תאונת דרכים עצמית

תאונת דרכים עצמית היא תאונה בה גרם המבוטח פגיעה לעצמו ללא מעורבות רכב נוסף.

נפגעים רבים בתאונות לא מכירים בך שגם כשהם נפגעים בתאונת דרכים שהיתה באשמתם המלאה, זכותם לקבל פיצוי מחברת הביטוח שמבטחת אותם ללא חשיבות וללא קשר לגורם לאותה תאונת דרכים.

לפנינו פסק דין בו מתאורת תאונת דרכים עצמית בו הנפגעת ירדה מרכבו של אביה בזמן עצירה, אביה החל לנסוע ובאותה עת חצאיתה נתפסה ברכב והיא נפלה ונכבלה.

פסק הדין ניתן בבית המשפטה שלום בבאר שבע על ידי כבוד השופטת סבין כהן.

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

1. התובעת ילידת 1979, נפגעה לטענתה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26/07/02 כאשר בעת ירידה מרכבו של אביה בזמן עצירה, החל אביה לנסוע, באותה עת חצאיתה נתפסה ברכב והיא נפלה ונחבלה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות, כאשר הנתבעת כופרת בעצם קרות התאונה, כן חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת גובה הנזק וביהמ"ש נדרש לשאלת האחריות ושאלת הנזק.נ

2. האם ארעה תאונת דרכים?

להוכחת אירוע תאונת הדרכים, הגישה התובעת תצהיר מיום 28/06/05 לעניין נסיבות התאונה. בתצהירה ציינה, כי ביום האירוע, לאחר שאביה עצר את הרכב, ירדה מן הרכב וטרקה בטעות את דלת הרכב על חצאיתה, אביה המשיך בנסיעה והיא נפלה על הקרקע ונגררה.

בחקירתה בבית משפט מיום 04/06/08 העידה התובעת על נסיבות קרות התאונה כך:

אף בעדותה במשטרה ביום 05/08/02, ימים ספורים לאחר אירוע התאונה העידה התובעת כך:

מעיון במסמכים הרפואיים השונים ממועד שלאחר התאונה ניתן ללמוד על גרסת התובעת. בתעודה רפואית במרפאת "ביקור רופא" מיום 27/07/02, פחות מיממה לאחר האירוע, צויין תחת הכותרת "תלונות החולה":

אף בנספח למכתב השחרור מבית חולים סורקה מיום 27/07/02, ציין האורטופד כך:

"...לדבריה אתמול הייתה מעורבת בתאונת דרכים..."

3. לבד מהתובעת התייצב גם מר חלילי אבנר, אביה של התובעת. בתצהיר עדות ראשית וגם בחקירתו בבית משפט אישר מר חלילי את אירוע התאונה, אישר את העובדות שהובאו בתצהיר התובעת, כי ביום האירוע, עצר את רכבו, התובעת ירדה מן הרכב וטרקה את הדלת, הוא המשיך בנסיעה ושמע את זעקותיה של התובעת ואז עצר את הרכב וראה את התובעת שרועה על הקרקע, בדיעבד התברר לו כי התובעת בירידתה טרקה את הדלת על חצאיתה.

בחקירתו בבית משפט דבק בגרסה זו והוסיף כי לאחר האירוע פתח את דלת הרכב כדי לשחרר את החצאית.

4. עדותה של התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה הותירה רושם מהימן עלי, באשר דבקה בה העקביות ועמידתה בקנה אחד עם עדות אביה ועם המסמכים שצורפו ללמדנו על האמון המלא שיש ליחס לעדות זו. אציין עוד, כי כלל חומר הראיות בתיק, אף הוא הביא אותי למסקנה, כי התאונה התרחשה באופן, כפי שתואר על ידי התובעת .

גרסת התובעת, שניתנה בסמוך לאירוע התאונה במרפאת "ביקור רופא" ובמשטרה ימים ספורים לאחר האירוע, היא הגרסה המשקפת אף את דברי אביה- העד הנוסף בתיק. בנוסף "ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונה בזמן והקרובה ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת ביותר את אופן התרחשות הדברים המאוזכרים בה. כל שינוי בגרסה ראשונית זו מצריך הסברים למהות השינוי וסיבתו" (ראו למשל ת.א (ת"א) 2285/05 שקירוב נ. אריה חברה לביטוח בע"מ) משכך אני מקבלת את גרסת התובעת, בנוגע לקרות התאונה.

4. ב"כ הנתבעת עמדה בטיעוניה על השוני בין גרסאות התובעת ואביה במשטרה בהן ציינו, כי חולצתה של התובעת נתפסה ברכב, לבין גרסאותיהם בתצהירם ובחקירתם, שם ציינו, כי חצאיתה של התובעת נתפסה ברכב. בחקירתה נשאלה התובעת בעניין זה והשיבה, כי היא יודעת שלבשה חצאית ארוכה והיא נקרעה לה וכי היא אינה יודעת מדוע החוקר רשם כך. אף מר חלילי אביה של התובעת התייחס לכך בחקירתו וציין, כי אמר לחוקר שהחצאית נתפסה ולא החולצה. בתצהירו ציין, כי החוקר ציין חולצה אף בעדות התובעת, ככל הנראה עקב עדותו הוא. התרשמתי כי התובעת והעד דוברים אמת בעניין זה. אפשר שאביה של התובעת שגה בפריט הלבוש בהודעתו במשטרה, מה שהטעה את החוקר גם בהודעת התובעת. מכל מקום, איני מוצאת בהבדל זה בין הגרסאות הבדל מהותי שבשלו יהיה ניתן לומר כי גרסת התובעת אינה אמת והתאונה איננה תאונת דרכים ובפרט לאור גרסאותיה האחידות שניתנו בהזדמנויות שונות כפי שפורטו מעלה ואשר תואמות את גרסתו של אביה ואת הודעותיה של התובעת על קרות התאונה בסמוך לארוע.

5. בשולי הדברים אציין, כי הנתבעת אומנם עמדה כל העת על טענתה לפיה היא כופרת בקרות האירוע, ואכן נטל הראיה להוכיח כי התרחשה תאונת דרכים הוא על התובעת אלא שלאחר שהתובעת הציגה גרסתה ונחקרה עליה. לא הביאה הנתבעת ראיה כלשהי להפרכת גרסתה זו של התובעת.

6. עוד מצאתי מקום להתייחס לטענת הנתבעת, לפיה מדובר בעדות יחידה של בעל דין. גם אם אתעלם מעדותו של אביה של התובעת, איני סבורה שמדובר במקרה דנן בעדות יחידה של בעל דין, כאשר זו נתמכת במסמכים מהתקופה הסמוכה לאירוע התאונה, החל מיום המחרת. וגם אם כך הדבר, הרי שבית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של התובעת והצטברותן של הראויות הנוספות, החל מיום למחרת האירוע, טיב הפגיעה עצמה, המתיישב עם תאור התובעת את נסיבות התאונה ועדות האב, די בהן כדי להצדיק הסתמכותו של בית המשפט על עדות התובעת בקביעת הממצאים העובדתיים.

אין גם לשכוח, כי מקום שמדובר בתאונה עצמית, ממילא קיים קושי לתמוך את הגירסה בראיות חיצוניות. וובמקרה דנן, די באלה שהובאו בפניי, מבלי שאלה נסתרו בעדות כלשהי מטעם הנתבעת.

7. מכל אלה מצאתי לדחות את טענות הנתבעת, כי לא ארעה תאונת דרכים. התובעת הרימה את נטל הראייה והוכיחה את התרחשות תאונת הדרכים.

8. אשר לנזק

למחרת האירוע, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי במרפאת "ביקור רופא" והתלוננה על כאבים חזקים בירך שמאל, אגן ועמ"ש מותני. בהמשך פנתה לחדר מיון בבית חולים סורוקה נבדקה ונמצאה סובלת מהמטומה על העכוז. התובעת המשיכה בטיפול במסגרת קופת חולים. בחודש ספטמבר 2005 אושפזה התובעת במחלקה לכירורגיה פלסטית למשך 3 ימים לצורך ניתוח להסרת גוש בעכוז ימין שפגע בתפקודה, לקראת הניתוח נבדקה שוב והיה רושם כי הגוש נעלם, אלא שהתובעת המשיכה לסבול מכאבים וביקשה לעבור ניתוח. היא נותחה בהרדמה כללית ובמהלך הניתוח הוצאה רקמה צלקתית וליפומה .

9. התובעת נבדקה על ידי שני מומחים לשם הערכת שיעור נכותה כתוצאה מאירוע התאונה.

פרופ' מנחם רון וכסלר, המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, ציין כי לתובעת צלקת אופקית בגודל 1X4 ס"מ והעריך את נכותה של התובעת בגין הצלקת בעכוז בשיעור 1% נכות לפי תקנה 75(1)ב מותאם לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן:- "התקנות").

בתשובות לשאלות השיב המומחה, כי הכאבים מהם סובלת התובעת בעכוז ימין קשורים לרקמות העמוקות, שהן בתחום האורטופדיה ולפיכך מונה אף מומחה בתחום האורטופדיה לבדיקת התובעת.

דר' לידור קובי, המומחה בתחום האורטופדיה, העניק לתובעת בגין כאבים מהם סבלה 4 שנים ובעטיים הסכימה לעבור ניתוח ולכך משמעות תפקודית- 5% נכות בהתאמת מחצית מתקנה 35(1) ב לתקנות.

סך נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על פי קביעת המומחים, היא איפוא: 5.95%.

10. הנתבעת חולקת על שיעור נכותה הרפואית של התובעת בתחום האורטופדי. לטענת הנתבעת, המומחה העניק לתובעת 5% נכות, לאחר שהתרשם, כי היא סובלת מכאבים אמיתיים, אלא שהתקנות אינן מעניקות נכות בגין כאב ואין מקום לתיקון עצמאי של התקנות ע"י מי מהרופאים ולקביעת נכות שלא עפ"י התקנות. יחד עם זאת לצרכי פשרה הסכימה הנתבעת לראות את התובעת כמי שסובלת מנכות בשיעור 3% בשל הצלקת בעכוז.

התובעת מנגד טענה, כי יש לאמץ את קביעתו של ד"ר לידור קובי וכי הנתבעת, חרף תלונותיה ביחס לקביעות המומחה, בחרה שלא לזמנו לחקירה נגדית ואף לא שגרה אליו שאלות הבהרה ומכאן שיש לקבל את חוות דעתו באופן מלא.

ככלל, המומחה אינו מחויב להסתמך על תקנות המוסד לביטוח לאומי והוא יכול לקבוע נכות עפ"י התרשמותו, במקרה דנן נראה כי המומחה, אשר בחר להעניק לתובעת נכות בהסתמך על התקנות, התרשם כי מדובר בכאב שמהווה מגבלה תפקודית המקנה נכות לתובעת.

מסכימה אני עם ב"כ התובעת כי "דרך המלך" לתקיפת חוות דעת היא על דרך זימונו של המומחה לחקירה על חוות דעתו. יחד עם זאת אציין, כי אין המדובר בכלל ברזל שאין לסטות ממנו. יש ומתוך חוות הדעת ניתן ללמוד על טעות או על מסקנה שאינה מתיישבת עם העובדות שהוכחו במשפט.

במקרה דנן, לא נשלחו שאלות הבהרה למומחה והוא לא נחקר ע"י הנתבעת אף לא מצאתי עפ"י מכלול הראיות בתיק, כי ניתן ללמוד על טעות בחוות דעת המומחה ומכאן שאין סיבה לחרוג ממסקנותיו ושיעור הנכות שנקבע על ידו.

זאת ועוד, גם במצב בו מומחה קובע, כי לא נותרה נכות רפואית כלל, יכול בית המשפט עצמו להתרשם כי נותרה בנפגע נכות תפקודית.

מקובלת עלי, אם כן, גישתו של המומחה, המומחה הסביר כי מדובר בכאבים מהם סבלה התובעת מספר שנים, להם משמעות תפקודית וככאלה הם מקנים נכות בשיעור 5%. אינני סבורה, כי המומחה שגה בקביעתו. יש לזכור, כי בית המשפט נוטה לאמץ את חוות דעת המומחים מטעמו שהם זרועו הארוכה של בית המשפט. אני סומכת ידי, אפוא, על קביעתו הרפואית של המומחה.

11. הנתבעת טוענת בנוסף, כי קיימת חפיפה בין הנכויות שנקבעו על ידי המומחים השונים.

עיון בחוות הדעת מלמד, כי יש מקום לדחות את טענת הנתבעת.

המומחה בתחום הפלסטי העריך את נכותה של התובעת בגין הצלקת הרגישה למגע ואף סעיף הליקוי שנקבע הינו על פי סעיפי הליקוי שבתקנות הרלוונטים לצלקות ואילו המומחה בתחום האורטופדי, שלנגד עיניו עמדה חוות הדעת של המומחה בתחום הפלסטיקה, התייחס לנכותה של התובעת הנוגעת לכאבי התובעת כתוצאה מהגוש שנמצא בעכוזה ולא לאלה הנובעים מהצלקת.

12. לאור האמור, יש להעמיד את שיעור נכותה הכוללת של התובעת בשיעור 5.95% בהתאם לקביעת המומחים.

13. הנכות התפקודית:

פרופ' וכסלר ציין בחוות דעתו כי הכאבים והרגישות מהם סובלת התובעת אינם קשורים לצלקת. לדבריו בצלקת יש רגישות מועטה בלבד ומכאן נראה, כי אין בפגיעתה הפלסטית של התובעת, כתוצאה מהתאונה כדי להשפיע על תפקודה, בפרט כשמדובר גם בצלקת המצויה באזור מוסתר בגוף.

עם זאת בתחום האורטופדי קבע ד"ר קובי לידור, כאמור, כי התובעת סובלת מכאבים להם משמעות תפקודית.

14. הצדדים חלוקים באשר למידת ההשפעה שיש לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת על תפקודה ועל כושרה לעבוד ולהשתכר .

ב"כ הנתבעת טוענת, כי אין השפעה לנכות על עיסוקה של התובעת. ב"כ התובעת טען

מנגד, כי בשל מיקומה של הנכות בעכוז ובשים לב לכך שמרביתן של העבודות כרוכות בישיבה, ראוי לקבוע את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 10%.

כבר עתה יצויין, כי במהלך עדותה בפניי, לא התרשמתי שהתובעת סובלת מאי נוחות בישיבה, אם כי יתכן, שכאשר מדובר בישיבה ממושכת למשך מספר שעות, חשה התובעת באי נוחות בשל מצבה הרפואי.

15. במקרה דנן, יש לבחון את שיעור נכותה התפקודית של התובעת בעיקר ככל שהדבר נוגע לעיסוקה ולאבדן כושר השתכרותה.

ערב התאונה הייתה התובעת סטודנטית לתעשייה וניהול במכללת ספיר והיא הייתה מחוץ למעגל העבודה.

בחקירתה ציינה התובעת, כי כחצי שנה לאחר התאונה החלה לעבוד בסופר מרקט למשך כעשרה חודשים, לאחר מכן עבדה משך כשנה וחצי בבנק מזרחי בהדרכה של בנקאות, במהלך עבודה זו עמדה רוב הזמן, שכן ההדרכה נעשתה בעמידה. התובעת סיימה עבודתה שם בשל חוסר בתקנים. מאז שנת 2006 שימשה כנציגת שרות לקוחות בסוכנות רכבים אך גם משם פוטרה בשל צמצומים.

עוד ציינה התובעת בעדותה, כי היא מחפשת עבודה, אלא שחלק מהעבודות מצריכות ישיבה במשך 8 שעות רצופות כגון בפקידות, היא מוגבלת בישיבה ממושכת ויש לה כאבים, גם כשמניחה כריות- זה לא עוזר לה, לדבריה.

לתובעת הכשרה של הנדסאית תעשיה וניהול, אלא שלדבריה עבודה במקצוע זה כוללת ישיבה ממושכת.

התובעת כיום כבת 30 אינה עוסקת בתחום אותו למדה. נראה, כי מאז התאונה מתקשה להשתלב בעבודה קבועה ומסודרת. מדבריה של התובעת בחקירתה עולה, כי התנודות שלה ממקום עבודה אחד לאחר הן לא בשל מצבה הרפואי, אלא בשל צמצומים והמצב במשק. התובעת העידה על קשייה למצוא עבודה.

אין בידי לקבוע שקשייה אלה נובעים מפגיעתה בתאונה. בסופו של דבר, מגבלותיה כתוצאה מהתאונה אינן גדולות, קשייה למצוא עבודה נאותה הם אותם קשיים אובייקטיבים להשתלב בעבודה במקצועה, ואיני סבורה שהם מושפעים ע"י התאונה.

עם זאת נראה כי אכן יש בנכותה של התובעת כדי למנוע ממנה לעסוק בעבודות מסוימות המצריכות ישיבה ממושכת ולפיכך יש בכך כדי להשפיע במעט על הכנסותיה של התובעת.

לאור האמור איני רואה סיבה לקבוע כי נכותה התפקודית בעקבות התאונה גבוהה מהנכות הרפואית שייחס המומחה. שקלתי, איפוא, מכלול השיקולים והנסיבות שבפניי, לנוכח כל אלו אני מוצאת, כי נכותה התפקודית של התובעת, בעקבות התאונה, הנה כדי נכותה הרפואית האורטופדית .

16. לאור האמור אני פוסקת לתובעת כדלקמן:

17. הפסד השתכרות בעבר

לא הוכח קיומו של הפסד השתכרות לתובעת בתקופה הסמוכה לתאונה, שבה התובעת למדה. ציינתי כבר שאין בידי לקבוע כי התאונה היוותה גורם מכריע במציאת מקום עבודה או בהפסקת העבודה. ואולם, בהתחשב בסיכוי קטן שמגבלותיה של התובעת בישיבה ממושכת הקשו עליה ותרמו ולו במעט להחשת הפסקת העבודה או לאי מציאת עבודה, וכן בשים לב לכך שהתובעת הוגבלה בתקופה שקדמה לניתוח שעברה אף יותר מאשר כיום, ובשים לב לתקופת ההחלמה מהניתוח, אני פוסקת לה באופן גלובלי סכום העומד על 3,500 ₪ .

18. אבדן כושר השתכרות-

אף שאין בידי לקשור לתאונה הפסד השתכרות של ממש בעבר, אפשר שהשלכת מגבלותיה של התובעת תהיה ניכרת יותר בעתיד, ככל שהשנים יחלפו וקשייה הפיזיים הכוללים יגברו. לעניין זה יודגש כי הגבלותיה של התובעת, גם אם השפעתם אינה ניכרת כל הזמן, אלא רק במצבים של ישיבה ממושכת, הם בעלי משמעות תפקודית, במיוחד בהתחשב בכך שעבודות הכרוכות במקצועה נעשות לרוב בישיבה.

בנכויות בשיעור הנדון מקובל, מכל מקום, החישוב הגלובלי. אני פוסקת לתובעת ע"פ הנתונים שצוינו לעיל, סכום גלובלי העומד על 35,000 ₪ .

19. עזרת הזולת לעבר ולעתיד

התובעת בתצהירה ציינה, כי נזקקה לעזרת הוריה בפעולות היומיומיות וכי לאחר הניתוח סייעו לה ואף שהו עמה בבית החולים במהלך האשפוז. התובעת לא נשאלה בעניין זה בעדותה בבית משפט. מכל מקום, העזרה שקבלה התובעת מהוריה אינה חורגת בהרבה מן המקובל בין בני משפחה, ואינה מצדיקה פסיקת פיצוי משמעותי.

באשר לעזרה בעתיד, יש להניח, כי בעתיד תיזקק התובעת לעזרה לתקופה בה תינשא ויהיו לה ילדים ובין לתקופה בה תתבגר. הנני מוצאת לנכון לפסוק לה פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪, בגין נזקי העבר והעתיד כאחד.

20. הוצאות בגין נסיעות והוצאות רפואיות

התובעת לא הציגה ראיות בגין הוצאות אלה לעבר. למרות זאת, בהתחשב בימי אשפוז ובריבוי הטיפולים אשר קיבלה בעקבות התאונה הסכום הנטען על ידה סביר ומצאתי מקום לאשרו במלואו. ייפסק לה בגין ראשי נזק אלה סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 1,500 ₪ .

21. כאב וסבל:

בהתחשב בגילה של התובעת, הנכות וימי אשפוז (3 ימים) מגיע לתובעת פיצוי בסכום של 13,256 ₪.

ב"כ התובעת טוען, כי יש מקום לפצות את התובעת בהתאם לפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

הינני סבורה, כי במקרה דנן אמנם אין להסתפק בפיצוי הקבוע בתקנות בהתאם לשיעור נכותה של התובעת.

התובעת חשה באי נוחות מתמדת במשך מס' שנים ובגין כך אף עברה ניתוח.

מצאתי מקום להעמיד את שיעור הפיצוי בראש נזק זה, על הסך של 16,000 ₪ (בערכים דהיום).

22. סך הפיצוי שעל הנתבעת לפצות התובעת הינו אפוא בסך של 61,000 ₪.

כמו-כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק ומע"מ כחוק.

ב"כ התובעת ביקש לחייב את הנתבעת בנוסף בהוצאות משפט בשל ניהול ההליך, אשר לשיטתו, לא היה מקום מלכתחילה לנהלו.

שקלתי האם יש מקום להיעתר לבקשה והגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות המקרה שבפניי, אין מקום להוסיף תשלום הוצאות בשל ניהול ההליך.

לא מצאתי, כי כפירתה של הנתבעת באחריות לאירוע חורגת מהנדרש באופן שיצדיק פסיקת הוצאות נוספות עבור ניהול ההליך בשאלת החבות, תוך שימת לב לשיעור שכה"ט שנפסק בפועל.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לקרוא גם על:

השתתפות עצמית בביטוח חובה לאופנוע

התיישנות תביעת תאונת דרכים

שכר טרחת עורך דין בתביעות תאונות דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

מה לעשות אחרי תאונת דרכים? מה עושים אחרי תאונת דרכים?

צליפת שוט

תגיות: תאונת דרכים עצמית, תאונה עצמית, פיצויים מתאונת דרכים עצמית, עורך דין העוסק בתאונות דרכים עצמיות