תאונת דרכים חזיתית

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

תאונת דרכים בה שני כלי רכב התנגשו חזיתית.

להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בפסק דין שניתן ע"י השופטת ארנה לוי.

פסק דין

כללי

1. 1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע 1 (להלן גם: "התובע"), יליד 1971, ואשתו, התובעת 2 (להלן גם: "התובעת"), ילידת 1973, נפגעו בתאונת דרכים ביום 13.12.05 עקב פגיעה חזיתית ברכבם. אין מחלוקת על חבות הנתבעת, מבטחת השימוש ברכב בו נסעו התובעים, לפצות אותם בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

נזקי התובע

הנכות הרפואית

2. 2. לתובע נגרמו שבר ריסוק של עצם העקב הימני, המטומה תת לסתית, תת לשונית ופרינגיאלית בצד השמאלי בפניו ושבר באף. הוא אושפז 19 ימים, עד ליום 1.1.06, בבית החולים הדסה עין כרם. תחילה אושפז במחלקת כירורגיה, לאחר מכן במחלקת פה ולסת, שם אפו השבור הוחזר למקומו, ולאחר מכן במחלקה האורטופדית, שם בוצע ביום 29.12.05 שיחזור פתוח של עצם העקב וקיבוע השבר. לאחר הניתוח הושם מגף גבס למשך כחודשיים וחצי. בתקופה זו הלך עם קביים וללא דריכה. לאחר הסרת הגבס השתמש בחבישה אלסטית ועבר טיפולי פיזיותרפיה.

3. 3. ד"ר קובי לידור מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי להערכת נכותו של התובע. ד"ר לידור בדק את התובע ביום 4.1.07. בחוות דעתו מיום 12.4.07 ציין כי עצם העקב שעברה שיחזור פתוח וקיבוע פנימי בעזרת פלטה וברגים התחברה גרמית תוך כדי הרחבה, קיצור ועמדת וארוס שלה ומדרגה של 2 מ"מ במשטח הפרקי האחורי של עצם הטלוס ואי סדירות שלו. כתוצאה מכך נותרה עמדת וולגוס של העקב הימני, חוסר תנועה של המפרקים הסובטולריים ודלדול של שרירי שוק ימין. בנוסף, ציין, בבדיקת ה C.T- של הקרסוליים וכפות הרגליים נצפיתPatchy Osteopenia אשר יש בה כדי להסביר חלק מהכאבים עליהם התובע מתלונן. כמו כן מודגם שקע בחלק האחורי – פנימי של הפטישון החיצוני שנגרם משבר. אחד מהסיבוכים של שבר תוך פרקי של עצם העקב – התפתחות של דלקת מפרק העצם בתר חבלתית במפרק הסובטלרי האחורי. טיפול הבחירה במצב זה – קיבוע של המפרק הסובטלרי האחורי. ד"ר לידור העריך את נכותו הצמיתה של התובע ב- 20% בהתאם לסעיף 47(4)(ג) הדן בתוצאות של פציעות בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות, או במותאם לסעיף 49(2)(ו), הדן בהגבלת התנועות הסובטולריות עם דפורמציה או כאבים, לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

4. 4. ד"ר גדעון לוי מונה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג לצורך הערכת נכותו של התובע. התובע התלונן בפני ד"ר לוי כי אפו רגיש לכל מגע ולכן אינו יכול להרכיב משקפיים וכן כי נחיר ימין מוגבל בנשימה. בבדיקתו מיום 28.12.06 מצא ד"ר לוי כי ציר האף סוטה לימין, כאשר מדובר בעיקר בשלד הסחוסי. שורש האף לא נפגע. קיימת סטייה של מחיצת האף לימין והיצרות יחסית של נחיר ימין. למרות זאת קיימת נשימה אפית טובה דרך שני הנחיריים. האף מאד רגיש למגע ולחץ במיוחד באזור החיבור בין השלד הגרמי לסחוסי. בבדיקת העיניים נמצאו תנועות מלאות וראיה טובה עם עדשות מגע. פה, לוע ושמיעה – לא נפגעו. ד"ר לוי קבע כי נכותו הצמיתה של התובע עקב סטיית שלד האף ימינה והירידה בנשימה האפית עומדת על 10% לפי סעיף 69(1)א' לתקנות הביטוח הלאומי. אם ירצה לתקן את מנח האף הוא יוכל לבצע שני ניתוחים, כאשר יש מנתחים אשר מבצעים את הניתוחים יחדיו. עלות ניתוח משולב במסגרת פרטית היא כ – 30,000 ₪ כולל אבדן ימי עבודה. במסגרת ציבורית – הניתוח הראשון ללא עלות, הניתוח השני בעלות של כ - 750 דולר. אם יבוצעו הניתוחים לא תוותר נכות אך לא בטוח שתיעלם הרגישות מהאף. בנוסף לנכות האמורה, הרי שבגין רגישות יתר על פני עור האף זכאי התובע ל 1% נכות צמיתה על פי חלק מסעיף 29(5)א' (1) לתקנות הביטוח הלאומי.

5. 5. הנתבעת טוענת כי על התובע להקטין את נזקו ולעבור הניתוחים שצוינו על ידי ד"ר לוי, כך שיש לראות את נכותו הרפואית בתחום א.א.ג כעומדת על 1% בלבד. התובע העיד כי בחר לא לעבור את הניתוחים כי יעילותם מוטלת בספק וגם לאחריהם, כפי שציין ד"ר לוי, כלל לא בטוח שהרגישות באף תיעלם והוא יוכל להרכיב משקפיים.

6. 6. המומחים הרפואיים לא נחקרו על חוות דעתם. בהעדר נסיבות מיוחדות, אני מאמצת את חוות דעתם. נכותו הרפואית של התובע, אם כן, עומדת על 20% בתחום האורטופדי. בהתייחס לתחום א.א.ג, מקום בו לא הוכח כי הניתוחים שצוינו בחוות דעתו של ד"ר לוי אכן יפתרו את בעיית הרגישות באף, לא מצאתי מקום לקבוע כי חובה על התובע לעבור הניתוחים במסגרת חובתו להקטין הנזק. לפיכך, נכותו בתחום א.א.ג תעמוד על 10.9% אך, בהתאמה, התובע לא יזוכה בפיצויים עבור עלות הניתוחים במסגרת ראש הנזק של הוצאות רפואיות עתידיות. סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 28.72%.

השתכרותו של התובע עובר לתאונה ואחריה

7. 7. התובע הוא מורה בישיבות, כוללים ומדרשות במגזר הדתי. בתצהירו ציין כי עובר לתאונה עבד כמורה במדרשה בקרית גת בשכר של 1750 ₪ לחודש ויומיים בשבוע במכינה קדם צבאית "אלישע" בשכר של 1600 ₪ לחודש. כמו כן, ציין בתצהירו, הוא לימד באופן לא קבוע במדרשת "שירת חברון" ובמדרשת "מעלה חבר". בנוסף, ציין, עסק בכתיבת ספר תורה כנגד שכר של 2000 ₪ לחודש. הוא ציין כי אין בידיו תלושי שכר מלאים בגין עבודתו לפני התאונה כי לא תמיד הונפקו תלושי שכר בקרב המוסדות בהם לימד, כיון שמדובר במוסדות תורניים פרטיים הממומנים מכספי תרומות. בתצהיר תשובות לשאלון (נ/1, שאלות 38-39) ציין כי עובר לתאונה עבד בישיבת "אורות הקריה" בקרית גת והשתכר סכום של 1750 לחודש החל משנת 2004 ובישיבת "שבי חברון" (כך במקור) קיבל מלגה חודשית על סך 3300 ₪. לא צוינו מקורות הכנסה נוספים.

8. 8. לתצהירו צרף התובע טופס 106 לשנת 2005 ממנו ניתן ללמוד כי התובע עבד ב"שירת חברון" בחודשים יוני, אוקטובר, נובמבר 2005 והשתכר במהלך כל השנה סכום של 900 ₪ ממקום עבודה זה (צורפו גם תלושי שכר לחודשים אלו התואמים נתון זה). עוד צורף מכתב מיום 22.1.06 הממוען לב"כ התובע מהגב' אתי פרידלנדר, מנהלת הגרעין התורני "אורות הקריה – קרית גת", שם נרשם כי התובע מלמד בגרעין התורני "אורות הקריה" במשך שנת תשס"ו והוא מקבל שכר חודשי בסך 1750 ₪. צורף מכתב נוסף, חתום על ידי מר יועד וילר ממדרשת "מעלה חבר" בחברון, שנושאו "תשלום עבור הדרכה", שם נרשם כי "העברנו לישיבה בה אתה לומד סך של 3830 ₪ בתאריך 6.1.06" ונרשם כי מדובר בסכומים עבור יולי, ספטמבר ואוקטובר 2005. התובע צרף גם מכתב מיולי 2006, חתום על ידי אביו, שלום לוי, שם נרשם כי התובע מקבל ממנו תשלומים חודשיים בסך של כ- 2000 ₪ עבור כתיבת ספר תורה, כאשר התשלומים נעשים על פי התקדמות העבודה. נרשם כי שולמו תשלומים בשנים תשס"ה ותשס"ו עד למועד התאונה, אז הופסקה הכתיבה. עוד ציין התובע בתצהירו כי לפני התאונה התנדב בצוותי כוננות ביישוב מגוריו קריית ארבע. בהתאם לאמור בתצהירו, הוא היה מועמד לשמש מדריך צוותים בשכר אך לאור פגיעתו בתאונה לא ניתן היה להמשיך ולקדמו לתפקיד זה.

9. 9. התובע טוען כי שהה באי כושר עד ליום 1.5.06. אז, כנטען על ידו, חזר לעבוד כמורה במספר מקומות בעבודות חלקיות: הוראה בישיבת "אדר היקר" באשדוד בשכר חודשי של 4000 ₪ נטו; הוראה בבית מדרש "תלם" בנתיבות בשכר חודשי של 1600 ₪ נטו; הוראה בגרעין התורני "אורות הקריה – קרית גת" בשכר חודשי של 1500 ₪ נטו והוראה במדרשית "שירת חברון" בשכר חודשי של 700 ₪ .

10. 10. באשר לנתונים בדבר השתכרות לאחר התאונה - צורפו תלושי שכר מ"שירת חברון" לחודשים ינואר, פברואר, מרס 2007, לגבי שכר חודשי שנע בין 450 ₪ ל- 750 ₪ לחודש. יוער כי בתלושים מצוין כי מועד תחילת העבודה הוא מרס 2006. מעמותת "אדר היקר" צורפו תלושי שכר לחודשים דצמבר 2006, שם השכר החודשי עמד על 2726 ₪ ברוטו ולחודשים פברואר 2007, מרס 2007, שם השכר החודשי עמד על כ- 4280 ₪ ברוטו. בתלושים אלו נרשם כי מועד תחילת העבודה הוא ספטמבר 2006. מישיבת "תלם" בנתיבות צורפו תלושי שכר לחודשים ינואר, פברואר, מרס 2007, השכר החודשי עמד על 2600 ₪ ברוטו ומועד תחילת העבודה הוא ספטמבר 2006. צורף גם מכתב מיום 3.5.07 מהגב' פרידלנדר מ"אורות הקריה – קרית גת" שם נרשם שהתובע מלמד בבית המדרש בשנת תשס"ז בשכר חודשי של 1500 ₪.

11. 11. התובע טוען כי עקב התאונה וכתוצאה ממנה הוא סובל ממוגבלות בעבודת ההוראה. הוא מתקשה בישיבה ממושכת והרגל "נתפסת" לו, הוא לא יכול להשתתף בסיורים וטיולים עם התלמידים ושעות עבודתו הן מקוצרות בגלל אינטנסיביות טיפולי הפיזיותרפיה. לטענתו, לולא התאונה יכול היה לעבוד ביותר מקומות ולהגדיל את שכרו.

12. 12. לגבי עבודתו בישיבת "תלם" הוא טוען כי עקב מוגבלותו הפיסית הוא משמש כרב מחנך בסדר בוקר בלבד וכן כמורה בשיעורי אמונה. הוא עובד בישיבה זו חמישה ימים בשבוע בין השעות 09:15 ועד 13:00. לטענתו, לולא התאונה היה יכול ללמד גם בסדרי צהריים וערב וכן להשתלב בצוות הנהגת הישיבה. לגבי עבודתו בישיבת "אדר היקר" – ציין כי הוא עובד כמורה בהיקף של 20 שעות שבועיות. הוא החל עבודתו כרב מחנך של כתה בספטמבר 2006 אך, לטענתו, עקב מצבו הפיסי וכיון שאינו יכול לטול חלק במגוון הפעילויות הספורטיביות של הכתה שונה תפקידו והוא אף עומד בפני סכנת החלפה. עוד טוען התובע כי הוא לא יוכל להתקדם ולשמש כסגן מנהל או מנהל בישיבה. התובע ציין עוד בתצהירו כי יועד לעמוד בראש פרויקט במכינה הקדם צבאית "אלישע", בה עבד לפני התאונה, כאשר היה אמור להשתכר בתפקיד זה שכר של 7000 ₪ – 8000 ₪ לחודש.

13. 13. בחקירתו לגבי מקומות השתכרותו לפני התאונה ציין כי התשלום מ"אורות הקריה" הוא תשלום המשולם כמלגה. ממכינת "אלישע" קיבל שכר ב"שיקים מהמזכירה". לא הוצגו צילומי השיקים. שלושה חודשים לפני התאונה היה צריך ללמד קבוצה ב"אלישע" אך עקב מספר נרשמים נמוך הלימודים בוטלו לכל השנה ולכן עבד שם רק יומיים בשבוע. ב"מעלה חבר" קיבל תשלום "דרך הסכם בין הישיבה בה למדתי, ואז הם מכניסים לי את התשלום". לשאלה מדוע בתצהיר התשובות לשאלון לא ציין שהוא עובד ומשתכר גם ממכינת "אלישע", "מעלה חבר" וכתיבת ספר תורה ציין כי "בתצהיר יש פירוט מדויק ובשאלון התייחסתי לתקופה קודמת". הוא אישר כי אין לו מסמכים נוספים לגבי גובה השתכרותו ואפשרויות קידומו כי "בדרך כלל אני עובד עם חברים טובים ויש אמון רב, אלה מוסדות שבנויים על אמון".

14. 14. לגבי כתיבת ספר התורה ציין כי כתב את הספר במשך 5 שנים, "תוך כדי אמי נפטרה, אז יכול להיות שזה גם לזכרה". בביתו יש פנקס בו רשומים התשלומים שאביו שילם עבור הכתיבה אך פנקס זה לא הוצג. במשך שנתיים לאחר התאונה לא כתב. לאחר מכן חזר לכתוב והוא ממשיך לכתוב גם היום אך בקצב איטי, בימי ראשון בבוקר.

15. 15. לגבי העבודה ב"תלם" כיום, בה הוא עובד בסדר בוקר, הסביר כי סדר צהריים הוא עד 19:00 – 19:30 לערך. סדר לילה – משעה 21:00 ואילך. ב"אדר היקר", באשדוד, הוא עובד כיום ארבעה ימים משעה 14:30 עד 18:30 לערך.

16. 16. התובע העיד מטעמו מספר עדים כתמיכה לטענותיו בדבר פגיעתו התפקודית.

מר דורון אביכזר, ראש ישיבת "תלם", ציין בתצהירו כי עקב קשייו התפקודיים של התובע ומוגבלותו הפיסית משמש התובע כרב מחנך בסדר בוקר בלבד. עוד ציין כי לולא התאונה יכול היה התובע להמשיך ולנוע על מדרג התפקידים בישיבה וללמד בנוסף גם בסדרי הצהריים והערב, מה שהיה מתבטא בעליה בשכרו ולשילובו בהנהגת הישיבה. בחקירתו ציין כי סדר צהריים הוא עד 19:30 לערך וסדר ערב עד השעה 23:30. יש רב שעובד רק בסדר צהריים ויש שני רבנים שמלמדים גם בסדר בוקר וגם בצהריים. את סדרי הערב מלמדים רבנים המתגוררים במקום.

17. 17. מר משה פיטוסי, מנכ"ל ישיבת "אדר היקר", ציין בתצהירו כי התובע משמש כמורה בישיבה. תחילה יועד להיות "רב מחנך" ועבד בתפקיד זה שנת לימודים אחת. עקב מצבו הפיסי וחוסר יכולתו לטול חלק בפעילויות ספורטיביות שונה תפקידו והוא משמש כרב אחר הצהריים. עקב כך הוא לא יקודם להיות רב מחנך קבוע, לא יוכל להתקדם להיות סגן מנהל בישיבה או מנהל הישיבה והישיבה תשקול להחליפו באחר. בחקירתו ציין כי התובע עובד ארבעה ימים בשבוע בשעות אחר הצהריים, משעה 14:45 עד 18:30 לערך וביום ראשון עד 19:30- 20:00 לערך. זמן הנסיעה מהישיבה באשדוד לביתו של התובע בקרית ארבע – כשעה. הוא ציין כי אין רבנים שעובדים גם בבוקר וגם אחר הצהרים. רב הצהריים מחליף את רב הבוקר ושכרם שווה. לגבי הפעילויות הספורטיביות של רב הבוקר, הסביר כי התלמידים יוצאים במשך שעתיים בכל יום למגרש הספורט או לפעילות בחלקה החקלאית והתובע אינו מסוגל ללכת עמם ברגל למקומות אלו, מרחקים שבין חצי ק"מ לק"מ.

18. 18. יצחק ניסים, ראש ישיבת "אלישע", ציין בתצהירו כי לפני התאונה שימש התובע מורה במכינה הקדם צבאית, בהיקף של יומיים בשבוע ובשכר חודשי של 1600 ₪ בחודש. מדובר היה בשנת ניסיון לתובע. יועדה לו משרה מלאה וקבועה בפרויקט של קבוצת בוגרי צבא, בה היה אמור להתחיל בשנת הלימודים שתחילתה ספטמבר 2006. עקב התאונה הופסקה עבודתו של התובע. בחקירתו ציין כי אין תלושי שכר שניתן להציג כי השכר משולם כמלגה, אך לא הוצג מסמך על כך. לגבי הפרויקט שיועד לתובע, בקשר לבוגרי צבא, מישהו אחר עובד בפרויקט במקום התובע, המשמש גם כרב חינוכי בנוסף ועובד בין השעות 09:00 – 20:00. לא הובאו תלושי שכרו. ישיבת אלישע היא במודיעין, מרחק של כשעה ורבע – שעה וחצי מקרית ארבע.

19. 19. אבינועם ברוכים הוא ראש מחלקת בטחון בקרית ארבע. בהתאם לעדותו היה התובע מתנדב בצוותי הכוננות ביישוב מגוריו קריית ארבע. התובע היה מועמד לשמש מדריך צוותים אך עקב התאונה לא ניתן היה להמשיך ולקדם אותו לתפקיד זה. השכר בגין יום הדרכה עומד על 1000 ₪ והתובע היה אמור לשמש כמדריך ארבעה ימים בחודש לכל הפחות. בחקירתו ציין כי התובע היה בצוות הכוננות יותר מעשר שנים עד התאונה. יש כ - 80 צוותי כוננות, בכל אחד מהם כ- 20 איש. בכל שנה יוצא קורס של 15 לוחמים לקורס מדריכים. לא יותר מארבעה עוברים את הקורס. התובע היה אמור להתחיל במיונים לפני התאונה. יום הדרכה נחשב יום מילואים שעבורו מקבלים תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי ו"מדריך טוב גם מגייסים בשכר בנוסף לימי המילואים".

20. 20. התובעת ציינה בחקירתה כי לפני התאונה עבד התובע באלישע, בקרית גת ובשיבת חברון. היא ציינה כי לפני התאונה הוא עבד פחות מאשר כיום: "עד לפני כן הוא למד ואז החל לחפש מקומות עבודה... אני לא בטוחה ששנה קודם הוא יצא לעבוד שבוע שלם". כיום, התובע יוצא מהבית לעבודתו בשעה 07:30 או 08:00 וחוזר בממוצע בשעה 23:30, כאשר יש ימים שהוא חוזר מוקדם יותר, בשעה 21:00 לערך.

21. 21. התובע בסיכומיו טוען כי יש לחשב את השתכרותו עד התאונה על בסיס השכר הממוצע במשק, 7140 ₪ ברוטו, ואת הפסדיו לעתיד על בסיס כפל השכר הממוצע במשק. נטען כי לאור מגבלותיו עקב התאונה החמיץ התובע מקומות עבודה מבטיחים, גם מקומות העבודה הקיימים עתידים להיות מופסקים ויש חשש מתמיד לפיטוריו ולקושי במציאת מקומות עבודה חילופיים. נטען כי לאור טיב מקומות העבודה בהם עבד ועובד התובע לא ניתן להציג תלושי שכר חודשיים רציפים ורישום מסודר כיון שמרבית מוסדות אלו הם פרטיים ומוסדות תורניים כאלו אינם מנהלים רישום מסודר, עובדה לגביה אף נטען כי מדובר בידיעה שיפוטית. נטען כי הבאת העדים שהובאו לעדות מהווה תחליף טוב וראוי למסמכים. נטען כי התובע לא שמר העתקי שיקים. נטען כי התובע נאלץ לעבוד במספר מקומות עבודה המצויים במרחק מביתו וזאת לאור מגבלותיו, כיון שעליו להיאחז בכל מוסד שמוכן להעסיקו. נטען כי הוא נאלץ לשהות זמן רב בנסיעות כדי להתפרנס, כך שכסף וזמן מבוזבזים לשווא.

22. 22. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי התובע מתעלם בסיכומיו מדיני הראיות. הנתבעת מציינת כי התנגדה בהודעתה מיום 25.10.07 למסמכים שצורפו לתצהיר התובע ומהווים עדות מפי השמועה ודרשה לחקור את עורכיהם. בין מסמכים אלו האישורים והמכתבים בדבר שכרו של התובע. למרות זאת, לא הובאו עורכי מסמכים אלו לעדות. המסמכים אינם קבילים ואי הבאת עורכיהם פועלת כנגד התובע. עוד נטען כי התובע בחר להסתמך על העתקי אישורי שכר ומכתבי שכר במקום תלושי שכר, העתקי שיקים או אישורי בנק על הפקדות בחשבון ולא הציג את הראיה הטובה ביותר אותה ניתן להציג. גם המצהירים מטעם התובע, כנטען, לא הציגו מסמכים אשר יכולים להוכיח את השתכרות התובע לפני התאונה.

23. 23. בהתייחס לטענות התובע בדבר השתכרותו לפני התאונה טוענת הנתבעת כי בהתייחס למדרשה בקרית גת, הרי שמכתבה של הגב' פרידלנדר אינו קביל ובנוסף מדובר במסמך תמוה שאינו ספיציפי דיו, מופנה לעו"ד ואינו יכול להוות תחליף לתלוש שכר. המסמך אינו מפרט מתי החל התובע לעבוד במדרשה וכמה שעות עבד, כאשר בחקירתו ציין התובע לפתע כי מדובר במלגה. לגבי מכינת "אלישע" טוענת הנתבעת כי לא הובאו תלושי שכר. התובע ציין כי קיבל שיקים מהמזכירה אך לא הביא העתקם כראיה. גם מר יצחק ניסים שהעיד בעניין זה לא הביא מסמכים כלשהם, ציין גם כן כי מדובר במלגה אך גם לגבי כך לא הביא מסמכים. עוד מפנה הנתבעת לכך שבתצהיר התשובות לשאלון כלל לא ציין התובע כי עבד ב"אלישע" לפני התאונה. לגבי מדרשית "שירת חברון", מפנה הנתבעת לכך שהתובע השתכר 900 ₪ לכל השנה, כלומר 75 ₪ בממוצע לחודש. לגבי "מעלה חבר"- גם מקום זה לא צוין בתצהיר התשובות לשאלון ולא הובאו לגביו מסמכים קבילים. לגבי כתיבת ספר התורה, טוענת הנתבעת, הרי שמדובר בספר שנכתב לזכר אמו של התובע ואביו של התובע הוא זה ששילם ומשלם לו. האישור שניתן על ידי האב אינו קביל והאב לא העיד. גם עבודה זו לא אוזכרה בתצהיר התשובות לשאלון. הנתבעת טוענת, לאור כך, כי את בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה יש להעמיד, בהתאם למסמכים הקבילים שהוצגו, על 75 ₪ לחודש וזאת בלבד.

24. 24. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי לעומת הכנסה מוכחת של 75 ₪ בלבד לחודש עובר לתאונה, הרי שכיום התובע עובד יותר מ - 190 שעות בחודש ומשתכר על פי הראיות שהציג כ- 6300 ₪ נטו לחודש, בנוסף לסכום של 1500 ₪ אותו הוא ממשיך לקבל, לטענתו, מהגרעין התורני בקרית גת. בהתאם לנתונים שהוצגו, טוענת הנתבעת, התובע הגדיל את הכנסותיו המוכחות באלפי אחוזים.

25. 25. הנתבעת טוענת כי בהתאם לטענות התובע לגבי הפסדים בגין התאונה וכושרו לעבוד לולא התאונה, הוא היה אמור במקביל ובעת ובעונה אחת לעבוד בשלוש משרות מלאות ("אדר היקר", "תלם" ו"אלישע"), בשתי משרות חלקיות ("שירת חברון", קריית גת), ללמוד עם רבו, לכתוב ספר תורה בתשלום ולהדריך בצוותי הכוננות של קריית ארבע. טענות אלו, טוענת הנתבעת, אינן סבירות, במיוחד כאשר יש לזכור שכל אחד ממקומות העבודה נמצא באזור גיאוגרפי אחר בארץ וחלק מהמרחקים הם גדולים וכרוכים בנסיעות של שעה - שעה וחצי לכל כיוון. גם היום, טוענת הנתבעת, התובע עובד 15 שעות ביממה כולל זמני נסיעות, יוצא מביתו בשעה 07:30 וחוזר ב 23:30. טענתו כי יכול היה לעבוד יותר היא אבסורד. אם היה עובד בסדרי צהריים או ערב ב"תלם", הרי שלא היה יכול לעבוד ב"אדר היקר" בשעות אחר הצהריים. אם היה עובד בבוקר ב"אדר היקר", לא היה יכול לעבוד בבוקר ב"תלם". בכל מקרה, נטען, התובע ממצה את יכולת השתכרותו היום בהתחשב במספר שעות היממה בהן ניתן לעבוד. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי לא הובאה כל ראיה לכך שהתובע יכול היה להתקדם בשכרו לולא התאונה. לעניין ההדרכה בצוותי הכוננות בקרית ארבע, מציינת הנתבעת, הרי שהתובע התנדב כבר עשר שנים בצוות עד התאונה ועד אז לא יצא לקורס הדרכה. בנוסף, מתוך 1600 אנשים בצוותי הכוננות רק 15 יוצאים לקורס מידי שנה ולא יותר מארבעה עוברים את הקורס, כך שהסיכוי התיאורטי של התובע לעבוד כמדריך הוא 0.2% בלבד. בנוסף, שכר המדריכים משולם על ידי הביטוח הלאומי כיום מילואים ואין מדובר בשכר, כנטען על ידי התובע. לאור כלל האמור, טוענת הנתבעת, התובע מממש היום מעל ומעבר את מלוא פוטנציאל העבודה וההשתכרות שלו כאשר האינטנסיביות של עבודותיו ונסיעותיו ועבודתו "מסביב לשעון" מוכיחות שלפגיעותיו בתאונה אין כל השפעה תפקודית על כושר עבודתו והשתכרותו.

26. 26. אני מאמינה באופן בסיסי לעדות התובע כי עבד במספר מקומות עבודה לפני התאונה, במשרות חלקיות ולא קבועות, כי לא נערך רישום מסודר בכל מקום עבודה לגבי השתכרותו וכי חלק מהשכר שולם לו כמלגה. עם זאת, יש לזכור כי הנטל על התובע להוכיח את גובה השתכרותו עובר לתאונה והנתבעת צודקת ברוב טענותיה לגבי העדר ראיות קבילות וברורות בנושא זה. לכאורה, אכן האישור היחיד על השתכרות התובע לפני התאונה הוא טופס 106 לגבי העבודה ב"שירת חברון", סכום שנתי של 900 ₪ בגין עבודה של שלושה חודשים. זהו הסכום היחיד שדווח לגבי השתכרות התובע עובר לתאונה. לגבי העבודה בקריית גת, הוצג אישור לא קביל ולא הובא איש להעיד על השתכרות התובע במקום זה ופרטי עבודתו שם. לגבי מכינת "אלישע", אמנם העיד מר יצחק ניסים על השתכרות בגין שני ימי עבודה בשבוע בשכר חודשי או מלגה של 1600 ₪ אך לא ברור מדוע לא הוצגו מסמכים כלשהם בעניין זה. בעניין "מעלה חבר", שוב, הוצג מסמך לא קביל על הכנסה שנתית בסכום של 3830 ₪ ולא ברורים פרטי ההשתכרות והאם מדובר על שכר או מלגת לימודים. איני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו כי העדר רישומים והעדר תלושי שכר במוסדות תורניים פרטים הוא בבחינת "ידיעה שיפוטית" והראיה, שלאחר התאונה דווקא הכנסותיו של התובע מגובות בתלושי שכר וברישומים מסודרים, כאשר מדובר באותו סוג מוסדות ובאותו סוג עבודה. ההנחה, למיטב הבנתי, היא שמלגה ניתנת בגין לימודים ולא כתחליף לשכר עבודה ועולים סימני שאלה, שמא מדובר בלימודים תמורתם קיבל התובע מלגות ואין מדובר כלל בשכר עבודה, לפחות לגבי חלק מהמוסדות. התובע טוען כי לא שמר העתקי שיקים אך ניתן להשיג העתקי שיקים מהבנק. גם לגבי ההשתכרות מכתיבת ספר תורה – האישור שניתן על ידי האב אינו קביל, האב לא הובא לעדות ולחקירה, לא הוכח פירוט ורצף תשלומים ולא הוכחו פרטי ההשתכרות בעניין זה. יש להניח עוד כי בתקופות בהן התובע למד ולא עבד כל יום או לא עבד שעות ארוכות, כפי שהיה לפני התאונה, התפנה יותר לכתיבת הספר, ויתכן וזו הסיבה לכך שהוא משקיע כיום פחות שעות בכתיבת הספר. אשת התובע אישרה כי עובר לתאונה לא עבד התובע כל יום, כי הוא רק החל בחיפוש עבודה לאחר שסיים לימודיו וכי דווקא לאחר התאונה הוא עובד יותר. יצוין כי התובע לא ציין בתצהיר התשובות לשאלון את כל מקומות העבודה לגביהם הוא טוען כעת כי עבד לפני התאונה וגם אשתו לא ציינה את כל המקומות הנטענים כמקומות עבודה. עוד יש לזכור שהתובע, מחד, היה בן כ - 34 שנים ביום התאונה ואב לשבעה ילדים, כך שלכאורה יש לצפות מאדם בגיל ובמצב משפחתי כאלו שיהיה בעל עבר תעסוקתי מסוים, אך מאידך, בהתאם לעדות אשתו, הוא היה רק בראשית דרכו התעסוקתית לאחר שסיים לימודיו. העמימות בהתייחס להשתכרותו של התובע עובר לתאונה היא, אם כן, רבה מאד ולא הוסרה גם בסיום שמיעת הראיות. גם אם עבד במספר מקומות עבודה, טענה אותה אני מקבלת, כאמור, וגם אם בחלק מהמקומות שכרו שולם לו באמצעות מלגה, הרי שלא ברור אם עבד באותם מקומות במקביל, אם היה רצף תעסוקתי בכל מקום, מה שולם לו בגין עבודה ומה כמלגת לימודים תמורת לימודים ומה היה בדיוק גובה השכר החודשי הממוצע. על התובע, במיוחד בהעדר תלושי שכר ודיווחים מסודרים לרשויות, היה להביא עדויות ומסמכים ברורים אשר יתמכו בטענותיו לגבי השתכרותו. זאת לא נעשה.

27. 27. עם זאת, אני מאמינה, כאמור, לגרסה הבסיסית של התובע כי עבד במספר מקומות עבודה לפני התאונה, אם כי לא באופן רצוף ומקביל. בהתחשב בכלל הנתונים, עדות התובע והעדויות הנוספות שהוצגו מטעמו מחד, והעדר ראיות מספקות התומכות בטענותיו לגבי כל מקומות השתכרותו ושיעור ההשתכרות מאידך, אני מעמידה את סך השתכרותו הממוצע החודשי של התובע עובר לתאונה על 2500 ₪ נטו נכון להיום.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

28. 28. לתובע ניתנו תעודות אי כושר עד ליום 30.4.06, ארבעה וחצי חודשים, והתובע העיד כי חזר לעבוד ביום 1.5.06. הנתבעת טוענת כי בתלושי השכר מ"שירת חברון" נרשם ותק מעבודה ממרס 2006 ולכן יש לקבוע תקופת אי כושר רק עד 1.3.06. איני רואה לנכון להסתמך על הרשום בתלוש זה כראיה בעלת משקל לתקופת אי הכושר. התובע כלל לא נחקר על כך ועל תקופת אי הכושר, גם המומחים לא נשאלו על כך. התקופה הנטענת היא סבירה בהתחשב בפגיעת התובע בתאונה שהייתה לא קלה ואשר הייתה מלווה באשפוז של כשלושה שבועות, שני ניתוחים, גבס, איסור דריכה על הרגל עד ליום 4.4.06 וטיפולי פיזיותרפיה. ביתר תלושי השכר ממקומות העבודה האחרים נרשם ותק בעבודה ספטמבר 2006 ויש לזכור כי הכנסת התובע מ"שירת חברון" היא בשיעור נמוך יחסית ליתר המקומות. אני מעמידה, אם כן, את סכום הפיצויים בגין תקופת אי הכושר על סכום של 11,250 ₪. לסכום זה תתוסף ריבית מאמצע תקופה.

29. 29. לאחר תקופת אי הכושר חזר התובע, לפי עדותו, לעבוד במקומות שונים. מנתוני השתכרותו לאחר התאונה ועד היום נראה בברור כי התובע השביח את שכרו בשיעור משמעותי יחסית לשכר שהיה לפני התאונה. כיום הוא עובד בשעות הבוקר ב"תלם", חמישה ימים בשבוע, תמורת שכר של 2600 ₪ ברוטו, משעות הצהריים עד שעות הערב הוא עובד ב"אדר היקר" תמורת שכר של כ- 4280 ₪ ברוטו, הוא ממשיך לעבוד, לפי עדותו, במוסד התורני בקרית גת כפי שעבד לפני התאונה, וב"שירת חברון" הוא עובד תמורת שכר חודשי שנע בין 450 ₪ ל – 750 ₪. גובה שכרו של התובע מגיע כיום לכ- 9000 ₪ ברוטו. הוא עובד כל יום משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב ואף שעות הלילה המאוחרות, נוסע נסיעות ארוכות, ואף מספיק ללמוד עם רבו ולכתוב את ספר התורה. נראה כי התובע עובד כיום את מספר השעות המרבי אותו יכול היה לעבוד גם לולא התאונה ואין להניח כי יכול היה לעבוד במקומות עבודה נוספים. טענות הנתבעת בהקשר זה מקובלות עלי.

30. 30. התובע טוען כי אפשרויות קידומו במוסדות בהם הוא עובד והשבחת שכרו נפגעו. טענות אלו לא הוכחו כדבעי. מעבר לאמירות בעלמא כי התובע יכול היה להתקדם לא הובאו ראיות של ממש בעניין זה. יש לזכור כי התובע היה רק בראשית דרכו המקצועית במועד התאונה ולמעשה חסר ניסיון. לגבי אחד מהמוסדות נאמר באופן ברור כי היה בתקופת ניסיון. גם לפני התאונה עבד במקומות מרוחקים ממקום מגוריו (קריית גת, מודיעין) וגם לפני התאונה נאלץ לעבוד במספר מקומות עבודה ולא מצא מקום עבודה אחד במשרה מלאה בו יוכל לעבוד יום מלא ולהתקדם. גם הטענה בדבר הפסדי שכר בגין הדרכת צוותי כוננות בקרית ארבע לא הוכחה. יש לזכור כי התובע פעל בצוותי הכוננות כ- 10 שנים לפני הארוע ועד אז לא יצא לקורס הדרכה, כי אין מדובר באופן רגיל בשכר אלא בימי מילואים, כי מספר המדריכים מצומצם וכי הסיכוי להפוך למדריך הוא נמוך. עם זאת, מקובל עלי כי לאור פגיעתו האורטופדית הלא קלה של התובע בתאונה הוא מתקשה בפעולות פיסיות, גם במסגרת תפקידו כמורה. לכן, האטרקטיביות שלו בשוק העבודה היא פחותה, אפשרויות הניידות התעסוקתית שלו במסגרת מקומות עבודה שונים היא פחותה, אם יאלץ להחליף מקומות עבודה, ויתכן שאף אפשרויות הקידום תפגענה. גם אפשרויות התובע להסב מקצועו הן מוגבלות יותר. בנסיבות אלו, אני סבורה שיש להעריך את נזקי העבר לאחר תקופת אי הכושר ונזקי העתיד בהתאם לנכות הרפואית האורטופדית שנקבעה לתובע ובהתאם לשכרו עובר לתאונה. יצוין שהנכות הרפואית בתחום א.א.ג אינה תפקודית והתובע כלל אינו טוען זאת. חישוב בהתאם לנכות של 20% על בסיס שכר חודשי נטו של 2500 ₪ לעבר, מיום 1.5.06 ועד היום, 32 חודשים, מזכה בסכום של 16,000 ₪. לסכום זה תתוסף ריבית מאמצע תקופה. לגבי העתיד, בהוון עד גיל 67 - סכום של 116,120 ₪. משלא הוכחו הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים בעבר ובהווה ובאותו סוג משרות בהן עבד ועובד התובע ומשלא נשמעה כל עדות על כך מהעדים שהביא התובע, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

הוצאות

31. 31. התובע עותר לפיצויים בגין הוצאות רפואיות ובכלל זה תוסף תזונה להפחתת כאבים וניתוחי אף, הוצאות נסיעות, עזרת צד שלישי, הוצאות שימוש מוגבר במוצרי חשמל וטלפון, הסקה מרכזית, רכישת רכב, קלנועית לשימוש בשבת, נעליים מיוחדות, מדרסים ועדשות מגע, אותן נאלץ התובע להרכיב במקום משקפי ראיה בשל בפגיעה באפו, הכל לעבר ולעתיד. משום מה, צורפה לתצהיר התובע ערימת קבלות שונות לתקופה שלאחר התאונה לגבי מחיית התובע ומשפחתו כמו קניות במרכולים, ספריה לילדים ועוד. מדובר בקבלות שצורפו לצורך התביעה לתשלום התכוף ויש להצטער על כך שכל הנספחים לתצהיר התובע צולמו, כפי הנראה, מהבקשה לתשלום התכוף, כאסופת מסמכים, ללא בקרה וסינון כלשהו.

32. 32. חלק גדול מההוצאות הנטענות אינו מגובה בהמלצה רפואית כלשהי. התובע טוען כי הוא נדרש להוצאות הסקה גבוהות בחורף בגין הכאבים ברגלו אך אין לכך כל תמיכה במסמכים רפואיים והסבירות היא שגם לולא התאונה הייתה המשפחה בת תשעה הילדים, המתגוררת בקרית ארבע, נזקקת לחימום הבית בחודשי החורף. בבעלות התובע היה רכב והוא השתמש בו גם לפני התאונה, גם לצרכי נסיעות למקומות בהם עבד ולמד, חלקם מרוחקים, כאמור, ואיני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין רכישת רכב וכי מדובר בהוצאה שנובעת ממצבו הרפואי של התובע. באשר לשימוש בתוספי מזון – ד"ר לידור ציין בתשובות לשאלות הבהרה מיום 15.6.07 כי אין תיעוד שטיפול בתוספי מזון מונע היווצרות שינויים ניוונים ולא הוכח צורך רפואי בהוצאה זו. ד"ר לידור התייחס גם לנושא שימוש בנעליים עם בולמי זעזועים וציין כי ממילא התובע מהלך בנעליים כך שאין מדובר בתוספת עלות. לגבי מדרסים – ציין ד"ר לידור כי נהוג להחליפם אחת לשנה ומרבית ההוצאה מסובסדת במסגרת הביטוח הרפואי של קופת החולים. התובע מהלך ולא הוצגה כל תמיכה רפואית לטענה שהוא זקוק לקלנועית. לא השתכנעתי גם כי התובע נדרש להוצאות טלפונים מוגברות עקב פגיעתו ברגלו. לעלות ניתוחי אף, אותם לא בצע התובע עד היום וטען כי אינו מעוניין לבצעם כלל, התובע אינו זכאי לאור קביעת נכותו בתחום א.א.ג, כמפורט לעיל.

33. 33. מאידך, התובע זכאי לפיצוי מסוים בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, בעיקר לגבי תקופת אי הכושר, לאור טיב הפגיעה, אם כי לא הוצגו אסמכתאות ברורות להוצאות מעבר לעזרת בני המשפחה. התובע זכאי גם לעלות רכישת עדשות מגע וחומרי טיפול בהן לעבר ולעתיד בניכוי עלות משקפיים, כפי שציין ד"ר לוי בחוות דעתו. בהתאם לקבלות שהוצגו מדובר בעלות שנתית של כ – 1300 ₪ לשנה, ממנה יש להפחית עלות משקפיים. עוד זכאי התובע לפיצוי בגין השתתפות עצמית בהוצאות רפואיות בקופת החולים, בעיקר לרכישת משככי כאבים ומדרסים, לעבר ולעתיד ולהוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, בעיקר לגבי תקופת אי הכושר. לא הוצגו קבלות ואסמכתאות לכל הסכומים הנדרשים ויש להעריך סכומים אלו בהערכה גלובלית. אני מעמידה את הפיצוי בגין כלל ההוצאות, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי של 65,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.

כאב וסבל

34. 34. בגין כאב וסבל, על פי שיעור הנכות הרפואית, גילו של התובע ומספר ימי האשפוז, זכאי התובע לפיצוי בסך 55,000 ₪ במעוגל נכון להיום כולל ריבית.

התובעת

35. 35. התובעת פנתה לאחר התאונה לחדר מיון והתלוננה על כאבי חזה מחגורת הבטיחות וכאבי גב. התובעת הייתה בשבוע ה- 20 להריונה ולכן אושפזה להשגחה בת יומיים במחלקת נשים. לא נרשמו תלונות נוספות מעבר לכאבי גב ביום השני לאשפוזה. היא ילדה במועד בלידה רגילה. ביולי – אוגוסט 2006 עברה טיפולי פיזיותרפיה. ד"ר אורית ביין מונתה כמומחית רפואית בתחום האורטופדי לגבי התובעת. התובעת התלוננה בפני ד"ר ביין על כאבי גב לעיתים ועל צלקות בברך שמאל ושוק ימין. ד"ר ביין ציינה בחוות דעתה מיום 8.3.07 כי בבדיקתה לא מצאה ממצא אובייקטיבי כלשהו מבחינת הגב התחתון וכי הצלקות בברך שמאל ובשוק ימין אינן קלואידיות, אינן מכערות ואינן מזכות בנכות צמיתה. ד"ר ביין קבעה, אם כן, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה מהתאונה.

36. 36. לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר עקב התאונה ולא הוכחו נזקים והוצאות בפועל. אני מעמידה את סכום הפיצויים לו זכאית התובעת בגין כאב וסבל על סך 10,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.

סיכום

37. 37. התובע זכאי לסכומים המפורטים בסעיפים 28, 30, 33, 34 לפסק הדין.

38. 38. מסכום הפיצויים ינוכה סכום התשלום התכוף שקיבל התובע בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

39. 39. התובעת זכאית לסכום המפורט בסעיף 36 לפסק הדין.

40. 40. לסכומי הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות משפט.

41. 41. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

פסקי דין נוספים:

האם מעידה מטרקטור נחשבת תאונת דרכים?

תאונת דרכים - חיילת שדלת אוטובוס נסגרה עליה

תאונת דרכים הריון (נהגת בהריון)

תאונת דרכים בכוונה תחילה - האם תאונה שהינה אירוע מכוון נחשבת תאונת דרכים? (דין דריסה בכוונה,דריסה מכוונת, מעשה דריסה מכוון)

האם מקרה בו נהגת ירדה מהרכב על מנת לתדלק אותו והחליקה על רצפת תחנת הדלק נחשב לתאונת דרכים?

תגיות: תאונת דרכים, תאונת דרכים חזיתית, תאונות דרכים חזיתיות, תאונות דרכים, התנגשות חזיתית, תאונה חזיתית, מינוי מומחים, תחשיב נזק, שבר, שברים, פיצוי, פיצויים מחברת ביטוח