תאונת דרכים - דריסת הולך רגל

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.




תאונת דרכים שעיקרה דריסת הולך רגל -  נדונה בבית משפט השלום בירושלים.

להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת יעל ייטב.

 

מבוא

1. התובע, יליד 4.11.94, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.4.04, בהיותו הולך רגל, באותה עת היה בן 10 שנים. אין בין הצדדים מחלוקת באשר לחבות הנתבעים לפצותו בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית

2. לבדיקת מצבו הרפואי של התובע מונה ד"ר אלחנן בר און כמומחה בתחום האורטופדיה. על פי המפורט בחוות דעתו, משמש המומחה כמנהל היחידה לאורטופדית ילדים במרכז הרפואי לילדים על שם שניידר בפתח תקוה.

3. בחוות דעתו מיום 29.7.07 ציין המומחה שהתובע סבל מחבלת ראש, ללא אבדן הכרה, ומשבר סגור בירך שמאל. בעקבות תאונת הדרכים הועבר לבי"ח מוקסד, ומשם פונה לביה"ח הדסה הר הצופים, שם נותח ועבר החזרה סגורה וקיבוע במסמרים גמישים. ביום 22.10.04 הוצאו המסמרים.

4. בבדיקה הקלינית מצא המומחה שהתובע הולך ללא צליעה, רץ וקופץ היטב על כל רגל בנפרד, יורד לכריעה ועולה חזרה לעמידה. כן ציין שהגפיים התחתונות ביישור תקין ללא עיוות במישור כלשהו וללא הפרש קליני באורך הגפיים. הצלקות הניתוחיות תקינות ללא סימני זהום או הדבקות. הכח בשרירים המכופפים והמיישרים של הירך והברך דו צדדי תקין.

5. בפרק הדיון והמסקנות סיכם המומחה כדלקמן: "הילד סבל משבר בירך שמאל. טופל בהחזרה סגורה ומסמור גמיש. הושג ריפוי מלא וכיום אין כל שייר קליני או רנטגני לפגיעה. הפרשי האורך והעמדה שהיו במהלך הטיפול הינם חלק ממהלך תקין בשברים מסוג זה ובגיל זה וצפויים לעבור רמודלציה מלאה כפי שאכן קרה אצל התובע".

6. על בסיס ממצאיו קבע המומחה שלא נותרה לתובע נכות לצמיתות על פי הוראות התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ושאף לא צפויה להתפתח נכות כלשהי.

7. התובע ובא כוחו חלקו על חוות הדעת והזמינו את המומחה לחקירה. ב"כ התובע חקר את המומחה על חוות דעתו באריכות רבה. במהלך חקירתו לא שינה המומחה את עמדתו המקורית לפיה לא נגרמה לתובע נכות כלשהי בעקבות תאונת הדרכים.

8. המומחה נשאל כמה זמן ארכה הבדיקה, והשיב שאין הוא זוכר במדויק ואולם הוא נוהג להקציב זמן של בין רבע שעה לחצי שעה לכל נבדק, ובהתאם לצורך הוא חורג מהזמן שהוקצב.

9. המומחה השיב שבדיקתו מורכבת מאנמנזה, בדיקת המסמכים, הצילומים, ובדיקת הילד. על פי תיאורו התבקש הילד ללכת, לרוץ, לקפוץ, לרדת לכריעה, לעלות בחזרה. המומחה פירט שהילד הופשט עד תחתוניו, והבדיקה התרכזה בעמוד השדרה, מפרקי הגפיים התחתונות, אורך הגפיים, נבדקו טווחי התנועה, כח השרירים סביב הירכיים והברכיים, נבדקו תחושות ותנועות כגון כח גס ומוטוריקה בגפיים.

10. במהלך חקירתו הסתמך המומחה על הרישומים שערך בעת הבדיקה. המומחה ציין שחלק מהעיון במסמכים הרפואיים נעשה לפני כניסתו של הנבדק לחדר, ואולם הוא מעלעל בו גם במהלך הבדיקה. כן הציג את העתקי המסמכים שאליהם התייחס בחוות דעתו.

11. במהלך החקירה הסביר המומחה בפירוט על בסיס אלו קריטריונים נקבעת הנכות. כן השיב שלמעלה מ-30% ממטופליו אינם דוברי עברית והוא מתקשר עם כולם. כן ציין שכפי שמצוין בחוות הדעת במהלך הבדיקה שהו בחדר עם התובע אביו וכן מתורגמן.

12. באשר לצלקת ציין המומחה שקיימות צלקות ניתוחיות קטנות ושהוא לא התייחס אליהן, כיון שאינו פלסטיקאי. כן הסביר שלא קיים ניתוח ללא צלקת, והצלקות שבהן מדובר הינן צלקות קטנות הקשורות בניתוח, שאינן מפריעות או מכערות. אילו היה מדובר בצלקות רחבות ובעיתיות, היה מפנה לפלסטיקאי. כן השיב שלדעתו לא מקנות הצלקות נכות כלשהי.

13. המומחה הבהיר שכיום מקובל לטפל בשברים באמצעות מסמרים, על מנת לאפשר להם ניידות מרבית, ואכן, יום לאחר הניתוח יכולים המנותחים ללכת בעזרת קביים. בעבר היו מטפלים בפגיעות כאמור באמצעות גבס עד החזה, טיפול שהיה מגביל את הניידות, וגורם לנכות זמנית ממושכת. באשר לתובע הבהיר המומחה שאין הוא רואה לנכון לקבוע נכות זמנית, שכן אין הוא חולה יותר מילד הסובל מציפורן חודרנית או מאבסס ברגל.

14. בעקבות חקירתו לא מצא המומחה לשנות את חוות דעתו לפיה לא נותרה לתובע כל נכות בעקבות התאונה.

15. אביו של התובע התייחס באריכות לפציעה. בתצהיר עדות ראשית מיום 20.3.08 הצהיר אביו של התובע שבעקבות התאונה נותח התובע בבית החולים הדסה הר הצופים בהרדמה מלאה, לאחר ארבעה ימי אשפוז והתאוששות מהניתוח שוחרר לביתו ואולם הומלץ לו שלא לדרוך על הרגל במשך חודש וחצי. האב הצהיר שהתובע סבל מכאבים קשים במשך כשלושה חודשים, השתמש בקביים וכמעט שלא יצא מפתח הבית. הוריו הם שטיפלו בו באותה תקופה.

16. האב הצהיר שכשנה וחצי לאחר התאונה אושפז התובע פעם נוספת לשם הוצאת הפלטינות מגופו, לאחר שהפלטינות גרמו לתובע לתופעות קשות של עליית חום.

17. במסגרת סיכומיו העלה בא כוחו של התובע טענות לפיהן נגועה חוות הדעת בניגוד עניינים, שכן נתבעת 3 מהווה מקור פרנסה מרכזי למומחה וכי במצב זה של ניגוד עניינים אין אפשרות למתן חוות דעת אמינה וצודקת.

18. לא מצאתי שיש לקבל טענה זו. במהלך חקירתו ציין המומחה שאין לו כל קשר עם חברת הביטוח הראל, מעבר לקשר שיש לו עם חברות ביטוח אחרות, וכי יתכן ששמו מופיע ברשימות של חברת הביטוח. באת כוחן של הנתבעות הצהירה בסוף חקירתו של המומחה שלמשרדה אין ולא היה כל קשר מקצועי עם המומחה הרפואי. בסיכומיה פירטה באת כוחן של הנתבעות שלעניות דעתה מדובר בפוליסת ביטוח בריאות הקיימות אצל כל חברות הביטוח, הכוללת רשימת רופאים בכירים ומנהלי מחלקות אליהם יכולים המבוטחים לפנות לשם קבלת יעוץ או טיפול רפואי, וייתכן שד"ר בר און, בהיותו מנהל מחלקת אורטופדית ילדים בביה"ח שניידר, מופיע ברשימת רופאים מומחים.

19. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שאין מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי ולקבוע שלתובע נותרה נכות אורטופדית בשיעור של 10%, כפי שטען בא כוחו במסגרת סיכומיו.

20. המומחה הרפואי הסביר באריכות את ממצאיו ומסקנותיו, לרבות את אופן עריכת הבדיקה ואת משכה. מדובר במומחה בתחומו, מנהל מחלקה במרכז רפואי, שאין לו הכרות מוקדמת עם התובע, ואין עליו מרות זולת המרות המקצועית רפואית, הידע המקצועי, ומצפונו הוא. חוות דעתו של המומחה נעשתה לאחר שיקול דעת מקצועי ראוי ולאחר בדיקות מקיפות (ראו לעניין זה קביעות בית המשפט המחוזי בת"א (ים) 1577/97 אחמד חזין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח ורע"א 3482/01 שבו אושרה ההחלטה). הסבריו של המומחה נראו סבירים ומספקים. לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בחוות הדעת או בשיקול דעתו של המומחה, ועל כן אני מאמצת את חוות דעתו וקובעת שלא נגרמה לתובע נכות אורטופדית בעקבות תאונת הדרכים.

21. לאחר שמיעת הראיות הגיש בא כוחו של התובע בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי. אף שהתובע לא הצביע על טיפול בתחום הנפשי, בוודאי לא על רצף טיפולי, לאור פגיעת הראש בתאונה ולאור טענתו של התובע לפיה הפסיק ללמוד, מיניתי מומחה רפואי בתחום הנפשי ולאור פסק הדין ברע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית נ' וסילבסקי, קבעתי שעל התובע לשאת במימון ביניים של שכר המומחה. בעקבות החלטה זו ויתר התובע על מינוי מומחה רפואי נוסף.

22. במסגרת סיכומיו טען התובע שרק בשל חסרון כיס לא מונה מומחה רפואי ועל כן יש לקבוע לתובע נכות בשיעור של 5% בתחום הנפשי. לא מצאתי כל בסיס לקביעה כאמור. לא הוגשו כל מסמכים המעידים על פגיעה נפשית או על רצף טיפולי בתחום האמור, אף לא על טיפול בודד. אביו של התובע העיד בחקירה נגדית שבנו סובל מבעיות נפשיות ואולם אישר שמעולם לא לקח אותו לבדיקה, אלא טען שהם חושבים לקחת את התובע לפסיכיאטר. לא הובאה כל אסמכתא לטענה לפיה התובע עזב את לימודיו בעטיה של תאונת הדרכים. כפי שהטעימה באת כוחם של הנתבעים הובאו עדויות סותרות באשר ללימודים, ואף לא ראייה אובייקטיבית אחת שיש בה כדי לאמת את הטענה.

23. לסכום, מדובר בטענות בעלמא, ואין כל מקום לקביעת נכות רפואית מבלי שניתנה חוות דעת רפואית המלמדת על נכות כאמור.

24. לא מצאתי גם שיש לקבל את טענת התובע בסיכומיו לפיה יש לקבוע נכות בתחום הפלסטי. במהלך עדותו של התובע הוא הציג את הצלקות בפני בית המשפט, ונרשם בפרוטוקול הדיון שברגל שמאל יש לתובע שתי צלקות סמוך לברכו, ו-2 למעלה יותר. מדובר בשתי צלקות ניתוחיות, וניתן להתרשם שאין להן כל משמעות תפקודית. כפי שציין המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה, מדובר בצלקות ניתוחיות. לא מדובר בצלקות ממשיות המכערות באופן בולט, או שיש בהן כדי להשפיע על תפקודו של התובע.

25. לסיכום נקודה זו, אני קובעת שלא נותרה לתובע נכות בעקבות תאונת הדרכים.

הנזק

26. בנסיבות הקיימות מצאתי שהתובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 15,000 ₪, וזאת בשים לב לכך שמצד אחד, לא נקבעה לתובע נכות אורטופדית כתוצאה מתאונת הדרכים, ואולם מצד שני, הוא עבר שני ניתוחים, בעטים היה מאושפז מספר ימים, נגרמו לו צלקות שמשמעותן לכל היותר קוסמטית, במשך תקופת מה הוא נעזר בקביים לשם הליכה, והייתה לתאונה השפעה על לימודיו.

27. לא הוכח שלתובע נגרם הפסד ממון, כמו כן, הוא זכה לטיפולים מלאים במסגרת הרפואית הרגילה. לא הובאו ראיות להוצאות כלשהן שנגרמו לתובע בשל תאונת הדרכים.

28. באשר לראש נזק של עזרת הזולת, לאור תקופת האשפוז של כ- 11 ימים, בשים לב לגילו של התובע ולכך שנעזר בקביים במשך מספר חודשים לאחר הניתוח הראשון, ניתן להניח שנדרש סיוע מהוריו, מעבר לסיוע המקובל בשל חובתם המוסרית של בני משפחתו.

29. לא הובאו כל ראיות לכך שלאביו של התובע נגרמו הפסדים בעסקו בשל אשפוזו של בנו או בשל הטיפולים אשר עבר, אף שכך טען האב במהלך חקירתו הנגדית.

30. לפיכך אני פוסקת לתובע סכום של 3,000 ₪ בראש נזק זה.

31. אשר על כן, על הנתבעים לפצות את התובע בסכום של 18,000 ₪ בגין פגיעתו בתאונה. מסכום זה ינוכו ההוצאות שפסקתי בהחלטתי מיום 23.3.09. לסכום זה יש לצרף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ וכן את אגרת בית המשפט אשר שולמה על ידי התובע.

32. לא מצאתי שיש מקום להשתת שכר טרחת המומחה על התובע, אף שלא נקבעה נכות, שכן בנסיבות הקיימות ולאור טיבה של תאונת הדרכים וטיב הפגיעות היה מוצדק למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. יחד עם זאת, אין מקום להשתת הוצאות חקירת המומחה על הנתבעים. לפיכך ישא כל צד בהוצאות שהוציא בעניין המומחה.

 


פסקי דין נוספים:


פגיעת רכב בילדה שחצתה כביש

תאונת פגע וברח הולך רגל נפגע על ידי אופנוע

תאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל על ידי רכב
תאונת דרכים קלנועית

פגיעת רכב בילד וגרימה לשברים בגולגולת




 

תגיות: תאונת דרכים הולך רגל,דריסת הולך רגל,תאונת דרכים דריסת הולך רגל,תאונת דרכים דריסה, תאונת דריסה, תאונה דריסת הולך רגל, דריסת הולכת רגל, דריסת הולכי רגל