תביעת שיבוב

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים

תביעת שיבוב (תחלוף)

תביעה שמגיש מבטח נגד צד שלישי לאחר ששילם נזק. זכותו של המבטח להיכנס לנעלי המבוטח ולתבוע בשמו, את נזקיו מצד שלישי האחראי לנזק זאת לאחר ששילם תגמולי ביטוח למבוטח והוא זכאי להשתמש בכל זכויותיו של המבוטח ולנקוט בכל פעולה שתראה לו בכל הנוגע לתביעה זו.

להלן פסק דין בנושא שניתן בבית המשפט בירושלים על ידי השופט כרמי מוסק-סגן נשיא.

פסק דין

1. התובע הגיש תביעת שיבוב נגד הנתבעים בגין גמלאות שהוא שילם לגברת לידיציה טולדנו, אשר נפגעה בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה מיום 14.12.97 (להלן: "הנפגעת"). התביעה הוגשה על בסיס הסכם בין הצדדים.

אין מחלוקת כי הנפגעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 14.12.97 (להלן:"התאונה") והנתבעים אחראים לפיצויה.

2. ביום 4.1.98 פנתה הנפגעת אל התובע בתביעה לקצבת נכות כללית. הנפגעת נבדקה ע"י וועדות רפואיות מטעם התובע.

על סמך ממצאי הוועדות הרפואיות מטעם התובע, נקבע כי לנפגעת נכות רפואית בשיעור של 68.5%. בעקבות זאת נקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור של 100% לצמיתות.

על בסיס קביעות אלה החלה להשתלם לנפגעת קצבת נכות מהעבודה, על פי חוק וכן שולמה קצבה מיוחדת. התובע פנה בדרישה לנתבעים לתשלומי גמלאות העבר וכן תשלום של חישוב אקטוארי של הגמלאות המהוונות אשר התובע עתיד לשלם.

3. לטענת הנתבעות, במסגרת תביעות שיבוב בהתבסס על ההסכם, על מנת שהתובע יימצא זכאי לפיצוי, על רופאי התובע לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הנכויות לבין התאונה, אחרת על התובע להגיש חוות דעת התומכת בטענותיו לעניין קיומו של הקשר הסיבתי.

4. לטענתן, שיעור הנכות המחייב במסגרת היחסים החוזיים עם התובע, הוא זה שנקבע על ידי המומחים הרפואיים במסגרת הביעה על פי חוק הפלת"ד בגין התאונה, שניהלה הנפגעת כנגדן.

5. עוד טוענות הנתבעות, כי על התובע לפעול לפי סעיף 329 לחוק ביטוח לאומי ולזקוף, על חשבון הגמלה המשתלמת לנפגעת את הסכומים ששולמו לנפגעת על יד הנתבעות במסגרת הסכם פשרה שנחתם במסגרת תביעת הפלת"ד.

6. לטענת התובע, על פי ההסכם בין הצדדים אין הוא נדרש כלל להוכיח את הקשר הסיבתי בין תשלום גמלה ובין התאונה ודי להראות כי תשלום הגמלאות נעשה "עפ"י חוק". בנוסף טוען התובע כי מדוחו"ת הוועדות הרפואיות עולה כי קיים קשר סיבתי מובהק בין התאונה לבין נכותה של הנפגעת, ועל כן קביעות הוועדה הן המחייבות לעניינה וכי אין לזקוף על חשבון הגמלה את הסכומים ששולמו לנפגעת ע"י הנתבעות.

7. סעיף 3 להסכם בין הצדדים קובע כי:

"שילם או משלם המוסד – על פי הוראות החוק – גמלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן – התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח – לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת על השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהייתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן:

....."

8. על מנת שתקום חובת שיפוי הן על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 והן על פי ההסכם בין הצדדים, חייב להיות קשר סיבתי בין הגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי ובין תאונת הדרכים אשר בגינה אחראים הנתבעים.

סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 150 לשעבר) קובע כי:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה..."

9. הדברים מוצאים ביטויים בפסק דינו של כב' השופט ריבלין ברע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2003(2) 1797, עמ' 1801 (להלן: פרשת "פרלה עמר"):

"תביעת ההשבה שקמה למוסד על-פי חוק הביטוח הלאומי היא אך מקרה מיוחד של השבה. העקרונות הכלליים לעניין השבתה של הטבת נזק פורטו בחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964. התפישה המקובלת היא שזכות התביעה הסטטוטורית של המיטיב מבוססת על תחלוף (ר' פרי, ריקושטים כלכליים (תשס"ב) 419); ג' טדסקי, "הטבת נזקי-גוף על ידי הלא אחראי לנזיקין", הפרקליט כא (תשכ"ה) 237). מלשון החוק ניתן ללמוד כי הוא מחייב קשר סיבתי בין העוולה לבין נזק הגוף שהצריך את מתן ההטבה, וזאת - כתנאי לזכאותו של המיטיב לחזור אל המזיק. הטבתו של נזק שלא נגרם על ידי עוולת המזיק אינה הטבה שניתן לחייב בגינה את המזיק (קציר, בספרו הנ"ל, בעמ' 979). סעיף 1 לחוק האמור מושתת על הקשר הסיבתי הזה, והוא דובר בהטבה שניתנה כדי לתקן נזק גוף וב"תמיכה שניתנה לניזוק למחייתו, ולמחיית בני ביתו שנצטרך לה עקב הנזק...". על אמת המידה הראויה לבחינת התקיימותו של הקשר הסיבתי הצריך לעניין השבת ההטבה עמד בית המשפט העליון עוד בע"א 619/78 חונוביץ' נ' כהן, פ"ד לה(303 ,281 (4. "יש לשקול" - כך פסקה שם השופטת מ' בן-פורת - "אם לולא ההטבה היה המזיק חייב לתת לניזוק (או לתלוי בו) את מה שקיבל מהמיטיב". "

10. הנטל להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי בין תשלום הגמלאות ובין התאונה מוטל על המוסד לביטוח לאומי.

11. שאלה של קשר סיבתי היא שאלה שברפואה אותה יש להוכיח בהתאם לדיני הראיות. השאלה היא האם ההסכם בין הצדדים קובע הסדר אחר להוכחתו.

12. תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בת.א (תל-אביב-יפו) 17204/06, המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(3), 8466 ,עמ' 8470.

"מהו האיזון הראוי?

האיזון הנכון הינו כי על התובע להציג קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין הקצבה המשולמת לבין אירוע הנזק.

כלומר, המוסד לביטוח לאומי אינו נדרש להוכיח כי כל אחד מרכיבי הערכת התלות מקורו בתאונה, ואינו נדרש להוכיח כי מצבו של הנפגע, היינו, הצורך בעזרת הזולת, לכל ממרכיביו נגרם כתוצאה מהתאונה, אך עליו יהא להוכיח כי קיים קשר סיבתי כלשהו, קיימת אינדיקציה המובילה למסקנה כי התאונה הובילה למצבו של הנפגע לפחות בחלקו.

שאלה אחרת הינה כיצד יוכח הדבר, האם באמצעות חוות דעת מומחה או די במסמכי המוסד לביטוח לאומי.

התשובה לשאלה זו מצויה בהסכם שבין הצדדים.

הצדדים בהסכם הסכימו כי השיפוי יהא בהתאם לקביעת התובע, התובע הוא זה שקובע את שיעור הנזק, הוא קובע את שיעור הגמלה ואת גובהה."

13. בפסק דינה של כבוד השופטת עירית כהן ת.א. 10449/04, המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה וביטוח בע"מ ואח', שניתן ביום 25.11.07 אותו אני מאמץ, נכתב לעניין זה:

"8. ...השאלה איננה פשוטה נוכח העובדה שבקביעת הזכאות לקצבת סיעוד, כמו גם בקביעת נכות לשם בדיקת זכאות לקצבת נכות כללית, להבדיל מקביעת זכאות לקצבת נכות מעבודה, לא נדרש המוסד לביטוח לאומי לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה ובין הצורך בסיעוד או הנכות. מסיבה זו נפסק, למשל, כי קביעת המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית לא יכולה לשמש דרגת נכות על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (רע"א 94/86 אברהם עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 754 (1986);רע"א 2512/94 זר ברכה נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(5) 657 (1995))."

בהחלטתי מיום 18.2.07 בת"א (י-ם) המוסד לביטוח לאומי נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 18.2.07), אשר בה התייחסתי לצורך בהגשת חוות דעת בתמיכה לתביעות שיבוב הנוגעות לקצבת נכות כללית, כתבתי כי מקובלת עלי העמדה לפיה קביעת רופאי המוסד לביטוח לאומי תחייב מקום בו עולה מדוחות הועדות כי הנכות הכללית קשורה לתאונה ואין כל אינדיקציה לכך שהנכויות, כולן או חלקן, נובעות מאירוע או מחלה אחרים. פרשנות זו, כפי שכתבתי, מתיישבת עם רוח ההסכם בין הצדדים ומגשימה את תכליתו (לעניין מטרת ההסכם ותכליתו ראו את דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נגד אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2006(1) 252 (2006))."

14. לאור האמור אבחן האם מהראיות המצויות בפני מתקיים הקשר הסיבתי על פיו הגמלה שולמה ועתידה להשתלם לנפגעת אך ורק בגין התאונה.

15. לטענת התובע עיון בפרוטוקול הוועדות מגלה קשר סיבתי ישיר בין התאונה ובין הגמלאות ששולמו וישולמו לנפגעת.

16. כב' השופט וינוגרד בת.א. (י-ם) 3401/04, המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', בהחלטה מיום 20.09.06 מתייחס לעניין הקשר הסיבתי הנובע מקביעת המל"ל ואני מאמץ את דבריו כדלקמן:

"2. כפי שהבהרתי לא פעם, גוברות קביעות רופאי המל"ל בעניין שיעור הנכות כל עוד סברו רופאי התובע כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לנכות (ראו לדוגמא ת.א. 4844/00 המל"ל נ' ענבל, תק-של 2005(3) 7401, מיום 30.8.05; ת.א. 12191/04 המל"ל נ' מנורה, תק-של 2005(4) 3316, מיום 20.10.05; ת.א. 4373/03 המל"ל נ' מגדל, תק-של 2006(1) 2927 מיום 16.1.06; ועוד אחרים, שחלקם אוזכרו בסיכומי הנתבעות). ההנמקות הובאו בארוכה במסגרת החלטות אלה, כשבעיקרו של דבר מבוססות הן על טיב ההסדר החוזי שבין הצדדים (לעניין זה ראו דנ"א 10114/03 המל"ל נ' אררט, תק-על 2006(1) 252; להלן: דנ"א אררט) ועל ההסכמה להתדיינות עניינית ומהירה, ללא שזו תיתקל בקשיים הנובעים מהצורך להרים את נטל ההוכחה באמצעות הגשת חוות-דעת וחקירת מומחים בכל תובענה ותובענה.

...

כפי שהבהרתי לא פעם, לא ניתן לפעול על פי ההסכם ללא שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין הגימלה. דרך המלך של ההוכחה היא באמצעות הגשת קביעות רופאי התובע, ושעה שאלה התייחסו לשאלת הקשר הסיבתי – די בכך מכוח הוראות ההסכם. עם זאת, הדין שונה לשיטתי כאשר קביעת המומחים חסרה עד מאד, עד כי ניתן לאמר שהעיקר חסר מן הספר. במקרה מעין זה, כאשר התיעוד זועק את העדרו של הקשר סיבתי, ו"הדיון" בחוות-דעת רופאי התובע מסתכם באיזכור קיומה של תאונת דרכים וקביעת נכות על בסיס איזכור מקרי מעין זה, יש לחרוג מהכלל הנזכר."

17. ולענייננו, ביום 4.1.98 הגישה הנפגעת תביעה לקצבת נכות כללית, על פי חוק הביטוח הלאומי.

18. הועדה הרפואית מיום 16.3.99 אימצה את חוות הדעת הנוירוכירורגית מיום 28.2.99 לפיה לאחר תאונת הדרכים נפגעה הנפגעת בהליכתה וכן - יכולת עמידתה. כן אומצה חוות דעת האורטופד ד"ר פרנקל מיום 28.2.99 וכן - חוות הדעת של המומחה מתחום הא.א.ג. בסעיף 23 לדוח נכתב מפורשות כי הועדה דנה "בחבלות מרובות אחרי ת"ד".

19. על פי דוח המלצת חברי ועדת הרשות לעניין תקנה 15 של המוסד לביטוח לאומי מיום 14.12.99 עליה חתום ד"ר וינוגרד, עלה כי פגיעות הנפגעת היו רבות ומהתחום האורטופדי, הנוירוכירורגי, והא.א.ג. והכול כתוצאה מתאונת הדרכים לאחריה נבצר ממנה לשוב חזרה לעיסוקה כעובדת ניקיון. נכותה הרפואית פורטה כדלקמן: בגין שבר באגן ופגיעה במרפק- 25% נכות, בגין בקע בדופן הבטן- 40% נכות, ובגין פגיעה בכלי הדם (קרישה) – 30%. סה"כ 68.5% נכות רפואית צמיתה. בסופו של הדוח באה המלצה להפעיל את תקנה 15 ולהגדיל את נכות הנפגעת לשיעור של 100%.

20. מכאן אני קובע כי מתקיים הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכויות שנקבעו. כלומר, ההתייחסות היא למכלול הנכויות הקשורות לתאונה. אוסיף ואציין בשולי פרק זה כי לטענת הנתבעת באשר לגיל, כשיקול נוסף של הוועדה בקביעת שיעור הנכות אין כל בסיס. כפי הנראה שיעור הנכות נקבע אך בעטיים של הפגיעות מהתאונה. יש רגליים לסברה כי גילה של הנתבעת בשעתו (65) הובא בחשבון על ידי הוועדה שעה שהניחו כי לאור הפגיעה ייבצר מהנתבעת לשוב לעבודתה לשנים הבודדות שנותרו לה עד זכאותה ליציאה לפנסיה (ראה דוח המלצת חברי וועדת הרשות לעניין תקנה 15 מיום 14.12.99). הא ותו לא. משמע, שהוועדה נתנה דעתה לגילה של הנפגעת, כפי שהייתה צריכה לעשות, אך לא באופן שהיווה את השיקול המכריע להחלטתה בהמלצתה על שיעור הנכות האמור.

21. כב' השופט וינוגרד התייחס בהחלטתו שהובאה לעיל גם לעניין זה :

" ...קביעה זו לא מנעה מבא-כוח התובע לטעון, משום מה, כי אי הכושר נובע באופן מלא מהתאונה, ולמצער – כי התובע זכאי לפיצוי גם בגין אי הכושר שאינו נובע מהתאונה (בעניין זה נאמן התובע לשיטתו כי המבחן על פיו יחתך דבר הוא הקביעה בעניין אי הכושר, ולא בעניין הנכות).

עמידתו של צד על קיום זכות על פי חוזה כפופה לעקרון תום הלב, מכוח הוראתו של סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. עיקרון זה מונע עמידה דווקנית של צד לחוזה על זכות הצומחת ממנו (ע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661, 667). פרשנות הדרך בה יקויים החוזה עשויה ללבוש צורה חדשה לאור שינוי המצב ושינוי ידיעות הצדדים בדבר המצב הקיים (השוו ג' טדסקי "סיכול החוזה" מסות במשפט (תשל"ח) 106, 160; א' זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (סידרה לפירוש חוק החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשנ"ה) 289; ע"א 701/79 שוחט נ' לובליאניקר, פ"ד לו(2) 114). דברים אלה נכונים ביתר שאת לגבי התובע, שלעניינו נקבע אך זה לא כבר כי "המל"ל הוא רשות מרשויות המדינה, וככזה מוטלת עליו ככלל החובה לנהוג ביושר, בתום לב ובהגינות מכוח עקרונות המשפט הציבורי" (סעיף 2 לפסק-דינה של השופטת חיות בדנ"א אררט). קביעה זו, שהובאה בדעת המיעוט, אומצה והובהרה גם בפסקי-דינם של המשנה לנשיא חשין (בסעיף 5 לפסק-דינו) ושל השופט רובינשטיין (בפיסקה השנייה לדבריו). קביעה זו אינה אלא פועל יוצא של ההלכה הידועה לפיה על הרשות המינהלית מוטלת חובת תום לב מוגברת בפעולותיה, גם בתחום המשפט האזרחי (ראו בג"צ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853, 860; רע"א 8733/96 לנגברט נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(1) 168, 179; ע"א 6518/98 הוד אביב נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(4) 28; ע"א 3979/01 בנייני ישקו ומקרקעין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(3) 423). מובן כי לעניין זה יש לבחון כל מקרה לגופו, ולא הרי עמידה גרידא על זכות חוזית כהרי הפעלה דווקנית של פרשנות החוזה מקום בו העובדות הנצרכות לעניין טופחות על פני הטוען, וזה מסירן מנגד עיניו.

שעה שמפר צד את חובתו לפעול בקיום חיוביו החוזיים בתום-לב, אין הוא יכול להישמע בטענה כי זכאי הוא לסעד שהיה נשלל ממנו לו נהג בתום לב, כנדרש. במקרה דנא, כאשר העובדות אומרות (וליתר דיוק – זועקות) "דרשני", מוטלת על התובע, כמתקשר פרטי ועל אחת כמה וכמה כגוף ציבורי, החובה לברר את העובדות לאשורן. עצימת עיניים במקרה מעין זה היא ראויה לגנאי."

22. לאור המפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי נותרה לנפגעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 68.5% בגין התאונה כפי שקבעו הועדות הרפואיות מטעם המל"ל.

23. לעניין אי כושר, הרי שהנפגעת חדלה לעבוד בשל פגיעותיה בעטייה של תאונת הדרכים בעיסוקה קודם לכן כמנקה. נכותה נקבעה כאמור בשיעור של 100%.

24. עניין סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 אשר קובע:

"זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה [151]

זכאי לגמלה שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ-75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגמלה מכוח סעיף 330."

25. בע"א (ירושלים) 2099/01, המגן חב' לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-מח 2002(3), 4916 ,עמ' 4933 נפסק:

"האם צריך המל"ל ליישם את זכות הזקיפה?

...

עיון בדעות המלומדים ובגישות השונות של השופטים בשאלה זו, כמפורט בהרחבה לעיל, מעלה כי מקום בו קבע בית המשפט כי אין לנכות את תגמולי המל"ל מסכום הפיצויים הכולל, נוכח הוראת סעיף 329 לחוק, הדגיש בית המשפט כי הוא עושה כן הואיל והניזוק פוצה באופן מלא. אף לגישתי, במקרים בהם פוצה הניזוק באופן מלא (ולא נוכו תגמולי המל"ל), ראוי כי המוסד, בקובעו את זכאות הניזוק לגמלה, יפעיל את זכות הזקיפה המוקנית לו. השאלה הנשאלת הינה האם הנפגע פוצה באופן מלא על נזקיו. ביתר דיוק, האם הצדדים לתביעת הנזיקין היו ערים לזכות הנפגע לקבל גימלת ניידות מהמל"ל, במסגרת הסכם הפשרה, והאם כללו גימלה זו בסכום הפיצוי הכולל שקיבל הנפגע.

...

הנני סבור כי אין ללמוד מהסכם הפשרה שהנפגע פוצה באופן מלא. מאחר והתיק הסתיים בפשרה ניתן להניח כי לא הוצגו בפני בית המשפט כלל הראיות בתיק, וגם לא נקבע בעניינו של הנפגע שיעור הנזק.

...

גם בע"א (ירושלים) 6386/99 קרנית נ' המל"ל לביטוח לאומי, לעיל, נאמר:

"בנסיבות כאלה, כאשר מדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, אין להוציא מכלל אפשרות שפסק הדין שיקף, בין באופן מלא ובין באופן חלקי, הבנות לפשרה שסוכמו בין הצדדים, יותר מאשר בירור מלא של היקף הנזק על יסוד שמיעת ראיות".

ראו גם דברי השופט ח' כהן בע"א 463/63 מצבעה ואשפרה לטכסטיל קשת נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד יח(527 ,524 (1).

מאחר ומחומר הראיות שבתיק לא נתחוור לי האם הנפגע פוצה פיצוי מלא, הנני סבור כי המל"ל אינו נדרש להפעיל את זכות הזקיפה ובעשותו כן אין הוא פועל בחוסר תום לב. גם המבטחת בסיכומיה מסכימה, שאם הנפגע לא פוצה פיצוי מלא, אין לעשות שימוש בזכות הזקיפה."

26. על פי תצהירה של הגברת ענת בורק, עו"ד במחלקת תביעות של הפניקס, הרי שתביעתה של הנפגעת סולקה בפשרה בסך של 400,000 ₪. לשיטתה של המצהירה הנפגעת לא מסרה כי פנתה למל"ל לקבלת קצבה מיוחדת שאושרה בסופו של יום, דבר שלא נלקח בחשבון בשעה שאמדו את פיצויהּ של הנפגעת.

27. בכתב הקבלה ויתור ושחרור בין הפניקס לנפגעת מיום 12.7.01, שצורף לתצהיר שדלעיל, נרשם בסיפא של סעיף 3 כי הנפגעת מתחייבת לפצות ולשפות את הנתבעים על כל תביעה שתוגש כנגדם ובגין כל תביעת שיבוב להוציא, בין היתר, המל"ל. קשה לאמץ את טענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו שהחרגה זו נעשתה שעה שהנפגעת זכתה בקצבת נכות מעבודה ולכך התכוון המנסח בלבד. פרשנות זו היא לאחר מעשה ואין לה לעמוד לימין הנתבעות. משכך, בנסיבות המקרה, אין המל"ל נדרש להפעיל את זכות הזקיפה.

28. עיון בחוות הדעת האקטוארית של שי ספיר מיום 18.9.00 (נספח ב' לתצהיר הנתבעים) מפרט אחד לאחד את הנתונים שנלקחו בחשבון בעריכת הדוח כבסיס להצעת הפשרה של הנתבעות לנפגעת. יש רגלים לסברה כי הצעתם הייתה נמוכה יותר שעה שהיה ידוע להם דבר הקצבה המיוחדת ששולמה לנפגעת על ידי התובע. ואולם, מחומר הראיות שבתיק לא נתחוור באופן חד משמעי כי הנפגעת פוצתה פיצוי מלא, קרי האם הבסיס לדרישת ביצוע הזקיפה – תשלום כפול, מתקיים בנסיבות המקרה. ראה לעניין זה ההערכה הפנימית של הפניקס ממנה עולה כי גם לשיטתם סכום הפשרה רחוק מהפיצוי המלא.

29. נוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להפעלת זקיפה כשלהי של הפיצוי שקיבלה הנפגעת מהנתבעות, או חלקו.

30. ריבית פיגורים - בבר"ע 8429/06, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם באתר נבו) נפסק:

"תכליתה של ההפניה בחוזה לריבית המכסימלית היא לדרבן את המבקשות להימנע מהתמהמהות בקיום הדרישה. תכלית זו לא רק שאינה נפגעת, אלא אף מושגת היטב יותר על-ידי החמרת הסנקציה, בדרך של החלת ריבית הפיגורים תחת הריבית המכסימלית שהיתה בתוקף עד לתיקון החוק בשנת 2001."

31. לפיכך יש להוסיף ריבית פיגורים על פי ההסכם.

32. לפיכך אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכום של 562,722 ₪ בתוספת הריבית הקבועה בהסכם מיום 15/11/04 ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 55,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/11/04 ועד התשלום המלא בפועל בצירוף הוצאות המשפט.

פסקי דין נוספים:

האם מעשה שובבות בו נער ישב על מכסה מנוע של רכב ונפצע נחשב תאונת דרכים?

האם פציעה תוך כדי ניסיון חילוץ חפצים אישיים מרכב בוער נחשבת תאונת דרכים?

האם מעידת נהג משאית שעלה לארגז המשאית על מנת לנקותו נחשבת לתאונת דרכים?

תאונת דרכים של קטין שנהג במלגזה חשמלית ללא רישיון

תגיות: תביעת שיבוב, תביעת תחלוף,ביטוח לאומי,חברת ביטוח,נכות לצמיתות, תאונת דרכים, פיצויים