תאונת דרכים אוטובוס

נפגעת בתאונת אוטובוס? היית מעורב בתאונת דרכים עם אוטובוס?  אם בתור נוסע באוטובוס ואם בתור נהג האוטובוס?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.


לפנינו תאונת דרכים בין אוטובוס של חברת דן לבין רכב פרטי. לפנינו סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בפסק דין שניתן על ידי השופט ח. וינבאום וולצקי.


פסק דין

 

מבוא

 

1.         התובע, יליד 1957, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 30.8.00.

 

2.         התאונה הינה גם תאונת עבודה והתרחשה בעת שהתובע שימש כנהג אוטובוס בחברת "דן" בה הוא חבר. לטענת התובע עצר את האוטובוס בתחנה ופתאום התנגש בו מאחור רכב צד ג'.

 

3.         לטענת התובע נפגע בתאונה בצווארו וכן סבל מירידה בשמיעה וטינטון וכן מכאבי ראש וסחרחורת. כתוצאה מהפגיעה הפסיק לעבוד כנהג ועבר לתפקיד סדרן.

 

4.         הנתבעת טוענת כי מדובר אם בכלל באירוע מינורי כהגדרת ב"כ הנתבעת בסיכומיו וכי מדובר בתובע "סידרתי" ועל כן אין האירוע עונה להגדרה של תאונת דרכים כמשמעה בחוק. הנתבעת אינה מתכחשת לעצם קיומו של כיסוי ביטוחי ככל שייקבע כי עסקינן בתאונת דרכים.

 

5.         כפועל יוצא מטענתה זו חולקת הנתבעת גם על טענות התובע בכל הנוגע לגובה הנזק.

 

הפגיעה והנכות הרפואית

 

6.         טענת הנתבעת בשאלת האחריות מחייבת דיון בשאלת אופי הפגיעה.

 

7.         על פי המסמכים שהוצגו, הגיע מד"א למקום התאונה ומצא את התובע כשהוא מהלך ובתיאור המקרה מצוין: "חולשה, כרגע לא מתלונן על כאבים" ראה ת/2.

 

8.         בתצהירו מציין התובע את שנרשם בסעיף 2 שלעיל תוך שהוא מוסיף כי מיד לאחר התאונה חש ערפול, חולשה כללית וחוסר יכולת לתפקד. בחדר המיון בבי"ח תל השומר נרשם כי התובע מצוי במעט חרדה ללא סימני מצוקה פיזית ו/או סימני חבלה חיצוניים. בהתרשמות מצוין כי הוא סובל מ: REACTION STRESSMVA. התובע קיבל טיפול בכדור ואבן לפי הצורך ושוחרר מהמיון.

 

9.         במהלך התקופה שלאחר האירוע ביצע התובע טיפולי  פיסיותרפיה לאחר שהתלונן בפני הרופאים המטפלים על כאבים בעמ"ש צווארי וכן באזור כתף שמאל. המל"ל אישר לתובע תקופת אי כושר בת 6 חודשים ושילם בגינה דמי פגיעה.

 

10.       ד"ר נחשון קנולר, שמונה על ידי כב' השופט אליגון כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירוכירורגי, ראה לקבוע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% על פי סעיף 34 בין (א)          ל - (ב) למבחני המל"ל בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמ"ש צווארי ובגין תסמונת אחר חבלתית קלה מאד שמתבטאת בכאבי ראש, חרדה קלה, לחץ בעורף וכאבים מפוזרים.

 

11.       המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעת. בחקירתו עלה כי את הנכות קבע לא בגין תסמונות נפשיות אלא בין היתר בגין תסמונת לאחר חבלת ראש.

 

12.       ב"כ הנתבעת ביקש להציג בפני המומחה אירועים תאונתיים קודמים שהם אלו לשיטתו שהביאו למצבו של התובע. המומחה הבהיר כי במסמכים שנשלחו אליו לא היה רצף תלונות ורישום עקבי על כאבי ראש והפרעות התנהגות עובר לתאונה, בעוד שלאחר התאונה היה רצף מסוים של בדיקות אצל רופאים וטיפולים תרופתיים. מטעם זה ייחס את מצבו של התובע לתאונה נשוא התביעה. המסמכים שהציג ב"כ הנתבעת למומחה לא הביאו אותו לשנות מחוות דעתו שכן מדובר היה בממצאים נקודתיים ולא ברצף של ממצאים או תלונות. (ראה עדותו בעמ' 18 ואילך לפרוטוקול

). המומחה הוסיף כי ההגבלה הקלה שמצא בתנועות הסיבוביות בעמ"ש צווארי מביאה כבר בחשבון את גילו של התובע והאפשרות שהוא סובל משינויים ניוונים שלגביהם לא קבע נכות בגין התאונה. עוד ציין המומחה כי היה מודע למגבלות הבדיקה של טווחי התנועה בעמ"ש צווארי אך הוא בעל ניסיון רב ובחן את הממצא גם בבדיקת תנועתו של התובע שבהיסח הדעת.

 

13.       כך גם מצא המומחה להבהיר כי בחלקם של המקרים התלונות הקשורות בחבלת ראש באות לידי ביטוי מספר ימים ואפילו שבועות לאחר הפגיעה ומכאן שאין ללמוד דבר מן העובדה שתלונות אלו לא באו לידי ביטוי בתעודת חדר המיון מיום התאונה.

 

14.       המומחה הבהיר את מנגנון הפגיעה של צליפת שוט ממנה סבל גם התובע כאן שמביא להגבלה צווארית דווקא בעת תחילת תהליך ההבראה של המקום וכיווץ השריר.

 

15.       יחד עם זאת ציין המומחה כי נכותו של התובע אין בה כדי להגבילו באופן כללי למעט אם הוא נוטל תרופות הרגעה כמו וליום או דומיו שאזי לא מומלץ שהוא יסיע אנשים לאורך שעות ארוכות.

 

16.       בעדותו בבית המשפט התבקש התובע לתאר את תחושותיו מיד לאחר התאונה ושב וציין את אותן תלונות כפי שציינן בפני המומחה ובתצהירו.

 

17.       ב"כ הנתבעת עימת את התובע עם טענתו כי איש מנוסעי האוטובוס לא נפגע ועל כן לא הגיוני שדווקא הוא, הנהג שישב על כיסא הידראולי נפגע. התובע הבהיר שאין לו כל ידיעה אם נפגעו נוסעים נוספים שכן בעת התרחשות התאונה לא היה במצב לטפל בנפגעים אחרים בתוך האוטובוס כמו שמתחייב מתפקידו (ראה עדותו בעמ' 27 לפרוטוקול). מטעם זה גם לא פנה לנוסעים לקחת פרטיהם לצורך העדתם בעתיד לבוא. העד היחיד הוא נהג המונית שפגעה בו שאין לו כל קשר עימו.

 

18.       ב"כ הנתבעת טען עוד כי התובע נפגע בתאונות רבות וביקש ללמוד מכך שמדובר בתובע "סדרתי". עיון ברישומים הרפואיים בתיק קופת חולים מלמד כי מדובר בעיקר ברישומים טכניים שאינם מלמדים על ביקורים אצל רופאים ו/או על מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מכל אחת מן התאונות הנטענות. התובע הבהיר שכנהג רכב ציבורי הוא מחויב לדווח על כל תאונה ולו קלה. התובע נתן הסבר לכל תאונה שלגביה נשאל.

 

19.       מתוך כל הדברים שלעיל באתי לכלל מסקנה כי דין טענת הנתבעת לפיה לא היה אירוע העונה להגדרה של "תאונת דרכים" על פי החוק להדחות. גם אם מדובר בתאונה קלה הרי שנזק גוף נגרם בה. העובדה שבסמוך לאירוע התלונן התובע בעיקר על תחושת חרדה ובלבול ורק בהמשך החל להתלונן על כאבים בצוואר ובעיית שמיעה, הוסברה על ידי המומחה כפגיעה אפשרית בפגיעות מסוג צליפת שוט. כך גם ניסיון הנתבעת להציג את התובע כתובע "סדרתי", היינו שיוצר תאונות יש מאין - לא צלח. התובע, בתור נהג רכב ציבורי, חשוף מעצם עיסוקו לפגיעה רבה יותר בתאונות דרכים. לא ראיתי ללמוד דבר מעצם העובדה שאיש מנוסעי האוטובוס לא התלונן על כי נפגע גם הוא. כאשר מדובר בפגיעה קלה יתכן שנוסעים לא ייפגעו כלל או יפגעו באופן קל ולא יגישו תביעות. כך גם הטענה שהעלתה הנתבעת ולפיה לא יתכן שהתובע נפגע שעה שישב על כסא הידראולי לא הוכחה. מדובר בצליפת שוט ולא בפגיעה אגב מהמורה שבה סביר שכסא הידראולי יכול להקטין את עצמת הפגיעה. גם לא באה כל הוכחה כיצד ישב התובע על אותו כסא והאם עצם ישיבתו על כסא כאמור מונעת פגיעה במנגנון צליפת שוט.

 

20.       על כן ראיתי לקבוע כי התובע נפגע באירוע שעונה להגדרה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

 

21.       בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית ראיתי לקבל את קביעתו של המומחה ד"ר קנולר. המומחה לא סטה ולא חזר בו מחוות דעתו ואף הבהיר בחקירתו מדוע ראה לקבוע את שקבע. על כן ראיתי לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 5% נכות.

 

הנכות התפקודית

 

22.       התובע טוען כי כתוצאה מן הפגיעה בתאונה עבר לתפקיד סדרן ולא שב להיות נהג אוטובוס. דבר זה מביא אותו להפסדים משמעותיים בשכר.

 

23.       לאחר ששמעתי את המומחה ואת התובע לא ראיתי לקבל טענתו זו של התובע. התובע לא נפסל מלנהוג אוטובוס אלא החליט שלא לשוב לנהיגה על דעת עצמו.התובע אף אישר כי איש "בדן" לא פסל אותו מנהיגה אף לא הרופא של "דן". פגיעת התובע הינה מזערית כפי שאף ציין המומחה. מבחינה פיזית אין, אף לשיטתו של המומחה, כל  מניעה שהתובע ישוב לעבודתו כנהג. המומחה ציין שאם קיימת הגבלה היא עשויה לנבוע מעצם לקיחת משככי כאבים או תרופות הרגעה שמטשטשות. במצב דברים זה ציין המומחה שיתכן ולא רצוי שהתובע ינהג רכב ציבורי במשך שעות ארוכות.

 

24.       כאמור רופא הבית של "דן" לא מצא להוציא הנחיה כזו. כך גם לא ברור לי מדוע נדרש התובע לשימוש רב כל כך באותן תרופות שעשויות להגביל את כושר נהיגתו על רכב ציבורי. מתוך המסמכים שצירף התובע לתצהירו עולה כי עיקר התרופות שנטל היו משחת בן-גיי וכדורי ויוקס שאין לגביהם כל התוויה של חשש הרדמות וכיוצב'. רק פעם אחת נרשמו לתובע כדורי וואבן וזאת למשך 20 ימים בלבד. משמע גם מתוך החומר רפואי הגולמי אין כל אינדיקציה לחשש שהעלה המומחה.

 

25.       עוד ראיתי להביא בחשבון כי התובע העיד שהוא משמש חרף גילו כרס"ר פלוגתי במילואים בהתנדבות וכי מאז שובו לעבודה לא החזיר ולו יום אחד למעט בשל חופשות ומילואים.

 

26.       על כן אני קובעת כי לא הוכח שהתובע אינו כשיר לחזור לנהיגת אוטובוס מחמת פגיעתו בתאונה.

 

27.       הנכות התפקודית הינה נמוכה ויכול והיה בה כדי להשפיע על התובע לעיתים עם התגברות כאביו לאחר מספר שעות נהיגה. איני סבורה שמדובר במצב יום-יומי ואין לשכוח שנהג אוטובוס בקו עירוני יכול לעשות הפסקות מעת לעת. מכאן ששיעור הנכות התפקודית אינו עולה על שיעור הנכות הרפואית ומכל מקום בנסיבותיו של תיק זה נכון יהיה להעריך את ההפסדים על דרך החישוב הגלובלי ואין צורך בכימות מדויק של הנכות.

 

שיעור ההשתכרות

 

28.       התובע הינו חבר בקואופרטיב "דן" על כל המשתמע מכך. שיעור שכרו הממוצע עובר לתאונה כנהג עמד על – 9,870 ₪ בערכי קרן לאחר ניכוי מס הכנסה, וצמוד להיום – 11,555 ₪.

 

29.       יש להביא בחשבון כי החל  מינואר 2002 שווי המניה אינו נכלל במסגרת השכר החודשי של חברי "דן" והתובע בכללם (ראה דבריו של התובע בסעיף 14 לתצהירו שיש בהם כדי להסביר את הירידה בשכר החל מאותו חודש גם בתפקידו כסדרן).

 

דיון בראשי הנזק

 

הפסד השתכרות בעבר

 

30.       התובע היה באי כושר עבודה במשך 6 חודשים ובתקופה זו שולם שכרו על ידי המעבידה כאשר דמי הפגיעה משולמים ישירות למעביד. התובע השיב בחקירתו הנגדית כי באותה תקופה לא סבל הפסדי השתכרות. עיון בתלושים מלמד ששכרו הממוצע באותה תקופה בניכוי מס הכנסה וצמוד להיום עמד על 11,402 ₪. משמע לתובע נגרם הפסד חודשי ממוצע של – 153 ₪ בחודש וסה"כ לכל התקופה – 918 ₪. מעבר לכך לא הראה התובע כל הפסד.

 

31.       עם שובו של התובע לעבודה ביקש לעבור לתפקיד של סדרן וכתוצאה מכך ישנה הפחתה ניכרת בשכרו. משלא ראיתי לקבל את טענת התובע כי נאלץ לעבור לתפקיד זה הרי שלכל אותה תקופה מ – 1.3.01 ועד היום (סה"כ 94 חודשים), ראיתי לפסוק סכום גלובלי שיביא בחשבון את שיעור הנכות ואת שכרו שעובר לתאונה בשינויים המחויבים משינוי אופן חישוב השכר ב"דן". בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי עבור תקופה זו על סך של – 20,000 ₪.

 

32.       מכאן שסך כל הפסדי השכר בעבר עומדים על – 21,000 ₪ במעוגל.

 

הפסד שכר בעתיד

 

33.       התובע כיום בן 51 שנים ונותרו לו עד פרישתו לפנסיה בגיל 67 - 16 שנים. לאור דבריי שלעיל ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך – 30,000 ₪.

 

עזרת הזולת בעבר

 

34.       התובע טען בכלליות כי נזקק לעזרה בתקופת אי הכושר וזו ניתנה לו על ידי בני משפחתו. התובע לא הביא כל בן משפחה שיתמוך בעדותו זו. הפגיעה הייתה קלה ולא הצריכה אשפוז ועל כן ראיתי לקבוע כי לא הוכח הפסד בראש נזק זה.

 

הוצאות רפואיות ונסיעות

 

35.       התובע טוען כי נגרמו לו הפסדים כתוצאה מן העובדה שהמל"ל לא הכיר בהוצאות עבור רפואה משלימה שקיבל במסגרת קופת החולים וכן עבור הוצאות נסיעה שביצע ברכבו הפרטי ומכשיר לעיסוי הגב.

 

36.       התובע צירף קבלות על הוצאות אלו וראיתי לקבלן.

 

37.       בהביאי בחשבון את ההוצאות על פי קבלות לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים אני פוסקת סך של - 1,500 ₪ בראש נזק זה.

 

כאב וסבל

 

38.       לתובע נקבעו 5% נכות רפואית. על פי סמכותי שבשיקול דעת ראיתי לפסוק לתובע בראש נזק זה סך של - 10,000 ₪.

 

ניכויים

 

39.       הגם שעסקינן בתאונת עבודה אין מקום לניכויים בתיק זה. מאחר והסכומים שנפסקו עבור הפסדי שכר בעבר נפסקו מעבר לתשלומים שהתובע קיבל מהמל"ל באמצעות "דן" אין מקום לנכות דמי פגיעה. הוא הדין באשר לניכוי מענק נכות לאחר שהתובע צרף לתצהירו את קביעת המל"ל במסגרת ועדה רפואית לעררים ולפיה נקבעה לו נכות בשיעור 0%. טענת ב"כ הנתבעת בסעיף 65 לסיכומיו לפיה לא פעל התובע להקטין את הנזק על דרך פניה לוועדה רפואית אין לה על מה שתסמוך מה גם שהתובע הציג בפני הועדה הרפואית לעררים את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט (ראה נספח 2 למוצגי הנתבעת עצמה).

 

סה"כ הנזק עומד על -  62,500 ₪.

 

סוף דבר

 

40.       ראיתי לקבל את התביעה ולפסוק לתובע סך של – 62,500 ₪ בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 30.8.00.

 

41.       הנתבעות ישלמו לתובע את הסכום האמור וכן הוצאות משפט על פי קבלות, לרבות שכרו של המומחה, כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל.

 

42.       כן ישאו הנתבעות בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק מסכום הנזק שנפסק. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

43.       המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

 

 



פסקי דין נוספים:


תאונת דרכים בכוונה תחילה - האם תאונה שהינה אירוע מכוון נחשבת תאונת דרכים? (דריסה מכוונת, מעשה דריסה מכוון)

תאונת דרכים בראשון לציון (מעידה ממשאית)

תאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל על ידי רכב

תאונת דרכים - האם מעידת נהג אוטובוס בעת ירידה מהאוטובוס נחשבת לתאונת דרכים?

תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה (תאונת קטנוע)

 




תגיות: תאונה של אוטובוס, תאונת דרכים אוטובוס, נהג אוטובוס , נוסע באוטובוס, תאונת אוטובוס,תאונת דרכים באוטובוס דן, פיצויים,נזק גוף