האם מקרה בו נהגת ירדה מהרכב על מנת לתדלק אותו והחליקה על רצפת תחנת הדלק נחשב לתאונת דרכים?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

האם מקרה בו נהגת ירדה מהרכב על מנת לתדלק אותו והחליקה על רצפת תחנת הדלק נחשב לתאונת דרכים? סוגייה זו נידונה בבית משפט השלום בירושלים בפסק הדין שניתן ע"י השופט כרמי מוסק.

פסק דין

ביחס לנתבעים 1 ו-2.

1. האם נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתחנת דלק, כאשר ירדה מרכבה על מנת למלא את רכבה בדלק, נכללים בתוך "טיפול דרך או תיקון דרך" כחלק מ"שימוש ברכב מנועי" הקבוע בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, (להלן: "חוק הפלת"ד).

2. לפי גירסת התובעת כפי שהובאה בתצהירה ובשרטוט שצורף לו, היא הגיעה ביום 16/9/98 לתחנת דלק שבעליה הוא נתבע 3, על מנת לתדלק את רכבה ולהמשיך בנסיעה.

היא עצרה את רכבה בתחנה, כאשר משאבת הדלק מצוייה מצדו השמאלי של הרכב (היינו בצד של הנהג) בעוד פתח המילוי של מיכל הדלק ברכבה מצוי בצד הנגדי (ואינו בצד של הנהג).

מכיוון שלא ניגש אליה מי מעובדי התחנה על מנת לסייע לה בתדלוק, היא יצאה מהרכב כדי למלא את מיכל הדלק בעצמה. היא יצאה מדלת הנהג, הלכה מאחורי הרכב, פתחה את מיכל הדלק בעזרת המפתח, ופנתה לשוב לעבר משאבת הדלק.

לאחר שפסעה מספר צעדים, החליקה רגלה הימנית על חומר שמנוני שהיה על רצפת התחנה. התובעת ניסתה להיאחז ברכבה ולמנוע את נפילתה, אך היא לא הגיעה לרכב ונפלה על רצפת התחנה.

3. מהעובדות שלעיל, וכפי שהובאו על ידי התובעת, עולה כי לא היה מגע פיזי בעת הנפילה בין התובעת לבין הרכב, זאת למרות שהתובעת ניסתה לתפוס את הרכב אך לא הצליחה.

4. התובעת הגישה את תביעתה נגד חברות הביטוח שביטחו את רכבה בהתאם לחוק הפלת"ד (הנתבעים 1 ו-2), וכן כנגד בעל תחנת הדלק וחברת הביטוח שביטחה את התחנה (הנתבעים 3 ו-4) בעילה על פי פקודת הנזיקין.

5. מטיעוני הצדדים כפי שהובאו לפניי התברר כי התובע והנתבעים 3 ו-4 טוענים כי חוק הפלת"ד חל. לטענתם, מילוי דלק ברכב, הוא בבחינת שימוש לוואי ברכב. הימצאות התובעת בתחנת הדלק "קשורה בטבורה לשימוש בו" - רכב ללא דלק, לא יכול לנוע. יש לראות את המילוי כחלק אינטגרלי מהנסיעה ברכב ומהסיכונים הנובעים מהשימוש ברכב.

6. מאידך, טוענים הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי החוק אינו חל, אלא הפקודה. לדידם, בנסיבות המקרה דנן, מבחן הסיכון, תוך שילוב מבחן השכל הישר, עומד בעינו ועל פיו יש להכריע (ראה ע"א 6000/93 עיזבון המנוח קואסמה נ' האשם רג'בי ואח', פ"ד נ (3) 661).

7. המצדדים בחלות חוק הפלת"ד, צירפו לסיכומיהם פסקי דין שונים שקבעו כי החוק חל בכל מיני וריאציות שונות.

8. כך לדוגמא צורף פסק דין חלקי לעניין החבות שניתן על ידי, בעניין ת.א. 21311/99 נאדרה אבו מיאלה נ' "סהר חברה לביטוח" (לא פורסם). בפסק דין זה קבעתי כי חוק הפלת"ד חל. במקרה זה דובר על נהג שבטרם החל את נסיעתו, בדק את כמות הנוזל המצוי במיכל השמן והמים ברכבו, ותוך כדי כך, נפל עליו מכסה המנוע של רכבו. ברם, במקרה זה לא עלתה השאלה של 'טיפול דרך' כלל, אלא קבעתי כי חלה החלופה של "נפילה של חלק מן הרכב" הקבועה בחוק.

9. כן צורף לסיכומי התובעת החלטתו של כבוד השופט ד. פרנקל (שלום- י-ם) בת.א. 9936/99 שמש רונן נ' ביטוח ישיר. במקרה זה דובר על תובע שהגיע עם רכבו לתחנת דלק, ניפח אויר בגלגליו, וכאשר הלך להשיב את פיית המילוי למקומה, החליק על כתם סולר וידו השמאלית נחבטה במכסה המנוע של הרכב. כבוד השופט פרנקל קבע כי חוק הפלת"ד חל בנסיבות המקרה. לדבריו הקו התואם במקרים מעין אלו הוא זה שהוצע על ידי פרופ' אנגלרד בעדכון המשולב (תשנ"ו) לספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , עמ' 79, שם הוא אומר:

"שלב "הדרך" הוא מרגע הכניסה לרכב למטרת נסיעה ועד לירידה ממנו בתום הנסיעה".

10. הצדדים לא התייחסו לשאלת המגע (וליתר דיוק העדרו) בין התובעת לבין הרכב. ראה לעניין זה, ספרו של כבוד השופט א. רבלין, תאונת הדרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמוד 277.

"מבחני הסיכון ישמשו אפוא, גם לאחר תיקון מספר 8, לקביעת הקשר הסיבתי בין הפעילות ברכב לבין הנזק- בהעדר מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב. מי שיצא מרכבו לצורך טיפול דרך או תיקון דרך ברכב ונפגע בהיותו מחוץ לרכב- יחשב כמי שנפגע כתוצאה מהשימוש ברכבו- אף אם ניתק מגע עימו- כל עוד הפגיעה בגופו נפלה בתחומו של הסיכון שנגרם כתוצאה מן השימוש שעשה ברכבו- תיקון הדרך".

יחד עם זאת, מבחינה עובדתית נראה לי תמוה הכיצד התובעת החליקה כפי שטענה, היינו- סמוך מאוד לרכב (אם לא צמוד לו) אך יחד עם זאת, היא לא הצליחה להיאחז ולתפוס את הרכב. לדידי, עניין זה לבד מרחיק ושולל את הקשר הסיבתי העובדתי הקושר את התובעת לנתבעות 1 ו-2, וזאת בהתאם למבחני הסיכון התעבורתי והשכל הישר.

11. כבר עתה אומר כי דעתי היא שגם מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי הרי שחוק הפלת"ד לא חל בנסיבות המקרה דנן. למסקנה זו הגעתי מכמה סיבות שיפורטו להלן.

12. לא זה המקום להכביר מילים מעבר למה שנכתב עד כה על תיקון מספר 8 לחוק הפלת"ד. החוק המתקן, הכיר בשימוש הלוואי של תיקון וטיפול ברכב בשני סייגים: הראשון- שיהא זה טיפול או תיקון דרך, והשני- שהתיקון או הטיפול לא יבוצעו על ידי אדם במסגרת עבודתו.

13. גם לאחר תיקון מספר 8 לחוק, ערכאות שונות וזהות הגיעו למסקנות שונות לגמרי בשאלת החבות על פי חוק הפלת"ד, וזאת גם במקרים דומים עד להפליא. לפיכך, קשה מאוד להסיק ממקרים דומים למקרה שלפניי, וכל מקרה נבחן לגופו.

14. כך מצאתי כי נקבע שנהג אוטובוס שנפצע, כאשר החליף את המספר שבקדמת רכבו, הוכר כנפגע בתאונת דרכים, בעוד שנהג אוטובוס שערך סריקה בטחונית לפני נסיעה ונפצע, לא הוכר כזכאי לפיצוי על פי חוק הפלת"ד (ע"א (י-ם) 255/92 דודאי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 184 (כ) 39), שם אמר כבוד השופט זיילר:

"סריקה בטחונית אינה בבחינת תיקון או "טיפול" משום שאינה נוגעת לרכב בתור רכב, ומשום שאין המדובר בטיפול ברכב עצמו או באביזריו".

15. כך ראה לעניין זה את דברי כבוד השופט א. ריבלין, בספרו תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, בסעיף 190, עמ' 176:

"ההבחנה בין תיקון דרך או טיפול דרך לבין תיקון או טיפול שאינם תיקוני דרך או טיפול דרך- עוררה קושי של ממש בפסיקה. בית המשפט העליון נדרש לשאלה זו, אגב אורחא, בפרשת דראושה (ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 4010, פ"ד נ (3) 475, מאת הנשיא ברק). "הטיפול הוא טיפול דרך- כך נפסק שם- אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית". (ההדגשה שלי- כ.מ).

ועוד המשיך והוסיף השופט ריבלין (שם בעמ' 178):

"אכן נראה כי ראוי להגשים את כוונת המחוקק המשתקפת בתיקון מתשנ"א-1990 כרוחה וכלשונה וליחד דרך זו של שימוש ברכב רק לתיקוני פתע, או טיפולים בלתי צפויים, שנתעורר הצורך בהם במהלך הניסעה ולשם המשכתה. י' אנגלרד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עדכון משולב, תשנ"ו, 78) סבור כי המבחן הבלעדי לקביעה אם מדובר בתיקוןן דרך הוא זמן ביצוע התיקון (אגב הנסיעה של הרכב). זהו מבחן ברור שיתרונו בנוחות יישומו. נראה כי ראוי ליתן משקל לשאלה אם התיקון היה אקראי ובלתי מתוכנן ואם הטיפול היה בלתי צפוי". (ההדגשה שלי-כ.מ).

16. סביר להניח כי בטרם מגיע נהג לתחנת דלק, הוא יודע שעליו לתדלק את רכבו. היינו, הגעתו לתחנה מתוכננת וצפוייה. מקרה מילוי הדלק שונה ממקרה מילוי האויר, זאת מאחר שאם יהיה חסר אויר בצמיגי הרכב, הרי שיהא בכך סיכון תעבורתי ממשי לנוהג ברכב, היינו- תקר בגלגל עלול להתרחש וכתוצאה מזו תאונת דרכים. זהו סיכון תעבורתי ממשי, להבדיל ממילוי דלק במיכל שלכל היותר- היעדרו, יגרום לנהג להימנע מנסיעה ברכב.

17. מהותו של התדלוק אינה בבחינת "טיפול" דרך דחוף כמו לדוגמא החלפת צמיג, מילוי שמן ומים (שמבלעדיהם קיים סיכון תעבורתי של שריפת מנוע), וכיוצ"ב.

18. זאת ועוד, למונח "טיפול דרך" יש לתת פירוש ההולם את השכל הישר, את ניסיון החיים ואת ההתנהגות בדרך. יש לפרש מונחים אלה, כך שיבטאו את הלשון והכוונה השגורה בפי כל. אני סבור כי תדלוק רכב אינו בבחינת "טיפול דרך" משום שאינו עומד במובן הפרשני המילולי של המילה 'טיפול'. התדלוק צפוי ומתוכנן, והוא על ציר הנסיעה של התובעת.

19. יתרה מכך, לדידי, תחנת דלק אינה חלק מ"הדרך". התחנה היא מקום נפרד, המצוי בצידי הדרך, ואשר הנכנס לשעריה ויורד מרכבו אינו נכלל בגדר הסיכונים אותן יכולות לצפות מבטחות הרכב. הכללת המקרה דנן לגדר תאונת דרכים תהיה מאולצת ומוטעית (לתוצאה דומה ראה ת.א (שלום- רחובות) 1641/93, רחל גבאי נ' "קרנית" ואח', צלטנר בעמ' 4176).

20. מטרתו של חוק הפלת"ד מלכתחילה, הייתה ליצור מנגנון בו כל אדם הנפגע בתאונת דרכים יפוצה ולא יישאר נושא בנזקיו ללא גורם שישא בנזקיו. מאידך, כאשר התובעת החליקה בתחום תחנת הדלק, כי אז היא לא נפגעה בדרך פתוחה שם קשה למצוא גורם אחראי להחלקתה, בעוד שבתחנת הדלק, שומה על בעלי התחנה לדאוג ולהבטיח את שלומם של הנהגים הבאים בשעריה.

21. גם במבחינת מדיניות משפטית ראוייה נראה לי נכון לקבוע כי אין תחולה לחוק הפלת"ד. על מפעיל תחנת דלק מוטלת החובה לעשות ככל יכולתו על מנת לאפשר לציבור הנהגים לבוא בשעריו, לתדלק את רכבם ולצאת מהתחנה בביטחה. אם יקבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן מדובר בתאונת דרכים, תהיה התוצאה אבסורדית. זאת מאחר שקביעה זו תעודד את מפעיל התחנה, שלא לטפל, לתחזק ולנקות את התחנה ואת שאריות הנוזלים השומניים שעל רצפתה, ועל כן יתאפשר לפניו לטעון, כי אינו חב לפצות נהג שנגרמו לו נזקי גוף בעודו בתחנה.

22. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2.

23. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום להטיל הוצאות על מי מהצדדים.

24. בנסיבות העניין, תוכל התובעת להמשיך בתביעתה כנגד נתבעים 3 ו-4.

25. אדגיש, כי אין באמור לעיל להטיל אחריות על נתבעים 3 ו-4 לנזקי התובעת שהרי עניין זה טרם נדון.

פסקי דין נוספים:

האם תאונה שהתרחשה בעת עצירת נהג מונית במקום מותר נחשבת לתאונת דרכים?

האם נפילת נוסע באוטובוס נחשבת תאונת דרכים? (מעידה בתחבורה ציבורית)

תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה

האם מעידת נהג משאית שעלה לארגז המשאית על מנת לנקותו נחשבת לתאונת דרכים?

תגיות: תאונת דרכים,תחנת דלק,תידלוק,תדלוק,החלקה על רצפה,נזק גוף, החלקה תוך כדי תדלוק