תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה - פגיעת לסת
נפגעת בתאונת דרכים בפגיעת לסת?
משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.
לפנינו תאונת דרכים בה נגרמה לנפגע פגיעת לסת. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה - פגיעת לסת. להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בפסק הדין שניתן ע"י השופטת בלהה טולקובסקי.
פסק דין
מבוא
1. תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
2. התובע, אליעזר סמרנו (להלן: "התובע"), יליד 1949, בעל חנות ירקות בעיסוקו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 9.5.04.
3. במהלך עדותו של התובע בחקירה נגדית, התברר כי התאונה הינה תאונת עבודה שכן ארעה בדרכו של התובע, לשוק הסיטונאי.
4. הנתבעות אינן כופרות בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.
מהות הפגיעה והנכות
5. לאחר התאונה, נבדק התובע, בבית חולים וולפסון ואובחן כסובל משבר כפול בלסת. התובע אושפז במחלקת פה ולסת ונותח לצורך קיבוע השבר.
6. ד"ר שלמה ברק אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי השבר מצד שמאל של הלסת, נרפא בצורה תקינה לחלוטין. מאידך, השבר בגוף הלסת התחתונה מימין, לא נרפא כך שנותר קאלוס בין שני צידי קו השבר. כן נותרה מדרגה ואי סדירות בחלק העליון והתחתון של הלסת מימין. ד"ר ברק ציין כי כתוצאה מחוסר ריפוי גרמי של השבר, סובל התובע מכאבים באזור וכי נותרה הפרעה בתחושה המתבטאת באזורים של חוסר תחושה ואזורים של תחושה ירודה, בשפה התחתונה ובסנטר.
ד"ר ברק הוסיף וציין כי כתוצאה מהתאונה, נפלו ונשברו זוג שיניים תותבות וכי עלות ביצוע זוג תותבות חדשות, מסתכמת בכ- 10,000 ₪. מדובר בפיצוי חד פעמי שכן גם אלמלא התאונה, היה התובע נדרש להחלפת השיניים התותבות.
ד"ר ברק העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 20%, בגין אי התאחות השבר בלסת התחתונה, ובשיעור של 10%, בגין ירידה בתחושה וחוסר תחושה בשפה התחתונה ובסנטר.
נכותו הרפואית של התובע, מסתכמת בשיעור משוקלל של 28%.
הנכות התפקודית
7. התובע הינו בעל חנות ירקות בבת ים. התובע ציין בתצהירו כי במשך תקופה ממושכת של כשנה, נעדר מעבודתו וכי בתקופה זו, אשתו ובנו, עבדו בחנות. התובע הוסיף וציין כי בשל הכאבים הבלתי פוסקים בלסת, הפגיעה האסטטית, הקושי באכילה ובלעיסה והפרעה ביכולת ובכושר הדיבור, הינו מתקשה בביצוע עבודתו הדורשת כושר ריכוז ויכולת לדבר, לתקשר ולשרת לקוחות וכן נסיעה לשוק, בחירת סחורה, ניהול מו"מ על מחירים ופריקה וסידור של ארגזי סחורה בחנות.
8. בחקירתו הנגדית של התובע, לא הבחנתי בהפרעה בכושר הדיבור, באופן המהווה מגבלה ומפריע ליצירת תקשורת מילולית הנדרשת לצורך ניהול חנות. בנוסף יש לציין כי תלונותיו של התובע בדבר תסכול נפשי או כאבי גב בגינם נתפסות לו הרגליים (עמ' 14 לפרוטוקול), אינן נתמכות בחוות דעת של מומחה רפואי, ודינן להדחות.
9. בנסיבות העניין, כשמדובר בנכות בגין פגיעה בלסת, לתובע שהינו בעל חנות ירקות, סבורה אני כי לא ניתן לראות בנכות, במלואה, כבעלת השפעה תפקודית. מקובל עלי כי התובע מתקשה באכילה ובלעיסה אך תלונות אלה, כמו גם הפגיעה התחושתית המתבטאת בחוסר תחושה או ירידה בתחושה באזור הלסת, אינן בעלות השפעה על כושר העבודה והתפקוד. אשר לתלונותיו של התובע, בדבר ירידה במשקל, יש לציין כי התובע התלונן על ירידה דרסטית במשקל, בגין אולקוס, במסגרת טיעונים לעונש בהליך פלילי שנוהל נגדו, בשנת 2002, (ראה נ/5). מכל מקום, לא הוכח כי התובע ירד ירידה דרסטית במשקל, לאחר התאונה בכלל ובאופן המשפיע על תפקודו, בפרט.
מקובל עלי כי לכאבים הנגרמים כתוצאה מחוסר ריפוי גרמי של השבר, בלסת התחתונה, עלולה להיות השפעה על כושר התפקוד והעבודה. יחד עם זאת, בהתחשב בעבודתו של התובע כבעלים ומנהל של חנות ירקות, סבורה אני כי השפעת הנכות, על כושר התפקוד והעבודה, פחותה באופן משמעותי, משיעור הנכות הרפואית, ובנסיבות העניין ראיתי להעריך את הנכות התפקודית, בגבולות של כ- 10%.
הפסדי השתכרות
10. התובע ציין בתצהירו כי לאחר התאונה, נעדר מעבודתו במשך כשנה (סעיף 12 לתצהיר). טענתו זו של התובע, אינה נתמכת באישורי מחלה (לאחר האשפוז, ניתנו אישורי מחלה, למשך כ- 12 ימים בלבד).
זאת ועוד, מ"דו"ח יתרות על פי חודשים" לשנת 2004, נ/7, עולה כי בחודש 5/2004, החודש בו ארעה התאונה, לא נרשמו הכנסות כלשהן (למרות שהתאונה ארעה ב- 9.5.04). מאידך, בחודש 6/04, נרשמו הכנסות כפולות בשיעורן (כ- 48,000 ₪ (הכנסות לפני הוצאות) לעומת כ- 20,000 ₪ בחודשים 4/04-1). בחודש 7/04 - שוב לא נרשמו הכנסות, כאשר בחודש 8/04, נרשמה הכנסה כפולה בשיעורה. כשהתובע התבקש, בחקירתו הנגדית, להסביר את פשר הדברים, השיב: "אני לא מבין בזה" והפנה את השואל לאשתו ולרואה החשבון שלו, אשר לא הובאו לעדות (עמ' 15-14 לפרוטוקול).
בנסיבות העניין, כשהתובע לא יכול היה ליתן כל הסבר או להשיב על שאלה כלשהי, בנוגע לשומות המס ובנוגע להכנסות מחנות הירקות שבבעלותו, ולאור חוסר המהימנות שאפיינה את עדותו של התובע בכללותה (והדברים יפורטו בדיון בסוגיית היות התאונה, תאונת עבודה), לא ראיתי לקבל טענותיו ועדותו של התובע, בדבר אי יכולתו להמשיך ולנהל את חנות הירקות שבבעלותו וההפסדים שנגרמו לו עקב כך.
11. על פי שומת המס לשנת 2003, השנה שעובר לתאונה, הכנסתו השנתית של התובע, עמדה על סך 66,712 ₪ (סך ממוצע של כ- 5,560 ₪ ברוטו לחודש ולאחר ניכוי מס, סך של כ- 4,600 ₪ לחודש).
על פי שומת המס לשנת 2004, שנת התאונה, הכנסתו השנתית של התובע, הסתכמה בסך של 51,133 ₪ (דהיינו הכנסה חודשית ממוצעת, בסך של 4,261 ₪ לחודש).
על פי שומת המס לשנת 2005, הכנסתו השנתית של התובע, הסתכמה בסך של 30,089 ₪ (דהיינו, הכנסה חודשית ממוצעת של 2,507 ₪ לחודש).
יש לציין כי לא הובא כל הסבר לכך שבשנת 2005, חלה ירידה גדולה יותר בהכנסותיו של התובע לעומת שנת 2004, במהלכה ארעה התאונה.
עוד ראוי לציין כי בספטמבר 2004, שוחרר בנו של התובע, דוד סמרנו, משרות בצה"ל והחל לעבוד בחנות הירקות.
שכרו של הבן, דוד, בשנת 2004, הסתכם בסך של כ- 14,000 ₪ ברוטו וסכום זה מגיע בקירוב, להפרש שבין הכנסת התובע, בשנת 2004 (51,133 ₪ לשנה), להכנסתו בשנת 2003 (66,712 ₪ לשנה).
בשנת 2005, הסתכם שכרו של הבן דוד, בסך של 42,000 ₪ ברוטו, כך שאם נצרף סכום זה, להכנסתו של התובע באותה שנה, בסך של 30,089 ₪, נראה כי לא רק שלא חלה ירידה בהכנסות החנות, לעומת שנת 2003, אלא שאף חלה עליה מסויימת בהכנסות.
בהקשר זה אציין כי בעוד שניתן לקבל כי התובע נזקק לעזרת הבן, כעובד נוסף בחנות, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, הרי שלא סביר כי המשך עבודתו של הבן בחנות הירקות, קשורה אך ורק לפגיעתו של התובע בתאונה מחד ומאידך, ברור כי המשכורת המשולמת לבן "נוגסת" בהכנסותיו של התובע.
12. בהתחשב בדברים האמורים, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, על בסיס הירידה שחלה בהכנסות התובע בשנת 2004, לעומת שנת 2003. באשר ליתרת התקופה, לעבר ולעתיד, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בגין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות.
13. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה (מיום התאונה ועד ליום 1.1.05), על בסיס ההפרש בין הכנסותיו של התובע, בשנת 2004 (שנת התאונה), להכנסותיו בשנת 2003, מסתכם בסך של 15,579 ₪ ברוטו. לאחר ניכוי מס (בהתאם למס ששולם בשנת 2003, בשיעור של כ- 16%), סך של כ- 13,100 ₪ נטו ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום 1.9.04, סך מעוגל של 17,000 ₪.
14. אשר ליתרת התקופה, לעבר ולעתיד, ראיתי כאמור לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על דרך של הערכה גלובלית.
בהתחשב בגילו של התובע, שיעור הכנסתו עובר לתאונה, עבודתו כבעל חנות ירקות והנכות התפקודית שהוערכה על ידי בשיעור של כ- 10%, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות, בסכום גלובלי של 70,000 ₪.
15. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, מסתכם על כן, בסך של 87,000 ₪.
כאב וסבל
16. הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב ב- 28% נכות רפואית ו- 4 ימי אשפוז, מסתכם בסך של 40,550 ₪.
עזרת צד ג'
17. התובע טען כי לאחר התאונה, נזקק לסיעוד ועזרה של אשתו, הן בתקופת האשפוז והן בתקופת ההחלמה, במהלכה נאלצה לבשל עבורו מאכלים קלים ומיוחדים וללוותו לטיפולים רפואיים.
אשת התובע, לא התייצבה לעדות ולא הוכח כי נגרמו לה נזק או הוצאה כלשהי, בגין עזרה אישית שנאלצה להושיט לתובע (להבדל מעזרה בעבודה בחנות אשר הפיצוי בגינה נכלל במסגרת הפיצוי בגין הפסדי השתכרות).
אשר לעבודות משק הבית, התובע נשאל לגבי עזרתו במשק הבית והשיב: "מה, נראה לך שאני משרת". התובע אישר כי אשתו היא זו שעשתה את כל עבודות משק הבית, גם לפני התאונה (עמ' 16 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, איני סבורה כי הוכחה עזרה מעבר לסביר ולמקובל בין בני משפחה ולא ראיתי מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת.
הוצאות
18. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות, בסך של 40,000 ₪ ונסיעות בסך של 20,000 ₪. יצויין כי על פי חוות דעתו של ד"ר ברק, יש לפצות את התובע, בעלות חד פעמית של החלפת שיניים תותבות, כך שאין מקום לפיצוי בגין הוצאות עתידיות.
הנתבעת מכירה בהוצאות שהוצאו בפועל בעניין זה, בהתאם לקבלות שצורפו לסיכומי התובע.
אמנם ד"ר ברק, העריך את ההוצאה בגין התקנת תותבות, בסך של 10,000 ₪, אלא שהצעת המחיר שניתנה לתובע על ידי המחלקה לכירורגית פה ולסתות, בבית חולים וולפסון, הסתכמה בסך של כ- 6,500 ₪ ובפועל, צורפו לסיכומים מטעם התובע, קבלות המסתכמות בסך של 4,520 ₪. למעלה מן הצורך יצויין כי בהיות התאונה תאונת עבודה, התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות מהמל"ל. יחד עם זאת, בהתחשב בקבלות שצורפו לסיכומים וכן בקבלות בגין הוצאות רפואיות שצורפו לתצהירו של התובע, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 6,500 ₪, בגין הוצאות רפואיות.
היות התאונה תאונת עבודה וניכוי תגמולי מל"ל
19. ביום 24.11.04, נחתם על ידי התובע, תצהיר בדבר נסיבות ארוע התאונה, נ/4, שם הצהיר כי התאונה ארעה במסגרת "נסיעה פרטית". כך גם הצהיר, בתשובה לשאלה מס' 34 בתצהיר תשובות לשאלון, נ/3.
בחקירתו הנגדית, עומת התובע עם ההודעה שמסר במשטרה, בסמוך לאחר התאונה, נ/1, שם ציין: "... אני הייתי בדרך לעבודה לשוק הסיטונאי, אני ירקן. יש לי חנות ירקות בבת ים...". התובע הודה בעדותו כי התאונה ארעה בעת שהיה בדרך לעבודה, ונסע מביתו לשוק הסיטונאי (עמ' 12 ו- 17 לפרוטוקול).
התובע נשאל לפשר הסתירה בין הצהרותיו הקודמות לבין עדותו כי היה בדרך לעבודה בשוק הסיטונאי והשיב: "אני לא זוכר. מה אני נכנס לדברים... אני לא יודע לקרוא ולכתוב. אני לא קורא. אני לא יודע מה שכתוב בדף..." (עמ' 13 לפרוטוקול).
20. התובע העיד כי לא פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בתביעה לקבלת גמלאות או החזרים בגין הוצאות רפואיות, וכשנשאל על ידי בית המשפט, מדוע לא פנה למל"ל, השיב: "אף אחד לא אמר לי. אני משלם ביטוח לאומי, עלי על הבן שלי ועל אשתי. התאונה קרתה שנסעתי לשוק, מבת ים, מרחוב ירושלים, יצאתי מהבית ונסעתי לשוק לא עצרתי בדרך. בדרך לשוק זה קרה התאונה" (עמ' 17 לפרוטוקול).
21. ב"כ התובע, אינה חולקת בסיכומיה, על עובדת היות התאונה "תאונת עבודה" אך טוענת כי התובע לא פנה למל"ל, בתום לב, שכן לא היה מודע לזכויותיו, וכדבריה: "אם כן, התאונה הינה תאונת עבודה, המקנה לתובע זכויות כלפי המל"ל, זכויות אותן לא מיצה. אין ספק כי לו היה התובע מודע לזכויותיו הרי שהיה פונה למל"ל לקבלת הגמלאות המגיעות לו..." - בלשון המעטה, ראיתי להגדיר טענתה זו של ב"כ התובע, כתמוהה.
התובע פנה לייצוג משפטי, בסמוך לאחר התאונה. ביום 16.6.04, פחות מחודש וחצי לאחר התאונה, כבר נחתם ע"י התובע, ייפוי כח, בפני עו"ד בן בסט, נ/2. בייפוי הכח מצויין במפורש כי נחתם בעניין "ת.ע. 9.5.04". בנסיבות אלה, כאשר מדובר בתובע שהיה מיוצג מסמוך לאחר התאונה וחתם על ייפוי כח, לצורך טיפול בתאונת עבודה בפרט, טענת התובע כי לא פנה למל"ל, בשל העובדה שלא היה מודע לזכויותיו כנפגע בעבודה, אינה יכולה להתקבל, ראה לעניין זה ע"א 728/80 גולדברגר נ' בסה ואח' פ"ד לז (3) 109.
בע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יאיר טטרו, פ"ד מז (4) 89, נפסק מפי כב' השופט אור (כתוארו אז), כדלקמן: "במקרה שהתאונה הינה גם תאונת עבודה, זכאי הנפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים, כפי שאלה יהיו לאחר שינוכו מהם הגימלאות אותן הוא קיבל ועתיד לקבל מהמוסד. ניכוי כזה יש לעשות אפילו לא פנה הנפגע בתביעה לקבל את המגיע לו כנפגע תאונת עבודה מהמוסד (ע"א 725/80, 714 גולדברגר נ' בסה, פ"ד לז (3) 109). ברור, על כן, שאי פניה בתביעה למוסד לקבלת הגימלאות המגיעות לתובע כנפגע בתאונת עבודה, לא יביא לתוצאה לפיה יקבל פיצויים מעבר למגיע לו, לו היה פונה בתביעה אל המוסד".
עוד יצויין כי במסגרת חובתו של הנפגע לפעול בשקידה סבירה למיצוי זכויותיו במל"ל, על הנפגע להציג בפני הועדה הרפואית של המל"ל את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בעניינו.
22. על פי חוות דעת אקטוארית, שהוגשה על ידי הנתבעת, הגמלאות אותן היה זכאי התובע לקבל מהמל"ל, על בסיס קביעת המומחה מטעם בית המשפט, מסתכמות בסך של 230,219 ₪.
23. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לזכות התובע, כאמור לעיל, מסתכם בסך של 134,050 ₪.
בנסיבות אלה, גמלאות המל"ל שהתובע היה זכאי לקבל, לו פעל בשקידה סבירה, למיצוי זכויותיו במל"ל, "בולעות" את התביעה.
24. על פי החלטתי מיום 30.10.08, התבקשה ב"כ התובע להודיע, בהודעה בכתב שתוגש לתיק בית המשפט, בתוך 10 ימים, האם התובע הגיש בקשה או תביעה למל"ל, להכרה בתאונת עבודה. עד היום, לא הוגשה כל הודעה בעניין זה מטעם התובע.
25. בנסיבות העניין, משהתובע לא פעל בשקידה סבירה, למיצוי זכויותיו במל"ל ואף לא הבהיר האם מאז שמיעת הראיות שהתקיימה ביום 30.6.08, ועד היום, הוגשה על ידו תביעה למל"ל ואם כן, מה עלה בגורלה ולאור הצורך להביא ההליכים בתביעה זו, לידי גמר, בזמן סביר, ראיתי להורות כי סכום הפיצויים שנפסק לזכות התובע, יעוכב בידי הנתבעת עד ליום 1.5.09.
היה ועד ליום 1.5.09, תתקבל החלטת המל"ל, ינוכו מסכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, גמלאות המל"ל בפועל, בהתאם לחוות דעת אקטוארית עדכנית שתוגש.
היה ועד ליום 1.5.09 לא תתקבל החלטת המל"ל - יערך ניכוי רעיוני של גמלאות המל"ל, בהתאם לחוות הדעת התאורטית שהוגשה על ידי הנתבעת.
סוף דבר
26. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 134,050 ₪.
סכום הפיצויים יעוכב בידי הנתבעת, עד ליום 1.5.09.
היה ועד ליום 1.5.09, תתקבל החלטת המל"ל, בדבר נכותו של התובע וזכאותו לגמלאות נכות מעבודה, ינוכו מסכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, סכומי הגמלאות להם יהא זכאי התובע, על פי קביעת המל"ל ובהתאם לחוות דעת אקטוארית עדכנית שתערך על ידי הנתבעת. על ההפרש, לאחר ניכוי גמלאות המל"ל (במידה ויהיה כזה), יתווספו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.
היה ועד ליום 1.5.09, לא תתקבל קביעת המל"ל, יערך ניכוי רעיוני, בהתאם לחוות הדעת התאורטית שהוגשה על ידי הנתבעת. במקרה זה, נוכח העובדה שגמלאות המל"ל, על פי חוות הדעת התאורטית, עולות על סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל - תדחה התביעה ולפנים משורת הדין, ללא צו להוצאות.
לפנינו תאונת דרכים בה נגרמה לנפגע פגיעת לסת. להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בחיפה בפסק הדין שניתן ע"י השופטת אריקה פריאל.
פסק דין
התובע, יליד 4.10.56, עצמאי בעל משק לגידול בקר לשחיטה ולחליבה נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 8.1.02 שעה שנהג ברכב מספר רישוי 84-902-18 בכביש 85, סטה לכיוון הנגדי, התנגש חזיתית ברכב אחר והתהפך. במועד הרלוונטי היה השימוש ברכב התובע מבוטח על ידי הנתבעות. אין חולק כי המדובר בתאונת דרכים במובן המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) וכי קיים כיסוי ביטוחי. המחלוקת נעוצה בשאלת גובה הנזק בלבד.
המצב הרפואי
2. התובע נמצא על ידי צוות מגן דוד אדום בתוך הרכב שהתהפך כשהוא מחוסר הכרה, חולץ מתוכו, נעשתה אינטובציה בשטח ופונה באמבולנס כשהוא מונשם לבית החולים בנהריה, שם אושפז במחלקה לטיפול נמרץ עד ליום 15.1.02. בקבלתו אובחנה פגיעה רב-מערכתית ובין היתר חבלת ראש שגרמה לדמם תת-עכבישי במוח, חבלה בריאות, חשד לשבר בחוליה C-5, תזוזה בחוליות C-7-C-4 וחבלה בפנים שהותירה שברים מרובים בלסת התחתונה ופצעים.
3. משהתייצב מצבו הועבר למחלקה נוירוכירורגית של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה שם אושפז לשם ייצוב מצבו. במהלך האשפוז בוצעה אקסטובציה ונערכו לו בדיקות שונות, כולל MRI וטומוגרפיה ממוחשבת.
4. בתום הטיפול במחלקה הנוירוכירורגית הועבר למחלקה האורטופדית שם בוצע קיבוע של עמוד שדרה צווארי במכשיר Halo-Vest, ממנה הועבר למחלקת פה ולסת, שם אושפז שלושה ימים במהלכם בוצע קיבוע השברים בלסת התחתונה על ידי פלטות מונוקורטיקליות (רדוקציה פתוחה) וכן על ידי קיבוע בין-לסתי באמצעות קשתות וחוטי מתכת וסגירת הפה על ידי גומיות במנשך תקין ויציב.
5. בתום האשפוז במחלקת פה ולסת הועבר ביום 17.1.02 להמשך טיפול ומעקב במחלקה האורטופדית שם אושפז עד ליום 27.1.02. במהלך האשפוז אובחנה ירידה בכח וירידה בתחושה המתאימה לפגיעה בחוליה C5 והחזר בשריר ביספס (BICEPS) מופחת משמאל. במועד זה הועבר להמשך אשפוז במחלקה השיקומית של בית החולים אלישע, שם שהה עד ליום 31.1.02.
בסך הכל אושפז התובע עשרים ושלושה ימים.
6. בבדיקות MRI בעמוד שדרה צווארי שנעשו לתובע לאחר מכן אובחנו סימני דיסקופטיה בגבהיםC4-5 ו- C5-6והנמכה קלה של גוף החוליה C5 במוקד היכול להתאים לשינוי לאחר חבלה. כן אובחן פרוטרוזיות דיסקליות קלות בחוליות C3-4, C4-5 ו-C5-6 עם לחץ קל על עמוד השדרה, בלט אחורי קל של דיסק בגובה C2-3 ו- C7-T1והיצרות פורמינלית בחוליות C5-6. בדיקת הולכות שבוצעה ביום 11.12.02 העלתה חשד לנזק שורשי בגובה C5-6 ו - C6-7 מימין.
7. לאחר שחרורו מבית החולים נזקק התובע למעקב רפואי. כעבור ששה שבועות הוסר הקיבוע הבין-לסתי. הפלטות המונוקורטיקליות נותרו במקומן. התובע נזקק לטיפולים פיסיותרפיים, גם בלסתות.
המומחים הרפואיים
8. כאמור, התובע נפגע פגיעה רב-מערכתית ונותרו פגימות בתחומים שונים אשר הצדיקו מינוי מומחים בתחומים כדלקמן: אורטופדיה (ד"ר ברנפלד), פה ולסת (ד"ר רונן) ונוירולגיה (ד"ר וולר). כן הוסכם כי נותרה לתובע נכות צמיתה בגין צלקות במצח אשר הוערכה בהסכמה בשיעור 10% לפי סעיף 75(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1958 (להלן: התקנות).
המומחה האורטופד
9. ד"ר ברנפלד העריך את הנכות הצמיתה שנותרה לתובע בשיעור 20% לפי סעיף 37(5)ב לתקנות בגין הגבלה בינונית בטווח התנועות בעמוד השדרה הצווארי. ד"ר ברנפלד השיב על שאלות הבהרה שהופנו אליו וגם נחקר על חוות דעתו.
10. בא כח התובע סבור, כי שגגה יצאה מתחת ידו של ד"ר ברנפלד אשר לא העריך נכונה את מצבו. לדעתו, התעלם המומחה מהנכות הנובעת מתזוזת חוליות C4-C6. סעיף 37(8) לתקנות מקנה נכות בשיעור 5% בגין שבר בחוליה ללא תזוזה, ולפיו היה על המומחה לקבוע נכות בגין פגימה זו, מה גם שהסכים בחקירתו כי ניתן לשקול תוספת זאת. כמו כן, שגה המומחה כאשר לא העניק נכות בגין היצרות בין חוליות C5-C6. בנוסף לכך, התעלם מהחמרה בעתיד אף כי אישר שאפשרות זו קיימת ויתכן כי יהיה צורך בקיבוע. בגין כל אלה הוא סבור כי ראוי היה להעניק לתובע נכות צמיתה נוספת בשיעור 15%.
11. אין לקבל עמדה זו. לפי חוק הפיצויים נקבעת דרגת הנכות בהתאם למבחנים שבתקנות, אשר אינן מעניקות נכות למקרה של תזוזת החוליות ללא שבר או היצרות בין חוליות. כמו כן, החשש הערטילאי כי בעתיד תחול החמרה במצבו הרפואי של התובע אינו עילה לקביעת שיעור נכות גבוה מזה הקיים בזמן הבדיקה. מה גם, שהמומחה אמנם אישר בחקירתו כי קיימת אפשרות להחמרה אך גם אישר כי קיים סיכוי לשיפור.
12. סיכויי החמרה או הטבה במצבו של נפגע אמורים למצוא ביטוי בעת הערכת ההשפעה התפקודית של הנכות הרפואית ולא בקביעת הנכות. אין אפוא מקום לסטות משיעור הנכות הרפואית בתחום האורטופדי, כפי שהעריך המומחה בחוות דעתו.
המומחה בתחום הנוירולוגי
13. ד"ר וולר העריך את נכותו הצמיתה של התובע בתחום הנוירולוגי בשיעור 15% המהווה מחצית שיעור הנכות לפי סעיף 29(1)(א)(I) לתקנות (צד ימין).
התובע התלונן בפני ד"ר וולר על תחושת רדימות בצד ימין של הגוף, כאבים בפרקים, התכווצויות ידים, ריר מהפה, תנועות עדינות בצד ימין לקויות, תחושת עייפות ורצון לישון, הרגשת סחרחורת, נתקל בדברים, קושי בכיפוף היד ורדימות אצבע האגודל ביד שמאל.
14. בבדיקה מצא ד"ר וולר א-סימטריה של הפנים בצד ימין, חולשה מינימלית בלפיתה ביד ימין, טונוס מוגבר מעט מימין, בבינסקי מרומז מימין, הפרעה בתחושת הכאב בפלג גוף ימין כולל פנים בחלוקה אנטומית. המומחה לא מצא הפרעה בדיבור או פגיעה עצבית בשאר עצבים קרניאלים (מלבד הפגיעה שגרמה לא-סימטריה בפנים מימין), כן מצא כי כח השרירים תקין (מלבד חולשה מינימלית בלפיתה ביד ימין), לא מצא הפרעות בתחושת הכאב משמאל, תחושת מנח תקינה, וכך גם הליכה, מבחן רומברג, מבחן אצבע-אף ועקב- ברך היו תקינים.
15. בא כח התובע סבור כי נותרה לתובע נכות נוספת בתחום הנוירולוגי המגיעה לכדי 10% -20%. על כך בהמשך.
המומחה בתחום פה ולסת
16. ד"ר רונן העריך כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה הנדונה. בפני המומחה התלונן התובע בשלושה מישורים: אסתטיקה בשל שינוי בסימטריית הפנים, תפקוד בשל קשיי אכילה, דיבור ונזילת רוק וכאב בשל הקרנת כאבים מהסנטר לעורף.
17. במישור האסתטי הבחין המומחה בחוסר חריץ נאזו-לביאלי (אף-פה) בצד ימין לעומת צד שמאל.
במישור התפקודי ציין המומחה כי בדיקות קליניות ורנטגניות שבוצעו בקשר לתפקוד היו תקינות. בבדיקתו לא מצא ביטוי לתלונות התובע כגון נזילת רוק והפרעות בדיבור. עם זאת, לא שלל אפשרות שהפרעות מהסוג עליו התלונן קיימות, שכן לדעתו הן יכולות לנבוע מפגיעה בעצב הפנים (עצב הפציאלי) האחראי על שרירי ההבעה של הפנים. לפי חוות הדעת חולשה בעצב הפנים גורמת לחולשה בשרירים, אופיינית לפציעות מהסוג בו נפגע התובע ויכולה להגרם הן מנזק ישיר בזמן החבלה והן מנזק משני במהלך הניתוח.
עוד הוסיף ד"ר רונן, כי תלונת התובע בדבר חוסר מגע בין השיניים בלסת העליונה והתחתונה יכולה להיות מוסברת בפגיעה שנגרמה במהלך הרדוקציה של השבר בלסת בה לא תמיד מצליחים לשמור על מגע מושלם.
במישור הכאב ציין המומחה כי ההפרעות עליהן התלונן התובע (הקרנת כאבים לעורף ורגישות בעור הפנים) נובעות מהפרעות נוירולוגיות.
18. לסיכום, אף כי בבדיקתו מצא עדות אובייקטיבית לשינוי בחזות הפנים ובסגר בין השיניים ואישר כי קיים קשר סיבתי בין ממצאים אלה לבין התאונה הנדונה, קבע כי נזקים אלה אינם מזכים בנכות בהתאם לתקנות.
19. לאחר הגשת סיכומי טענות הגיש בא כח התובע בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום פה ולסת. משנדחתה בקשתו על הסף מהטעמים שפורטו, הוגשה הבהרה לפיה הוא עותר לבדיקה חוזרת של התובע על ידי ד"ר רונן. בקשה זו נדחתה מנימוקים שאין צורך לחזור עליהם.
20. למעלה מן הצורך אוסיף כי מעיון במסמך הרפואי התומך בבקשה עולה, כי אין יסוד להנחה שחלה החמרה במצבו של התובע. נהפוך הוא. מהמסמך עולה, כי התובע התייצב בבית חולים פוריה והתלונן על כאבים בלסתות. הממצא אינו חדש וד"ר רונן התייחס אליו בחוות דעתו. עוד עולה מהמסמך, כי הובהר לתובע שלא יחול שיפור במצבו. מאחר שגם מומלץ להסיר את הפלטות שהותקנו בלסתות, ניתן להסיק כי הוצאתן לא תביא לשינוי במצבו.
נכות נוספת בתחום הנוירולוגי
21. בא כח התובע סבור כי חלק מהפגימות מצויות בקו התפר בין התחום האורטופדי לתחום הנוירולוגי, כל מומחה הפנה לרעהו והתובע "נפל בין הכסאות". כך לא הוענקה לתובע נכות בגין חוסר תחושה, הרגשת נימול וכאבים המקרינים לעורף. הוא סבור כאמור, כי בגין הפרעות אלו יש לקבוע נכות נוספת בתחום הנוירולוגי המגיעה לכדי 10% -20%.
22. ד"ר רונן לא מצא ביטוי אובייקטיבי לתלונות הסובייקטיביות של התובע כמפורט לעיל, אם כי לא שלל את קיומן. קבע כי ההפרעות עליהן התלונן התובע עולות בקנה אחד עם סוג הפגיעה. עם זאת סבר, כי הערכת הנכות בגינן כמו גם התלונות על כאבים מצוי בתחום המומחיות של נוירולוג.
23. בתשובותיו על שאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי בא כח התובע חזר ד"ר רונן על דעתו כי הערכת הנכות בגין ההפרעות הללו מצויה בתחום התמחותו של נוירולוג. ברם הוסיף כי משנשאלה דעתו, הרי שהוא סבור כי ההפרעות הללו מקנות מחצית מהנכות הקבועה בסעיף 29(5)(א) לתקנות, כך שהנכות נעה בין 10% -20% לצמיתות.
24. אין לקבל את טענת התובע. ראשית, כפי שגם ציין זאת ד"ר רונן, מי שמוסמך להעריך נכות בגין פגיעה עצבית הוא הנוירולוג ואין זה בתחום התמחותו של מומחה פה ולסת. שנית, ד"ר וולר, נוירולוג מומחה העריך את הנכות הצמיתה שנותרה לתובע כתוצאה מהפגיעה העצבית והתייחס בחוות דעתו לאותן תלונות אליהן מתייחס ד"ר רונן. שלישית, עיון בהוראות התקנות מראה כי אם אמנם קיימות תופעות דוגמת אלו שהתלונן עליהן התובע הרי שההוראה המתאימה הנה סעיף 29(5)(ב)(I) לתקנות אשר אינו מקנה נכות צמיתה.
25. עוד ראוי לציין כי התובע התייצב לעדות לפניי ובמהלכה לא ניתן היה להבחין בהפרעות בדיבור או תופעות אחרות כגון נזילת ריר עליהן התלונן בפני המומחים השונים.
26. זאת ועוד, התובע נבדק על ידי שלושה רופאים וכל אחד מהם העריך את הנכות בתחומו. תלונות התובע כיום מופנות בעיקר כלפי הערכת ד"ר וולר, הנוירולוג. מטעמיו הוא, בחר לפנות בשאלות הבהרה למומחה בתחום פה ולסת וכעת מבקש להגדיל את שיעור הנכות הנוירולוגית בהסתמך על אמירתו או על תשובות ד"ר ברנפלד, אורטופד מומחה, בעת חקירתו.
לו סבר התובע באמת ובתמים כי קופח על ידי הנוירולוג היה מזמן דווקא אותו על מנת להחקר על חוות דעתו. תחת זאת בחר לפנות בשאלות הבהרה למומחים בתחומים אחרים ולחקור את האורטופד בבית המשפט.
לא מצאתי אפוא להוסיף על הנכות שנקבעה על ידי ד"ר וולר.
הנכות
27. אני קובעת אפוא כי הנכות הרפואית של התובע (משוקללת) הנה בשיעור 38.8% לצמיתות (אורטופדי - 20%; נוירולוגי - 15%; כירורגיה פלסטית - 10%). נכות זו תשמש יסוד לקביעת הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני.
28. אין חולק כי בנוסף לנכות הרפואית שנקבעה קיימות אצל התובע הפרעות נוספות אשר אינן מקנות נכות לפי המבחנים שבתקנות או שקיימת נכות אשר ברגיל אינן משפיעה על התפקוד. כך עולה מחוות דעת המומחים השונים, ואין צורך להרחיב בסוגייה.
29. גם אם השפעת פגימות אלו אינה מורגשת כיום במלוא עוצמתה יש להביאה בחשבון לצורך הערכת נכותו התפקודית של התובע.
מקובל עליי, כי על פי רוב אין לנכות אסתטית השפעה על תפקודו של נפגע, כך שברגיל נכות בגין צלקות אינה אמורה להשפיע. כך גם תופעות כגון חוסר תחושה בפנים או כאלו הנובעות מחוסר יכולת סגירה מושלמת של הלסתות. גם תזוזת חוליות או היצרות בין חולייתית הנן מסוג הפגימות אשר אינן משפיעות ברגיל על התפקוד.
אין להתעלם במקרה דנן מהנכות האסתטית. בעקבות התאונה נותרו במצחו של התובע צלקות מכערות אשר אמנם אינן פוגעות בביצוע עבודות ברפת ברם עלולות להגביל את התובע ביכולתו ליצור קשר עם הבריות ועל ידי כך לפגוע בעקיפין בכושר השתכרותו. זאת ועוד, התובע נפגע פגיעה רב-מערכתית, בגינה נזקק לטיפולים רפואיים ממושכים ולשינוי באורח חייו והותירה בו פגימות והפרעות שונות, חלקן מקנות נכות וחלקן לאו. מצב זה מחייב התייחסות למצבו של התובע כמכלול. הסתכלות על כל אחת מהפגימות או הנכויות בנפרד תחטיא את המטרה, שהרי יתכן כי השפעת כל אחת מהן על כושר העבודה של התובע בלתי משמעותית, ברם השפעתן בכללותן אינה בלתי מבוטלת.
30. בנסיבות האמורות מצאתי להעריך את הפסדי התובע על בסיס נכות תפקודית בשיעור 40%.
הכנסת התובע
31. בעת קרות התאונה היה התובע בעל משק חקלאי והחזיק רפת בה פרות לחליבה ובקר אשר נועד לשחיטה. עובר לתאונה היה המשק רשום בשותפות בין התובע ואימו שלכל אחד 50% מהזכויות בה. לגרסת התובע חלוקה זו נעשתה נוכח מעמדו כ"בן ממשיך" במשק הוריו. בפועל במשך אחת עשרה שנים עבד לבדו ללא סיוע אימו, אשר היתה אישה חולה מרותקת למיטתה וזקוקה לסיעוד עד יום מותה בעיצומו של הדיון בהליך דנן.
32. מצבה הרפואי של האם לא הוכח כדבעי. מלבד אמירה סתמית של התובע בחקירתו החוזרת, לא הובאה ראיה בתמיכה לטענה זו. נהפוך הוא, בתצהיר עדות ראשית נטען כי בעקבות התאונה נאלץ התובע לעבור להתגורר בקומת קרקע המתאימה לצרכיו ביחד עם אימו המבוגרת (ולא אימו החולה).
33. מכל מקום, גם אם ניהל את המשק לבדו ללא סיוע אימו, הרי כפי שעולה מדוחות למס הכנסה שהוגשו על ידו נחלקה ההכנסה מהעסק (המשק) בין השניים. מדוחות מס הכנסה המתייחסים לתקופה שקדמה לתאונה עולה כי הכנסתו המוצהרת של התובע הגיעה לסך של 5,000 ₪ נטו בקירוב. סכום זה נכון להיום מגיע לסך של 6,500 ₪ בקירוב (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לשם הערכת נזקי העבר).
34. לגרסת התובע יש להביא בחשבון הכנסה בסך 10,000 ₪ נטו לחודש ברם מלבד הטענה כי מרמת החיים שניהל (בעת התאונה נהג במכונית מסוג אאודי ולאחריה רכש מכונית מסוג מרצדס בנץ) יש להסיק כי הכנסתו בסכום הנקוב, לא הניח תשתית עובדתית ממנה ניתן לקבוע הכנסה בגובה זה.
35. מוכנה אני להניח כי הכנסתו המוצהרת לא שיקפה את גובה ההכנסה האמיתית. כך ניתן להסיק מהעובדה ששלטונות המס לא קבלו את הצהרת התובע ואימו ובהסכם שהושג נקבעה הכנסה העולה פי שניים בערך מההכנסה המוצהרת. סביר להניח כי התובע נהנה מטובות הנאה מהמשק (כגון חלב ובשר) שניתן להעריכן בכסף.
36. בהעדר נתונים המאפשרים להעריך נכונה את הכנסת התובע לפני התאונה ולאחריה יחושבו הפסדיו על בסיס השכר הממוצע במשק, אשר נכון להיום מגיע לסך של 7,383 ₪. סכום זה לאחר ניכוי מס הכנסה בסך 6,000 ₪ לחודש (מעוגל).
37. עקב התאונה נבצר מהתובע לטענתו לעבוד עבודה פיזית במשך שלוש שנים. מעיון בדוחות מס הכנסה עולה כי הכנסתו לא נפגעה, אם כי נוכח מצבו ברור כי העבודה שבוצעה על ידו קודם לכן נעשתה על ידי אחרים. לפי עדות התובע החל להעסיק פועל תאילנדי לו משלם סך של 2,000 ₪ לחודש. כמו-כן, נעזר בבנו לו הוא משלם סכום דומה. עדותו בעניין זה נסתרה על ידי הבן, אשר העיד כי לא שולם לו שכר בעד עבודתו. אין לזקוף בהכרח את העסקת עובד בשכר או את עזרת הבן לתאונה הנדונה. מן המפורסמות הוא כי עבודה בחקלאות נעשית במידה לא מועטה על ידי עובדים תאילנדים. עובדה היא כי לפי עדות התובע נעזר בפועל שעבד גם אצל שכנו. כמו-כן מעדות התובע עצמו עולה כי הוא החל לעזור להוריו במשק מגיל 8 שנים, כך שעזרת בנו ניתנה מן הסתם במסגרת הקשר המשפחתי והשתלבותו במשק של אביו.
38. חרף תקופת האי-כושר הממושכת לא הוכח כי נגרם לתובע אבדן השתכרות. עם זאת, נוכח הפגיעה הקשה אשר פגעה בכושרו לעבוד תקופה בלתי מבוטלת מן הראוי לפסוק פיצוי גלובלי בגין אבדן השתכרות בעבר. בנוגע לעתיד ייערך חישוב אריתמטי על בסיס 40% מהשכר הממוצע במשק נטו למשך עשרים ואחד שנים נוספות, שכן בהיותו חקלאי עצמאי סביר להניח כי ימשיך לעבוד על גיל 70 לפחות.
39. על בסיס האמור לעיל אני מעריכה את הפסדי התובע בעבר מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין (בסך הכל ששים ושלושה חודשים) בסך 150,000 ₪.
40. ביחס לעתיד, על בסיס 40% מהכנסה בסך 6,000 ₪ עד הגיעו לגיל 70 (2,400 ₪ X 184.98) זכאי התובע לפיצוי בסך 443,952 ₪.
הוצאות שונות
41. התובע טוען להוצאות רפואיות ונסיעה הקשורות לתאונה בעבר ולעתיד. המדובר בנזק מיוחד שלא הוכח כדבעי. אין עדות כי התובע ייזקק בעתיד לטיפולים רפואיים נוספים אם כי יתכן כי ייזקק מידי פעם לטיפולים פיסיותרפיים או אחרים כגון ניתוח להסרת הפלטה מהלסת או ניתוח אורטופדי.
בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994 זכאי התובע לכיסוי הוצאות אלו על ידי קופת החולים בה הוא מבוטח.
42. עם זאת, סביר להניח שחלק מההוצאות לא כוסו במלואן על ידי קופת חולים וכך גם בעתיד. אפסוק לתובע סכום גלובלי כפיצוי בגין ראש נזק זה בעבר ולעתיד אותו אני מעריכה בסך 20,000 ₪.
עזרת הזולת
43. התובע אושפז למשך עשרים ושלושה ימים. נוכח חומרת הפגיעה יש לקבל את גרסתו, כי נזקק לעזרה משמעותית מהזולת אותה קיבל מאחותו. הן התובע והן אחותו העידו כי שולם סך של 1,800 ₪ מידי חודש בעבור העזרה שניתנה. בעדות השניים נתגלו סתירות בנוגע לאופן התשלום - במזומן או בשיק - אך אין בסתירה זו כדי להסיק כי לא שולמה תמורה. ואף אם לא שולמה תמורה הרי שבהתחשב במהות הפגיעה ומשך זמן הריפוי ניתן לקבוע כי סיוע בני המשפחה חרג מהעזרה המקובלת המושטת לבן משפחה חולה.
סביר להניח שאם יזקק התובע בעתיד לטיפולים רפואיים יזקק גם לעזרה חריגה מסוימת. אין לזקוף את כל העזרה המושטת לתובע לתאונה הנדונה שכן התובע גרוש כך שסביר להניח שממילא היה נעזר באחרים לביצוע עבודות משק הבית.
אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בעבר ולעתיד בסך 50,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.
כאב וסבל
44. התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה על בסיס נכות צמיתה בשיעור 38.8% ועשרים ושלושה ימי אשפוז בסך 65,200 ₪ נכון ליום מתן פסק דין.
ניכויים
45. ביום 9.9.02 שולם לתובע תשלום תכוף בסך 34,000 ₪ ולאחר ניכוי רכיב שכר הטרחה מגיע לסך של 30,400 ₪. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 35,875 ₪ ויש לנכותו מסך כל הפיצויים.
סוף דבר
46. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 693,277 ₪ בעד כל נזקיו הנובעים מהתאונה הנדונה (לפי סעיפים 39, 40, 42, 43 ו-44 דלעיל) לאחר ניכוי התשלום התכוף שולם לו, כאמור בסעיף 45 דלעיל.
כן תשלם הנתבעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין וכן את אגרת המשפט.
תגיות: תאונת דרכים, פגיעת לסת, תאונת עבודה, פיצויים תאונת דרכים, תחשיב נזק, פה ולסת, פיצויים חברת ביטוח, עו"ד תאונות דרכים