תאונת דרכים - כאבי גב וצוואר

סובל/ת מכאבי גב וצוואר כתוצאה מתאונת דרכים?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

לפנינו תאונת דרכים בה הפגיעה העיקרית היתה בגב ובצוואר.

להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום ברחובות בפסק דין שניתן ע"י השופטת ריקי שמולביץ

פסק - דין

1. א. בפני תביעה אשר הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") על ידי התובע, יליד 1950, אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 21.1.03.

ב. אין מחלוקת באשר לחבות. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנכות התפקודית וגובה הנזק.

2. א. על פי התביעה, נפגע התובע בתאונה בכל חלקי גופו ובעיקר בגבו.

ב. מיד לאחר התאונה נלקח התובע לבית חולים אסף הרופא שם טופל בחדר מיון.

ג. מאז שחרורו מבית החולים המשיך התובע לקבל טיפולים רפואיים רבים אשר כללו בין השאר, טיפולי פיזיותרפיה, צילומים, מעקב רפואי – אורטופדי, טיפול במרפאת כאב ובדיקות רבות והוא מקבל טיפולים רפואיים שונים עד היום.

ד. התובע סובל עד היום מכאבים עזים ותמידיים בגבו, ומוגבל בכל תפקודו, לרבות בעמידה ובישיבה ממושכות, הליכה רבה ובכל תפקוד הדורש מאמץ פיזי.

3. נכות רפואית:

א. בדו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 29.7.03 נאמר:

"... בבדיקה נוירולוגית

... עמידה על קצה הבהונות ועקבים – תקינים. לא משתמש באביזרי עזר...

בבדיקה אורטופדית:

מתהלך בנוקשות. משתדל להמנע מתנועות הצוואר. כח גס תקין. רגישות בשריר הצווארי שמ' צדדי. הגבלה בסיבוב שמ' סופי. תנועות הצוואר בצד ימין לא מוגבלים (כך במקור – ר.ש.) במיוחד, רגישות בשריר המותני פרברטברס דו"צ. ללא ממצא נוירולוגי בולט. בבדיקת מיפוי עצמות – ללא ריכוזים פיקליים פטולוגיים (כך במקור – ר.ש.)". (בדיקה מ- 26.4.03).

האבחנה היתה: "כאבי גב תחתון/החמרת מצב, כאבים בצוואר עם הגבלה בתנועות הצוואר לשמ'. ללא הגבלה בתנועות ע"ש מותני".

בסיכום הדו"ח קבעה הועדה, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 37 (5) א' מ- 23.4.03.

ב. ערר אשר הגיש התובע לועדה הרפואית לעררים של המל"ל נדחה.

ג. משלא נתבקשה הבאת ראיות לסתור, ובהסכמת הנתבעת, אני מעמידה את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 10%.

4. הנכות התפקודית:

א. ב"כ התובע עותרת בסיכומיה לקבוע, כי נכותו התפקודית של התובע, כמו גם הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע בעקבות התאונה היא בשיעור ההפסד שנגרם לתובע בפועל, היינו, סכום ההפרש בין שכרו של התובע עובר לתאונה לבין שכרו היום, ולחילופין, על שיעור של 50% לפחות (ראו ס' 38 לסיכומי התובע).

ב. ב"כ הנתבעת מנגד עותרת לקבוע, כי לא נותרה לתובע כל נכות תפקודית בגין התאונה.

ג. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי לפני התאונה עבד כמנהל מחלקת חשמל ומיזוג אויר לרכב בחברת שילובים שירותי רכב בע"מ, בעבודה אשר כללה פעולות הדורשות מאמץ פיזי במסגרת טיפול במערכות מיזוג אויר לרכב (ראו ס' 12 לתצהיר).

כמו כן הצהיר, כי ברור לו שלעולם לא יוכל לחזור לעבוד כפי שעבד לפני התאונה, כחשמלאי רכב ועובד בעבודה פיזית.

ד. על פי התצהיר, סיים התובע לימודים כבוגר מכללת מקס פיין בתל- אביב, במקצועות חשמלאי רכב ומיזוג אויר לרכב. הוא בעל תעודה מדופלמת של משרד התחבורה בשני תחומים אלה.

במהלך שירותו הצבאי קיבל הכשרה צבאית גבוהה בתחום הרכב (שלבים וחשמל), הוא עסק במקצועו במשך כל שירותו הצבאי.

משנת 1971 עד 1997 עבד כעצמאי, עד 1976 בתחום חשמל בנין ומשנת 1976 ועד 1997 היה בעל מוסך חשמל רכב.

בשנת 1990 הרחיב את העסק, כך שיכלול גם מיזוג אויר לרכב.

משנת 1997 ועד מועד התאונה- 23.1.03 עבד כשכיר במוסך שילובים (ראו ס' 15 לתצהיר).

ה. התובע הצהיר, כי מאז התאונה נפגע לחלוטין האופי הקודם של חייו ותפקודו. קשייו נובעים ממקצועו כחשמלאי רכב ועובד בתחום מיזוג אויר לרכב.

עיסוקים הדורשים עבודה רבה בעמידה תוך כדי כפיפת הגב ומאמץ פיזי ניכר.

על פי התצהיר, הוא סובל מכאבים חזקים באיזור הצוואר והגב התחתון וכן מהגבלה קשה בכל תנועות עמוד השדרה, גם באיזור הצוואר וגם באיזור המותן.

מאז התאונה תפקודו מוגבל מאוד, הוא אינו מסוגל להתכופף, לשבת ישיבה ממושכת, לעמוד זמן רב, ללכת הליכה מרובה, להרים משאות כבדים או לעשות כל פעולה הדורשת מאמץ פיזי (ראו סעיף 5 לתצהיר).

ו. התובע הצהיר, כי לאחר קביעת נכותו ועקב חוסר האפשרות לחזור לעבודתו כקודם, פנה ליחידה לשיקום במל"ל, הוא זומן מספר פעמים והופיע בפני ועדה, אך לא זכה לקבל כל תשובה.

ז. על פי התצהיר, מאז סיום תקופת המחלה, ניסה התובע למצוא עבודה אחרת המתאימה למצבו, אך נתקל בקשיים רבים בגלל נכותו, ההפרעה בתפקוד גבו וגילו.

בתחילת מאי 2004 ניסה לעבוד בתחום חשמל הבנין, אך עקב תפקודו הלקוי אמר לו המעביד, כי אינו מתאים לצרכי עבודה.

ח. התובע מצא עבודה אחרת במוסך אשר היתה בעיקרה ניהולית במחלקת מיזוג אויר ועבד שם מיום 9.5.04 עד 2.10.04.

על פי הצהרתו, נאלץ להפסיק לעבוד עקב החמרה והתדרדרות נוספת בכאבים ובהגבלות שלו.

ט. באמצע דצמבר 2004 חזר לעבוד במוסך שילובים עבודה פקידותית בהיקף של חצי משרה, וזאת על מנת שלא לשבת בבית ובמטרה לפעול לשיקומו לאחר שהבין, כי המוסד לביטוח לאומי לא יעזור לו.

י. התובע הצהיר, כי במשך כל התקופה מאז התאונה, הוא נזקק וזקוק גם כיום לעזרה רבה בכל הכרוך בפעולות יום יומיות מסוימות הדורשות כיפוף ואשר אינו יכול לבצען עקב מגבלותיו הקשות בכל תנועות הגב והכאבים העזים מהם הוא סובל.

יא. על פי התצהיר, נפגע התובע בעבר בשתי תאונות דרכים נוספות בתאריכים 2.7.99 ו- 27.7.00. הוא הגיש לביטוח הלאומי תביעות נכות עבודה בגינן, נקבעה לו נכות בשיעור 0%. לא נותרה לו כל מגבלה בגינן, כאבים מהם סבל לאחר כל אחת מהתאונות הנ"ל חלפו לאחר מנוחה בהתאם לאישורי רופאים שקיבל.

לאחר טיפול שקיבל במסגרת קופת חולים חזר לעבודה רגילה ולתפקוד מלא.

יב. רעיתו של התובע, גב' לאה גואטה תמכה בגרסת התובע, פרטה בתצהירה את הקשיים והמגבלות השונים מהם סובל התובע וכן את עזרתה לו בביצוע פעולות יום יומיות הקשורות בכיפוף.

יג. מר שמעון לימור, בעל מוסך שילובים, פירט בתצהירו את תקופות עבודתו של התובע במוסך, ציין, כי נפגע בעבר בשתי תאונות דרכים, וכן, כי למעט תאונות אלה וחופשת מחלה אשר לא זכר בדיוק את משכן, אם כי, אחת מהן נמשכה מספר חדשים, המשיך התובע לעבוד ללא הגבלה עד לפגיעתו בתאונה נשוא תביעה זו.

מר לימור הצהיר, כי התובע לא חזר לעבודה מאז התאונה ועד 3-4 חדשים לפני מועד עריכת התצהיר, 5.6.05.

על פי התצהיר, מסר לו התובע, כי נפצע והיה בחופשת מחלה זמן ממושך.

מר לימור לא יכול היה להעסיקו במגבלותיו כפי שהיו באותה עת, לכן הפסיק את עבודתו והתובע קיבל פיצויי פיטורין (ראו ס' 6 לתצהיר).

יד. על פי התצהיר, לפני מספר חדשים פנה התובע למר לימור וביקש לנסות לחזור לעבודת פיקוח בלבד, על עובדים במחלקה אותה ניהל, ללא עבודה פיזית. כיומיים לאחר תחילת העבודה בה עבד התובע יום מלא בעבודת פיקוח, הודיע התובע, כי הוא מתקשה לעבוד שעות ארוכות בשל כאביו הבלתי נסבלים ומבקש לעבוד פחות בהתאם למגבלותיו.

מר לימור הסכים לבקשה הואיל והתובע בעל מקצוע מעולה.

התובע עובד כמפקח במחלקה למיזוג אויר וחשמל ובעזרה בקבלת רכבים במוסך.

טו. התרשמתי, כי התובע מאדיר ומעצים את פגיעתו, מגבלותיו וקשיו כתוצאה מהתאונה, וזאת כדלקמן:

(1) כאמור לעיל, התובע אשר לא קיבל את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, ערר עליה.

הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי דחתה את הערר.

על פי הדו"ח, תלונות התובע היו כדלקמן:

"כאבים בגב התחתון. כאבים בצוואר. אני לא יכול לסובב את הראש. בשיחה כאבים בגב התחתון" (ראו סעיף 20 לדו"ח).

בסעיף 23 בפרק סיכום ומסקנות נאמר: "אין נכות בע"ש צוארי ואין הגבלה בתנועות. לא ברור לועדה מדוע קיים חשד שע"י קיבוע חוליות ישתנה מצבו מאחר ואין כל עדות חד משמעית לפגיעה דיסקית. האי יציבות היא דלה ורק בעמדת כיפוף וקיים העדר מוחלט של סימנים נוירולוגיים. לפיכך לדעת הועדה קיימת אי התאמה בולטת בין המימצאים האוביקטיביים לבין המגבלה התפקודית שמפגין. לכן הועדה דוחה את הערעור".

עוד נקבע, כי אין מקום לתקנה 15 וכי התובע יכול לחזור לעבודתו (ראו ס' 24 לדו"ח מיום 15.2.04).

(2) כאמור לעיל, בתצהירו הצהיר התובע, כי לא נותרה לו כל מגבלה בגין שתי התאונות הקודמות וכי הכאבים חלפו לאחר מנוחה (ס' 22 לתצהיר). עיון בתיעוד הרפואי מגלה תמונה שונה;

א) ברישום תלונותיו של התובע בביקור מיום 6.3.03 אצל ד"ר אלכס אדלמן מפורטות תלונות על כאבי גב תחתון עוד קודם לתאונות מיום 23.7.99 ומיום 27.7.00 וגם לאחריהן.

"...כאבי גב תחתון סרוגים. כאבי כפות רגליים – שיפור עם מדרסים (גם כאבי גב).

כאבי גב תחתון חדים אחרי הרמת משא כבד בעבודה 23.7.99. שיפור תוך מס' שבועות.

תאונת דרכים בדרך לעבודה לדבריו 27.7.00. כאבי גב/צוואר מהתאונה. שיפור בכאבי צוואר.

הפסיק פיזיוטרפיה עקב כאבים תחילה, המשיך לאחר מכן – הקלה. נמצא בבירור כירורג כלי דם עקב כאבים בשוק ימין בחד לבעיה ורידית – בירור תקין לדברי החולה.

ר. תעסוקתי: החלטה לגבי כושר עבודה בתום בירור וסקולרי...".

התובע התלונן גם על כאבים בברך ימין , נבדק וטופל תרופתית.

באשר לתאונה נשוא התביעה צויין, כי היה שיפור קל לאחר שקיבל נרות וכן כי התחיל בטיפולי פיזיוטרפיה (ראו נספח א 4 לתצהיר).

ב) בתשובת הרופאה התעסוקתית דר' אלה גורדון מיום 5.5.03 ציינה היא רישום מ 14.11.00, לפיו: "התובע עובד במוסך מ 1971 בתור חשמלאי+מיזוג לרכב. כאבי גב תחתון מ 7/99 לאחר הרמת משא בעבודה. 27.7.00 – ת. דרכים בדרך לעבודה, קבל מכה בגב. מאז לא חזר לעבודה.

סובל מכאבי גב תחתון... ממשיך פיזיו'...".

כלומר, לפי רישום זה נכון ל- 14.11.00, טרם חזר התובע לעבודה לאחר התאונה ב- 27.7.00, ועדיין סובל מכאבי גב תחתון.

ג) מהרישומים בתיקו של התובע בקופת חולים עולה, כי עוד ב- 11.3.96 וכן, ב- 14.10.96, התלונן התובע על כאב בברך ימין והאבחנה היתה על רקע כאבי גב.

רישומים בדבר כאבי גב מופיעים גם בביקור מ- 1.2.98, יולי 1999 (בעקבות התאונה) וכן בשנים 2000-2002, בין היתר, ברישום מ- 1.3.02 התלונן על כאבי גב תחתון, הקרנה לרגל ימין בעת הרמת בלון גז לדבריו 26.2.02 (ראו רישום של דר' אלכס אדלמן מיום 1.3.02.

נמצאו: "רגישות מעיל גב תחתון, תנועות מוגבלות לפנים... טווח מוגבל בכיפוף שמאלי ".

ד) הבעייתיות באמינות תלונותיו של התובע התעוררה בבדיקה הרפואית אשר נערכה במסגרת הערר אשר הגיש למל"ל כפי שצוטט לעיל, וגם בבדיקת רופאים שונים;

(1) בתשובת הרופאה התעסוקתית, דר' גורדון מיום 22.6.03, ציינה הרופאה, כי המימצאים של בדיקות העזר אינם מסבירים את התלונות (ראו נספח א 10 לתצהיר התובע).

נסיונו של התובע להסביר רישום זה בכך שהרופאה התעצבנה עליו (עמ' 24, ש' 19-25) אינו נאמן ואינו מקובל עלי (ראו בנוסף, עמ' 25-26).

(2) בסיכום מידע רפואי של דר' דרור רובינסון מיום 5.9.03 נאמר, כי אין הסבר טוב לכאבי הגב העזים מהם סובל הנבדק.

(3) א) יש לשים לב, כי הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע

הנכות הצמיתה הנ"ל לאחר שאובחנו, החמרה בכאבי גב תחתון, כאבים בצוואר עם הגבלה בתנועות הצוואר לשמאל, וללא הגבלה בתנועות עמוד שדרה מתני, וכן, כי התובע יכול לחזור לעבודה.

ב) ענין זה של שובו של התובע לעבודה, מהות והיקף העבודה אשר מבצע התובע כיום, לא הוברר די צרכו ואני סבורה, כי התובע ומר לימור לא מסרו גרסה מלאה ומדוייקת בענין זה:

(1) כאמור לעיל הצהיר התובע, כי ערב התאונה עבד כמנהל מחלקת חשמל ומיזוג אויר (ס' 12 לתצהיר).

(2) בחקירתו אמר תחילה, כי תפקידו היה לנהל את כל מערכת החשמל ומיזוג האויר.

כאשר תיאר את עבודתו כלל בה תפקיד ניהולי, בדיקת כרטיסים ובדיקה מקצועית, וכן מתן הוראות לעובדים. בנוסף ציין, כי עבד גם בעבודה פיזית של פירוק והחלפת חלקים וכן טיפולי חשמל (עמ' 27, ש' 4-10).

בהמשך, כאשר נשאל אם כמנהל עבדו תחתיו עובדים, השיב, כי היו עובדים כלליים של המוסך, כי בדרך כלל בצע הוא את כל העבודות ואם נזקק לעזרה פנה לעובדים כלליים של המוסך.

כאשר התבקש להסביר מה עשו שאר העובדים, אם כגרסתו, ביצע הוא את כל העבודה, השיב, כי הוא מנהל מחלקת חשמל ומיזוג אויר והאחראי בתחומים אלה, לעובדים האחרים יש עבודות אחרות, באשר לכל ההתקנות, ישנם עובדים של המוסך שעובדים במכונאות, מפרקים ומרכיבים.

עוד אמר, כי כמעט אין הבדל בין עבודתו לעובדים אחרים, אלא שהוא בעל הידע (עמ' 27, ש' 11-21).

(3) גם מר לימור העיד, כי התובע עבד כמנהל מחלקת חשמל רכב ומיזוג אויר (עמ' 8, ש' 8).

כאשר נשאל מהי מהות התפקיד, השיב, כי התפקיד כלל את ניהול המחלקה אך ככלל אם יש לחץ בעבודה גם מנהלי מחלקות יוצאים לעזרה.

בהמשך אמר, כי היו תחת התובע יותר מעובד אחד אבל פיזית רשומים בחשמליה עובד אחד (כך במקור – ר.ש.) (עמ' 8, ש' 11-16).

מר לימור פירט את תפקידי העובדים אשר ניהל התובע: "לקבל עבודה ממה שציון קבע. נכנס רכב על תקלה מסוימת בחשמל או במיזוג האויר ואחרי שהרכב התקבל מנהל המחלקה שזה ציון מקבל כרטיס עם תלונת הלקוח, קובע, מוודא או בודק מה צריך לעשות לרכב, ברוב המקרים מטפל או מקבל עזרה, או שאם זה דבר קטן נותן לאחד העובדים..." ובהמשך אמר: "...ברוב המקרים ציון מטפל כמעט בכל הרכבים... טיפל יותר נכון". (שם ש' 71-21).

(4) אינני מקבלת את עדויות התובע ומר לימור;

התרשמתי, כי שניהם ניסו למזער ולצמצם את המרכיב הניהולי בעבודתו של התובע כדי להאדיר את קשייו ומגבלותיו.

(5) מר לימור העיד בהמשך, כי מדובר במוסך המקבל בין 60 ל-100 כלי רכב ביום, כי זהו מוסך בסדר גודל ענק, ובתקופת הקיץ יש קרוב ל-15-20 כלי רכב שמחכים.

במצב דברים זה איני מקבלת, כי מנהל מחלקת חשמל ומיזוג אויר עושה כמעט את כל העבודה וכי רשום תחתיו רק עובד אחד.

גם ההסבר, כי בשעת לחץ, התובע והעובד שלו מקבלים עוד עזרה מעובדים ממחלקות אחרות, בלתי סביר, בלתי אמין ונדחה על ידי.

לא ניתן להתעלם מהסחף בעדותו של מר לימור אשר תחילה תיאר את תפקידו של התובע כמנהל ובהמשך כעובד כמעט בלעדי במחלקה.

(6) יש לציין, כי כאשר נשאל מר לימור על העדרותו של התובע מהעבודה בעקבות התאונה, כמתואר בסעיף 6 לתצהירו, היתה עדותו מבולבלת, כאשר שייך את ההעדרות לתאונה קודמת (ראו עמ' 9).

נסיונו להטיל האחריות לכך על ב"כ הנתבעת נדחה על ידי.

(7) התברר, כי מר לימור פיטר את התובע לבקשת התובע, כי מעולם לא ראה כל מסמך רפואי בעניינו וכי למד על מגבלותיו מפי התובע בלבד (עמ' 10).

(8) זאת ועוד, בתצהירו הצהיר מר לימור, כי התובע פנה אליו ובקש לחזור לעבודה קלה (ראו סעיף 7 לתצהיר).

לעומת זאת, כאשר נשאל בחקירתו אם התובע בקש ממנו לחזור לעבודה קלה יותר ובחצי משרה, השיב בשלילה.

לדבריו, בקש לחזור לעבודה והוא קיבל אותו לעבודה רגילה. (עמ' 10, ש' 24-28) בהמשך אמר, כי התובע בקש ממנו לעבוד באופן חלקי (עמ' 11, ש' 13-14).

בהמשך אמר, כי הוא ניזון ממראה עיניו באשר לקשייו של התובע ומגבלותיו הפיזיות (עמ' 11, ש' 24-28).

ג) התובע מבקש להסתמך על תעודות אי כושר לביסוס טענתו, כי תקופת אי הכושר שלו היתה ארוכה בהרבה מתקופת שלושת החדשים אשר נקבעה על ידי המל"ל.

כאשר התבקש להסביר מדוע לא חזר לרופאה התעסוקתית לאחר 6 חדשים לבדיקה נוספת; שהרי על פי האישור מיום 24.5.04 ציינה היא, כי אינו מסוגל לעבוד כחשמלאי ומוזמן לביקורת בעוד 6 חדשים, לא היה בפיו כל הסבר מניח את הדעת.

ד) התובע הצהיר, כי מצא עבודות בכוחות עצמו אך לא החזיק מעמד מפאת מגבלותיו הנטענות (ראו סעיפים 16-18 לתצהיר).

התובע לא הביא איש מהמעבידים האמורים לעדות.

הימנעותו זו, מקימה חזקה שבעובדה, כי היה בעדויותיהם כדי להזיק לו (ראו ספרו של המלומד י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 1649).

ה) התרשמתי, כי גם רעייתו של התובע ניסתה להעצים את קשייו ומגבלותיו תוך שיוכם לתאונה זו.

גב' גואטה תיארה כיצד מבקש ממנה התובע עיסוי ברגל.

יש לזכור, כי כאבי רגל מתועדים בתיקו הרפואי של התובע מספר שנים לפני התאונה נשוא התביעה.

כמו כן הדגישה את הכאב בגב התחתון כאשר נכותו הצמיתה של התובע נקבעה בהתייחס למגבלה בעמוד שדרה צווארי. הקצנת הקשיים באה לידי ביטוי בדבריה, כי מבחינתם מדובר בנכות של 100% (עמ' 14, ש' 25-26).

התרשמתי, כי התובע סבל וסובל כיום מכאבי גב תחתון המקשים על תפקודו, ללא קשר לתאונה נשוא תביעה זו.

ו) התרשמתי כי עיקר עבודתו של התובע במוסך שילובים היתה ועודנה ניהולית הכוללת פיקוח על עובדים העובדים לפי הוראותיו וכי אין מניעה, כי התובע ימשיך ויבצע אותה כפי שנעשה בפועל.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה, כי נכותו התפקודית של התובע היא כשיעור נכותו הרפואית, היינו 10%.

5. נזקי התובע:

א. כאב וסבל

בשים לב לנכות הרפואית אשר נקבעה לתובע, 10%, כאמור לעייל, ובהתאם להוראות החוק, סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה הוא 13,240 ₪.

ב. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה.

התובע לא צרף לתצהירו כל אישור ו/או קבלה לגבי כל הוצאה שהיא.

בשים לב, לנכותו הרפואית ולאישורים אשר צירף ביחס לטיפולים שקיבל, בהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה ובכך שהמל"ל נושא בהוצאות העיקריות, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בסך של 1,000 ₪.

איני רואה לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הוצאות עתידיות בהיעדר הוכחה כדבעי של רכיב זה של התביעה.

ג. הפסדי שכר בעבר

(1) ב"כ התובע מבקשת להסתמך על ההלכה הקובעת, כי סעיף 6ב' לחוק מתייחס לנכות קבועה בלבד, ולפיכך מבקשת להוכיח, כי התובע לא היה כשיר לעבודה במשך שנה וחצי וזאת בהתאם לקביעת הרופאים המטפלים המקבילה לשיטתה לקביעת נכות זמנית בשיעור 100%, ובהתאם לאישורי המחלה אשר הוגשו ע"י התובע.

ב"כ הנתבעת מנגד, עותרת לקבוע, כי אין לקבוע לתובע כל תקופת אי כושר נוספת מעבר לתקופת שלושת החדשים בה הכיר המל"ל.

לטענת הנתבעת כל העדרות מצד התובע ממקום עבודתו מעבר לתקופת אי הכושר אשר נקבעה ע"י המל"ל אינה קשורה ואינה נובעת מהתאונה (ראו סעיף 10 לסיכומי הנתבעת).

(2) אני סבורה, כי אין באישורי המחלה אשר צירף התובע כדי לסייע לו, וזאת כדלקמן;

(א) מהראיות עולה, כי על פי קביעת המל"ל הותרה לתובע תקופת אי כושר מיום 22.1.03 ועד יום 22.4.03.

כמו כן, נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 23.4.03 (ראו דו"ח הועדה הרפואית אשר הוגשה על-ידי התובע).

(ב) הלכה ידועה היא, כי הוראת סעיף 6ב' לחוק מתייחסת לנכות

קבועה בלבד.

קביעת המל"ל באשר לתקופת אי הכושר אינה קביעה חלוטה

אך היא בבחינת אמירה של הועדה הרפואית.

(ג) סעיף 6א' לחוק קובע: "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות... הוראות בדבר מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה" (ההדגשה שלי – ר.ש.).

(ד) סעיף 6א'(ב)(1) לחוק קובע: "בעלי הדין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית המשפט לחקירה, אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לענין הנדון­ אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו". (ההדגשה שלי – ר.ש.).

כפי שמציינת כבוד השופטת נצר בהחלטתה בענין אלי מגידיש נגד הדר חברה לביטוח בע"מ נ. אבנר-איגוד נפגעי רכב בע"מ ת.א. 3909/99, אשר הובא בסיכומי התובע, בתקנות אשר הותקנו מכח הוראות סעיף 6א'(א) הנ"ל לשם הסדרת מינוי המומחה הרפואי, תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 (להלן-"תקנות המומחים") נקבעו הוראות מפורטות לענין המינוי, סמכויות המומחה והמסמכים הרפואיים אותם ניתן להעמיד לעיון המומחה.

על פי התקנות, כדי להוכיח כל נושא רפואי, כולל דרכי שיקומו של הנפגע, יש צורך בפניה אל בית המשפט לשם מינויו של מומחה על פי התקנות.

(ה) בע"א 185/88 אבו ג'עפר נגד אבו ג'עפר ואח', פד"י מה(3) 711,

נקבע מפי כבוד השופט אור: "עולה בעליל מהתקנות והדבר מעוגן בסעיף 6א' של החוק, שהדרך להוכחת הענינים המנויים בתקנה 2(א) היא על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולא על ידי הגשת חוות דעת של מומחים רפואיים או עדויות של עדים מטעם הצדדים".

(ו) ברע"א 504/90 אבו בן זאב ואח' נגד מוחמד ואח', פד"י מד'(2)

200 נקבע:

"לפי האמור בסעיף 6א' לחוק ובתקנות, ברורה הכוונה לקבוע דרך חדשה להוכחת ענינים שברפואה בתביעות על פי החוק להבדיל מהמצב לפי תקנות סדר הדין. בעוד שלפי תקנות סדר הדין מוסדר ענין הוכחת ענינים שברפואה על ידי כך שכל צד לדיון רשאי לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו, באו סעיף 6א' לחוק והתקנות שהותקנו על פיו להסדיר את הדבר על ידי מינוי מומחים רפואיים על ידי בית המשפט בדרך שהותוותה בתקנות, ולא עוד על ידי חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם הצדדים".

(ז) לאור האמור לעייל, בכל הכבוד, מקובלת עלי, מסקנת כבוד השופטת נצר כפי שנקבעה בענין מגידיש הנ"ל, כי צד החפץ להביא ראיות לענין רפואי, גם אם זה אינו בגדר דרגת נכות, עליו לפנות על פי הפרוצדורה שנקבעה בתקנות המומחים, ואין הוא רשאי להעיד מומחים על מנת שאלה יחוו דעתם בדבר השלכות הפגיעה והנכות הרפואית על כושר תפקודו.

וראו גם ת"א (שלום עפולה) 3126/91 הנזכר בענין מגידיש הנ"ל.

(ח) אשר לתעודות אי הכושר של הרופאה התעסוקתית, בהמ' 770/92 מגדל חברה לבטוח נגד סרוסי, נקבע מפי כבוד השופט ריבלין:

"המבחן אינו נעוץ בזהותו של העד המתבקש ליתן חוות דעת, כי אם בתוכן חוות הדעת או בתוכן העדות".

ברור, כי רופא תעסוקתי החתום על תעודת אי כושר מחווה דעתו בשאלת אי הכושר בכושרו כרופא, והוא נדרש להערכת ענינים שברפואה ומסמכים רפואיים לצורך קביעת תקופת ההחלמה ואי הכושר.

(ט) לאור האמור לעייל, לו ביקש התובע לחלוק על קביעת המל"ל באשר לתקופת אי הכושר, היה עליו להגיש בקשה למינוי מומחה תעסוקתי ע"י בית המשפט, אך אין הוא רשאי להסתמך על תעודות אי הכושר כפי שצירף לראיותיו.

הואיל ועל פי קביעת המל"ל נקבעה לתובע הנכות הצמיתה האמורה מיום 23.4.03, אשר אין מחלוקת לגביה, כי היא קביעה על פי דין לפי ס' 6 ב לחוק, לו בקש התובע לחלוק על קביעה זו לרבות לענין מועד תחילת הנכות הקבועה, היה עליו לפנות בבקשה להביא ראיות לסתור.

התובע לא עשה אף אחת מאלה ולפיכך אינו רשאי להגיש את תעודות אי הכושר.

(י) אני רואה להבהיר למעלה מהצורך ולמען הסר ספק, כי גם לגופה, טענתו של התובע בדבר אורכה של תקופת אי הכושר אינה מקובלת עלי.

כפי שהובהר לעיל, דעתי היא, כי התובע האדיר והעצים את קשייו ומגבלותיו תוך ניסיון לשייכם כולם לתאונה זו.

(יא) לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי כתוצאה מהתאונה היה התובע באי כושר מיום 22.1.03 ועד יום 22.4.03, כקביעת המל"ל.

(יב) מתלושי השכר אשר צירף התובע לתצהירו עולה, כי שכרו הממוצע של התובע בחדשים אשר קדמו לתאונה, היה -.9,238 ₪ ברוטו לחודש. שכרו של התובע לאחר ניכוי מס הכנסה -.7,587 ₪ (קרן), ראו תצהיר התובע וסיכומיו, סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על סך של -.7,881 ₪.

לפיכך אני פוסקת לתובע סך של -.23,644 ₪ בגין תקופת אי הכושר הנ"ל.

(יג) לנוכח קביעתי כאמור לעיל, כי נכותו התפקודית של התובע היא כשיעור נכותו הרפואית, ולאחר שהוכח, כי לאורך התקופה סבל התובע הפסדי השתכרות גבוהים מאלו, אם כי לדעתי, ללא הצדקה, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין התקופה שמיום 23.4.03 ועד יום 31.8.06 סך של -.31,520 ₪. החישוב נעשה בגין 40 חדשים, לפי 10% מסכום הקרן -.7,587 ₪ כשהוא משוערך להיום.

ד. הפסדי כושר השתכרות

בשים לב לנכותו הצמיתה כפי שנקבעה על ידי המל"ל ולתוחלת חיי עבודתו של התובע עד גיל 67 לפי מקדם היוון 107,4889, אני פוסקת לתובע בגין ראש נזק זה סך של -.73,436 ₪.

ה. עזרת צד ג'

כאמור לעיל, אני סבורה, כי התובע ורעייתו הפריזו בתיאור העזרה שהתובע נזקק לה והנתנת לו על ידי רעייתו.

איני מקבלת את חישובי התובע בסיכומיו אשר לא הוכחו כדבעי.

אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובאלי בגין ראש נזק זה בגין העבר סך של -.1,500 ₪.

לא מצאתי לקבוע פיצוי בגין העתיד, הואיל ודעתי היא כי לא הוכחה כדבעי חיוניותה של עזרת צד ג' בעתיד.

6. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של -.144,340 ₪.

לפי הפירוט הבא:

א. כאב וסבל -.13,240 ₪

ב. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה -.1,000 ₪

ג. הפסדי השתכרות בעבר -.55,164 ₪

ד. הפסדי כושר השתכרות -.73,436 ₪

ה. עזרת צד ג' -.1,500 ₪

_________

סה"כ 144,340 ₪.

מסכום זה יש לנכות את דמי הפגיעה ומענק הנכות ששולמו לתובע על ידי המל"ל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומ.ע.מ. כחוק.

פסקי דין נוספים:

חישוב פיצויים בתביעת נזקי גוף בעקבות תאונת דרכים

תאונת דרכים - בקע דיסק

תאונת דרכים קלנועית

תאונת דרכים שבר באגן

תאונת דרכים - נפילה של רוכב אופנוע בעת שיעור נהיגה

תגיות: תאונת דרכים, כאב גב, כאב צוואר, פגיעת גב וצוואר, כאבי גב וצוואר, כאב פיצויים, פיצוי מחברת ביטוח, כאבים בגב התחתון בגלל תאונה, כאב בגב התחתון בעקבות תאונה, תאונת דרכים גרמה לכאבי גב, תאונת דרכים גרמה לכאבי צוואר, כאבי גב וצוואר בעקבות תאונת דרכים, כאבים בגב ובצוואר בגלל תאונה, כאבים בגב ובצוואר אחרי מעורבות בתאונת דרכים,כאבי גב כתוצאה מתאונת דרכים, כואב הגב מתאונת דרכים, כאבי גב פיצויים