תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה

 
 

 

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.


תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בירושלים בהחלטה שניתנה ע"י השופטת יעל ייטב

 

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 11.7.86, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.4.06. תאונת הדרכים האמורה הוכרה כתאונת עבודה.

2. הנתבעת הינה מבטחת הרכב, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). לפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע.

הנכות הרפואית

3. לשם בחינת מצבו הרפואי של התובע מונו שני מומחים מטעם בית המשפט: ד"ר א' פרנקל מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ופרופ' ע' לרנאו, מונה כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה.

4. ד"ר אורי פרנקל פירט במסגרת חוות דעתו מיום 3.9.07, שבעקבות תאונת הדרכים פונה התובע לבית החולים על שם הלל יפה בחדרה, שם אובחן כסובל מפגיעה רב מערכתית שכללה שברים באגן, קרעים בטחול ובכבד, חזה אויר וקונטוזיה בריאה – מימין, ושבר בזיז צידי של חוליה 5L. התובע אושפז ביחידה לטיפול נמרץ וטופל בין היתר באמצעות הנשמה. לאחר שהתייצב מצבו הוא פונה ביום 16.4.06 לאשפוז במחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה עין כרם. במסגרת אשפוזו בוצע ניתוח לקיבוע פנימי של האגן. ביום 27.4.06 שוחרר מאשפוזו.

5. בפירוט ממצאיו בבדיקת התובע, ציין המומחה שמצא בין היתר שהתובע מתהלך בצליעה קלה, ונעזר בקב הליכה, אף שהוא מסוגל ללכת ללא הקב. נמצא קיצור של 1.75 ס"מ ברגל ימין לעומת רגל שמאל, ללא דלדול בשרירי הרגליים. באגן נמצאו צלקות ניתוחיות לא רגישות, רגישות דיפוזית קלה, תנועתיות פרקי הירכיים תקינה, מלווה בכאב בימין.

6. בעקבות ממצאיו בבדיקה הקלינית וכן על יסוד צילומים ורשומות רפואיות שהיו בפניו, קבע ד"ר פרנקל לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 25%, לפי סעיף 46(3) מותאם של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ו -1956 (להלן: "התוספת לתקנות").

7. פרופ' ע' לרנאו מונה כמומחה בשים לב לכך שביום 3.9.06 עבר התובע ניתוח לכריתת הבלוטה המוגדלת.

8. בפרק הדיון בחוות דעתו קבע המומחה שהפציעה בחזה בעקבות תאונת הדרכים "גרמה לשברים בצלעות וקרעים בריאה עם התפתחות "חזה אויר" שטופל על ידי הכנסת נקזים לחלל בית החזה. פגיעות מסוג זה נרפאות בדרך כלל מבלי להשאיר נכות צמיתה. הפגיעות בבטן גרמו לקרעים בכבד ובטחול. שני האיברים לא דיממו באופן מסיבי לחלל הבטן, וכמקובל טופלו באופן שמרני, כלומר מתן דם והשגחה. במקרה זה לא התפתח דמם נוסף והטחול והכבד נרפאו בהמשך תחת אותו טיפול. גם הפגיעות האלה אינן גורמות בדרך כלל תופעות מאוחרות. עיקר הדמם היה משברים מרובים באגן ואלו דרשו קיבוע ניתוחי שבוצע בבי"ח הדסה. בנוסף התפתחה אצל התובע תופעה לא שכיחה כאשר שטף דם תת- עורי באזור בית השחי, במקום להיספג ולהעלם תוך מספר ימים, יצר גוש נוקשה שנמוש כבלוטת לשד גדולה והיה אפילו חשד לממאירות. הגוש נכרת בניתוח קטן נוסף ובדיקתו הראתה את אופיו האמיתי שאין לו משמעויות רפואיות נוספות". בדיקתו של התובע מאשרת שהוא החלים היטב מן הפגיעות בחזה ובבטן...".

9. בעקבות ממצאיו קבע המומחה שלא נותרה לתובע נכות צמיתה.

10. בא כוחו של התובע הצביע בסיכומיו על כך שוועדות המל"ל קבעו לתובע נכות צמיתה בשיעור של 32.5%.

11. הצדדים לא חלקו למעשה על קביעות המומחים הרפואיים. לפיכך אני מאמצת את קביעותיהם וקובעת שנכותו הרפואית של התובע הינה נכות משוקללת בשיעור של 25%.

הנזקים
נזק לא ממוני

12. בשים לב לנכותו של התובע ול- 19 ימי אשפוז, אני פוסקת לתובע בגין ראש נזק זה סכום במעוגל של 53,000₪.

הפסד הכנסות בעבר-

13. במועד התאונה היה התובע בן 19. על פי האמור בתצהיר עדות ראשית, באותה עת עבד התובע בעבודה מזדמנת כעוזר חשמלאי, בשכר של כ- 3,200 ש"ח. בשים לב לחבלות שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים,לטיבן והיקפן של הנכויות שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים, לתקופות האשפוז, לרבות המצב הרפואי והניתוח שעליהם עמד פרופ' רנאו, סביר להניח שעד תחילת לימודיו היה התובע עובד באותה עבודה שאותה נאלץ לעזוב בעקבות התאונה.

14. מצאתי שיש לקבל את טענת בא כוחו של התובע לפיה יש לפצותו בסכום של 57,600 ₪, עבור 18 חודשים (ולא רק עבור 6 חודשים כפי שטענה הנתבעת). יש להוסיף לסכומים אלו ריבית והפרשי הצמדה עד ליום מתן פסק הדין.

הגריעה מכושר ההשתכרות

15. לאחר תקופת החלמה מהתאונה, החל התובע ללמוד לימודי רנטגן באוניברסיטת המדע והטכנולוגיה בארבד שבירדן.

16. לטענת התובע יש לקבוע כבסיס השכר שכר, גבוה מהשכר הממוצע במשק, בהתאם לשכר הצפוי לעובד במסלול הכשרה דומה.

17. בתצהירו טען התובע ששכרו הממוצע של עובד רנטגן בבית חולים ממשלתי בארץ הינו כ- 10,000 ₪ נטו, לאחר הפחתת תנאים סוציאליים למיניהם. שכר זה מהווה לטענתו שכר בסיס בלבד, שכן מרבית טכנאי הרנטגן בוחרים לעבוד לצד עבודתם בבתי חולים ממשלתיים גם במכונים פרטיים. אלמלא התאונה היה אפוא מרוויח לכל הפחות את כפל השכר הממוצע במשק. חישוב התנאים הסוציאליים היה מביאו לשכר בגובה שילוש השכר הממוצע במשק.

18. כראיה הביא לעדות כעד מטעמו את מר מוקרי באסם, אשר פירט בפני בית המשפט את היקף עבודותיו והכנסתו.

19. אף שאת לימודיו במסלול לימודי הרנטגן החל התובע לאחר תאונת הדרכים, טען התובע ששכרו עתיד להיפגע בעקבות תאונת הדרכים והשלכותיה, כיון שעבודה כטכנאי רנטגן כרוכה בעבודה פיזית ובמאמצים גופניים, וכי הוא עתיד להתקשות בה בשל נכותו. לטענתו אין באפשרותו להרים משאות, להתכופף או לבצע תנועה סיבובית, אף אין באפשרותו לשבת פרק זמן ממושך.

20. כן טען התובע שאלמלא התאונה היה באפשרותו לשפר את ציוני המבחנים הפסיכומטריים וללמוד מקצוע אחר שהשכר הצפוי בו גבוה בהרבה. זאת ועוד, כיון שנבצר ממנו לשפר את ציוניו בבחינה האמורה, נאלץ ללמוד בירדן, לימודים הכרוכים בהוצאות שמהן היה נמנע אילו היה לומד בארץ.

21. בחקירה נגדית השיב התובע שעובר לתאונה ניסה להתקבל לבית ספר לרנטגן בנצרת, ואולם בשל ציונים פסיכומטריים נמוכים, פחות מ- 520, לא התקבל, ועל מנת להימנע מהפסד של שנת לימודים, בחר ללמוד בירדן.

22. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים בנושא זה מצאתי שיש לאמץ את השכר הממוצע במשק כבסיס השכר, כמקובל בהלכה הפסוקה בקביעת שכרם של קטינים או צעירים בתחילת דרכם, החסרים היסטוריה תעסוקתית (ראו לעניין זה - ע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנא פ"ד ס (3) 13 , וכן פסק הדין בע"א 9980/06 אטינגר נ' עיריית ירושלים, מיום 26.1.09).

23. בית המשפט העליון ראה לנכון לחרוג מבסיס שכר זה רק במקרים חריגים או מיוחדים, כגון במקרה שבו ברור היה שעובר לתאונה עלה שכרו של הנפגע על השכר הממוצע במשק (ראו לעניין זה למשל ע"א 4772/02 סהר נ' גיל ציבוטארו, מיום 25.11.0). נסיבות מעין אלו לא הוכחו בענייננו.

24. עצם בחירתו של התובע ללמוד את לימודי הרנטגן לאחר התאונה, מלמד על כך שלמרות נכותו הוא סבור שיש בידו למלא את התפקיד ולהסתגל למומו.

25. טענותיו של התובע בדבר בסיס השכר והפסדי השכר הצפויים לו נגועים בסתירה פנימית, שכן, ככל שמשמעותה התפקודית של הנכות הרפואית תהיה ניכרת יותר ומשמעותית יותר, ממילא לא יהיה בידו להרוויח את הסכומים הנטענים על ידו, או את הסכומים הממוצעים לאדם אחר העוסק באותו תחום. מאידך, ככל שהכנסתו תהיה גבוהה יותר, מן הסתם משמעותה התפקודית של הנכות פחותה.

26. זאת ועוד, הכנסותיו של אדם מסוים העוסק באותו תחום, אינן מעידות בהכרח על ההכנסות הצפויות לתובע עצמו, או על ההכנסות הממוצעות של בעלי מקצוע דומה. כפי שטען בא כוחן של הנתבעות, העד מטעם התובע, מר מוקרי באסם, למד בבית ספר יוקרתי, הדסה בירושלים, את לימודיו סיים העד בציונים גבוהים מאוד. יתכן שהתובע יתקשה להתקבל לעבודה במסלול דומה לאור מסלול ההכשרה השונה. לא הובאו גם כל נתונים באשר לציוניו של התובע.

27. עדותו של מר מוקרי באסם אינה מעידה כאמור על ממוצע השכר בתחום, אלא לכל היותר היא מלמדת על מקרה פרטי, וקשה להקיש ממנה לגבי ההכנסות הצפויות לתובע.

28. כאמור, לא מצאתי שהתקיימו בענייננו הנסיבות המצדיקות סטייה מהשכר הממוצע במשק וקביעת בסיס שכר גבוה יותר, בהעדר ראיות ברורות לכך שנתוניו האישיים של התובע, או ההיסטוריה התעסוקתית שלו, מוכיחים שכר שכזה.

29. אשר על כן אני קובעת שבסיס השכר של התובע הינו בגובה השכר הממוצע במשק, היינו במעוגל 7,750 ₪.

30. באשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, בשים לב לטיבה של נכותו ולהלכות בתי המשפט (ראו למשל ב ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 7), יש לקבוע ששיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע זהה לשיעור הנכות הרפואית, היינו, 25%.

31. בהתאם לשיקולים אלו יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה תחשיב אקטוארי מלא, מסיום לימודיו, עד גיל 67, בהיוון כפול, סכום מעוגל של 532,000 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים

32. במסגרת סיכומיו טען התובע שיש לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי פנסיה, נוכח הפגיעה בכושר השתכרות, שכן צפוי שצבירת זכאותו לפנסיה במהלך שנות עבודתו תפחת בהקבלה לגריעה בכושר השתכרות.

33. יש להניח שבשלבים מסוימים במהלך עבודתו היו מפרישים עבור התובע סכומים להבטחת תנאים סוציאליים, בגין שכר כזה או אחר. בשים לב לכך שיש להפחית גם את חלקו בסכומים המופרשים, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום של 30,000 ₪.

עזרת הזולת והוצאות ניידות

34. באשר לעזרת הזולת ולהוצאות ניידות, הסכום שנתבע על ידי התובע בסיכומיו (5,000 ₪ בגין כל אחד מהם) לעבר, נראה סביר בשים לב לנכות ולאשפוזים, ולפיכך אני פוסקת לו בראשי נזק אלו סכום כולל של 10,000 ₪. סכומים אלו ישוערכו למועד מתן פסק הדין.

35. באשר לעתיד, בשים לב לחבלות שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים וכן לסיבוכים שאירעו לאחריה, זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת הזולת וניידות מוגברת. לפיכך, יש לפסוק לתובע במעוגל סכום של 62,000 ש"ח בגין עזרת הזולת, בהנחה של 200 ₪ לחודש, וסכום של 80,000 ₪ בגין הוצאות ניידות, בהנחה של 250 ₪ לחודש. התחשיב נעשה למשך כ- 50 שנה, לאחריהן ועד תום תוחלת החיים יזדקק התובע לעזרת הזולת ולהוצאות ניידות בשל הגיל ולא בעקבות השלכות התאונה.

הוצאות שונות

36. התובע תבע בסיכומיו הוצאות שונות, לרבות הוצאות בשל לימודים בירדן, עזרים אורתופדיים וכיוצ"ב. כן תבע הוצאות להתאמת הדיור. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לעניין זה ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה, מצאתי שיש לפסוק סכום גלובלי של 8,000 ₪.

סיכום

37. אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכומים המפורטים להלן-

נזק לא ממוני – 53,000 ₪;

הפסד השתכרות בעבר- 57,600 ₪;

גריעה מכושר השתכרות – 532,000 ₪;

תנאים סוציאליים - 30,000 ₪;

הוצאות ניידות בעבר ובעתיד- 85,000 ₪;

עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 67,000 ₪;

הוצאות אחרות בעבר ובהווה – 8,000 ₪;

סה"כ – 832,000 ₪.

38. לסכומים שנפסקו בשל הפסדי השתכרות בעבר וכן בשל עזרת הזולת בעבר והוצאות ניידות בעבר, יצורפו הפרשי הצמדה וריבית.

39. מהסכום האמור ינוכו תשלומים תכופים וכן תגמולי המל"ל לאחר שצורפו להם הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלתם על ידי התובע.

40. לסכום המתקבל יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בצירוף מס ערך מוסף. הנתבעת תשיב לתובע אגרה ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהמועד שבו שולמה.

41. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, וככל שלא ישולמו במועד האמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין עד יום התשלום בפועל.

 

 

פסקי דין נוספים:

 

תגיות: תאונת דרכים,תאונות דרכים,תאונה,תאונת עבודה,תאונת דרכים תאונת עבודה, תחשיבי נזק עזרת הזולת