לתאונת דרכים?

תגיות: תאונה עם אופנוע, תאונות אופנועים, תאונות קטנועים, פציעה מאופנוע,תאונת דרכים,תאונות דרכים,שיעור נהיגה,לימוד נהיגה,אופנוע,נפילה מאופנוע,תאונה אופנוע,תאונה בשיעור אופנוע