צליפת שוט

צליפת שוט

האם נפגעת בתאונת דרכים פגיעת צליפת שוט (whiplash)?

מעוניין לדעת אם הפגיעה שלך הינה פגיעת צליפת השוט (וויפלאש) ?

מהו סכום הפיצויים בתביעת נזקי צליפת שוט?

מהו נזק הגוף שנגרם בעקבות צליפת שוט?

אם נפגעת בתאונת דרכים בדגש על פגיעת וויפלאש (צליפת שוט), מומלץ לפנות לעורך דין מתמחה בתאונות דרכים.

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

נזקי הגוף כתוצאה מתאונות דרכים, נגרמים בין השאר, ממנגנון צליפת השוט (וויפלאש).

מהו מנגנון צליפת השוט (וויפלאש)?

מנגנון צליפת השוט הינו החבלה הנפוצה ביותר בתאונות הדרכים ובה הראש מוטח קדימה ואז נזרק לאחור.

צליפת שוט עלולה להיגרם על ידי תנועה או עיוות פתאומי של הצוואר הנגרמים בדרך כלל מהתנגשות חזית רכב אחד באחורי ברכב אחר, אך יכולות להתרחש תוך כדי נסיעה על אופניים, רכיבה על סוס, בנסיעה ברכבת הרים בלונה פארק לדוגמא, פציעות ספורט כגון תאונות סקי, מצבי תחבורה אחרים כגון מטוסים וכו.'

התסמינים המדווחים על ידי הסובלים כוללים: כאבי צוואר וגב, כאבי כתפיים, מחושים בזרועות,רגליים וכאבי ראש.

הסימפטומים יכולים להופיע מיד לאחר הפגיעה, אך לעתים קרובות מורגשות רק מספר ימים לאחר מכן.

מנגנון צליפת שוט משפיע בדרך כלל על עמוד השדרה.

האזורים הנפוצים ביותר של עמוד השדרה הנפגעים על ידי מנגנון צליפת השוט הם הצוואר, אמצע הגב (באמצע עמוד השדרה) אך תתכנן פגיעה גם במותניים וגב תחתון.

עמוד השדרה הצווארי, סופג את רוב העומס של "צליפת שוט". רקמות החיבור בין החוליות, שתפקידן לייצב את עמוד השדרה, נמתחות בעוצמה ולעיתים נוצרים בהן קרעים. הטראומה שהחוליות סופגות עלולה לגרום למנח לא תקין שלהן, ובנוסף קיים סיכון להיווצרות בלט דיסק ופריצת דיסק.

להלן תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים בה מתוארת פגיעה על ידי מנגנון צליפת השוט. סוגייה זו נדונה בבית משפט השלום בירושלים בפסק הדין שניתן ע"י השופט רם וינוגרד

התובע, יליד 2.7.1955, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.5.05 עת נהג ברכבו. אין מחלוקת כי על הנתבעת מוטלת החובה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, בתהאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. מחלוקתם אינה אלא בשאלת גובה הנזק שנגרם לו. מחלוקת זו סובבת בעיקרה את שאלת שיעור הנכות הרפואית שנגרמה לתובע, כמו גם את שאלת השפעתה של נכות זו על כושר השתכרותו.

הנכות הרפואית

1. 2. התובע פנה לטיפול רפואי ביום 22.5.05, ולאחר מכן התלונן בפני רופאיו על מחושים שונים שעיקרם בתחום האורטופדי ובתחום אף-אוזן-גרון. לפיכך מונו לבדיקת התובע שני מומחים: ד"ר מנחם יצחקי (בתחום האורטופדיה) וד"ר יורם גורביץ (בתחום א.א.ג.).

הנכות בתחום א.א.ג

2. 3. בחוות-דעתו הראשונה, מיום 22.3.07, ציין ד"ר גורביץ שהתובע מתלונן על תחושת סחרחורת בעיקר כאשר הוא עולה על סולם, אך לעתים גם כאשר הוא קם משכיבה. הבדיקה הקלינית נמצאה תקינה, וכך גם בדיקות השמיעה. בבדיקת ENG מיום 11.6.06 נמצא ניד תנוחתי בחמש תנוחות שונות. בדיקות הדמיה נוספות שבוצעו לתובע לא העלו ממצאים כלשהם. המומחה הבהיר כי תוצאות בדיקת ה- ENG מעידות על פגיעה באוזן הפנימית האמונה על שיווי המשקל. הוא המליץ על נכות זמנית בשיעור 20% לשנתיים מהתאונה, עד לחזרה על ביצוע בדיקת ה- ENG, וזאת תוך שהוא מציין כי מערכת האוזן הפנימית נוטה להחלמה ספונטנית. לאחר שהועברה לידי המומחה בדיקת ENG עדכנית, שבוצעה ביום 20.5.07 (שנתיים ויום לאחר התאונה), ערך המומחה חוות-דעת משלימה (מיום 25.6.07). הוא ציין שבבדיקה התגלה כי נותר "ניד מינימלי בעוצמה של 2 מעלות/לשניה לכוון שמאל, וזאת במנח אחד מתוך ה-6 הנבדקים". כל יתר חלקי הבדיקה נמצאו תקינים. הוא קבע שלא צפוי שיפור נוסף במצבו של התובע, ויש לקבוע לו נכות בשיעור 10% לפי סעיף 72(4)(ב)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות), שעניינה פגיעה בחלק הוסטיבולרי שבאוזן הפנימית בצורה קלה. למומחה לא הופנו שאלות הבהרה והוא לא זומן לחקירה על חוות-דעתו.

הנכות האורטופדית

3. 4. התובע נבדק על-ידי ד"ר יצחקי ביום 14.3.07. בבדיקה מצא המומחה טווח תנועה מלא בכתפיים ובצוואר, ללא ספזם שרירי וללא רגישות בצוואר או במוצא הצוואר. צילום הרנטגן מיום 22.5.05 (יום הפנייה הראשונה לטיפול) נמצא תקין. על יסוד כל אלה הגיע המומחה למסקנה לפיה לא הותירה התאונה חותם לצמיתות בתובע. הוא אישר את תקופות אי הכושר שהוענקו לתובע על ידי רופאיו: שלושה ימים ולאחר מכן חמישה ימים נוספים בסמוך לתאונה, וכן שלוש תעודות נוספות, כל אחת לתקופה של שלושה ימים, שהוענקו בתאריכים שונים בחודשים ינואר, אוגוסט ונובמבר 2006.

4. 5. התובע לא השלים עם קביעותיו של המומחה. הוא הפנה לו שאלות הבהרה בשתי הזדמנויות, ולאחר מכן זימנו לחקירה על חוות-הדעת. החקירה התארכה עד מאד, אך לא העלתה מאומה. טענותיו של התובע בעניין חוות-הדעת נדונו בעיקרן בהחלטה מיום 4.12.08, ונידחו. התובע שב על טענות אלה, תוך הוספה והרחבה מסויימים, גם בסיכומיו. מאחר ונדרשתי לעניין זה במסגרת ההחלטה הנ"ל איני סבור שיש צורך לשוב ולדון בטענות שהופנו כלפי קביעות המומחה. מכל מקום, אין צורך לדון בכל אחת מטענות התובע, שבחלקן מושתתות על פרשנות שגויה של דברי המומחה ובחלקן אינן רלוונטיות כלל לתובענה. לפיכך אסתפק בהצבעה על נקודות מספר, בקליפת אגוז, כדי להבהיר מדוע סבור אני שאין מקום לסטות מקביעות המומחה. יובהר כי הקביעות דלהלן אינן מושתתות על ההלכה לפיה "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 9598/05 ממן נ' המגן, מיום 28.3.07, בפיסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 12.10.08, בפיסקה 5 לפסק-הדין), כי אם על ההתרשמות לפיה קביעותיו של המומחה הושתתו על אדנים מוצקים.

5. 6. המומחה שב והבהיר כי הבדיקה הקלינית היתה תקינה ולא נמצאו בה ולו ממצאים המצביעים על כאב (תשובות 4ב ו- 4ג מיום 2.9.07; תשובות 4 ו-5 מיום 30.12.07), וכי בנסיבות אלה אין מקום לקביעת נכות לצמיתות. המומחה הבהיר שנכות בגין פגיעה בצוואר נקבעת כאשר "יש הגבלה בתנועות הצוואר, אם יש חסר נוירולוגי, אם יש שברים, זה הכללים לקביעה" (עמ' 14 לפרוטוקול

, שורות 10-12). אמירה זו מתיישבת עם לשונה המפורשת של התוספת לתקנות לפיה מוענקת נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בעמ"ש צווארי כאשר קיימת "הגבלת תנועה בעמוד השדרה הצוארי" (סעיף 37(5) לתוספת לתקנות, על סעיפי המשנה אשר לו). ההנחה לפיה עצם ההיפגעות במנגנון צליפת שוט, תהא עוצמתה אשר תהא, גוררת את המסקנה שיש לקבוע לאדם נכות, היא מוטעית על פניה. הנסיון להניח מראש מה תהא תגובתו של הגוף האנושי לטראומה נדון לכשלון, כאשר ידוע כי יש הסובלים מנזק רב בשל פגיעה קלה (המקרים הקיצוניים בקבוצה זו זוכים לכינוי "גולגולת דקה") ויש שאינם נפגעים לצמיתות אף לאחר תאונה קשה. ממילא נראה כי את הבכורה יש להעניק לבדיקה ולממצאים, ולמנגנון הפגיעה אין לייחס חשיבות אלא ככל שהוא נוגע לשאלת הקשר הסיבתי ולצורך האבחון של הפגיעות האפשריות.

6. 7. ב"כ התובע האריך במעניתו כנגד דברי המומחה הן בנוגע לגישתו העקרונית כלפי מנגנון צליפת השוט, והן בנוגע לאמירותיו הסובבות את ישור הלורדוזיס. דא עקא שאין בין טענות אלה ובין קביעות המומחה הנוגעות לתובע ולא כלום. המומחה לא מצא כל מגבלה שהיא בבדיקת התובע ולו גם כזו המצביעה על כאבים בביצוע תנועות. ממילא אין חשיבות לשאלה אם סבור הוא שפגיעה במנגנון צליפת שוט עלולה להותיר נכות במגוון רחב של מקרים או במקרים חריגים במיוחד, שעה שבפועל לא אובחנו ממצאים המעידים על קיומה של נכות. לא למותר לציין שהמומחה אישר כי לתובע נגרמה טראומה בתאונה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 12-15), אלא שלשיטתו מעידות הבדיקות שנערכו לתובע כי תוצאות הטראומה אינן מהמין המקנה נכות. בקביעה מעין זו בודאי שאין כל דופי. אשר לישור הלורדוזיס – המומחה ציין בעדותו כי ראה את צילום הרנטגן (להבדיל מבדיקת ה- CT, שרק פענוחה עמד בפניו – עמ' 16 לפררוטוקול, שורה 23 – עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 1) ולא מצא בו ישור לורדוזיס (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 8-9). לפיכך אין רלוונטיות לדיון בעניין זה, כאשר המומחה מעיד שממצא מעין זה כלל לא נמצא בצילום שנעשה לתובע בסמוך לתאונה.

7. 8. הפרשנות שהוענקה לדברי המומחה בנוגע להופעת שינויים ניווניים אף היא אינה מדויקת, כאשר דבריו, שנגעו להופעת שינויים ניווניים מואצים (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 1-3) פורשו בסיכומים ככאלה החלים על כל שינוי ניווני באשר הוא. גם עניין זה אינו נוגע ישירות למקרה דנא, כאשר מהעובדה שאצל התובע הופיעו השינויים במספר גבהים ניתן ללמוד שמדובר ב"שינויים ניווניים מפושטים לאורך כל עמוד השדרה" שאינם מופיעים בדרך כלל בעקבות טראומה (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 9-10).

8. 9. הערה אחרונה עניינה, פעם נוספת, בבדיקה הקלינית. ב"כ התובע מנסה ללמוד כי לנוכח גישתו ה"מחמירה" של המומחה למנגנון צליפת השוט, הרי שלא ניתן לצפות כי בבדיקה קלינית יקל עם התובע. לבד מהתהייה בנוגע לטיבו של הקשר בין שני עניינים אלה, יש להסתייג מעצם העלאת הטענה המטילה דופי במומחה ותיק ובעל-שם, והמייחסת לו בדיקה קלינית מוטעה ומוטה על סמך תפיסתו העקרונית בנוגע למנגנון פגיעה. לגופו של עניין נאמנים עלי דבריו של ד"ר יצחקי, כפי שנרשמו בגוף חוות-הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ובחקירתו, כי בעת הבדיקה לא נמצאה כל מגבלה בתנועות התובע. לעובדה כי רופאים מטפלים רשמו שמצאו מגבלות נודעת חשיבות מעטה למדי, מאחר ולא הם המחייבים את בית המשפט בעניינים שברפואה, ובדיקתם אינה עומדת כלל לבחינה. יש גם לא מעט טעם בדברי המומחה לפיהם לא דומה בדיקה לצורך חוות-דעת, שהיא בדיקה המצריכה זמן ובודקת את מכלול טווחי התנועה (כפי שפורט גם בחוות-הדעת) לבדיקה קלינית שמבצע רופא מטפל כאשר כל הפגישה עם המטופל היא בין חמש לשבע דקות (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 22-25). לא ניתן לשלול את האפשרות כי בשעתו נמצאו מגבלות בבדיקת התובע על ידי רופאים אחרים, ואלה חלפו (שם, שורות 25-27). בהערת אגב יצויין כי לעובדה שבבדיקות חוזרות רשם הרופא המטפל את ממצאי הבדיקה הקלינית מילה במילה פעם אחר פעם נודעת משמעות מסויימת, ולעניין זה השיב המומחה כי אין לשלול את האפשרות שמדובר בפעולת "העתק הדבק" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 12-15).

9. 10. כללו של דבר: לא מצאתי כל עילה שהיא להתערב בקביעותיו של ד"ר יצחקי, המקובלות עלי במלואן. לפיכך יש לקבוע שלתובע לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה בעקבות התאונה.

לסיכום עניין הנכות

10. 11. העולה מהאמור לעיל הוא שהתאונה הותירה בתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום א.א.ג בגין הפגיעה הקלה במנגנון הוסטיבולרי. לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בתחום האורטופדי. התובע שהה באי כושר מלא לתקופות קצרות ביותר (שלושה ימים בכל פעם, למעט פרק זמן אחד ובו נעדר לחמישה ימים), ונקבעה לו נכות זמנית בשיעור 20% למשך שנתיים מהתאונה.

הפיצוי

עיסוקיו של התובע והפגיעה בכושר ההשתכרות

11. 12. התובע, שהוא בעל הכשרה אקדמאית כמהנדס ומחזיק בתואר שני מחבר העמים בהנדסת חימום, איוורור והספקת גז (סעיף 2 לתצהירו; התעודות הרלוונטיות צורפו לתחשיב), עובד כאיש אחזקה ברשות הדואר מאז 1.6.1992 (סעיף 11 לתצהירו), בדירוג מהנדסים (כעולה מתלושי השכר). לדבריו מבוצעת כל עבודת האחזקה של נכסי חברת הדואר בירושלים על ידי שני עובדי אחזקה: הוא עצמו וחברו דמיטרי אוגורץ, שהובא לעדות מטעמו (שם; להלן: "דמיטרי"). התובע ודמיטרי פירטו בתצהיריהם את המלאכות המוטלות עליהם, ובכלל זה עבודות חשמל ותקשורת הכוללות אף העברת קווי חשמל וטלפון במשרדים; פירוק גופי תאורה והרכבת חדשים; צביעת חדרים; תליית תמונות וקידוח בקירות; תיקון תקרות אקוסטיות; עבודות אינסטלציה; תיקון דלתות וצילינדרים; הדבקת שטיחים והחלפתם; והתקנת ריהוט חדש. חלק מפעולות אלה דורש עלייה על סולם.

12. 13. התובע טען בתצהירו שהוא עובד על סולם שעה וחצי עד שעתיים ביום. דרך עבודה זו מקשה עליו והוא סובל לעתים מסחרחורות (סעיף 16 לתצהירו). כתוצאה מכך הוא נעזר בחברו דמיטרי ש"עד כמה שניתן הוא זה שמבצע את העבודה על הסולם" (סעיף 18 לתצהירו). הוא ביקש ממעבידיו לא לעבוד על סולם אולם הבקשה "לא מצאה חן בעיניהם" ונאמר לו לבצע את העבודה "לפי הדרישות של המערכת" (סעיף 18 לתצהירו). בחקירתו נמסרו פרטים שונים במקצת. הוא השיב שעליו לעלות על סולם "כמעט כל יום" (עמ' 45 לפרוטוקול, שורות 23-24), לעתים לדקות ספורות לצורך החלפת נורה ולעתים לזמן ארוך לביצוע עבודה מורכבת יותר (שם, שורות 25-27). לאחר מכן טען כי למעשה הוא שוהה על הסולם בכל יום מחצית מהיום לערך (עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 14-18). עוד התברר שהתובע לא ביקש מהאחראי עליו שלא לעבוד על הסולם (עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 19-20), אף שאמר לאחראי כי קשה לו לעמוד על הסולם כאשר מבצעים עבודה בתקרת החניון שגובהה 5-6 מטרים או בעמודי התאורה ברחבה, והאחראי הציע שיתחלק בעבודה זו עם דמיטרי (שם, שורות 20-22).

13. 14. דמיטרי, שטען בתצהירו כי מאז התאונה של התובע הוא מי שמזיז דברים כבדים בעבודה והוא המבצע את העבודות על הסולם (סעיף 21 לתצהירו), שינה עורו במהלך חקירתו. הסיבה לשינוי זה נעוצה, כך נראה, בעובדה כי התברר לעד שב"כ הנתבעת מייצגת את מבטחת הרכב נגדה הגיש אף הוא תביעה, ובמסגרתה טען לקשיים שונים כתוצאה מנכות שנגרמה לו. עובדה זו עלתה במהלך בקשות שהוגשו לעיין בתיקו האישי, לאחר הגשת תצהירו. במהלך חקירתו השיב העד כי הגיש תובענה בגין תאונת דרכים "ב-2003 או 2004" (עמ' 55 לפרוטוקול, שורות 10-11; ב"כ התובע נקב בפיסקה 55לסיכומיו בתאריכים המדוייקים של שתי התאונות, אף שאלה לא הופיעו בתצהיר או בכל מסמך אחר). בתאונה נפגע בראשו ונוירולוג קבע לו נכות בשיעור 10%. כתוצאה מנכות זו סובל הוא מסחרחורות בעת שהוא עולה על סולם, והדבר משפיע על עבודות שעליו לבצע על סולם (שם, שורות 12-19). בניגוד גמור לאמור בתצהירו השיב דמיטרי שהוא אינו מבצע עבודות על סולם יותר מהתובע (עמ' 56 לפרוטוקול, שורות 1-3), וכי השניים מתחלקים בעבודות אלה (שם, שורות 4-5). לאחר מכן טען שהוא מבצע עבודות רבות יותר על הסולם, ואז שב בו מדבריו והשיב כי השניים מתחלקים בערך חצי חצי אף שהוא עושה יותר עבודות "כי אני יותר צעיר ויותר חזק ממנו" (שם, שורות 6-14). כן השיב בחקריה, אף זאת בניגוד לאמור בתצהיר, כי פגיעתו בתאונה מקשה עליו להרים חפצים כבדים ולפיכך גם פעולות אלה נעשות על ידי התובע ועל ידיו "חלק חלק" (עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 15-18).

14. 15. מעדותו של דמיטרי עולה שטענת התובע לפיה דמיטרי מבצע את מרבית העבודה על הסולם אינה נכונה, וכי דמיטרי סובל מאותה בעיה עצמה ממנה סובל התובע. ממילא אין מקום לחשש שהעלה התובע לפיה דמיטרי ימאס בשותפות בין השניים ויבקש בן-זוג אחר לעבודה (כעולה מהסיפא של סעיף 12 לתצהיר דמיטרי) כאשר נראה שחשש זה קיים, בעוצמה זהה לפחות, לגבי דמיטרי.

15. 16. מכל מקום, לבד מעדותו של דמיטרי, שהוא חבר ותיק של התובע העובד עימו מהיום הראשון בו נקלט לעבודה (כ- 17 שנים), לא הוצגה בפני בית המשפט כל ראייה המצביעה על קושי כלשהו שחווה התובע בעבודתו. עדותו של דמיטרי לא נמצאה ככזו עליה ניתן להשתית ממצאים עובדתיים, כאשר נראה שהעד שינה גירסתו בהתאם לאינטרס המתאים לו ברגע הנתון. מאידך, הראיות האובייקטיביות שהוצגו בפני בית המשפט, בעניין השתכרותו של התובע, מעידות לכאורה על ההיפך הגמור ממה שטוען לו התובע. עניין זה ידון להלן.

16. 17. התובע הגיש טופסי 106 המעידים על שכרו בשנים שלפני התאונה. מאלה עולה כי בשנת 2000 השתכר שכר שנתי ברוטו של 185,516 ₪; בשנת 2001 השתכר שכר שנתי ברוטו של 201,753 ₪; בשנת 2002 חלה ירידה קלה בשכרו, ושכרו השנתי ברוטו עמד על 197,995 ₪; בשנת 2003 חלה ירידה משמעותית בשכר, שהסתכם ב- 183,584 ₪ ברוטו (בהתחשב בגורם ההצמדה מדובר בירידה של מעט למעלה מ-15% משנת 2001 ועד לשנת 2003); בשנת 2004 ירד שכרו לשכר שנתי ברוטו של 178,304 ₪. התובע לא נשאל ולא הסביר מה פשר הירידה העקבית בשכר בשנים אלה.

17. 18. מגמת העליה בשכרו של התובע חלה דווקא לאחר התאונה. בשנת 2005 השתכר התובע שכר דומה למדי לזה שבשנת 2004, כאשר שכרו השנתי מגיע ל- 178,310 ₪; בשנת 2006 עלה שכרו השנתי והגיע לכדי 219,766 ₪ ברוטו ואילו בשנת 2007 עמד שכרו השנתי ברוטו על 215,792 ₪. התובע העלה בתצהירו הסברים שונים לעליה התלולה למדי שחלה בשכר. לדבריו נעשה זכאי לגמול השתלמות ב' החל מיום 1.1.06, שערכו 430 ₪ לחודש; הוא הועבר לאגף הלוגיסטיקה והפרמיה עלתה מ- 20% ל- 25%, דבר שיש בו כדי להשפיע על השכר; מחודש ינואר 2006 הוא זוכה ל- 10 שעות כוננות לחודש כאשר "לפני כן לא קיבלתי כלל שעות כוננות" (סעיף 22(ג) לתצהירו); בשל המעבר לחברת הדואר עלה בחצי דרגה וזכה לתוספת של 450 ₪ לחודש (סעיף 22(א)-(ד) לתצהירו). כן טען שבעקבות התאונה חלה ירידה בשעות הנוספות שהוא מבצע.

18. 19. אף לו היו טענות אלה נכונות כולן, ואין הן כך, לא היה בכך כדי לסתור את המסקנה לפיה מאז התאונה עלה בידי התובע להשביח את שכרו, ולא נראה כי קיימת מגמה כלשהי לפיטוריו. לא למותר לציין כי לתובע מעמד קבוע מאז שנת 1997, וגם מטעם זה נראה כי הסיכוי לפיטורין קלוש למדי. מכל מקום, ואף שספק אם לעניין זה משקל רב, יש לציין כי טענות התובע אינן תואמות באופן מלא את העובדות כהווייתן. מאחר ולעובדה זו משקל לא רב, למעט לעצם המסקנה כי חלה עלייה ריאלית בשכרו המעידה על שהנכות אינה משפיעה על עבודתו והתקדמותו, ידונו עניינים אלה בקצרה.

19. 20. התובע טען שבעקבות התאונה אינו עובד שעות נוספות בהיקף לו זכה קודם לכן. עיון בתלושי השכר מגלה כי בשנת 2003 נרשמו לזכות התובע בחודשים אפריל עד אוגוסט כ- 14 שעות נוספות לחודש, ואילו בתלושי החודשים ספטמבר עד דצמבר לא נרשמה ולו שעה נוספת בודדת. גם בחודש ינואר 2004 לא נרשמה לתובע עבודה נוספת, ובחודשים פברואר ומרץ נרשמו לו שעות נוספות בהיקף צנוע. מחודש אפריל 2004 ועד לסוף שנת 2004 נרשמו לתובע 26 שעות נוספות בכל חודש. לא ניתן כל הסבר לשינויים אלה במגמה. בשנת התאונה, שנת 2005, נרשמו לתובע עד לתאונה (דהינו – עד לתלוש יוני 2005) כ- 14 שעות נוספות בחודש (12 שעות נוספות בכל חודש, ובחודש אחד 24 שעות נוספות). לאחר התאונה עבד התובע בממוצע כ- 21 שעות נוספות לחודש, עד לסוף שנת 2005. מכאן שדווקא בתקופה בה סבל התובע מתוצאות התאונה באופן החריף יותר (אותה עת נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 20% בגין הפגיעה הוסטיבולרית) חלה עלייה בהיקף השעות הנוספות שנרשמו לזכותו. המירב שניתן לומר הוא כי לא ניתן ללמוד שהתאונה ותוצאותיה גרמו לשינוי בהיקף העבודה הנוספת. לכך יש להוסיף את עדויות התובע ודמיטרי לפיהן ביצוע שעות נוספות אינו פרי שיקול דעתו של העובד, אלא פועל יוצא של השאלה אם נותרה עבודה לבצע (עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 7-11; עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 16-21). ממילא לא ניתן לקשור בין הירידה בשעות הנוספות, שכלל לא הוכחה, ובין התאונה.

20. 21. גם הטענה לפיה לא זכה התובע קודם לכן לתוספת שעות כוננות אינה נכונה. לבד מהעובדה שבפועל זוכה התובע לתוספת זו מחודש מאי 2006 ולא מחודש ינואר 2006 כפי שטען, הרי שעיון בתלושים מעלה כי בשנת 2003 זכה התובע לתוספת בגין 30 שעות כוננות בחודש, שלאחר מכן הופחתה לכדי תוספת של 20 שעות כונוות בחודש, והפסיקה להופיע בתלושים החל מחודש ספטמבר 2003. ממילא אין לקבל את הטענה לפיה לא זכה בתוספת כוננות בשלבים מוקדמים יותר, כאשר זו נכללה בשכרו בעיתות קודמות (כאמור – בשנה בה שכרו היה נמוך למדי).

21. 22. מכל מקום, העובדה שהתובע קודם בדרגה אינה מצביעה על פגיעה ביכולתו לעבוד ועומדת בסתירה לכאורה לטענה לפיה הוא עלול לאבד את מקום עבודתו. יוער כי גם הזכאות לגמול השתלמות ב' לאחר התאונה מעידה לכאורה גם על השתתפות בהשתלמויות שונות לאחר התאונה. העליה הנאה בשכר, כשהיא מצטרפת לעובדה שלתובע 17 שנות וותק במקום עבודתו, בו זכה לקביעות כבר לפני תריסר שנים, מביאה למסקנה לפיה האפשרות שהתובע יאבד את מקום עבודתו בגין סחרחורות בהן הוא חש בעת שהוא מבצע מלאכה זו או אחרת על סולם גובלת בטענה ספקולטיבית וכי התממשותו של נזק מעין זה היא בגדר סיכוי שולי, רחוק, שאינו אלא בגדר השערה ואין להתחשב בו (השוו ע"א 591/80 חיו נ' ונטורה, פ"ד לח(4) 393, 399-398 (1984); ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו(1) 281, 299 (1981); ע"א 410/83 פטרולגז נ' קאסרו, פ"ד מ(1) 505, 514(1986)).

22. 23. מהאמור לעיל עולה שמאז התאונה עלה בידי התובע להתקדם בשכרו ובדרגתו, ולא עלה בידו להצביע על כל פגיעה שחלה במעמדו או בהכנסתו. היפוכו של דבר הוא נכון, ואף אם העליה בשכר נובעת מגורמים לא תלויים, הרי שהמגמה הברורה המסתמנת היא שבנכות שנגרמה לתובע אין בכדי לפגוע בהכנסתו. גם לגוף העניין לא עלה בידי התובע לשכנע את בית המשפט כי חלק ניכר מעבודתו מבוצע על סולם, ולא ניתן לגבש כל ממצא עובדתי בנוגע לחלוקת העבודה שיש לבצע על סולם, כאשר כל אחד מהעדים טוען למערכת עובדתית שונה. האחראי על התובע לא הובא לעדות, ויש להניח כי אם היה מובא עד זה, שככל הנראה אינו חבר ותיק של התובע בדומה לדמיטרי, לא ניתן היה לשמוע מפיו תלונה כלשהי על עבודתו של התובע.

23. 24. על אף כל האמור לעיל לא ניתן להתעלם כליל מהאפשרות שהתובע עלול למצוא עצמו, על אף הוותק הרב במקום העבודה והקביעות שניתנה לו, כשהוא נפלט לשוק העבודה ומתקשה במידת מה למצוא עבודה במומו. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה שיש לפצותו בגין הגריעה מכושר ההשתכרות בסכום של 62,000 ₪. סכום זה משקף גריעה בשיעור של שליש לערך מהחישוב האקטוארי המתקבל על פי שכרו של התובע בשנת 2007 (כ- 14,000 ₪ נטו) עד לגיל 67. בשיעור נכות מעין זה, ובמתן פיצוי על דרך ההשערה והצפייה של הגרוע מכל, אין מקום לפיצוי נפרד ונוסף בגין הפסדי פנסיה אפשריים.

יתר ראשי הנזק

24. 25. התובע לא הוכיח שנגרמו לו הפסדי שכר בעבר בימים הבודדים שנעדר מעבודתו, ולא הביא כל ראיה שהיא בנוגע לצבירת ימי מחלה, לכמות ימי המחלה העומדת לרשותו ולאפשרות לקבל תמורה בגינם בדרך זו או אחרת.

25. 26. בגין הנזק הלא ממוני זכאי התובע לפיצוי בסכום של 14,500 ₪ במעוגל (החישוב מבוסס על נכות בשיעור 10%, בהפחתת גיל ובתוספת ריבית).

26. 27. שיעור הנכות וטיבה אינם מצדיקים פיצוי בגין עזרה בשכר. מאחר והתובע נעדר מעבודתו ימים ספורים בלבד, אין גם מקום לפיצוי בגין עזרת קרובים מעבר לחובתם המוסרית. בגין הוצאות שונות, שחלקן גובה בקבלות (למומחה לא הופנו שאלות בנוגע לנחיצות טיפולים מסויימים, ולכאורה אין קשר בין ביצוע טיפולים אלה ובין התאונה שלא גרמה לכל נכות לצמיתות), ובגין הוצאות נסיעות לטיפולים, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי של 1,500 ₪.

סוף דבר

27. 28. לנוכח כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע סכום של 78,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ואת האגרה. מאחר וחקירת המומחה לא הניבה פרי, אין מקום להשבת ההוצאות בהן נשא התובע בגין חקירה זו. מהסכום שיתקבל יופחת סכום ההוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 4.12.08 (מהודעת התובע בעניין סיכומי התשובה, מיום 16.3.09, עולה כי כך סוכם בין הצדדים). הסכום ישולם עד ליום 26.4.09 שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

פסקי דין נוספים:

האם מקרה בו רכב התדרדר ופגע בעובד מוסך נחשב תאונת דרכים?

חישוב פיצויים בתביעת נזקי גוף בעקבות תאונת דרכים

תאונת דרכים בה נוסעת ניסתה לעלות לאוטובוס כשהאוטובוס החל לנסוע בעוד רגלה נותרה תפוסה בדלת האוטובוס

תאונת טרקטורון בלי ביטוח

האם נפילה מטרקטור נחשבת תאונת דרכים?

תגיות: צליפת השוט, עו"ד וויפלש, צליפת שוט תאונת דרכים, צליפת שוט פיצויים, פציעה בתאונת דרכים, מנגנון צליפת שוט, צליפת השוט, נזק גוף תאונת דרכים נזיקין, וויפלאש, whiplash, צליפת שוט ירידת תחושה בזרוע,תאונת דרכים וויפלש, המלצה עוד, עורך דין מומלץ צליפת שוט