האם נפגעת בתאונת דרכים תוך כדי נסיעה בקלנועית? האם תאונת קלנועית נחשבת תאונת דרכים?


משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.





לפנינו תאונת דרכים בה קלנועית התהפכה בעקבות סינוור נהג הקלנועית על ידי רכב חולף. 

להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום באשקלון בפסק דין שניתן ע"י השופטת ד.כהן



 

פסק דין

 

א. כללי

1.      1.       בפני תובענה לפיצוי בשל נזק גוף, עקב טענת התובע - יליד שנת 1932, תושב מושב הודיה, להתהפכותו, שעה שנסע על קלנועית, לטענתו משום שסונוור ע"י רכב חולף.

 

התובע אינו טוען לנכות עקב הארוע וראשי הנזק הנתבעים הם כאב וסבל,  עזרת הזולת לעבר והוצאות רפואיות ונסיעות לעבר. כן נתבע פיצוי עקב נזק לקלנועית עצמה.

 

2.      2.       הנתבעת 1 הינה מועצה אזורית כהגדרת מונח זה בחוק המועצות האזוריות ובמועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

 

הנתבעת 2 הינה הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אשר הוקמה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

 

אין חולק כי ככל שהתובע יוכיח כי נפגע כפי הנטען, שאזי יהיה מקום לחייב אך ורק אחת מן הנתבעות ולא את שתיהן יחדיו.

 

3.      3.       הצדדים חלוקים באשר לנסיבות הארוע כך שהמסקנה באשר למהות הארוע והגדרתו, ככל שקיומו יוכח,  תביא ממילא להכרעה בשאלת הנתבעת הרלונטית. 

 

על כן נדרש תחילה לטענות העובדתיות אותן מעורר התובע ושעל פיהן תתבררנה הפלוגתאות המשפטיות.

 

ב. הארוע – המישור העובדתי

                        טענות התובע

4.      4.       התובע טוען כי נפגע ביום 07/03/03 בערב יום שישי, שעה שנסע בקלנועית, במושב הודיה, כשהוא עושה דרכו מבית הכנסת המקומי לכיוון ביתו. לטענתו, בעודו נוסע בשולי הדרך, חלף מולו רכב, שזהותו לא ידועה לתובע וסנוור אותו – דבר שגרם לסטייתו של התובע משולי הכביש ומעידתו ונפילתו אל תוך ואדי מוצף מים, יחד עם הקלנועית.

 

כתוצאה מן האירוע נחבל התובע בכל גופו ובעיקר באזור הראש וכתף ימין, והוא נותר שוכב בתוך הוואדי המוצף. עוברי אורח שעברו במקום נחלצו לעזרת התובע והם נכנסו אל תוך המים, חילצוהו מתוך הוואדי והזעיקו את אשתו אל מקום האירוע.

 

התובע טען, כי המדובר בתאונת דרכים שבו היה מעורב הרכב אשר סנוור את התובע ומשאינו ידוע לתובע, ברור החבות צריך להעשות אל מול הנתבעת 2 וככל שהמסקנה תהיה כי אין עסקינן ב"תאונת דרכים" ורק אז, יהיה מקום לבחון את חבות הנתבעת 1 במישור דיני הנזיקין.

 

לטענת ב"כ התובע, הנתבעת 1 אחראית באחריות ישירה או שילוחית לנזקיו של התובע מכוח דיני הנזיקין בשל מעשיה או מחדליה היא או באמצעות שלוחיה, זאת בשל אי התקנת מעקה בטיחות או גדר לשולי הכביש. כמו כן לא דאגו להציב שלט אזהרה, לא תחזקו את הכביש בצורה ראויה והפרו חובות חקוקות החלות עליהן.

טענות הנתבעת 1

5.      5.       בכתב ההגנה, טענה הנתבעת 1, בראש ובראשונה כי אין עילת תביעה נגדה ודין התביעה להידחות ו/או להימחק על הסף. לטענתה, התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. בתוך כך נטען כי  עקב ייחוד העילה בהתאם לחוק הפיצויים, אין לתובע עילת תביעה נגדה.  

 

6.      6.       לגוף הענין הנתבעת 1 טענה כי שולי הכביש היו תקינים, עשויים מחול מהודק היטב ובמקום הייתה תאורה טובה ומספקת, וכי לא הייתה כל רשלנות או הפרת חובה חקוקה מצידה, והתאונה שארעה, אם בכלל, ארעה בגין רשלנותו של התובע.

 

7.      7.       הנתבעת 1 הרחיבה בטענותיה לענין הנזק תוך הדגשת מצבו הרפואי של התובע טרם התאונה כנכה 100% וכסובל מאפילפסיה, בין היתר, המקבל קצבת נכות מן המל"ל, וכן ארוע מוחי שאירע לתובע לאחר התאונה, ללא קשר אליה,  ושניתק כל קשר בין הארוע לנזקי התובע.

 

טענות הנתבעת 2

8.      8.       לטענת הנתבעת 2, אין כל יריבות בין התובע לבינה ואין כל עילת תביעה.

 

9.      9.       הנתבעת 2 הכחישה טענות התובע בכתב התביעה וטענה כי לתובע לא אירעה כל תאונת דרכים וגם אם אירעה לו תאונה כלשהי, היא לא נגרמה כתוצאה משימוש ברכב מנועי.

 

נטען כי  מן החומר הרפואי עולה כי שנה לאחר התאונה התובע  נפל בשנית מן הקלנועית עקב סחרחורת וגם התאונה דנן סביר שאירעה עקב סחרחורת של התובע או עקב מצב רפואי אחר ולא מסנוור.  בכל מקרה, גם אם התובע יעבור משוכה זו – לטענתם קיום  תעלה ללא מעקה לצד הדרך מנתק את הקשר הסיבתי, בהיותו הגורם המכריע לנפילה.

 

לחילופין, נטען כי אין כל יריבות בין התובע לנתבעת 2, מן הסיבה שהתובע לא עשה כל שביכולתו על מנת לגלות את זהות הנהג, המבטח או הרכב, שהוא טוען לאלמוניותם.

 

                        הכרעה

10.  10.   מאחר שבפני עדותו היחידה של התובע, אנמק את מסקנתי כמצוות הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, תשל"א-1971, הקובעת כי: " פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים הבאים על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודאת בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:........העדות היא של בעל הדין...".

 

הלכה היא עמנו כי מקום שנדרשת הנמקה – צריך שהעדות היחידה תימצא מהימנה על בית המשפט, ואין די בכך שהיא "מסתברת יותר" בלבד (ראה ע"א 231/72 - עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח'  פ"ד כז(1), 679).

 

11.  11.   כבר עתה יאמר כי התרשמותי מעדות התובע היא כי עדותו מהימנה והארוע שתיאר אכן אירע כפי שתיאר. ואנמק.

 

עם התקדמות ההליך ועל אף טענות שהועלו בכתב ההגנה נמצא כי למעשה אין חולק כי התובע נסע מבית הכנסת לעבר ביתו על קלנועית, כפי שנהג לעשות מידי שבוע, כי  התובע מעד לתעלה מוצפת מים בשולי הכביש יחד עם הקלנועית וכי  עוברי אורח נחלצו לעזרתו, משו אותו מהמים וקראו לאשתו שתגיע לקחתו.

 

ביום 31/12/06 העיד התובע אודות התרחשות האירוע ותיאר באופן מפורט את שארע. יוער כי עדות התובע נמסרה בקצב דיבור איטי ביותר מאחר שבלא קשר לתאונה וזמן לא רב לאחריה סבל התובע ,מארוע מוחי שפגע, בין היתר, ביכולת הדיבור שלו. התובע העיד בישיבה על כסא גלגלים.

 

                        לשאלה ממי ניסית לברוח השיב התובע "מהרכב. הוא סנוור אותי. זה היה בערך חושך, סנוור אותי" (עמ' 4 לפרוטוקול).

 

לדבריו " פחדתי שהרכב שנסע כ"כ מהר יעלה עלי "  (עמ' 5 לפר' מיום 31/12/06 ). לדבריו, צעק לעזרה וחברים "קפצו למים והצילו אותי"               (עמ' 9 לפר' מיום 31/12/06 ).

 

עוד לדבריו, לא היה מעקה במקום, מעקה שאין חולק כי נבנה לאחר מכן (התמונה נ/6). התובע אינו מכיר את הרכב, לא זיהה אותו ועד שהצילו אותו – הרכב כבר "ברח". וכן לדבריו, "אני אעצור שיעלה עלי.... לא רוצה לקחת סיכון, אז זזתי. זזתי, לא יודע שיש תעלה או אין. באותו רגע לא חשבתי. חשבתי איך לצאת מהעסק.... מה אתה רוצה שאגיד לך? תגיד מה שאתה רוצה. פחדתי" (עמ' 10 לפר') .כך גם דבריו בעמ' 11 לפר' "אני פחדתי על חיי".

 

אזכיר כי עוד טרם הארוע המוחי שאירע לתובע ללא קשר לתאונה וכחדשיים לאחריה, התייצב התובע לקדם משפט ראשון ביום 12/1/05 והעיד, כי היה בבית כנסת, יצא ממנו, "אוטו בא ממול במהירות", סנוור אותו והוא לא ראה כלום, הוא זז הצידה והקלנועית נפלה לתוך הוואדי. התובע טען, כי פחד שהרכב המסנוור " יעלה עליו " ועל כן סטה לצדי הכביש והתהפך. התובע חזר, בעדותו בפני ביום 31.12.06, כשנתיים לאחר דבריו הראשונים ולאחר שמצבו הרפואי הורע מאוד מאז אותה עדות ראשונה (ללא קשר לתאונה) ותיאר את אותו אירוע. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם הוא זוכר כי היה בבית המשפט בעבר והוא השיב – "לא זוכר" אך ידע להשיב על שאלות הנוגעות לתאונה הטראומתית.

 

 האופן בו תואר הארוע ע"י התובע  בפני בשתי הזדמנויות שונות והתרשמותי כי לא ניצב בפני אדם המסוגל במצבו להתחכמויות או מניפולציות, שיכנעוני כי התובע דולה מזכרונו תיאור של אירוע אמיתי, טראומתי שחווה בחושיו ונחרט עמוק בזכרונו.

 

12.  12.   התובע העיד מטעמו את מר אבי בוחניק שאמנם לא ראה הסנוור אך תמך בתאור הכללי לענין נסיבות הארוע. לדבריו, כשיצא מבית הכנסת במושב, ראה את התובע כשהאחרון נוסע על הקלנועית לכיוון הבית, כשלפתע הוא הבחין כי התובע "נעלם מהאופק" (עמ' 16 לפר' ש' 5-7). ואז "התקדמתי קדימה וראיתי את התובע בתוך המים והקלנועית גם בתוך המים והאורות דולקים, של הקלנועית, נאלצתי להוריד את בגדי השבת כדי לעזור לו, נשארתי רק עם תחתונים ונכנסתי פנימה לתוך המים, מזג האוויר היה גשום מאוד אפילו ונכנסתי לתוך המים וניסיתי לחלץ אותו מתוך המים.....הוא היה בסכנת חיים אני אומר זאת במלוא האחריות" (עמ' 16 לפר').

 

עוד העיד, כי הוא בא להעיד בלי כל אינטרס אישי, כי היה לו חשוב להגיד את האמת כיוון שנכח במקום ואכן שוכנעתי מאופן העדות כי אמת בפי העד.

 

העד אמנם לא היה עד לסנוור או או לכך שרכב חלף במקום מול התובע אך עדותו הכללית ודאי אינה סותרת את תיאור התובע ומשתלבת עם עדותו בקשר לחלק העובדות שהיה להן עד שכן  מר בוחניק ציין והשיב מפורשות (עמ' 17 ש' 15-23 עמ' 16 לפר' ש' 5-7), כי הסב את מבטו למספר רגעים ואז התובע "נעלם מהאופק" לדבריו, והרי מספר רגעים – הם כל שדרוש כדי שרכב יגיח במהירות ממול ויסנוור את התובע.

 

13.  13.   עדת תביעה  נוספת שאמנם לא היתה עדה לארוע היתה הגב' חיריק אהובה – אשת התובע.

 

בנוגע לאירוע, העידה כי האנשים שמשו את התובע מן התקשרו אליה ואמרו לה לבוא מהר לקחתו. היא לקחה אותו משם כשהוא מכוסה בשמיכה שאנשים מבית הכנסת שמו עליו והיא הביאה אותו הביתה למקלחת חמה.

 

לטענתה, רק למחרת שאלה אותו מה היה "מפני שהוא היה כולו בטראומה מכל הסיפור הזה" (עמ' 21 לפר'). לדבריה בעמ' 22 לפר' : "אמרתי לך שהוא אמר שרכב בא מולו, סנוור אותו והוא ברח". אמנם עדות אשת התובע הינה עדות של בעלת ענין בתוצאות המשפט אולם התרשמתי כי הגב' חיריק היא עדה מהימנה.  כאן יוער, כי כמובן הגב' חיריק לא היתה עדת ראיה לארוע עצמו ותוכן עדות התובע באזניה הוא בבחינת עדות שמועה שאינה קבילה, אולם עדותה כי התובע אמר לה כי סוונר ביום שלאחר התאונה, קבילה היא לעצם האמירה ומועד מסירתה ואף שזו באה מפי בעלת ענין בתוצאות המשפט, יש בה כדי לחזק את התרשמותי מאמיתות גירסת התובע לענין אופן התרחשות הארוע משזו שנמסרה לקרוב משפחה סמוך מאוד לאחר הארוע.

 

14.  14.   העולה מן המקובץ הוא כי עדות התובע מתקבלת וניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על פיה כגירסתו-כאמור לעיל.

 

ג. אחריות וחבות- המישור המשפטי

15.  15.   סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים :

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"

 

אין חולק על כך שאין בחוק הפלת"ד דרישה לקיום מגע פיזי בין הרכב לבין הניזוק וניתן להכיר בסבתיות בין השימוש ברכב לבין נזק, אם נגרם "עקב" השימוש ברכב (ראה: א.ריבלין "תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב פיצויים".)

 

נקבע בפסיקה כי לא כל מקרה בו לרכב מנועי חלק מזערי בפגיעתו של אדם, ייחשב כנזק שנגרם "עקב" השימוש ברכב המנועי.

 

הלכה היא כי לצורך קיומו של קשר סיבתי יש צורך לבחון קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. "את הקשר הסיבתי העובדתי נהוג לבחון על פי הזיקה הפיזיקאלית בין הגורם לתוצאה, בבחינת "תנאי שבלעדיו אין".  (ראה ע"א 6000/93, עזבון המנוח פואז קוואסמה ואח' נ' האשם רג'בי, פ"ד נ(3) 661: "קשר סיבתי עובדתי, מוכרע לרוב באמצעות המבחן סיבה – בלעדיה – אין וכן ת.א (קריות) 2683/01 עומרי ג'מילה נ' מועצה מקומית תק-של   2003(2), 2116. ).

 

יחד עם זאת, גם אם נקבל גרסת התובע בדבר הסיבה לנפילתו לבור – עדיין יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי.

 

קשר סיבתי משפטי בורר מבין הסיבות בלעדיהן אין – את אותם הגורמים "אשר מפאת תכונתם משמשים יסוד להטלת חבות" [פס"ד קוואסמה לעיל].  את הקשר הסיבתי המשפטי נהוג לבחון על פי מספר מבחנים – מבחן שכל הישר, מבחן הצפיות ומבחן הסיכון. הפסיקה נוהגת לשלב בין המבחנים. בע"א קוואסמה לעיל נקבע שמבחן הסיכון, תוך שילובו במבחן השכל הישר – עומד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי.

 

 באדיבות ב"כ הצדדים הופנתי לשורה של פסקי דין בענין. בפס"ד ג'מילה לעיל ובת.א 3509/99 – גוטליב חנה נ' קנטור דוד ואח', תק-של 2000(2), ובשורה נוספת של פסקי דין נבחן האופן לשימוש במבחנים אלו.

 

בת.א 1406/90 אסתר רוזנבליט נ' שמואל טוכנר נקבע כי די בהשפעה כלשהי שיש לרכב המנועי, אפילו משנית כדי שיווצר הקשר המספיק בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם:

 

" אפילו אם הנפילה נגרמה לא רק בהשפעת נהיגתו של הנתבע במכוניתו אלא גם בגלל אופן ריצתה של התובעת בכביש או בגלל חוסר זהירותה וחולשת גופה, השפעת המכונית מוציאה את שאר הגורמים מחשבון ויוצרת את הקשר המספיק  בין המכונית והשימוש בה לבין הנפילה, קשר הקובע את מהותה של התאונה והופך אותה לתאונת דרכים".

 

לעומת זאת בת"א גוטליב שלעיל, כב' הנשיא הש' רון שפירא קבע מבחן מחמיר מזה לקיומו של הקשר הסיבתי המשפטי. לגישתו "יש להבחין בין אירוע בו אדם נבהל באופן סובייקטיבי מרכב נוסע, עשה מעשה ונפגע, לבין אירועים בהם ניתן לקבוע לפי מדד אובייקטיבי כי נעשה ברכב מנועי שימוש תחבורתי באופן שגרם לאדם להיבהל ולנקוט בפעולה שהסתיימה בגרימת נזק".

 

לגישתו יש לבחון מבחן אובייקטיבי ולפיו לבדוק "האם הנוהג ברכב יכול היה לנהוג את רכבו בדרך אחרת ובכך למנוע את הסיכון הגורם לתגובת הבהלה".

 

כך או אחרת, בין אם נדבוק בפרשנות המקלה למבחן הסיכון בשילוב מבחן השכל הישר ובין אם נדבוק במבחן המחמיר, הרי שבמקרה שלפנינו נגיע לאותה מסקנה – ולפיה, התובע נפגע כתוצאה מתאונת דרכים.

 

כפי שכבר ציינתי, גרסתו של התובע הייתה אמינה בעיני וכן עדות אשתו ותיאור מצב הדברים עם התרחשות התאונה, ועל כן, מקבלת אני את דבריו כי אכן חשש להיפגע מן הרכב שהגיע מולו וסנוור אותו ולכן סטה משולי הכביש. כלומר, היה במעורבות הרכב כדי לעורר את אותה בהלה, גם לפי מדד אוביקטיבי, שגרמה לנפילתו של התובע לתעלה.

 

שוכנעתי אם כן, כי התובע, שנבהל מן הרכב שנסע מולו הגיב כפי שכל אדם סביר במצבו ובנתוניו האישיים היה עשוי להגיב אינסטנקטיבית לשם מניעת הפגיעה בו ועל כן סטה והתהפך.

לאור האמור לעיל, הוכח הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין השמוש ברכב "המסנוור" לבין נפילתו של התובע אל התעלה.

 

נעיר כי הנתבעת 2 טענה כי ברשותה ראיות אחרות שהאירוע לא היה בדיוק כפי שתואר- אולם לא הובאו ראיות אלו מטעמה.

 

16.  16.   לאור המסקנה כי עסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה לפי חוק הפיצויים, אין מקום עוד לדון באחריות הנתבעת 1 נוכח עקרון ייחוד העילה.

 

סעיף 8א לחוק הפיצויים קובע:

 

"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון."

 

הלכה היא כי עקרון ייחוד העילה משמעו כי מקום בו קמה לנפגע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, נשללת ממנו עילת תביעה בשל נזקי גוף. ההשקפה המקובלת היא שעילה על פי חוק הפלת"ד שוללת כל עילות אחרות בנזיקין, גם כאשר זו נובעת מחיקוק אחר.

 

ראה בספרו של פרופ' י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהדורה שלישית עמ' 285 ואילך נפגע בתאונת גרכים חייב להסתפק בזכויותיו על פי החוק. אין לו עוד תביעה על פי פקודת הנזיקין, זולת המקרה החריג של פגיעה בו במתכוון (שם, עמ' 327)  והכוונה אינה רק כלפי אחראי לפי החוק, אלא כלפי כל מזיק שתרם במעשיו לאירוע התאונה.

 

לפיכך, ומשהאחריות בגין תאונת הדרכים חלה על קרנית, לא ניתן לחייב את הנתבעת 1 בנזקי התובע , על כן יש לדחות התובענה כנגד הנתבעת 1 ולדון בחבות הרובצת על כתפי קרנית- הנתבעת 2.

 

17.  17.   הנתבעת 2 טענה עוד כי לא עומדת לתובע עילת תביעה נגד קרנית, בין היתר מהסיבה שהתובע לא שקד במידה סבירה על מנת לוודא זהות הנהג הפוגע.

 

סעיף 12לחוק הפיצויים קובע :

 

"(א) תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה, ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת אחת מאלה:

                        (1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע."

 

התובע במקרה דנן לא יכול היה במצבו, סמוך לאחר התאונה, לנסות ולברר מי הוא הנהג המסנוור שכן מיד לאחר מכן נפל לוואדי ועד שנחלצו לעזרתו למעשה לא ראה דבר ואף בהמשך לא היה סיכוי, בנסיבות הענין, להצלחת פעולות איתור. 

 

בע"א 501/84 קרנית נ' אברהם הורוביץ ואח' (1987), עלתה דעתו של כב' השופט לוין – לפיה אין די בכך שהנפגע - התובע הוא עצמו אינו יודע בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי אלא עליו להראות ששקד במידה סבירה לאתרו ושהדבר לא עלה בידו.

 

במקרה שבפנינו לא היה מגע בין הרכב המסנוור לתובע ויש להניח כי הרכב המסנוור אף אינו מודע לארוע כלל. מה יכל התובע במצב שכזה לעשות? לשאול באמצעי התקשורת מי נהג ברכב ביום פלוני בשעה פלונית במושב הודיה מכאן לשם? נדרש מניזוק לפעול בשקידה סבירה ולא מעבר לה. במקרה דנן התובע הינו  קשיש, חולני ונראה כי בנסיבות דנן, לא יכול היה לעשות דבר וחצי דבר על מנת לברר זהות הרכב אשר הוביא להתהפכותו וכאשר נסיון האיתור נועד מראש לכשלון, מה הטעם בשקידה סבירה מלאכותית לאיתור.

 

לכן אין מקום להרחיב בטענה מעבר לנאמר מה גם שלא הודגשה בסיכומי הנתבעת 2 ונראה כי נזנחה.

 

 

 

ד. הנזק

18.  18.   כאמור, אין חולק כי לתובע לא נגרמה נכות כתוצאה מן התאונה ובישיבת קדם המשפט מיום 12/01/05 הבהיר ב"כ התובע, כי אין בכוונתו לעתור למינוי מומחים רפואיים לבדיקת התובע. על כן נתיחס לראשי הנזק הנתבעים.

 

עזרת זולת , הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר

19.  19.   התובע עתר בכתב התביעה לפיצוי בגובה של 5,000 ₪ בגין ראש נזק של העזרה לזולת לעבר ופיצוי נוסף של 2,000 ₪ ברכיבים האחרים המוזכרים

 

20.  20.   הנתבעת טענה כי עובר לתאונה סבל התובע ממחלת הנפילה עם התקפים אפילפטיים, לקה באירוע מוחי בלי קשר לתאונה ונזקק לעזרת צד ג' בשל מצבו הרפואי הכללי ממילא וכי לא הובאו ראיות לנזק מיוחד.

 

21.  21.   מקובלת עליי עמדת הנתבעת, לפיה התובע נזקק לעזרה טרם התאונה, ואולם אין אני מקבלת העמדה כי אין לפצות כלל התובע בגין עזרת הזולת לעבר. מעדות התובע ורעיתו עלה כי האחרונה טיפלה בו במסירות ויש להניח כי בתקופה הסמוכה לתאונה הקדישה אשת התובע חלק מזמנה ועשתה לסיעודו בשל ארוע התאונה. על דרך האומדן הנני מעמידה הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של  1,000 ₪.

 

מנגד לא הובאו ראיות לכך שבשל התאונה הוציא התובע כספים לרכישת תרופות או נסיעות לטיפולים הקשורים לתאונה.

 

כאב וסבל

22.  22.   התרשמתי מעדותו הכנה של התובע ושל העדים מטעמו, כי התובע חווה ארוע טראומתי שהיה כרוך בחילוץ לא פשוט ושגרם לתובע סבל משמעותי לאחר הארוע על כן, בנתוני הניזוק שבפני, הנני מעמידה הפיצוי בגין כאבו וסבלו של התובע על סך של 12,000 ₪. 

 

נזקי רכוש- הנזק לקלנועית

23.  23.   התובע עתר לפצותו בגין רכישת קלנועית חדשה לאחר שהקלנועית שלו נהרסה בתאונה. התובע אף צירף קבלות על רכישת קלנועית חדשה ע"ס 16,200 ₪ , אלא שאין לדון במסגרת תובענה בשאלת הפיצוי עקב הנזק לקלנועית, בהיות הנזק מטיבו – נזק לרכוש.

 

התביעה דנן הוגשה בגין נזקי גוף – כך על פי מהות התביעה בכתב התביעה וכך על פי האגרה ששולמה. בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975  הגדרת  "נזק גוף" מוציאה כל נזק הנגרם לרכוש בלבד ולא הובאו ראיות ע"י התובע כי יש לכלול הקלנועית במסגרת נזקי הגוף כמכשיר עזר כגון משקפיים, שיניים תותבות, מכשיר שמיעה וכיוצב' (ראה י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה שלישית עמ' 175-176). על כן העתירה לפיצוי בגין הנזק לקלנועית במסגרת תובענה זו נדחית.

 

ה. סוף דבר :

24.  24.   העולה מן המקובץ הוא, כי עלה בידי התובע להוכיח כי נזקיו מגיעים לשיעור של 13,000  ₪ לפי הפירוט שלהלן :

 

עזרת הזולת לעבר             1,000    ₪.

כאב וסבל                       -    12,000 ₪.

 

25.  25.   לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 13,000 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד על פי התעריף ובתוספת מע"מ כחוק ואגרת המשפט.

 

26.  26.   התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. מצאתי לנכון, בנסיבות הענין שלא לחייב התובע בהוצאות הנתבעת 1.

 






האם קלנועית הינה בגדר "רכב מנועי" לצורף החלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב יפו בפסק דין שניתן ע"י השופטת יעל הניג.




החלטה

[בשאלת החבות]

 

פעם נוספת מתעוררת השאלה – האם קלנועית הינה בגדר "רכב מנועי" לצורך החלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

 

רקע עובדתי

 

1.   העובדות ברובן אינן שנויות במחלוקת; ביום 2.2.05 בשעה 11.45 לערך, נהג התובע 2 בקלנועית [להלן – "הקלנועית"] בדרך חברון בבאר שבע. יחד עמו נסעה ברכב אשתו ז"ל, התובעת 1. במהלך הנסיעה אירעה התנגשות בין הקלנועית לרכב מנועי מסוג סוזוקי שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 [להלן – "הרכב" ו – "נהג הרכב"]. התובעים טוענים כי כתוצאה מההתנגשות, הועפו הם מהקלנועית ונגרמו להם נזקי גוף [להלן – "התאונה"]. בחלוף הזמן הלכה התובעת 1 לעולמה.

2.   מוסכם על הכל כי הן השימוש ברכב והן השימוש בקלנועית היו מבוטחים בעת התאונה בביטוחי/פוליסות חובה אצל הנתבעת 2 [להלן – "המבטחת" ו – "הפוליסות" או "הפוליסה" לפי העניין]. עוד מוסכם כי בעת התאונה לא החזיק התובע ברישיון נהיגה תקף.

 

3.   התובעים תבעו את הנתבעים 1 – 3 מכוח מספר עילות חלופיות לפי חוק הפיצויים: את נתבעים 1 ו – 2, נהג הרכב והמבטחת [בכובעה כמבטחת של השימוש ברכב] - כ"הולכי רגל" שנפגעו מרכב, את נתבעת 2, המבטחת [בכובעה כמבטחת השימוש בקלנועית] – כמבוטחים וכבעלים של הקלנועית כ"רכב מנועי", ואת נתבעת 3 [להלן – "קרנית"]– כמבטחת סטטוטורית, במידה שייקבע כי הקלנועית הינה "רכב מנועי" והשימוש בו אינו מכוסה על ידי פוליסת המבטחת.

 

4.   התובעים אף תבעו את יצרנית הקלנועית, נתבעת 4, בעילות לפי דין הנזיקין הכללי. לאור הסכמת הצדדים אכריע במחלוקות כבר עתה, ללא שמיעת ראיות.

 

המחלוקות

 

5.   המחלוקת המרכזית סבה סביב השאלה האם נכון ליום התאונה, הייתה הקלנועית בגדר  "רכב מנועי" [לרבות "רכב"] כהגדרתו בחוק הפיצויים. לטענת התובעים וקרנית, הקלנועית אינה "רכב מנועי" ולפיכך עומדת להם עילת תביעה כהולכי רגל כלפי נהג הרכב והמבטחת שלו.

 

6.   נהג הרכב והמבטחת טוענים לעומת זאת כי הקלנועית הינה "רכב מנועי" ועל כן, התובעים אינם "הולכי רגל", אלא נהג ונוסעת ברכב. ככאלה אין להם עילת תביעה כלפי נהג הרכב והמבטחת שלו. עילת התביעה היחידה שהייתה יכולה לעמוד להם, הנה כלפי המבטחת בכובעה כמבטחת הקלנועית, אלא שבהיעדר רישיון נהיגה תקף לתובע 1, לפחות בעת התאונה ובארבע השנים שקדמו לה, לא קמה חבות ביטוחית של המבטחת כלפיהם ואין תקומה לתביעתם כלפיה. 

 

7.   על כך משיבים התובעים וקרנית כי למעשה, קם נגד המבטחת השתק כפול: האחד, היא מושתקת מלטעון כי הקלנועית אינה "רכב מנועי" לאור הפוליסה שהוציאה לשימוש בה [לרבות גביית פרמיה מתאימה] ואשר במסגרתה הוסכם כי הקלנועית הנה "רכב מנועי". השני, והוא מובא כ"שאלה מעניינת" בסיכומי קרנית, כי המבטחת מושתקת מלטעון כי העדר רישיון נהיגה לתובע 1 מפקיע את הביטוח שרכש לקלנועית שכן היא לא טרחה להבהיר לו שהביטוח שהוא רוכש ממנה במיטב כספו – חסר ערך מבחינתה, בהעדר רישיון כזה.

 

8.   מחלוקת נוספת עולה בין התובעים לבין קרנית ואליה אדרש במידה שאקבע כי הקלנועית הנה "רכב מנועי" והשימוש בה אינו מכוסה על ידי המבטחת. התובעים טוענים כי במידה שכך ייקבע, הרי תרופתם באה להם מקרנית, בתפקידה כמבטחת סטטוטורית על פי חוק הפיצויים. קרנית טוענת לעומת זאת, כי אין בחוזה הביטוח בין התובעים לבין המבטחת, לרבות בהשתק מכוח חוזה, כדי להטיל עליה, כמי שאינה צד לחוזה, חובות. במילים אחרות, לטענתה, העדר רישיון נהיגה של התובע 1, ככל שמפקיע את הפוליסה ואת חבות המבטחת, אינו יכול להטיל חבות על קרנית.

 

דיון

 

הקלנועית – "רכב מנועי" : ההגדרה הבסיסית

 

9.   סעיף 1 לחוק הפיצויים [להלן – "סעיף ההגדרות"] קובע בחלקיו הרלוונטיים:

 

..."תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ................

 

"רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות; ........... [ההדגשות שלי, י.ה.].

10. למקרא הסעיף, ברור כי המחוקק לא התייחס ספציפית לקלנועית, כפי שלא התייחס למלגזה, לעגורן, ל"בובקט" וודאי לא לכלים או מכונות שלא היו בשימוש בעת חקיקתו. אביא כדוגמא את ה"סאגוויי" ואת הקורקינט החשמלי הנפוצים היום ולא היו בשימוש כלל בעת חקיקת החוק על תיקוניו השונים. המחוקק קבע הגדרה בסיסית של "רכב מנועי", הוסיף מצבי ריבוי ולבסוף, הוסיף גם מצבי מיעוט [להלן – "ההגדרה הבסיסית", "מצבי הריבוי" ו – "מצבי המיעוט"]. קצרה היריעה לשוב ולבקר את הטכניקה החקיקתית שננקטה על ידי המחוקק ואת שילובן בדרך זו של תכליות חקיקתיות סותרות [היעוד התעבורתי ויעודים שאינם כאלה]. אנסה להגיע לפתרון בעיקר תוך התחקות אחר תכלית החקיקה וכללי הפרשנות המקובלים במסגרת השיטה המשפטית.

 

11.       בפסק דינה [בת.א. [של – חיפה]  5151/06, קרנית נ' טובול ואח', להלן – "עניין טובול" מתוך אתר נבו] מפנה, בצדק, השופטת ג'דעון לדבריו של הנשיא לשעבר, פרופ' ברק בספרו על שיקול הדעת השיפוטי, עמ' 359, שם אמר בין השאר כי : "על כן הביטוי 'רכב' המופיע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, אינו אך סיכום כלי הרכב הידועים בעת חקיקתו של החוק, אלא הוא נקבע על פי העיקרון הטמון במושג זה. כלי הרכב הספציפיים שהיו לעיני המחוקק אינם סוגרים את רשימתם של כלי הרכב. זו רשימה פתוחה, העשויה לכלול בחובה כלי רכב חדשים שלא היו ידועים בעת חקיקת החוק. על כן אף שהחוק עצמו לא משתנה, היקף התפרסותו עשוי להשתנות עם חלוף הזמן".

 

בכך אין כדי לקבוע כי חוק הפיצויים חל על כל כלי או מכונה חדשים, אלא כי על הפרשן לבחון את העיקרון הטמון במושג "רכב" שבחוק ביחס לכל כלי או מכונה, ולהחילו רק על אותם כלים ומכונות העולים עם תכלית החקיקה והשיטה המשפטית.

 

12.       אפנה כעת לבדיקה. כאמור, ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים דורשת כי "רכב מנועי" יהיה "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע  ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית".

 

13. דומני כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי הקלנועית עונה להגדרה הבסיסית. קרנית התרכזה בסיכומיה בזיהוי הקלנועית עם מצב המיעוט של "כסא גלגלים" ו – "עגלת נכים" [ראו סעיפים 12,13 ו – 16 לסיכומיה]: מדובר בכלי בעל גלגלים וכושר ניידות על פני הקרקע, המופעל בכוח מכני ועיקר ייעודו [אם לא כל כולו] לשמש לתחבורה יבשתית. ראו לעניין "רכב" - ע"א 81/82, לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קרנית, פד"י לז [1] 807, [להלן – "הלכת לה – נסיונל"] לעניין כושר ומכאניות הניידות על פני הקרקע – עניין טובול, ת.א. [של – ת"א] 61077/04 בן ישי נ' אילבג ואח' , מפי השופט חאג' יחיא  [להלן – "עניין בן ישי"  ות.א. [של – טבריה] 3509/99, גוטליב נ' קנטור, מפי השופט שפירא [להלן – "עניין גוטליב"] כולם מתוך אתר נבו]. אשר ל"עיקר היעוד" – ראו ע"א 5847/96, חברה ישראלית לקירור ואספקה בע"מ נ' סובח, פד"י נ [3] 819, ע"א 9474/02, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אחים לוינסון בע"מ, פד"י נח [1] 337 ולאחרונה, מפי השופט א. זמיר – יישום על "בובקט" -  בת.א. [של – ת"א] 56601/04, יאיר נ' מרקוס ואח', מתוך אתר נבו]. כאמור - אין כלל מחלוקת כי עיקר יעודה ולמעשה יעודה הבלעדי של הקלנועית לשמש לתחבורה יבשתית ולא לסתם תחבורה, אלא להובלת אנשים המתקשים, בין כנכים, בין כמוגבלים ובין מסיבה אחרת, להתנייד בדרך אחרת.

 

אשר על כן מצאתי כי קלנועית עונה להגדרה הבסיסית. לאור זאת אינני נדרשת לבחון האם נכללת הקלנועית במצבי הריבוי .

 

דרישת הכשירות

 

14. כעת ולאור שיטת הניתוח שהותוותה בפסיקה [ע"א 149/89, עזבון בורנשטיין ז"ל ואח' נ' יעקבי ואח', פד"י מז [2] 630, 636] היה עלי לפנות במישרין אל מצבי המיעוט ולבחון האם הוצאה הקלנועית מגדר "רכב מנועי". בטרם אעשה זאת, אתעכב על דרישת ה"כשירות" עליה הרחיבו הצדדים בסיכומיהם.

 

15. דרישת ה"כשירות" אינה חלה כתנאי מובנה על כל מצבי סעיף ההגדרות. היא ממוקמת באופן ברור אך ורק לצד מצבי הריבוי ועל תכליתה עמד השופט אור ברע"א 3534/97, אטליס נ' ישראלי ואח', פד"י נג [4] 780, 794 ואילך:

 

".... המבחן של כשירות נורמטיבית הגיונו בצדו. הדרישה במצב הריבוי לקיום כשירות נורמטיבית באה מצד אחד להכניס למסגרת הגדרת רכב מנועי את כל אותן מכונות ניידות אשר מקיימות כשירות נורמטיבית לנוע בכבישים על-פי דיני התעבורה. .... מטבע הדברים, השימוש במכונות ניידות אלה מהווה חלק אינהרנטי של סיכוני הדרך הרגילים למשתמשים בדרך. לגבי אלה, יש הצדקה שייחשבו לרכב מנועי  .... מצד אחר, הדרישה במצב הריבוי לקיום כשירות נורמטיבית תוציא ממסגרת הגדרת רכב מנועי מכונות ניידות שאין להן כשירות לנוע בדרכים, אין דרכן להימצא בדרכים, וככלל אין הן מהוות סיכון למשתמשים בדרכים ...." .  [להלן – "הלכת אטליס"].

 

16. יחד עם זאת, הכשירות הנורמטיבית עשויה לשמש ככלי בידי הפרשן בבואו לבחון גם את מצבי המיעוט: מוסכם על הכל כי המכונות הכלולות במצבי המיעוט [נזכיר, "כסא גלגלים", "עגלת נכים" ו – "מדרגות נעות"] נעדרות כשירות נורמטיבית לנוע בכביש על פי דיני התעבורה. הדעת נותנת כי ככל שקלנועית נעדרת כשירות נורמטיבית, תגבר הנטייה הפרשנית "לשייך" אותה לקבוצת הכלים במצבי המיעוט.

 

הקלנועית – האם נכללת במצבי המיעוט

 

17. טרם אפנה לניתוח אציין כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יסכמו על יסוד כתבי טענות. בשלב הסיכומים צירפו לראשונה המבטחת וקרנית מסמכים שונים. המבטחת צירפה העתק מפרוספקט היצרנית [נתבעת 4] המתייחס לשני סוגי קלנועיות המיוצרות על ידה [חד מושבית ודו מושבית]  ואילו קרנית צירפה עדותו של מנכ"ל היצרנית, מר לבנטר בהליך אחר, ת.א. [של – הרצליה] 1857/06, וגמן נ' כלל וקרנית [לא פורסם]. בהיעדר הסכמה לא אוכל לבסס את החלטתי על מסמכים אלה.

 

18.       אם כך, האם הקלנועית הינה בגדר "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" לפי מצב המיעוט? שאלה זו אינה פשוטה. זאת משום שמושגים אלו לא הוגדרו בחוק הפיצויים. וכבר נפסק כי זהותה של מכונה ניידת, למשל, לצורך חוק הפיצויים, אינה נקבעת בהכרח, על פי הגדרתה של מכונה ניידת בתקנות התעבורה. זאת להבדיל מהכשירות הנורמטיבית, שכן נבחנת לפי תקנות התעבורה [הלכת אטליס, פיסקה 24]. אני סבורה שהלכת אטליס אינה מונעת פנייה לדיני התעבורה, כדינים "קרובים" לחוק הפיצויים, במסגרת ניסיון פרשני להתחקות אחר תוכן המושגים או מי מהם שם, ככל שאין סתירה בינם ובין תכליותיהם לבין חוק הפיצויים.

 

19. תקנות התעבורה התשכ"א – 1961, כפי שעמדו בתקפן ביום התאונה לא התייחסו כלל לקלנועית. אין זאת אלא שכלי כזה לא היה קיים בשימוש  באותה עת ואף לאחר שהוכנס לשימוש, חלף זמן עד אשר נתנו גורמי החקיקה את דעתם לצורך להסדיר את השימוש והתקינה לגביו. התקנות מתשכ"א התייחסו, לענייננו, רק ל"כסא גלגלים לנכה" והגדירו אותו כ"כסא המותקן על גלגלים, המיועד למושבו של נכה רגליים, המונע בכוח חשמלי ומהירותו אינה עולה על 10 קמ"ש" [להלן – "התקנות" או "תקנות התעבורה"].

 

20. בשנת 2006 נכנס לתוקפו תיקון מס' 6 לתקנות ובו לראשונה התייחס מחוקק המשנה לקלנועית. חבריי, השופטים ג'דעון וחאג' יחיא [בעניין טובול ובעניין בן ישי] פירטו  בהרחבה את מהלכי החקיקה ואני מאמצת את דבריהם.  

 

21. על פי התיקון - מוגדרת הקלנועית כרכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי, מידותיו והיגויו מצומצמים, מהירות נסיעתו מוגבלת על ידי היצרן ל – 12 קמ"ש, הוא מיועד לעד שני נוסעים ועומד בדרישות טכניות נוספות. בתקנה 39 לתקנות הופטרו הנהג והבעלים של קלנועית מחובות רישום, רישוי הכלי ורישיון נהיגה לנהג. בהמשך הוגבלה תנועת הקלנועית לשם חציית כביש בלבד וצומצמה הנהיגה בכביש למקרים חריגים בלבד.

 

22. כפי שפירטו חבריי, עיון במהלך החקיקתי מראה שמחוקק המשנה התכוון להשוות בין "כסא גלגלים" או "כסא גלגלים לנכה" לקלנועית ואף הסיר מהתקנות את ההגדרה הנפרדת שהייתה קיימת עד אז ל"כסא גלגלים לנכה".

 

23.       אני מסכימה עם חברתי השופטת ג'דעון, כי מכאן, ובעיקר מהפטור מחובות הרישוי והרישום כמו מצמצום אפשרות התנועה בכביש, ניתן להסיק כי מחוקק המשנה זיהה את הקלנועית כמכילה גם "כסא גלגלים" או "עגלת נכים". זאת ועוד, מחוקק המשנה צמצם עד מאוד לשיטתו, אפשרות סיכון תעבורתי שעלול להיגרם מקלנועית.  על כן בין היתר, קבעה היא [בעניין טובול] כי הקלנועית נכללת במצב המיעוט, ככסא גלגלים.

 

24. חברי השופט חאג' יחיא הגיע למסקנה הפוכה [בעניין בן ישי]. לשיטתו, לאור הלכת לה – נסיונל, אין מקום להחריג באמצעות פסיקה, כלים הנחשבים ברגיל לרכבים, בגלל מגבלות מהירות או טווח נסיעה. בנוסף, יש לפרש את חוק הפיצויים מתוכו. פרשנות כזו, מביאה לשיטתו של חברי להחלת דין זהה על מלגזה [שכשירותה הנורמטיבית מוגבלת ועל אף זאת הוכרה כ"רכב מנועי" בפסיקה] ועל קלנועית. לבסוף מצא חברי על סמך תחושה אינטואיטיבית והנמקה משפטית כי הקלנועית אינה בגדר "כסא גלגלים": זאת משום שגם אם המושג "קלנועית" מכיל על פי התקנות גם את המושג "כסא גלגלים לנכה" הרי מכאן אין ללמוד את ההיפך, היינו ש"כסא גלגלים" מכיל גם "קלנועית". נימוק נוסף שמביא חברי הוא כי ייצור הקלנועיות מוגבר, השימוש בהן מתרחב ורבים המקרים בו הנהג בקלנועית ייאלץ לעשות שימוש בכביש ובכך מוגבר הסיכון התעבורתי.

 

25. התלבטתי בין עמדותיהם המפורטות והמעמיקות של חבריי ובסופו של יום, דעתי כדעת חברתי השופטת ג'דעון:

 

ראשית, הגם שאין "צינור קליטה" של דיני התעבורה לתוך חוק הפיצויים ואין בהכרח זהות בהגדרות בין שני סוגי הדינים, מדובר בשני דברי חקיקה קרובים, בעלי אופי רגולטיבי, המסדירים שימושים תעבורתיים ושלום הציבור בזירה התעבורתית. השיטה המשפטית צריכה לשאוף להרמוניה בין החיקוקים המרכיבים אותה, לרבות להרמוניה בין דברי חקיקה ממעמדות שונים [וראו לעניין כוחן הפרשני של תקנות ביחס לדבר חקיקה ראשי – עמ"מ 8/57פלוני נ' המועצה המשפטית, פד"י יב, 900]. אמנם בפסיקה נדון בעיקר כוחן הפרשני של תקנות מול דבר החקיקה הראשי מכוחו הותקנו, אלא שאין מניעה לטעמי, במקרים מתאימים להשתמש בכוחן של התקנות כדי לפרש דבר חקיקה "קרוב" גם אם הן עצמן לא הותקנו מכוחו. ולראיה – כך עשו כל הצדדים בסיכומיהם היפים שלפני. הכרה בקלנועית ככלי רכב מנועי מחד, דבר המצריך פריסת ביטוח על השימוש בה,  ומאידך, מתן פטור מרישוי, רישום ועמימות תוצאתית בביטוח עשויות להביא ל"תאונות משפטיות" ומצבי חסר ביטוח, כמו גם להטלת הכיסוי על קרנית או על הציבור שלא לצורך.

שנית, בהלכת לה – נסיונל, נדונה שאלת סיווגה של "מכונה ניידת", היינו, היקפו של אחד ממצבי הריבוי בחוק וההנחיה בעניין אי החרגה פסיקתית [של מכונה מגדר כלי רכב] מתייחסת למצב זה ולמתן תוקף לקביעת המחוקק ולרצונו להכניס בגדר החוק כלים ומכונות שלא נכללו מלכתחילה בהגדרה הבסיסית. מכאן אין ללמוד לעניין הפרשנות של מצב המיעוט – קרי מכונות וכלי רכב אותם ביקש המחוקק מפורשות להדיר מגדר החוק. מטעם זה מתקשה אני גם לקבל את ההשוואה בין קלנועית [שאינה נכללת במצב הריבוי] לבין מלגזה מסוגים מסוימים [שכן נכללת בו].

 

שלישית, מסכימה אני עם חברי השופט חאג' יחיא, כי העובדה ש"קלנועית" מכילה לפי תקנות התעבורה כיום "כסא גלגלים לנכה" אינה מלמדת על הכלה הפוכה. אלא לטעמי, הקלנועית מטיבה נועדה לשמש "רגליים" ולהקל על תנועתם של אנשים מוגבלים [כך גם ניתן ללמוד משמה], מוגבלותם של אלה אינה צריכה לעודד אותם לעלות על הכביש, לסכן את עצמם ואת הציבור ומבחינה מהותית זו, דינם כדין הולכי רגל שבמצבים מסוימים, נאלצים הם לעלות על הכביש. בכך לא הפכה ההמצאה הטכנולוגית היפה ששמה קלנועית - לכלי רכב בו נרצה להכיר כנושא סיכון תעבורתי או שימוש תעבורתי, המוסדרים במסגרת חוק הפיצויים.  זאת ועוד, אינני נזקקת לבחינת המושג "נכה" [להבדיל מעניין גוטליב] על פי חוק זה או אחר. די לי שהנזקקים לקלנועית מוגבלים ועל כן ביחס לאנשים בריאים ובעלי יכולת תנועה "רגילה" – הם בגדר "נכים". מכל מקום לצורך השימוש בכסא גלגלים ודאי אינני נזקקת לפירוש המושג "נכה" שאינו חלק מהגדרות המשתמש בו.

 

26. עקרונית ניתן להיזקק לתיקון של דבר חקיקה, על מנת לשפוך אור על המצב החוקי טרם התיקון. עקרונית, ניתן להסיק במקרים המתאימים, מכלל "איסור" מאוחר את ה"היתר" המוקדם ולהיפך. אך יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה שלפני וכפי שפירטתי לעיל, "שתקו" התקנות טרם התיקון ביחס לקלנועית, ודאי לא התירו כשעצמן את הכשירות הנורמטיבית לגביה. ובאספקלריה פרשנית – התקנות דאז לא יצרו הסדר חיובי, מפורש או משתמע ביחס לכשירות הנורמטיבית של הקלנועית. נזכור גם כי התקנות באו מכוחה של פקודת התעבורה [נוסח חדש] [להלן – "הפקודה"] האוסרת בסעיף 2 שבה, על נהיגת רכב שאינו רשום ואינו רשום על פי הפקודה. "קלנועית"  מבחינת דיני התעבורה, ערב תיקון התקנות, לא נרשמה ולא הורשתה על פי הפקודה. לאור כל אלה, לא אוכל לקבוע כי התקנות יצרו הסדר חיובי כאמור, טרם התיקון. ניתן אף לטעון כי "שתיקת התקנות", ודאי על רקע דרישות הפקודה, מהווה הסדר שלילי ביחס לכשירות הנורמטיבית של קלנועית.  אינני נזקקת לקבוע מסמרות בעניין זה שכן נהיר וברור שהתיקון במהותו לא סטה או שינה את תוכן התקנות, ולא אסר את אשר "הותר" טרם התיקון. התיקון יצר לראשונה התייחסות לקלנועית והסדיר את שימושיה, "כשירותה הנורמטיבית" [אותה שלל לטעמי] ואת התקינה הרלוונטית. 

 

27.       לסיכום, אני סבורה כי הקלנועית הינה בגדר "רגליים" משוכללות להולכי רגל מוגבלים, היא עונה על כל הגדרה של "כסא גלגלים" או "עגלת נכים" ועל כן נכללת היא במצב המיעוט ומודרת מכלל "רכב מנועי"  על פי חוק הפיצויים.

 

28. התוצאה היא כי התובעים הינם בגדר הולכי רגל שנפגעו בתאונת דרכים ועילתם ותרופתם – במסגרת תביעה ככאלה כלפי הנתבעים 1 ו – 2, היינו, נהג הרכב המעורב בתאונה והמבטחת שלו.

 

29. התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.

 

30. לאור מסקנותיי לעיל ועקרון ייחוד העילה – נדחית אף התביעה הנזיקית נגד יצרנית הקלנועית, נתבעת 4.

 

31. בנסיבות העניין, לאור המחלוקות בפסיקה וחדשנות הנושא, אינני עושה צו להוצאות. 

 






פסקי דין נוספים:



האם תאונה שהתרחשה בעת עצירת נהג מונית במקום מותר נחשבת לתאונת דרכים?

האם מעידת נהג משאית שעלה לארגז המשאית על מנת לנקותו נחשבת לתאונת דרכים?

בקשה לתשלום תכוף

תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה (תאונת קטנוע)

תאונת דרכים - האם מעידת נהג אוטובוס בעת ירידה מהאוטובוס נחשבת לתאונת דרכים?







תגיות: תאונת דרכים קלנועית,התהפכות קלנועית,תאונת קלנועית,קלנועית התהפכה,סינוור נהג,פיצויים,נזק גוף, פסק דין קלנועי, תאונת דרכים קשיש, חישוב פיצויים לקשיש, חישוב נזקי גוף לקשיש