תאונת דרכים בה נוסעת ניסתה לעלות לאוטובוס כשהאוטובוס החל לנסוע בעוד רגלה נותרה תפוסה בדלת האוטובוס

נפגעת תוך כדי עליה או ירידה מהאוטובוס?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

לפנינו תאונת דרכים בה נוסעת ניסתה לעלות לאוטובוס כשהאוטובוס החל לנסוע בעוד רגלה נותרה תפוסה בדלת האוטובוס. להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום באשדוד בפסק הדין שניתן ע"י השופט אריאל חזק.

פסק-דין

מדובר בתביעה לפיצויים, בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, (להלן:"חוק הפיצויים").

על פי האמור בכתב התביעה, התובעת הינה קטינה ילידת 11/3/92, אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 5/2/01.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 5/2/01, בעת שהתובעת ניסתה לעלות לאוטובוס, החל האוטובוס לפתע בנסיעה רגלה של התובעת נלכדה בדלת האוטובוס והיא נגררה על פני הכביש מרחק של מטרים ספורים וכתוצאה מכך, נפגעה התובעת בין השאר, בגב רגל שמאל.

הנכות הרפואית –

במהלך הדיונים שבפני, הוגשה לבית משפט חוות דעת מאת פרופ' שפיר ובהסכמת הצדדים, לאחר הגשת חוות הדעת, בוטל מינויו של פרופ' שפיר.

לאחר ביטול מינויו של פרופ' שפיר, הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של ד"ר רמי נוימן, מומחה לכירורגיה פלסטית מיום 25/1/05.

בסיכומיה, טענה ב"כ התובעת כי, בחוות דעתו של ד"ר נוימן נמצאו שגיאות, סתירות ואי דיוקים ולכן יש לפסול את חוות הדעת.

לדבריה, חוות הדעת שנכתבה על גבי 14 שורות בלבד, הינה בלתי ראויה ושטחית וחסר בה פירוט התיעוד הרפואי עליו הסתמך ד"ר נוימן.

בין יתר טענותיה, בעניין חוות דעתו של ד"ר נוימן, מציינת ב"כ התובעת כי ד"ר נוימן לא ידע לומר מה גודל חסר העור שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה וכן , כי ד"ר נוימן סבר בטעות שהתובעת שהתה כשבוע לאחר הניתוח במיטתה, כאשר בפועל, הייתה כחודש ימים במיטה.

כן ציינה ב"כ התובע, כי ד"ר נוימן סתר עצמו בקביעה שיש איחוי מלא בצלקת שנגרמה לתובעת , קביעה שאינה עומדת בקנה אחד עם הגדרתו את הצלקת כ- "צלקת בלתי יציבה".

אכן, עיון בחוות דעתו של ד"ר נוימן מעלה, כי חוות הדעת הינה קצרה וחסרים בה מס' רכיבים שמקובל לפרטם בחוות דעת, כגון המסמכים עליהם הסתמך עורך חוות הדעת בעת מתן חוות הדעת.

כן יוער, כי חוות דעת שכזו, הינה חוות דעת שניתן להגדירה כגבולית ונראה כי בנסיבות מסוימות, ניתן יהיה אף לפסול חוות דעת שכזו או לחלופין, ניתן יהיה להורות לעורך חוות הדעת, להגיש חוות דעת משלימה ומפורטת יותר.

יחד עם זאת, בנסיבות עניינינו, לאור הפירוט המלא שהציג ד"ר נוימן בחקירתו, נראה כי לא יהיה מקום לפסול את חוות הדעת.

זאת ועוד, לא מצאתי במרבית טענותיה של ב"כ התובע, בכל הנוגע לדבריו של ד"ר נוימן במהלך עדותו, כעילות לפסילת חוות הדעת.

כך לדוגמא, אין לומר, כי העובדה שד"ר נוימן לא ידע לציין מהו גודל חסר העור שנגרם בתאונה, כעילה לפסילת חוות דעתו, וזאת לאחר שהתובעת לא הוכיחה שבמסמכים שהועמדו בפני ד"ר נוימן, צוין במפורט, גודלו של חסר העור בגינו נדרש לנתח את התובעת.

זאת ועוד, בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לתת משמעות לטענת ב"כ התובעת, בכל הנוגע לאי התייחסותו של ד"ר נוימן לספק שהיה קיים בתחילת הדרך, לעניין שבר ברגלה, מאחר שבסופו של דבר, לא נטען ולא הוכח כי נגרם לתובעת שבר ברגלה.

כן ראוי לציין, כי לא ניתן יהיה ליתן מקום לטענת ב"כ התובעת ולפיה, לא ידע המומחה לומר, כי התובעת שכבה כחודש במיטתה, לאחר התאונה, וזאת לאחר שבשאלה שנשאל המומחה על ידי ב"כ התובעת במהלך חקירתו, הוא נשאל אך ורק בכל הנוגע לתקופה המקובלת לצורך "ירידה" מהמיטה במקרים דומים ולשאלה זו בלבד, ענה המומחה, (עמ' 39 שורות 5-11 לפרוט').

לא זאת אף זאת, איני מוצא לנכון לקבוע, כי קיימת סתירה בדברי ד"ר נוימן בין דבריו ולפיו, קיים איחוי מלא בצלקת שנותרה לתובעת לבין הגדרתו את הצלקת כ"בלתי יציבה" וזאת לאור הסברו המפורט בעניין, במהלך עדותו, כפי שיובהר בהמשך.

בנסיבות העניין, איני מוצא גם לנכון לתת משקל לעובדה, שבחוות דעתו, דחה ד"ר נוימן את הטענה לסיכוי להיווצרות כיב סרטני, כתוצאה מפציעת התובעת וזאת לאור הסבריו במהלך הדיון, כפי שיובאו בהמשך.

לאור האמור, אני קובע כי חוות דעתו של ד"ר נוימן לא תפסל על פניה.

זאת ועוד, בחקירתו של המומחה, על ידי ב"כ התובעת, שהייתה חקירה נוקבת, הבהיר המומחה את הסוגיה הנדונה בכל הנוגע לצלקת שנותרה לתובעת.

בעדותו העיד המומחה כדלקמן:

"ש: כשיש נפיחות במתלה, הפרשה צהובה, שינוי בצבע, אזורי נמק, מה זה אומר.

ת: שיש זיהום.

ש: מדוע אתה כותב בחוות הדעת, שלאחר חצי שנה ריפוי מלא, אתה עדיין עומד על כך?

ת: וודאי.

ש: עם כל הכבוד לך, לא עיינת במסמכים כנראה, ולכן כתבת את מה שכתבת. אראה מסמכים ש- 9 חודשים ושנה וחצי אחרי זה, יש תוצאות קשות, איזה ריפוי מלא היה.

ת: אם עיינת בחוות דעתי כתוב צלקת בלתי יציבה. כתבתי שקימת צלקת בלתי יציבה, זה אומר שאחת לאיקס זמן כתוצאה משפשוף, מכה קטנה, מתפתח שם פצעון, לוקח לו זמן, נרגע, ושוב מתפתח, וזה הסיפור של צלקת בלתי יציבה.

ש: אני אומרת לך זה לא רק פצעון קטן, יש נפיחות, הפרשה, אזורי נמק, לא חצי שנה אחרי הניתוח, אלא שנה וחצי אחרי הניתוח, איך אתה יכול לומר ריפוי מלא.

ת: האזור נרפא לפי כל הכתובים, אחרי חצי שנה. מה שהתפתח שם זו צלקת, צלקת שאנו קוראים לה צלקת בלתי יציבה......" ( עמ' 42 לפרוט' שורות 15-23 ועמ' 43 לפרוט' שורה1).

עיון בדבריו אלה של ד"ר נוימן מעלה, כי בעניינינו מדובר בפועל בצלקת שמוגדרת כצלקת שהובאה לידי ריפוי מלא, כחצי שנה לאחר התאונה, אך עדיין מבחינה רפואית, היא מוגדרת כ"צלקת בלתי יציבה".

לשיטתו של המומחה, "צלקת בלתי יציבה", היא צלקת אשר אחת לזמן מסוים, כתוצאה משפשוף או כתוצאה ממכה "קטנה" שתקבל, יתפתח בה פצעון, אשר ייסגר לאחר זמן מה.

מתוך תשובתו של המומחה, שצוטטה לעיל עולה, כי המומחה לא שולל אפשרות שבעת התפתחות "הפצעון", תופרש מן הצלקת "הפרשה צהבהבה", כפי שצוין במסמך הרפואי מיום 12/2/01,

ת/8.

כן עולה מתוך דבריו של המומחה, כי בשל העובדה שתקנות הביטוח הלאומי אינן מתייחסות לצלקת בלתי יציבה, הוא לא יכול היה להתייחס "לבלתי יציבות של הצלקת".

זאת ועוד, בהמשך דבריו, התייחס המומחה לסיכוי התפתחות קיב סרטני בצלקת, כדלקמן:

"ת: אם יש כיב שלא נסגר בכלל, ופתוח כל הזמן, הוא עם השנים סיכוי מאד קטן יכול להפוך לגידול. כאשר יש פצע כמו אצלה, שנפתח ונסגר לעולם, לא יהיה גידול סרטני. מעבר לזה, בכלל בכל הגוף צלקת זה אינו יותר מסוכן להתהוות סרטן, בלי שום קשר לאיזה סוג של צלקת.

ש: יש סיכוי לסרטן?..... ( עמ' 44 לפרוט' שורות 26-30).

ת: אחד למיליון." (עמ' 45 לפרוט' שורה 1).

מתוך דבריו אלה של המומחה, שלא נסתרו עולה כי בנסיבות עניינינו, אין כל חשש ממשי שהצלקת האמורה תביא להתפתחות גידול סרטני ומכיון שקביעה זו כאמור לא נסתרה, איני מוצא לנכון לתת כל משקל לטענה בדבר חשש להתפתחות גידול סרטני.

זאת ועוד, בסיום דבריו התייחס המומחה לאחוז הנכות הצמיתה שהקנה לתובעת.

בדבריו העיד כדלקמן:

"ש: מדוע לא מצאת לתת לה 10% שתקנה 75.1 נותנת?

ת: כך אני רואה את זה.

ש: הצלקת כואבת?

ת: הצלקת לא כואבת. יש לי הניסיון שלי , אם אני ממשש ומישהו אומר, הילדה אמרה שזה כואב, אני מאמין לכולם, אך גם לבדיקות שלי.

ש: היית צריך לתת לה 15% לפי תק' 75 (1) (ב).

ת: מכאיב ומכערת.

אם מדובר בשטחים נרחבים, אז נותנים 20%.

ש: מאחר ומדובר במשטח כיב רציני, צריך לתת 15%.

ת: אנחנו חלוקים.

ש: הצלקת שלה היא די נרחבת?

ת: גודל של אגרוף, זה אחוז כוויה לפי הפרקטיקה לקביעת אחוזי נכות. אצלה זה אגרוף וחצי, זה אחוז וחצי משטח גופה.....", ( עמ' 45 לפרוט' שורות 13-25).

מתוך דבריו אלה של המומחה עולה, כי לאור גודל הצלקת , אכן לא יהיה מקום להקנות לתובעת סך של 15% נכות.

יחד עם זאת, עיון בתקנה 75 (1) ב, מעלה, כי התקנה קובעת כדלקמן:

"(1).ב. מכאיבות או מכוערות".

על פי דבריו של המומחה גודל הצלקת על רגלה של התובעת , הינו כאגרוף וחצי.

זאת ועוד, עיון בתמונות שהוצגו לבית משפט מעלה, כי מדובר בצלקת מכערת.

לא זאת אף זאת, מתוך דבריו של המומחה עולה,כי במהלך השנים תפתח מעת לעת הצלקת ומצב זה, ככל הנראה, יכאיב לתובעת, (עמ' 45 לפרוט' שורה 10).

לאור האמור לעיל, אני קובע, כי בנסיבות העניין, היה זה מן הראוי להקנות לתובעת את מלוא אחוזי הנכות בהתאם לתקנה 75 (1) ב' ולפיכך אני קובע, כי נכותה הרפואית של התובעת, תעמוד על 10%.

הפסד שכר לעבר –

על פי ב"כ התובעת,עקב התאונה, נאלצה אם התובעת להיעדר מן העבודה למשך כ 30 יום בשנה בה אירעה התאונה ועוד ימים בשנים שלאחר מכן ובימי העדרותה, תוגמלה התובעת מתוך דמי המחלה המגיעים לה.

זאת ועוד, לטענת ב"כ התובעת,גם לאביה של התובעת נגרמו הפסדי שכר ובסה"כ מעמידה ב"כ התובעת הפסדי שכר של הורי התובעת לעבר, על סך של 10,000 ₪.

ב"כ הנתבעת מצידה טענה, כי שכרה של אם התובעת לא נפגע כלל וגם שכרו של אבי התובעת, לא נפגע.

עיון בטענות ב"כ התובעת בסיכומיה מעלה, כי בטענותיה לא הפנתה ב"כ התובעת את בית המשפט, לפרטים בתלושי השכר שצורפו לחודשים הרלוונטים לתאונה, שמהם ניתן ללמוד, כי חלקו של שכרה של אם התובעת, שולם מתוך ימי חופשת מחלה.

זאת ועוד, אביה של אם התובעת העיד בבית המשפט,כי בעת הנדונה נגרמו לו הפסדים בגין כך, שנמנע מללמד מס' ילדים בשכר בשל הצורך להסיע את בתו ממקום למקום ובנסיבות העניין, אני קובע, כי בגין הפסדי שכר להורי התובעת, ישולם להם סך גלובלי של 4,000 ₪ וזאת בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד -

לטענת ב"כ התובעת, מאז התאונה, נגרמו להורי התובעת הוצאות רפואיות מרובות לרבות לתרופות,שמן זית, משחות וגרביים אלסטיות, הנעלה גבוהה מיוחדת ועוד פריטים שצוינו.

כן ציינה ב"כ התובעת, כי התובעת מטופלת באופן פרטי אצל ד"ר איל גור במקביל למרפאות ולטיפול בקופות החולים ולאור כל האמור לעיל, ביקשה ב"כ התובעת, שייקבע לתובעת פיצוי בסך של 100,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות.

ב"כ הנתבעים מצידה ציינה, כי התובעת רשאית לקבל טיפול רפואי במסגרת הרפואה הציבורית ולא במסגרת הרפואה הפרטית.

כן ציינה ב"כ התובעת, כי התובעת לא הציגה ראיות ממשיות לצורך בעזרים נוספים כגון , נעל אורטופדית, בהזמנה מיוחדת, ובנסיבות העניין, אין לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין הוצאות רפואיות.

עיון בפרוטוקול חקירתו של המומחה, ד"ר נוימן מעלה, כי בחקירתו ציין כדלקמן:

"ת: בדר"כ ממליצים ללכת עם גרב לחץ במשך שנתיים בלבד, לאחר מכן ממליצים על גרב רגילה קצת יותר עבה. בגלל שאצלה יש צלקת בלתי יציבה. מומלץ ככלל עם גרב רגילה עבה," (עמ' 44 לפרוט' שורות 11-13). ( הדגשה שלי, א.ח.)............................

ת: בשביל זה שמים משחות שומניות, באופן יום יומי.

ש: האם אומרת שהברך נדבקת.

ת: כשיש פצע , זה יכול לכאוב קצת אבל הפצע לא קיים כל הזמן....... (עמ' 45 לפרוט' שורות 8-10).

מתוך דבריו אלה של המומחה עולה, כי התובעת תזדקק בעתיד לגרביים עבות ולמשחות שומניות בתדירות יום יומית.

לעניין זה ראוי לציין, כי אין זה וודאי שהתובעת תשמור על אורח חיים מסורתי לאורך כל שנות חייה ולכן, לא ניתן לקבל בעניין זה את ההנחה שלא יהיה מקום לפצותה בגין רכישת גרביים כלל.

זאת ועוד, בתצהירה ציינה התובעת כי היא נאלצה לרכוש נעליים מותאמות למצבה.

עיון בחקירתו של המומחה מעלה, כי בחקירתו ציין המומחה כי, "מבוגרים יותר שמים לב ושומרים לבל תפצע הצלקת",(עמ' 44 שורה 4), ובנסיבות העניין , לא יהיה זה בלתי סביר להניח שחלק מהשמירה על הצלקת יהיה באמצעות רכישת נעליים נוחות מיוחדות.

אכן כלל הוא, שהוצאות רפואיות רגילות ממומנות על פי חוק בריאות ממלכתי, {ראה לעניין זה, ע"א 5557/95 , סהר נ' אלחדד פד"י נא 2 724}, אך יחד עם זאת, ספק אם את הפריטים שאינם רפואיים, שבהם תאלץ התובעת להיעזר, כגון, נעליים מתאימות, גרביים מיוחדות, ומשחות מתאימות, היא תוכל לקבל באמצעות קופת חולים וכן קיים ספק אם את חלקן של המשחות השומניות ניתן יהיה לרכוש בקופות החולים, בלא תשלום השתתפות עצמית במימון המשחות.

על פי חישוב גלובלי, יגרם לתובעת נזק של כ 100 ₪ בגין הצורך ברכישת גרביים מיוחדות לשנה ונזק של 200 ₪ בגין הצורך לרכוש נעליים טובות מאלה שהייתה רוכשת ממילא. כן יגרם לה נזק של כ 300 ₪ לשנה בגין הצורך לרכוש משחות או שמנים.

בנסיבות אלה, לאחר שקבעתי כי יהיה מקום לפצות התובעת בגין רכישת נעליים מתאימות, גרביים מתאימות ומשחות מתאימות,אני קובע שיהיה מקום לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד -

בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת כי יהיה מקום לפצות את התובעת בגין הוצאות נסיעה מוגברות ולצורך כך, צירפה התובעת אישורים על הוצאות נסיעה.

התובעת הציגה לבית המשפט קבלות בגין נסיעה במוניות בחודשים שלאחר התאונה בסך של כ 400 ₪ ולפיכך, יש לפצותה בסך האמור.

יחד עם זאת, לא מצאתי בראיות עדות לכך, שהתובעת תהיה מוגבלת בהליכתה, ולפיכך, איני מוצא מקום לפצותה בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, מעבר לסך של 400 ₪.

עזרת זולת לעבר ולעתיד -

לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה, סבלה התובעת בקושי בנעילת נעליים ברחיצה ונזקקה לעזרת הוריה וכי עד היום , היא נזקקת לעזרת הוריה בהסעתה למקומות רחוקים ובנעילת נעליים.

במהלך הדיונים שבפני, לא מצאתי ראיות, לקיומן של הוצאות ממשיות חריגות במהותן מהוצאת העזרה השגרתית המושתת על ידי בן משפחה אחד כלפי משנהו,בכל הנוגע לתקופה שלאחר חזרת התובעת לביתה.

בנסיבות העניין, מאחר ומדובר לכל הפחות בתקופה של 4.5 שנים מקרות התאונה ועד היום ומאחר ולא הוגשה כל ראייה בגין הוצאות עבור עזרת זולת, איני מוצא לנכון לפצות את התובעת בגין רכיב זה, לא לעבר ולא לעתיד.

הפסד השתכרות לעתיד -

בסיכומיה טענה ב"כ התובעת, כי התובעת צפויה להינזק קשות ביכולתה להשתכר וזאת לאחר שלא תוכל לעבוד במקצוע ההוראה,שבו עובדות מרבית הנשים במגזר החרדי, לאור מגבלותן בעמידה ממושכת.

עוד טענה ב"כ התובעת בסיכומיה, כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בריאותית של התובעת על 20% לפחות . לאור האמור לעיל, ציינה ב"כ התובעת, כי בהיותה של התובעת קטינה בעת האירוע, בית המשפט מתחייב לפצות את התובעת בנכות תפקודית בשיעור של 20% תוך הבאה בחשבון ששכרה יחושב על פי שכר ממוצע במשק, העומד על סך של 7,140 ₪.

ב"כ הנתבעות מצידה ציינה כי, נכותה של התובעת בגין הצלקת, אינה רלוונטית לכושר השתכרותה והתובעת תוכל לעבוד עם המגבלה בכל עבודה בה תחפוץ.

כן ציינה ב"כ הנתבעת, כי התובעת אינה סובלת ממגבלה בעמידה והליכה ואין סיבה כי יגרמו לה הפסדי שכר.

כפי שצוין לעיל קבעתי, כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת תעמוד בגובה של 10% נכות.

זאת ועוד, בספרו של ד.קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, עמ' 259 מצוין כדלקמן:

"נכויות בשיעור נמוך של 5% אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב, במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות. אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט זה".

במהלך חקירתו ציין המומחה כדלקמן:

"ת: זה צלקת בלתי יציבה – זה מאד תלוי בסוג נעל או בפציעה או שפשוף, אך אם זה היה בגב זה לא היה קורה , אף פתח. המבוגרים יותר שמים לב ושומרים. צעירים פחות קשה אין ממוצעים לגבי דחיפות הפציעות....... (עמ' 44 לפרוט' שורות 3-5).

ת: בדר"כ ממליצים ללכת עם גרב לחץ במשך שנתיים בלבד, לאחר מכן ממליצים על גרב רגילה קצת יותר עבה. בגלל שאצלה יש צלקת בלתי יציבה. מומלץ ככלל עם גרב רגילה עבה.......... (עמ' 44 לפרוט' שורות 11-13).

ת: בשביל זה שמים משחות שומניות, באופן יום יומי.

ש: האם אומרת שהברך נדבקת.

ת: כשיש פצע , זה יכול לכאוב קצת אבל הפצע לא קיים כל הזמן......" ,(עמ' 45 לפרוט' שורות 8-10).

לאור דבריו אלא של המומחה נראה, כי לתובעת אכן יגרמו מגבלות מעת לעת בשל פתיחת הצלקת ובנוסף לכך, היא תוגבל במידה מסוימת, בשל פתיחת הצלקת ובשל הצורך בטיפול שוטף בצלקת ובשימוש בעזרים לבל תיפתח הצלקת, ובנסיבות אלא ניתן לומר, כי תיגרם לתובעת מגבלה תפקודית שבגינה יהיה מקום לפצותה.

לאור האמור לעיל, אני פוסק לתובעת, באופן גלובלי, סך גלובלי של 90,000 ₪, בגין הפסד השתכרותה לעתיד.

כאב וסבל -

בעניינינו, מדובר בתובעת שבית משפט קבע לה 10% נכות ועל פי הראיות שהועמדו לבית משפט, היא אושפזה למשך 17 ימי אשפוז.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת תפוצה בסך של 18,961 ₪ בגין כאב וסבל.

סוף דבר –

אני פוסק לתובעת פיצוי כדלקמן:

הפסד שכר לעבר – 4,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – 40,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד – 90,000 ₪.

כאב וסבל – 18,961 ₪.

ס ה "כ 152,961 ₪.

הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ובתוספת הוצאות שכ"ט עו"ד, בשיעור של 13% ובתוספת מע"מ והוצאות משפט.

פסקי דין נוספים:

תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חייל/ת

האם נפילת נוסע באוטובוס נחשבת תאונת דרכים? (מעידה בתחבורה ציבורית)

תאונת דרכים - האם מעידת נהג אוטובוס בעת ירידה מהאוטובוס נחשבת לתאונת דרכים?

תאונת דרכים - חיילת שדלת אוטובוס נסגרה עליה

תגיות: עלייה לאוטובוס,עליה לאוטובוס,רגל תפוסה בדלת,רגל נתפסה בדלת האוטובוס,אוטובוס,תאונת דרכים של ילדה,תאונת דרכים קטינה,תאונה,תאונת דרכים,תאונות דרכים,אוטובוסים