תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה (תאונת קטנוע)

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.



לפנינו מקרה של תאונת קטנוע שהוכרה כתאונת עבודה.

תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה – תאונת קטנוע. לפנינו סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב בפסק דין שניתן ע"י השופטת ח. וינבאום וולצקי

 

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 1940, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.6.06 שהייתה גם תאונת עבודה. התובע לוטש יהלומים במקצועו ועבד אצל מעבידים שונים במשך שנים עובר לתאונה.

2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות והחבות ועל כן המחלוקת היחידה הינה בשאלת גובה הנזק.

3. הדיון התנהל במתכונת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 לאחר שוועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה.

4. מטעם התובע העידו הוא עצמו, חברו לעבודה מר רמי יוסל, שכנו מר דניאל פנחס ובנו מר משה אבירי שהינו לוטש יהלומים גם הוא.

5. הנתבעת לא הביאה עדים והסתפקה בהגשת מוצגים.

הפגיעה והנכות

6. התובע נפגע בהיותו רוכב קטנוע והובא לבית חולים שיבא בתל השומר שם נמצאו כאבים בכתף שמאל, בשוק שמאל וכן במרפק ימין עם שפשופים חיצוניים. התובע נחבש ונשלח להמשך טיפול בקהילה.

7. ועדה רפואית של המל"ל מצאה כי לתובע קרע בסופרספינטוס בכתף שמאל ביד הדומיננטית. נכותו הועמדה על 10% נכות על פי סעיף 42 (1) (ד) I. מאחר ולתובע פגיעה קודמת באותו מקום מצאה הועדה לנכות מחצית מהנכות שקבעה על חשבון מצב קודם. היינו כתוצאה מן התאונה נותרו לתובע 5% נכות.

8. התובע טוען כי כתוצאה מן הפגיעה הוא התקשה בעבודתו כלוטש יהלומים עבודה שמצריכה מאמץ קבוע עם שתי הידיים. הן הוא והן עדיו הבהירו כי העבודה מתבצעת באופן שכל הזמן הם נדרשים לשימוש בשתי הידיים ולהחזקה של מכשירים כמו לופה ו/או משקולות וכו'. כתוצאה מן הפגיעה נפלו לו כלים מן הידיים דבר שעשוי להביא לנזק של פגיעה או שבירה של יהלום. בסופו של יום עזב את עבודתו כלוטש יהלומים ופנה לעבודות אחרות. גם בעבודות אחרות כמו באקווה ספרינט התקשה בסחיבה של ארגזי המוצרים שעליהם נדרש להדביק מדבקות ופוטר. כיום עובד התובע כמאבטח בחברת קודקוד אבטחה.

9. התובע טוען כי במשך 4 חודשים היה באי כושר עבודה הגם שהמל"ל אישר רק 3 חודשי אי כושר. כן הוא טוען כי מאז התאונה הוא נזקק לעזרה במשק ביתו בהיותו אלמן המתגורר בגפו. בסמוך לתאונה העסיק עזרה בשכר במשך 6 חודשים.

10. ב"כ התובע מבקש בסיכומיו להעמיד את הנכות התפקודית על 10% נכות שכן מדובר בידו הדומיננטית של התובע ומאחר ועד לתאונה לא סבל מהגבלה בשימוש בכתף חרף פגיעתו בעבר.

11. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי פגיעתו של התובע הייתה קלה וכי הוכח ששכרו כיום נותר כשהיה עובר לתאונה.

דיון

12. התובע הודה ברוב הגינותו כי בעבר נקבעו לו במל"ל 10% נכות בגין מצב המרפקים והאצבעות כתוצאה מן העבודה. כן זכר שסבל מקרע בגיד בשכמה. מדובר היה באותה יד דומיננטית.

13. אמנם התובע טען כי אותן פגימות לא הפריעו לו להוסיף ולעבוד כלוטש יהלומים אלא שלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ונוכח קיומם של ממצאים בעברו לא ראיתי כי יש לסטות מקביעת המל"ל בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית תולדת התאונה.

14. בכל הנוגע לשיעור הפגיעה התפקודית, אני מוכנה לקבל את גישתו של ב"כ התובע ולפיה שיעור נכותו התפקודית במקצועו גבוה משיעור נכותו הרפואית הגם שבסופו של יום אין בכך כדי להשפיע באופן בולט על הפיצוי ואבהיר דבריי.

15. מתוך העדויות עלה כי אופי עבודתו של התובע, כלוטש יהלומים, אכן דורש שימוש מסיבי בידיו וכי כתוצאה מן הפגיעה אירעו מקרים שבהם נפלו מידיו כלים וגרמו לנזק. אלא שלא ניתן להתעלם מן העובדה שמתוך העדויות עלה כי קיים קושי בשוק העבודה בענף היהלומים ואין מדובר בעבודה קבועה לכל אורך השנה. כך למשל העיד חברו של התובע לעבודה ביהלומי ברייטברט כי מזה 5 חודשים שהוא מובטל מאחר ואין עבודה וכי הוא מקווה לשוב לעבודה בהקדם. משמע גם אם הייתי מקבלת את טיעונו של התובע כי השלכת פגיעתו על מקצועו עולה על שיעור הנכות הרפואית, הרי שבמקביל עלי להביא בחשבון כי סיכוייו של התובע להתפרנס ממקצועו זה אינם ברורים.

16. בכל עיסוק אחר שיכול התובע לעשות בגילו איני סבורה שלפגיעתו השלכה גבוהה יותר משיעור הנכות הרפואית. יש להביא בחשבון את גילו של התובע וכן את מצבו הרפואי שעובר לתאונה נשוא התביעה.

17. הצדדים חלוקים בשאלת סיכוייו של התובע להוסיף ולעבוד מעבר לגיל פרישה. אכן הכלל הוא שעובדים מגיעים לגיל פרישה בגיל 67 אלא אם כן הוכח בראיות שהיו אמורים לעבוד עד לגיל מבוגר יותר. הפסיקה ציינה את גיל 70 כגיל שיש להביאו בחשבון בכל הנוגע למקצועות דוגמת מקצועות אקדמיים מסוימים. ראה לעניין זה דבריו של כב' השופט אור בפרשת ע"א 7942/99 עיזבון צבי אבני ז"ל נ' ביטוח ישיר א. די. אי. לביטוח בע"מ, פ"ד נה' (2) 511.

18. במקרה שבפניי הוכח כי התובע, חרף נכותו נשוא התאונה בה עסקינן, וחרף הפגיעות שבעברו, הוסיף לעבוד ומוסיף לעשות זאת גם היום בהיותו בן 69 שנים. לאחר ששמעתי את התובע ונוכח עובדה זו אני סבורה שיש להניח שהתובע יעבוד עד גיל 72 שנים, היינו שיש להביא בחשבון 3 שנות עבודה נוספות מהיום.

משבאתי למסקנתי זו אין צורך בכימות מדויק של אחוזי הנכות התפקודית.

שיעור ההשתכרות

19. שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה בעבודתו ביהלומי ברייטברט עמד על - 3,500 ₪. סכום זה בהצמדה להיום עומד על - 3,745 ₪.

20. לאחר התאונה שב התובע לעבוד ביהלומי ברייטברט ורק בחודש ינואר 2007 עזב את עבודתו כלוטש יהלומים.

21. בתחילה השתכר התובע סכומים נמוכים משכרו שעובר לתאונה. כך למשל בעבודתו כמחסנאי בחברת אקווה-ספרינט השתכר בממוצע - 2,802 ₪ לחודש (על פי חישוב סכום השתכרותו המצטבר בחודש 8/07 ובחלוקה ל – 5 חודשי עבודה).

22. עם פיטוריו מאקווה-ספרינט החל לעבוד בחברת תסקיר החל מחודש 2/08 ועד 10/08 והשתכר שם בממוצע - 1,174 ₪ לחודש (על פי חישוב סכום השתכרותו המצטבר בחודש 10/08 ובחלוקה ל – 9 חודשי עבודה).

23. החל מחודש נובמבר 2008 עובד התובע בחברת קודקוד אבטחה ומשתכר בממוצע - 4,090 ₪ לחודש (ראה נספח ט"ו לתצהירו).

24. יוצא איפה ששכרו של התובע כיום במומו עולה על שכרו בעבודתו במקצועו עובר לתאונה נשוא התביעה.

דיון בראשי הנזק

הפסד השתכרות בעבר

25. לתובע אושרו 3חודשי אי כושר לאחר התאונה. לטענתו שב לעבודה רק לאחר 4 חודשים שכן לאחר התקופה שאושרה לו, הופנה על ידי הרופא המטפל למל"ל בטענה כי הוא אינו מוסמך להוציא אישורי מחלה לתקופה שעולה על 3 חודשים. התובע פנה למל"ל וזה קבע לו נכות צמיתה החל מיום 28.9.06.

26. נוכח העובדה ששוכנעתי כי עבודתו של התובע ביהלומי ברייטברט כלוטש דורשת עבודה מאומצת עם הידיים, ולאור התרשמותי מהתובע שהינו אדם חרוץ, אני מוכנה לקבל את טענתו בחלקה ולקבוע כי מיד לאחר תקופת אי הכושר לא היה התובע מסוגל לשוב לעבודה מלאה. מכאן שראיתי להביא בחשבון מחצית החודש בנוסף לתקופת אי הכושר בת 3 החודשים. סה"כ הפסדיו בתקופה זו עומדים על 13,107 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע תקופה – 14,550 ₪.

27. כמו כן יש להביא בחשבון שלאחר התאונה, ומשהבין התובע כי לא יוכל להתמיד בעבודתו כלוטש, עמדה השתכרותו בחלקה של התקופה על סכומים נמוכים יותר משיעור שכרו כלוטש (סה"כ 22 חודשים). יחד עם זאת אין להתעלם מן העובדה שנכותו של התובע תולדת התאונה הינה נכות נמוכה וכי בגילו מגוון העבודות המוצעות אינו גדול. החל מחודש נובמבר 2008 משתכר התובע יותר משהשתכר עובר לתאונה.

28. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בגין הפסדי עבר מעבר לתקופת אי הכושר על סך 4,000 ₪.

29. סה"כ הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר עומד על – 18,550 ₪.

הפסדי השתכרות בעתיד

30. כפי שציינתי לעיל ראיתי להביא בחשבון תקופת עבודה נוספת של התובע עד הגיעו לגיל 72 שנים, היינו ל – 3 שנים מהיום. מנגד ראיתי להביא בחשבון כי התובע עובד בחברת קודקוד במשך 8 חודשים נכון להיום ושכרו במקום עבודה זה גבוה אף משכרו עובר לתאונה במקצועו.

31. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על – 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים

32. התובע עותר לפיצוי בסך של 750 ₪ בראש נזק זה בגין הוצאותיו לנסיעות לטיפולים. התובע לא צירף קבלות על הוצאות. בהיות התאונה תאונת עבודה ראיתי לפסוק סך של 500 ₪ בראש נזק זה.

עזרה בבית

33. התובע טוען כי בהיותו אלמן שחי בגפו נדרש לאחר התאונה להעסיק עזרה בשכר תקופה של 6 חודשים. בגין העזרה שילם סך של 300 ₪ לשבוע. התובע טוען עוד כי מאז הפגיעה הוא מתקשה בהרמת משאות כבדים והביא, בתמיכה לטיעוניו אלו, את שכנו מר דניאל פנחס.

34. אודה שלא התרשמתי מעדות זו ואיני סבורה שאכן התובע נזקק לעזרת שכנו מעבר לעזרה רגילה שמושתת בין שכנים ותיקים. יחד עם זאת אני מקבלת טענתו של התובע כי בסמוך לפגיעה נדרש לעזרה במשק ביתו בהיותו מתגורר בגפו גם אם לא מעבר לתקופת אי הכושר.

35. את שיעור עזרת צד ג' ראיתי להעמיד על – 2,000 ₪.

כאב וסבל

36. לתובע נקבעו 5% נכות בגין התאונה נשוא התביעה. בהתאם לסמכותי שבדין ראיתי להעמיד הפיצוי בגין כאב וסבל על סך – 10,000 ₪.

סה"כ הפיצוי לפני ניכויים עומד על – 36,050 ₪.

ניכויים

37. התובע קיבל דמי פגיעה בסך של – 8,006 ₪ ובשערוך להיום סך של – 9,480 ₪. סכום זה יש לנכות מהפיצוי.

סה"כ הפיצוי לאחר ניכויים עומד על – 26,570 ₪.

 












לפנינו מקרה נוסף של תאונת קטנוע שהוכרה כתאונת עבודה.

תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה – תאונת קטנוע. לפנינו סוגיה אשר נדונה בבית משפט המחוזי בחיפה בפסק דין שניתן ע"י השופט גדעון גינת



פסק-דין

 

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ולהטבת נזק לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964.   

 

א.         רקע עובדתי

1.      התובע 1, עופר כדורי (להלן: "התובע"), יליד 3.11.1971, נפגע קשה ביום 25.11.97 בתאונת דרכים כתוצאה מהתנגשות של הקטנוע עליו רכב ברכב אחר (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 100%.

 

2.      הוריו של התובע, אשר מונו בעקבות התאונה כאפוטרופוסים עליו לפי צו בית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש (אפוט') 48470/98, הגישו בשמו את התביעה הנדונה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד וצירפו אליה תביעה שלהם כמיטיבים לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964. התובעת 2 הינה אימו של התובע.  אביו, יוסף כדורי, נפטר, למרבה הצער, במהלך המשפט.  

 

3.      בעת התאונה היה הקטנוע עליו רכב התובע מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעות.

 

4.      המחלוקת בין הצדדים היא לגבי גובה הנזק, שנגרם לתובעים בעקבות התאונה.

 

5.      התובע נבדק פעמיים לצורך המשפט על ידי ד"ר אילנה פרבר, מומחית לרפואה פיזיקלית ושקום, שמונתה לשם כך על ידי בית המשפט. הבדיקה הראשונה נערכה בחודש נובמבר 2000 והבדיקה השניה ביום 10.3.04.

 

התפתחויות במצבו הרפואי של התובע

6.      כתוצאה מהתאונה סבל התובע מקונטוזיה מוחית, מאובדן הכרה, משברים בירך שמאל וביד שמאל ומפגיעה בחזה. הוא טופל במחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים "איכילוב" בתל אביב עד ליום 21.12.97. לאחר מכן הועבר התובע ל"בית לוינשטיין" למשך כשנה וחצי עד ליום 16.6.99. טיפולי התובע בבית לוינשטיין הסתיימו לאחר תקופה מסויימת, אשר במהלכה הם ניתנו לו במסגרת אשפוז יום, אולם לא ברור מחומר הראיות אם תקופה זו החלה ביום 16.6.99 או הסתיימה בו.   

התובע שוחרר מ"בית לוינשטיין" כשהוא סובל משתוק ספסטי בארבע הגפיים, דיבור לקוי, בעיות קוגניטיביות ניכרות והסתיידות מסביב למפרקים, שהגבילה את התנועה. לאחר שחרורו הוא המשיך במסגרות שונות בטיפול על ידי ריפוי בעסוק, רפוי בתקשורת, פיזיותרפיה, הידרותרפיה ורכיבה על סוסים.

בבדיקה הראשונה שערכה ד"ר פרבר לתובע, כ- 3 שנים לאחר התאונה, היא מצאה, כי התובע נשאר עם פגיעה מוטורית וקוגניטיבית – התנהגותית ניכרת. הוא סובל מדיבור שאינו ניתן כמעט להבנה, ממצבי רוח משתנים בקיצוניות, לרבות פרצי כעס וליקויים בזיכרון, בקשב ובשיפוט. בנוסף סובל התובע מחולשה ספסטית בארבע הגפיים עם קונטרקטורות בברכיים ובמרפקים ובאופן מעשי מרותק לכיסא גלגלים.

בבדיקה השניה שערכה ד"ר פרבר לתובע, כ-7 שנים לאחר התאונה, נמצא שיפור במצבו של התובע. הוא מסוגל להליכה תפקודית במסגרת הבית בתמיכת הליכון גלגלים, אם כי נדרשת השגחה בגלל אטקסיה ניכרת. הוא אינו מסוגל לקום לבד וגם לא להלביש את פלג גופו התחתון. חל אצלו שיפור באיכות הדיבור, הוא הבין את השאלות שנשאל וענה לעניין, אך עדיין התקשורת עימו קשה. הוא סובל מבעיה קשה של בליעה, אימפולסיביות, לקוי בשיפוט והעדר מודעות לסכנה.

בתקופת הבדיקה השניה טופל התובע בשיקומון "יד שרה" פעמיים בשבוע והמשיך ברכיבה על סוסים. 

 

התפתחויות בתנאי חייו של התובע

7.      מיום התאונה התובע אינו נשאר לבדו. הוא זקוק להשגחה צמודה ואינו מסוגל לגור בגפו (כפי שקבעה ד"ר פרבר בכל אחת משתי חוות הדעת שלה). בשלב מסויים הוא התחתן (בחו"ל) וכעבור חמישה חודשים הוא התגרש (ת/7, תצהירה של התובעת 2, בסעיף 10). המחשב מהווה בעבורו אמצעי תקשורת (ראו, למשל, מכתבו לעורך דינו – ת/16) .

ב.         נזקי התובע - כללי

8.      הצדדים, כאמור לעיל, חלוקים ביניהם בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה. לטענת התובעים, חרף השיפור, שחל במצבו של התובע, אין בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ובתשלומים של קופת החולים בה הוא חבר, ששולמו וישולמו לו בעתיד, ובתשלומים התכופים, ששולמו לו, כדי לכסות את כלל ההפסדים וההוצאות שנגרמו ויגרמו לו בשל התאונה. הנתבעות טוענות, כנגד זאת, כי עקב השיפור במצבו של התובע די בתגמולים ובתשלומים הנ"ל ששולמו וישולמו לו בעתיד כדי לפצות אותו על נזקו. להלן ידון כל אחד מראשי הנזק הנטענים על ידי התובע. קודם לכן תדון שאלת קיצור תוחלת החיים, שכן יש בכך כדי להשפיע על מידת הגידול בהוצאות התובע עקב התאונה.

 

שאלת קיצור תוחלת החיים

9.      לאחר קבלת חוות הדעת הראשונה של ד"ר פרבר, הפנו אליה הנתבעות שאלת הבהרה באשר לתוחלת החיים של התובע. תשובתה, שכללה הפנייה לספרות מקצועית ריליבנטית,  היתה, כי "לפי הספרות בקבוצת אנשים במצבו של מר כדורי עם פגיעה מוטורית וקוגניטיבית קשה, יכולת הליכה מועטה ושליטה חלקית על הסוגרים – ישנה ירידה בתוחלת החיים ב- 16- 15 שנים".

 

10. נוכח ממצאי הבדיקה השניה, שערכה ד"ר פרבר לתובע, היא נתבקשה על ידי התובעים להעריך מחדש את תוחלת החיים שלו. בהסתמך על השיפור שחל בתנועות הגפיים של התובע ובהליכתו ועל ספרות מקצועית –

 Strauss D.J. et al, Long-Term Survival of Children and Adolescents After Traumatic Brain Injury. Arch. Phys. Med. Rehabil. 79, September, 1988, p.  1095-1100 

העריכה ד"ר פרבר, כי תוחלת החיים של התובע קוצרה ב- 3 - 5 שנים בלבד.

 

11. לטענת התובעים, לא נגרם לתובע קיצור בתוחלת החיים. לטענתם, ד"ר פרבר לא לקחה בחשבון, כי התובע נמצא בהכרה מלאה, כי הוא אינו סובל מפיגור שכלי קשה וכי הוא מסוגל לשלוט על סוגריו במהלך היום, פרמטרים שיש בהם כדי לשלול פגיעה בתוחלת החיים. הנתבעות, לעומת זאת, טוענות, כי למרות השיפור שחל במצבו של התובע, על בית המשפט לאמץ את קביעתה המקורית של ד"ר פרבר, לפיה תוחלת חייו של התובע קוצרה ב- 15 – 16 שנה. זאת משום, שהבסיס העיקרי לקביעתה -  קיומה של פגיעה מוטורית וקוגניטיבית – לא השתנה.

 

12. ד"ר פרבר עדכנה את הערכתה בנוגע לתוחלת חייו של התובע על יסוד בדיקה חוזרת שלו, כאשר לפניה טענת התובעים לגבי הפרמטרים, שעליה להביא בחשבון לשם כך, והבסיס לטענתם זו. בנסיבות אלה, אינני מוצא מקום לסטות מחוות דעתה המעודכנת. אני קובע, איפוא, כי תוחלת החיים של התובע קוצרה ב- 4 שנים, והוא צפוי לחיות עד גיל 74.  

            

ג.          כאב וסבל

13. התובע, שזה עתה מלאו לו 36 שנה, סובל מ-100% נכות רפואית כתוצאה מהתאונה. (כמו כן הוא היה מאושפז בבתי חולים מעל ל-500 ימים). על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו-1976, הפיצוי בגין כאב וסבל בנסיבות אלה הינו בסך 148,109 ₪ ובתוספת הפרשי ריבית מיום התאונה ועד היום, 222,736 . 

 

ד.         הפסדי השתכרות

14. במועד התאונה עבד התובע כמתמחה במשרד עורכי דין מיתר, ליקוורניק, גבע ושות', מהמובילים בתחום העסקי- מסחרי בארץ (לפי תצהירו של עו"ד ישראל פפר, שותף במשרד, ת/1). התובע החל את התמחותו במשרד זה ביום 27.7.1997, ארבעה חודשים לפני התאונה, לאחר שעבר בהצלחה הליכי מיון וקבלה קפדניים. קבלתו להתמחות נעשתה על יסוד כישוריו האישיים, הישגיו האקדמיים וראיון קבלה (ת/1).

התובע למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת Essex באנגליה. הודות להצלחתו בלימודים הוא זכה במלגה ללימודי תואר שני בתחום המשפט העסקי והאירופאי, במסגרת האיחוד האירופאי, בתוכנית לסטודנטים מצטיינים ממספר מדינות באירופה, אשר התנהלה בחסות אוניברסיטת Nijmegen בהולנד (ת/31 – מסמך שכתב התובע לאחר זכייתו במלגה).

רק בתום לימודי התואר השני החל התובע בהתמחותו. שכרו החודשי כמתמחה היה 4,322 ₪ ברוטו, נכון למועד ההתמחות (נ/1).

 

15. לטענת התובעים, נוכח כישוריו האישיים של התובע והשכלתו האקדמאית, הרי שאלמלא התאונה השכר החודשי שלו היה עולה מדי שנה ומגיע לשילוש השכר הממוצע במשק כעבור שנים ספורות מיום סיום התמחותו. זאת, בהתאם לעליה בשכרו של עו"ד, שהתמחה יחד עם התובע באותו המשרד והמשיך לעבוד בו לאחר מכן כעו"ד (ת/1), ועל יסוד דבריו של עו"ד פפר, כי  "אלמלא היה מר כדורי נפגע בתאונת דרכים, מועמדותו להתקבל לעבודה כעורך דין במשרדנו, למיטב הערכתי המקצועית הייתה נשקלת באהדה רבה" (בסעיף 7 לתצהירו, ת/1).

 

16. הנתבעות טוענות, כי העלייה התלולה שחלה בשנים האחרונות במספר עורכי הדין בארץ, הביאה לירידה בשכרם ולקשיים במציאת מקום עבודה. לפיכך, טוענות הן, אין כל וודאות שאלמלא התאונה התובע היה מצליח בשוק המקצועי, או שהיה מגיע לרמת שכר גבוהה מהשכר הממוצע במשק. לדידן, יש להניח שבמשך 3 השנים הראשונות שלו כעו"ד הוא היה ממשיך להרוויח את אותו שכר שהרוויח כמתמחה ולאחר מכן כשכר הממוצע במשק. בהקשר זה הגישו הנתבעות חוות דעת כלכלית של הכלכלן חיים אייזנפלד, שבה הוא סקר את מצב שוק עורכי הדין והמתמחים בארץ והציג נתונים מתוך פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי השכר הממוצע של עורכי דין שכירים (שהיה בשנים 1999 – 2003, לפי נתונים אלה, נמוך מהשכר הממוצע במשק).   

 

17. אימו של התובע אישרה בחקירתה הנגדית (בעמ' 47 לפרט' מיום 21.10.03), כי בנה נסע ללמוד בחו"ל, הואיל והוא לא עמד בתנאי הקבלה ללימודי משפטים באוניברסיטאות בארץ, והוא לא רצה להפסיד זמן לצורך שיפור נתוניו. הנתבעים מציגים עובדה זו כתמיכה לטענתם, שאין מקום להניח ששכרו של התובע היה עולה על השכר הממוצע במשק. אני סבור, כי יש בכך ללמד על היותו של התובע שאפתן, שאינו נרתע ממכשולים בדרך להשגת מטרותיו. לאור זאת, ונוכח הישגיו של התובע עד למועד התאונה, אני סבור, כי אלמלא כן, חרף ריבוי עורכי הדין בארץ, הוא היה מתקדם בתחום המקצועי, וכי החל מתום תקופת ההתמחות שכרו היה עולה בהדרגה אל מעבר לשכר הממוצע במשק. כישורים אינטלקטואלים, כמו גם תכונות אופי, הינם נתונים, אשר יש לקחתם בחשבון כשבאים לאמוד כושר השתכרות (כפי שפסק השופט ת' אור, בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח, פ"ד נד(4), 450, בעמ' 460 מול האות ז, להלן: "פרשת אקסלרד"). 

אין כל ודאות, שהתובע היה ממשיך לעבוד כעו"ד במשרד בו התמחה. עו"ד פפר העיד, כי בשלב בו התובע נפגע עדיין היה מוקדם מדי מכדי להחליט לגבי עתידו במשרד, אך  הסיכוי שלו להישאר היה מצויין (ח"נ, עמ' 39, ח"ח 41, לפרט' מיום 21.10.03). זאת ועוד: קצב ההתקדמות בשכר של עורכי הדין במשרד הוא אינדיבידואלי, כך שהשכר של האחד אינו בהכרח מלמד על כושר ההשתכרות של האחר (סעיף 12 לתצהירו של עו"ד פפר- ת/1).         

 

18. על יסוד האמור בסעיף הקודם, אני קובע את בסיס השכר לחישוב הפסדי ההשתכרות של התובע כדלקמן:

-         תקופת ההתמחות: 4,322 ₪, נכון למועד התאונה.

-         התקופה שבין סיום ההתמחות לבין תחילת עבודתו של התובע כעו"ד (בתחילת שנת 1999 לפי ההנחה של התובע), הכוללת את תקופת הלימודים למבחן: 70% מ- 4,322 ₪, נכון למועד התאונה (כשיעור דמי האבטלה שיכול היה לקבל בתקופה זו).

-         החל ממועד תחילת עבודתו של התובע כעו"ד ועד היום: השכר הממוצע במשק, נכון להיום.

-         במשך חמש השנים הראשונות מיום מתן פסק הדין: 150% מהשכר הממוצע במשק, נכון להיום.

-         החל מתום חמש שנים מיום מתן פסק הדין: כפל השכר הממוצע במשק, נכון להיום.

בהתחשב בעיסוקו של התובע ערב התאונה ובכישוריו, הפסדי ההשתכרות יחושבו עד הגיעו לגיל 70.

מסכום הפיצויים, שיתקבל לאחר הפחתת מס בהתאם להוראות חוק הפלת"ד, יש להפחית בנוסף סכומים, שבכוחו של התובע להרוויח במסגרת תעסוקה שיקומית. ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה הראשונה, כי רצוי שתהיה לתובע מסגרת תעסוקתית, ובתשובה לשאלת הבהרה, שהפנה אליה בא כוח התובע בעקבות חוות דעתה השניה, הוסיפה כי "בהעדר מסגרת אחרת שיקומון יד שרה יכול לשמש כמסגרת תעסוקה". על פי חוות דעת מיום 17.9.03 של גדעון האס, עובד סוציאלי בתחום השיקום, שהוגשה מטעם הנתבעות, השכר במקום עבודה שיקומי בגין שמונה שעות ביום יכול להגיע ל-73% משכר המינימום במשק (סה"כ 2630 ₪ לחודש במועד כתיבת חוות הדעת) ובגין חמש שעות ביום ל-1,200 ₪ לחודש (בעמ' 9 לחוות הדעת). הנתבעות מבקשות להביא בחשבון לצורך חישוב הפסדי השכר היקף עבודה של 5 שעות ביום. לטענת התובע, אין באזור מגוריו מסגרת תעסוקתית בשכר לאנשים במצבו, כך שיציאה לעבודה תהא כרוכה בהוצאות נסיעה ושכרו ייצא בהפסדו.

בהתחשב בהמלצתה של ד"ר פרבר, כי לתובע תהיה מסגרת תעסוקתית, השיפור שחל במצבו ויכולתו לעבוד באמצעות מחשב, אני סבור, כי יש ביכולתו של התובע להרוויח מעט לפרנסתו, וכי יש לעודדו לעשות כן בהיקף של חמש שעות ביום. אינני רואה כל קושי באפשרות שאין בקרבת מגוריו של התובע מסגרת מתאימה לשם כך, שכן על פי טענותיו שלו הדיור בו הוא מתגורר הוא דיור זמני, שאינו מתאים לצרכיו. יתר על כן, קצבת הניידות החודשית, שנקבעה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, עולה על ההוצאות השוטפות הצפויות לו, על פי טענתו, בגין השימוש ברכב (ראו להלן, בסעיפים 69 - 71, הדיון בהוצאות ניידות כראש נזק). בכל הנוגע ליד שרה, קיימות הסעות (עמ' 294 לפרט' מיום 22.3.06).      

       

סה"כ הפסדי השתכרות לעבר

19. תקופת ההתמחות: 1.12.97 -  31.7.98:

 

4,322 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה = 3,901 ₪. סכום זה X 8 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.4.98) =  57,034 ₪. 

 

20. התקופה שבין סיום ההתמחות לבין תחילת עבודתו של התובע כעו"ד: 1.8.98 –  31.12.98:

3,901 ₪ (4,322 ₪ פחות מס הכנסה) X 70% X 5 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (15.10.98) = 23,541 ₪.

 

21. החל ממועד תחילת עבודתו של התובע כעו"ד ועד היום (1.1.99 – 31.10.07):

7,831 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה = 7,038 ₪. סכום זה X 106 חודשים בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה (1.6.2003) = 930,090 ₪.

 

22. סה"כ הפסדי השתכרות לעבר: 1,010,665 ₪.  

 

סה"כ הפסדי השתכרות לעתיד

23. חמש השנים הראשונות מיום מתן פסק הדין (1.11.07 – 31.10.12):

11,747 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה = 9,799 ₪.

1200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 17.9.03 (מועד חוות הדעת של גדעון הס) ועד היום: 1,259 ₪.

9,799 פחות 1,259 = 8,540 ₪. סכום זה X מקדם היוון מחזורי 55.6523577 (60 חודשים) = 475,271 ₪.

 

24. החל מתום חמש שנים מיום מתן פסק הדין ועד הגיעו של התובע לגיל 70 (1.11.12 –  3.11.2041):

15,662 לאחר ניכוי מס הכנסה = 12,343 ₪. סכום זה פחות 1,259 ₪ = 11,084 ₪.

11,084  X מקדם היוון מחזורי 232.2373407 (348 חודשים) X מקדם היוון חד פעמי 0.8626088 (60 חודשים) = 2,220,457 ₪.   

 

25. סה"כ הפסדי השתכרות לעתיד: 2,695,728 ₪.

 

הפסדי פנסיה

26. בשים לב לכך, שפסקתי לתובע הפסדי שכר עד גיל 70 (כעובד עצמאי) ללא הפחתה בגין ניכויים לפנסיה, וכי בסיכומי התובע, שלא כמו בכתב התביעה, אין התייחסות לראש נזק זה, אינני פוסק פיצויים בגינו.      

ה.         עזרת הזולת  

27. ד"ר פרבר קבעה בחוות דעתה הראשונה (מיום 6.11.00), כי התובע "זקוק לעזרה/השגחה/ליווי במשך 24 שעות ביממה". על פי חוות דעתה השניה (מיום 23.11.04) התובע "זקוק עדיין לעזרה/השגחה/ליווי במשך 24 שעות ביממה, כאשר הדגש הוא יותר על השגחה וליווי. לא מסוגל לגור בגפו".

באופן שעולה בקנה אחד עם חוות הדעת הנ"ל, העיד אחד ממטפליו של התובע, ויקטור שלום, כי התובע נמצא כל הזמן תחת השגחה: "אני לא זז מעופר לחצי שניה. אני הולך איתו לכל מקום. אם הוא קם מהחדר, מהמחשב שלו, שאני יושב לידו, לשירותים אני הולך איתו...". מעבר להשגחה יש לסייע לתובע בחלק מהפעולות היומיומיות, כגון רחצה וגילוח ויש להכין לו את ארוחותיו (ח"נ, עמ' 289 לפרט' מיום 22.3.06).

 

28. התובעים מבקשים בגין עזרת הזולת לעתיד סכום בסך 16,000 ₪ לחודש. זאת, על  בסיס הסכום החודשי שנפסק בפרשת אקסלרד (הנ"ל, בסעיף 17). תוך חריגה כלפי מעלה נוכח נכותו הקשה של התובע.   

באשר לעבר מבחינים התובעים בין תקופה של שנה ושלושה חודשים מיום שחרורו של התובע מבית החולים במהלכה הוא קיבל שירותי סיעוד מחברת כוח אדם – "דנאל" – לבין התקופה שלאחר מכן בה הטיפול בתובע התחלק בין בני משפחתו לבין מטפלים שהועסקו ישירות על ידי המשפחה. ביחס לתקופה הראשונה מבקשים התובעים פיצויים בסך הסכומים שהם התחייבו לשלם בפועל (כ- 18,580 ₪ לחודש בממוצע, לאחר ניכוי הכספים ששולמו לחברת כוח האדם על ידי קופת חולים "מכבי" -  ת/25). על פי ההסכם בין התובע לבין חברת כוח האדם, מועד התשלום הוא מועד קבלת הפיצויים. לגבי התקופה השניה מבקשים התובעים את אותו הסכום החודשי, שביקשו ביחס לעתיד (16,000 ₪), בטענה שסכום זה משקף את שכר המטפלים בתוספת גמול ראוי לבני המשפחה בעבור השעות הרבות, שהם עצמם הקדישו לטיפול בתובע, בין היתר בשל העדר מקורות למימון מטפלים למשך 24 שעות ביממה. בנוסף מבקשים התובעים פיצויים בגין החוב שלהם לחברת כוח אדם אחרת בשם "ניר נתיב" (בסך 25,962 ₪ ליום 2.5.99). אולם לפי הקבלות שהוצגו בפניי (ת/27) וכן עדותו של ניב הריס, בעליה של אותה חברה (מיום 8.12.05, עמ' 235 לפרט'), ההסכם עימה חל ביחס לתקופה שהתובע היה עדיין מאושפז בבית לוינשטיין, למצער במסגרת אשפוז יום (מיום 16.4.99 עד ליום 26.5.99), כך שלא ברור מדוע נדרש היה באותה עת להעסיק מטפלים באמצעות חברת כוח אדם למשך 24 שעות ביממה.            

 

29. הנתבעות טוענות, כי הואיל והתובע נפגע בתאונת עבודה, הרי שהחל מיום 23.6.03 הוא היה ועודנו זכאי לקבל את הטיפול הסעודי הדרוש לו מקופת החולים בה הוא חבר. זאת, על פי הסכם שנחתם במועד האמור בין המוסד לביטוח לאומי לקופות החולים ביחס לנפגעי תאונות עבודה (ת/12).

לגבי העבר טענו הנתבעות בנוסף, כי בפועל לא נזקק התובע לעזרה מצד בני משפחתו בהיקף הנטען על ידיהם, שכן עיקר הצורך שלו הוא בהשגחה וליווי. לעניין תקופת ההתקשרות עם חברת כוח האדם, טוענות הנתבעות, שהעובדה שהתובע בחר להעסיק מטפלים דרך חברת כוח אדם אינה הופכת את מחיריה של החברה עימה הוא התקשר לאמת מידה. על יסוד טענות אלה, הן סבורות, כי יש לפסוק לתובע פיצויים בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך 3,500 ₪ לחודש לכל היותר.

 

פיצויים לעתיד

30. על פי חוות הדעת המאוחרת יותר של ד"ר פרבר, כאמור לעיל, התובע זקוק להשגחה וליווי במשך 24 שעות ביממה, ועל כך אין מחלוקת. המטפל שלום העיד, כי התובע משתתף בחוג שיט, וכי בשעות הפנאי שלהם ביחד (כלומר, בשעות שהתובע אינו בטיפול או בחוג כלשהו) הם משחקים שח ושש-בש, מטיילים, הולכים לסרטים ויושבים בפאבים (בשעות הרגועות יותר) (ח"נ, עמ' 295-6 לפרט' מיום 22.3.06). פעילויות אלה אינן מאפיינות נכים סיעודיים, אולם כתוצאה מהתאונה התובע אינו יכול להשתתף בהן ללא מלווה צמוד. בנוסף לכך הוא זקוק לסיוע בחלק מהפעולות היומיומיות וניתן להבין שגם בכל הנוגע לאחזקת הבית וניקיונו. בנסיבות אלה, ספק אם יש השפעה להיקף הפעולות, שהתובע מסוגל לבצע באופן עצמאי, לעלות העזרה של הזולת לה הוא זקוק. מכל מקום, פסק הדין בפרשת אקסלרד, אשר "התווה קווים מנחים בשאלת הפיצוי הראוי בגין עזרת הזולת לה זקוקים נכים קשים - קוואדרופלגים, או בעלי נכות רב מערכתית אחרת, אשר זקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היממה" (ע"א 7771/02 דניאל רינגלר נ. עירית ירושלים, פ"ד נט(1), 842, 874, מול האות ז'), יישם את אותן הנחיות ביחס לנפגע תאונת דרכים, אשר כתוצאה מהתאונה נדרשה לו "עזרה בפועל משך כארבע שעות ביום בצירוף נוכחות או השגחה במשך שאר שעות היממה". בהתחשב בהוצאות שכרו של עובד זר וצרכי היומיום שלו, בעלות העסקה של עובד חלופי בימי החופשה של העובד הזר ובסיכון שבמשך פרקי זמן מסויימים לא יימצא עובד זר, או שתהיה הגבלה על הבאתם של עובדים זרים ארצה, או שעלות העסקתם תגדל, העריך בית המשפט את עלותה של העזרה הנדרשת בעניינו בסכום של 12,000 ₪  לחודש, נכון ליום 30.4.99 (עמ' 457 – 460 לפסה"ד).

נוכח נסיבות המקרה דנן (לרבות העובדה שהתובע דובר אנגלית), הרי שיישום ההנחיות שנקבעו בפרשת אקסלרד לעניין הערכת עלות עזרת הזולת, אינו אמור להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה שם, קרי: 12,000 ₪  לחודש, נכון ליום 30.4.99. מסכום זה (לאחר הצמדה להיום) יש לנכות את השתתפותה של קופת חולים "מכבי", הקופה בה חבר התובע, במימון צרכי הסיעוד שלו מכוח ההסכם בינה לבין המוסד לביטוח לאומי מיום 23.6.03 (הנ"ל, בסעיף 29). חישוב ייעשה עד סוף תוחלת החיים של התובע.       

12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 30.4.99 ועד היום הינם 13,840 ₪.

ביום 10.1.2006 קבעה קופת חולים "מכבי", כי התובע זכאי לעזרה סעודית בהיקף של  14 שעות שבועיות. ההחזר הכספי בגין עזרה זו הינו בסך 1,680 ₪ לחודש, נכון ליום 31.0706 (נספחים יא' – יב'2 לסיכומי התובעים), 1,690 ₪, נכון להיום.

13,840 ₪ פחות  1,690 ₪ = 12,150 ₪. סכום זה X מקדם היוון מחזורי 271.8902682 (456 חודשים) = 3,303,467 ₪.

 

פיצויים לעבר

31. בפרשת אקסלרד הכיר בית המשפט בצורך בהעסקת מטפלים דרך חברת כוח אדם בתקופה, שבסמוך לאחר שחרורו של הנפגע, הזקוק לסיעוד במשך 24 שעות ביממה, מבית החולים לביתו (בעמ' 457 מול האות ה):

"ככלל, העסקת מספר עובדי סיעוד מידי יום באמצעות חברות כוח אדם, לאורך זמן, אינה מוצדקת. העלות של העסקתם, כולל הוצאות נילוות, מגיעה לסכום גבוה של כ-30,000-25,000 ש"ח לחודש. פרט לעלות הגבוהה, העסקה בדרך זו מונעת אפשרות של קשר הדוק יותר של אמון ותלות בין הנפגע לבין הסועד אותו ומסייע לו. עם זאת, אין לשלול העסקה כזו בזמן הסמוך לאחר שהנפגע שב לביתו מבית החולים וטרם הצליח להתארגן להסדרי קבע של סיעוד. בתקופה זו, הנפגע טרם "עיכל" את אסונו, ויתכנו גם קשיים בירוקרטיים ואחרים להעסקה קבועה של אדם או בני אדם אשר יגורו עם הנפגע ויסעדו אותו משך כל שעות היממה. בתקופה זו דרוש סידור מיידי אשר יאפשר לנפגע את ההכרחי לו, קודם שיצליח להסדיר סיעוד בתנאים ובעלות סבירים יותר".

בשים לב לטיפולי השיקום הרבים להם נזקק התובע לאחר שחרורו מבית לוינשטיין ודאגתה של אימו למלא את סדר יומו בפעילויות שונות, שיש בהן להטיב את מצב וכן למנוע ממנו מלשבת בבית בחוסר מעש (התעמלות, בריכה, רכיבה טיפולית, חוג שיט, פיזיותרפיה, הידרותרפיה, חוג קליעה, טיפולים על ידי קלינאית תקשורת ופסיכולוג), סביר בעיני, שבמקרה של התובע נדרשה תקופה של שנה לפחות כדי להתארגן להסדרי קבע של סיעוד. לפיכך, למשך תקופה של שנה ושלושה חודשים מיום שחרורו של התובע מבית חולים לוינשטיין אני פוסק לו פיצויים בגין עזרת הזולת, לרבות העזרה שהוענקה לו על ידי בני משפחתו, בסך עלות העזרה שסופקה לו על ידי "דנאל" לאחר ניכוי ההשתתפות של קופת חולים "מכבי".

פיצויים בגין עזרת הזולת מיום 16.6.99 -  15.9.00:

18,580 ₪ (לחודש בממוצע) X 15 בתוספת הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.2.00) = 431,683 ₪.

 

32. ההנחיות שנקבעו בפרשת אקסלרד להערכת עלות עזרת הזולת תקפות גם ביחס לעבר לתקופה שמעבר לזמן שנדרש כדי להתארגן להסדרי קבע של סיעוד, למעט עניין הסיכון. לגבי העבר הרי ברור כי הסיכון לא התממש. בהתאם לכך, אני מעריך את עלות העזרה לעבר בסך 10,000 ₪ לחודש, כאשר במקרה שהעזרה סופקה על ידי המשפחה, כנטען בנסיבות דנן, סכום זה מהווה פיצוי הולם גם עבור עזרה זו.  

מהסכום האמור יש לנכות סכומים שהתובע קיבל או היה זכאי לקבל מקופת החולים. בין אוגוסט 1999 ועד אוקטובר 2000 (כולל) קיבל התובע עזרה סעודית מקופת חולים "מכבי"  על דרך השתתפות במימון העלויות בהיקף של 21 שעות שבועיות (ת/10). החל  מחודש נובמבר 2000 ועד לאפריל 2006 שולמו לתובע 67,980 ₪ בגין עזרה סיעודית, לפי החלוקה הבאה (נספח יב'2 לסיכומי התובעים):

בעבור חודשים נובמבר ודצמבר לשנת 2000: 1,920 ₪, 960 ₪ לחודש בממוצע.

בעבור השנים 2001 – 2003: 35,340 ₪, 981.666 ₪ לחודש בממוצע.

בעבור חודשים ינואר – מארס לשנת 2004: 2,880 ₪, 960 ₪ לחודש בממוצע.

בעבור אפריל 2004 – אפריל 2005: 12,480 ₪, 960 ₪ לחודש בממוצע.

בעבור מאי 2005 – דצמבר 2005: 8,640 ₪, 1,080 ₪ לחודש בממוצע.

החל מחודש ינואר 2006 – 1680 ₪ לחודש (בעבור 14 שעות שבועיות).      

 

33. פיצויים בגין עזרת הזולת מיום 16.9.00 – 31.10.00:

10,000 ₪ פחות 21 (שעות שבועיות) X 30 ₪ = 7,480 ₪. סכום זה כפול 1.5 (חודשים) בתוספת ריבית מאמצע התקופה (8.10.00) = 15,079 ₪. 

 

34. פיצויים בגין עזרת הזולת מיום 1.11.00 -  30.4.05:

ההחזר החודשי היה בסך 974.444 ₪ לחודש בממוצע. סכום זה כפול 54 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה (בחישוב מחזורי) = 56,228 ₪.

10,000 ₪ X 54 (חודשים) פחות 56,228 ₪ = 483,772 ₪. סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה (1.2.03) = 593,662 ₪.   

 

35.   פיצויים בגין עזרת הזולת מיום 1.5.05  -  31.12.05:

ההחזר החודשי היה בסך 1,080 ₪ לחודש בממוצע. סכום זה כפול 8 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה (בחישוב מחזורי) =  8,947 ₪.

10,000 ₪ X 8 (חודשים) פחות 8,947 ₪ = 71,026 ₪. סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה (1.9.05) = 77,612 ₪.   

 

36.   פיצויים בגין עזרת הזולת מיום 1.1.06  - 31.10.07:

ההחזר החודשי היה בסך 1,680 ₪ לחודש בממוצע. סכום זה כפול 22 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה (בחישוב מחזורי) =  37,532 ₪.

10,000 ₪ X 22 (חודשים) פחות 37,532 ₪ =  182,468 ₪. סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה (1.12.06) = 189,541 ₪.  

 

37. סה"כ פיצויים בגין עזרת הזולת בעבר: 1,307,577 ₪.

  

ו.          דיור

38. על פי כל אחת מחוות הדעת של ד"ר פרבר, התובע "זקוק לדירה בקומת הקרקע או מצוידת במעלית. בדירה פתחים רחבים למעבר כסא הגלגלים. חדר השרותים והרחצה מרווח כך שיוכל להתרחץ בישיבה בכסא השרותים".

 

עבר

39. עם שחרורו של התובע מבית החולים לוינשטיין ברעננה, שכרה המשפחה בעבורו דירה בסמוך לבית החולים על מנת להקל על הגעתו לשם לצורך לטיפולים רפואיים (במסגרת אשפוז יום) וביקורות. התובע התגורר בדירה זו עד ליום 31.8.01. זאת, כנגד תשלום חודשי בסך 875$ (נספח יג' לתצהיר של התובעת 2- ת/7).

 

40. ביום 1.9.01 עבר התובע לגור בדירה שכורה בחולון בסמוך לבית הוריו. אמו העידה, כי השינוי נעשה עקב רצונה להתמסר לטיפול בו וכדי לסייע לה בדאגה למכלול ענייניו (ת/7, בעמ' 17). דמי השכירות, המוארכת מעת לעת, הינם בסך 650$ לחודש (נספח יד' ל- ת/7).

 

41. לטענת התובעים, התובע נאלץ ויאלץ להמשיך לגור בדיור זמני, אשר אינו מתאים למצבו, עד לקבלת הפיצויים בגין התאונה, שכן אין בידיו את האמצעים לרכישת הדיור המתאים. לפיכך, טוענים הם לפיצוי בסך דמי השכירות ששולמו וישולמו על ידי התובע עד למועד פסק הדין (155,587 ₪ כולל ריבית והצמדה נכון למועד הגשת סיכומי התובעים, 15.8.06).

הנתבעות נמנעו מלהתייחס לטענות התובעים לעניין הוצאות הדיור בעבר.   

 

42. התובעים מבקשים מחד פיצוי בגין התקופה שהתובע נאלץ לגור בשכירות ומאידך פיצויים בגין הכורח לרכוש דירה בשלב מוקדם יחסית בחייו. נוכח העובדה שבעת התאונה היה התובע בן 26, רגיל לחיים מחוץ לבית הוריו, ועד לגיל 30 הוא הספיק להתחתן ולהתגרש (כעבור 5 חודשים), אין זה סביר, כי הוא היה גר במהלך השנים 1998 – 2007 בבית הוריו אלמלא התאונה. נראה לי, איפוא, שפיצויו הן בגין תקופת השכירות הן בגין הקדמת מועד רכישת דירה יהיה בנסיבות העניין בבחינת כפל פיצוי.  בנסיבות אלה אני פוסק לטובת התובע פיצוי גלובלי בסך 150,000 ₪ בגין הוצאות נלוות לרכישת הדיור המתאים. 

 

עתיד

43. על פי חוות הדעת של ד"ר פרבר, זקוק התובע, כאמור לעיל, לדירה המותאמת לצרכיו המיוחדים עקב מצבו הרפואי. בהקשר זה מבקשים התובעים, בהסתמך על חוות דעת של המהנדס ושמאי המקרקעין רן ברקובסקי, פיצוי בסך 500,000 ₪.

 

44. לטענת הנתבעות, בהסתמך על חוות הדעת של המהנדס ושמאי המקרקעין דן ברלינר, עלויות התאמת דירת מגורים למצבו הנוכחי של התובע אינן עולות על 100,000 ₪.  

 

45. לפי כל אחת מחוות הדעת, שהוגשו לעניין עלויות התאמתה של דירת מגורים לצרכיו של התובע, התובע נדרש עקב מצבו לחדר שינה נוסף בעבור המטפל ולמעברים רחבים. על פי חוות הדעת של ברקובסקי, התובע זקוק בנוסף לחדר רחצה ושירותים נפרד למטפל, ובסה"כ לתוספת של 26 מ"ר. לפי חוות הדעת של ברלינר, התוספת הנדרשת הינה בסך של 19 מ"ר.

בהקשר זה אני מקבל את חוות הדעת של ברקובסקי, אולם בשים לב לכך שלצורך העלות הכספית של ההתאמות הנדרשות הוא לקח בחשבון תוספת של 62 מ"ר, אני פוסק בגין ראש הנזק הנוכחי פיצוי גלובלי בסך 210,000 ₪.  

     

ז.          טיפולים רפואיים

46. בחוות דעתה הראשונה (מיום 6.11.00) קבעה ד"ר פרבר, כי התובע זקוק לטפולים רפואיים שוטפים כדלקמן: "טפול שקומי משולב: פיזיותרפיה, רפוי בעסוק וטפול בתקשורת למשך שנתיים נוספות, פעמיים בשבוע. לאחר מכן פיזיותרפיה פעמיים בשבוע להורדת הספסטיות ושמירת המצב במרפקים. הידרותרפיה פעם בשבוע. טפול נפשי לעופר ומשפחתו פעם בשבוע לעוד שנתיים-שלוש" (ההדגשה הוספה). וכך קבעה בחוות דעתה המאוחרת יותר (מיום 23.11.04): "פיזיותרפיה – פעם בשבוע להורדת ספסטיות ושמירה על טווח תנועה במרפקים, עד כמה שניתן. הידרותרפיה – פעם בשבוע. בשלב זה ממליצה עוד סדרה של 20 טיפולים בריפוי בדיבור לשיפור הקול" (ההדגשה הוספה).

בתגובה לשאלות בא כוח התובע מיום 24.2.05, הוסיפה ד"ר פרבר, כי היא ממליצה, שהתובע ימשיך לעסוק בספורט לנכים על דרך רכיבה על סוסים בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע, כי התובע זקוק לטפול פסיכולוגי, אם כי לא באופן קבוע, אלא רק מדי פעם בשעת הצורך, וכי סדרה נוספת של טיפולים קוגניטיביים לשיפור קריאה וכתיבה עשויה להועיל לתובע,  אך לא באופן משמעותי.        

 

47. המחלוקת בין הצדדים בנוגע לטיפולים הרפואיים להם זקוק התובע הינה בשאלת היקף הטיפולים הכלולים ב"סל הבריאות" ו/או ממומנים על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענת הנתבעות, הואיל והתובע נפגע בתאונת עבודה, הרי שהוא זכאי לקבל את מלוא הטיפולים הרפואיים להם הוא זקוק מהמוסד לביטוח לאומי, באמצעות קופת החולים בה הוא חבר, ללא תשלום. לטענת התובעים, בפועל רופאי קופות החולים אינם מאשרים לנפגעי תאונות עבודה את מלוא הטיפולים להם הם זקוקים.

 

48. ד"ר ג'פרי שיימס, רופא שיקומי במקצועו, המשמש כיועץ שיקומי בקופת חולים מכבי, העיד, כי רופאי הקופה, אשר על פי קביעתם מספקת קופת החולים טיפולים לנפגעי תאונות עבודה, אינם מחוייבים לקביעות של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, וכי לא תמיד יש התאמה ביניהם (ח"נ, עמ' 299 לפרט' מיום 5.7.06). כך, למשל, בעוד על פי קביעתה של ד"ר פרבר מיום 23.11.04 על התובע לקבל טיפולי פיזיותרפיה פעם בשבוע, ד"ר שיימס אישר לו ביום 9.2.06 סדרה של 12 טיפולים לשנה בלבד (ח"נ, עמ' 298 לפרט' מיום 5.7.06 ו- ח"ח, עמ' 300).

התובע אינו מקבל, איפוא, מהמוסד לביטוח לאומי את מלוא הטיפולים להם הוא זקוק, ולא ניתן לסמוך על כך שבעתיד פני הדברים ישתנו.                

 

טיפולי פיזיותרפיה

49. לאחר שחרורו של התובע מ"בית לוינשטיין" הוא המשיך לקבל טיפולים שונים במסגרת אשפוז יום, תחילה ביחידת השיקום של "מכבי" ברעננה ולאחר מכן במרפאות שלה בראשון-לציון עד לסוף שנת 2000 לכל המוקדם (ת/11). לקראת סוף שנת 2001, כנראה בחודש אוגוסט (נספח ה לתצהיר של התובעת 2) ועד לפברואר 2003 (עמ' 5 לתצהיר) קיבל התובע טיפולים שונים במימון המוסד לביטוח לאומי מסגרת מרכז רקנאטי לשיקום בתל-אביב.

 

עבר

50. לא ניתן לדעת על פי חומר הראיות, אם במסגרות האשפוז היומי סופקו לתובע  טיפולים פיזיותרפיים, ואם כן, באיזה היקף. ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה הראשונה, כי התובע המשיך לאחר שחרורו מ"בית לוינשטיין" בטיפול אמבולטורי שכלל פיזיותרפיה, וכי נכון למועד עריכת הבדיקה הוא מקבל בין שניים לשלושה טיפולי פיזיותרפיה בשבוע במכון בראשון-לציון, אך זאת מבלי להפנות למקורו של מידע זה.     הקבלות שהציגה התביעה בגין תשלומים  בעבור טיפולים פיזיותרפיים שניתנו לתובע (ת/19 ו-ת/30) הינן לכל המוקדם משלהי שנת 2001. הטיפולים במרכז רקנאטי לא כללו טיפולים פיזיותרפים. בשנת 2006 "מכבי" אישרה לתובע 12 טיפולי פיזיותרפיה לשנה. לא הוצגו ראיות לגבי היקף הטיפולים שאושרו לו קודם לכן.

התובע לא הוכיח, איפוא, כי עובר לקבלתו למרכז רקאנטי היה עליו לממן מכיסו טיפולי פיזיותרפיה, ולכן אינני פוסק לו פיצויים בגין ראש נזק זה ביחס לתקופה זו.

 

51. אוגוסט 2001 -  נובמבר 2002 (סה"כ 16 חודשים):

הפיצוי הינו לפי 7 טיפולים לחודש (2 טיפולים לשבוע פחות טיפול אחד לחודש, הממומן על ידי קופת החולים) בעלות של 150 ₪ לטיפול (לפי ת/30), בתוספת הפרשי ריבית בלבד (כבקשת התובע) מאמצע התקופה (1.4.02):  21,306 ₪.

 

52. דצמבר 2002 – אוקטובר 2007, כולל (סה"כ 59 חודשים):

הפיצוי הינו לפי 3 טיפולים לחודש (4 טיפולים שבועיים פחות טיפול אחד לחודש) בעלות של 150 ₪ לטיפול בתוספת הפרשי ריבית בלבד (כבקשת התובע) מאמצע התקופה (15.5.05): 29,283 ₪.

 

53.    סה"כ פיצויים לעבר בגין טיפולי פיזיותרפיה:  50,589 ₪.

 

עתיד

54. התובע ביקש פיצויים בגין טיפולי פיזיותרפיה למשך כל ימי חייו. ד"ר פרבר לא ציינה בחוות דעתה השניה את משך התקופה, שהתובע יזדקק לטיפול פיזיותרפי פעם בשבוע. בשים לב לכך וכן לעובדה שהמימון הניתן על ידי קופת חולים נקבע בכל שנה מחדש בהתאם למצבו של המטופל, אני קובע פיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪.  

 

טיפולי הידרותרפיה

55. התובע החל לקבל טיפולי הידרותרפיה בבית איזי שפירא בחודש אפריל 1999 בתדירות של פעם בשבוע בעלות של 150 ₪ לטיפול (ת/29). בשנת 2006 "מכבי" אישרה לתובע 12 טיפולים לשנה. לא הוצגו ראיות לגבי היקף הטיפולים שאושרו לו קודם לכן.

 

עבר

56. אפריל 1999 – אוקטובר 2007, כולל (סה"כ 103 חודשים):

הפיצוי הינו לפי 3.2 טיפולים לחודש (4.2 טיפולים שבועיים פחות טיפול חודשי אחד)  בעלות של 150 ₪ לטיפול בתוספת הפרשי ריבית בלבד (כבקשת התובע) מאמצע התקופה (15.7.03): 59,246 ₪.   

עתיד

57. התובע ביקש פיצויים בגין טיפולי פיזיותרפיה למשך כל ימי חייו. ד"ר פרבר לא ציינה בחוות דעתה השניה את משך התקופה, שהתובע יזדקק לטיפול פיזיותרפי פעם בשבוע. בשים לב לכך וכן לעובדה שהמימון הניתן על ידי קופת חולים נקבע בכל שנה מחדש בהתאם למצבו של המטופל, אני קובע פיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪.  

 

טיפול על ידי קלינאי תקשורת

58. לא ניתן לדעת על פי חומר הראיות, אם במסגרות האשפוז היומי סופקו לתובע  טיפולים על ידי קלינאי תקשורת, ואם כן, באיזה היקף. ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה הראשונה, כי התובע המשיך לאחר שחרורו מ"בית לוינשטיין" בטיפול אמבולטורי שכלל רפוי בתקשורת, וכי נכון למועד עריכת הבדיקה הוא מקבל בין שני טיפולים בתקשורת בשבוע במכון בראשון-לציון, אך זאת מבלי להפנות למקורו של מידע זה.     שתי הקבלות שהציגה התביעה בגין תשלומים בעבור טיפולים בתקשורת שניתנו לתובע (ת/24) הינן מהתקופה שקדמה לשחרורו מ"בית לוינשטיין" (האחת מדצמבר 1998 והשניה מפברואר 1999). הטיפול ניתן על ידי חיים פנירי, מורה לפיתוח קול, אשר העיד, כי בין השנים 1998 – 2001 התובע טופל על ידו במשך כחמישה חודשים (ח"נ, עמ' 196 לפרט' מיום 8.12.05), בעלות של 250 ₪ לטיפול. במרכז רקנאטי קיבל התובע טיפול על ידי קלינאית תקשורת פעם בשבוע.

על יסוד הנתונים הנ"ל וחוות הדעת של ד"ר פרבר אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין טיפולים לצורך שיפור הדיבור בסך 30,000 ₪.   

 

רכיבה טיפולית

59. התובע החל בשנת 2000 לקבל שיעורי רכיבה טיפולית על סוסים בחוות דבש במושב בצרה. לעניין העלויות העיד דרור בן שאול, מנהל החווה, כי בשנת 2000 עלה כל טיפול 100 ₪ וכי נכון למועד עדותו המחיר לטיפול הינו 120 ₪ (ח"נ, עמ' 140 לפרט' מיום 8.12.05).

ד"ר פרבר לא ציינה בחוות הדעת שלה את הצורך של התובע ברכיבה על הסוסים. המלצתה מיום 23.5.05 בתשובתה לשאלות הבהרה שהופנו אליה מצד בא כוחו של התובע, כי האחרון ימשיך לעסוק בספורט לנכים, מלמדת כי היה מקום שתמליץ על כך כבר בחוות דעתה הראשונה. לא מצאתי התייחסות בטענות התובע ובראיות שהוצגו על ידיו לאפשרות לקבל השתתפות במימון הרכיבה הטיפולית מהמוסד לביטוח לאומי באמצעות קופת חולים.    

 

 

 

עבר

60. לפי ריכוז הקבלות בגין התשלומים בעבור רכיבה טיפולית (ת/21), התובע קיבל עד ליום 14.7.05 כ- 220 שיעורים, 44 שיעורים בשנה בממוצע. היקף טיפולים זה אינו עולה על היקף הטיפולים שהומלץ על ידי ד"ר פרבר, ולכן הפיצוי ביחס לתקופה זו יהיה לפי הסכומים ששולמו בפועל, סה"כ 22,570 ₪, 376.16667 ₪ לחודש בממוצע.

376.16667 כפול 60 חודשים בתוספת הפרשי הצמדה (בחישוב מחזורי) =  24,148 ₪.

24,148 ₪ בתוספת ריבית מאמצע התקופה (15.1.03): 29,687 ₪.

   

61. החל מיום 15.7.05 – אוקטובר 2007, כולל (סה"כ 27.5 חודשים):

הפיצוי הינו לפי 4.2 טיפולים לחודש בעלות של 120 ₪ לטיפול בתוספת הפרשי ריבית בלבד (כבקשת התובע) מאמצע התקופה (7.9.06), סה"כ: 14,555 ₪.      

 

62. סה"כ פיצויים לעבר בגין טיפולי רכיבה טיפולית: 44,242 ₪.

 

עתיד

63. ד"ר פרבר לא התייחסה למשך התקופה, שהתובע יזדקק לעסוק בספורט לנכים על מנת להטיב את מצבו. בשים לב לכך ובהעדר אפשרות להעריך אם קופת חולים תכיר בצורך זה של התובע,  אני קובע פיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪.  

 

טיפולים פסיכולוגים

64. בחוות דעתה מיום 6.11.00 קבעה ד"ר פרבר, כי התובע ומשפחתו יזדקקו לטפול נפשי בתדירות של פעם בשבוע לאורך תקופה של בין שנתיים לשלוש שנים. בהתאם לכך מבקשים התובעים פיצויים בגין ראש נזק זה לעבר לפי עלות של טיפול נפשי בתדירות של פעם בשבוע למשך 3 שנים. אולם מחומר הראיות עולה, שלפחות בתקופה בה טופל התובע במרכז רקנאטי (בין חודש אוגוסט 2001 לערך ועד לפברואר 2003) המוסד לביטוח לאומי מימן בעבורו טיפול פסיכולוגי בתדירות של פעם בשבוע. מעבר לכך, התובעים לא הציגו כל קבלה בגין תשלום בעבור טיפול פסיכולוגי. 

לגבי העתיד, מבקשים התובעים, כי הפיצוי יקבע בהתחשב בקביעתה של ד"ר פרבר מיום 23.5.05, כי התובע יזדקק לטפול פסיכולוגי לפרקים, גם זאת בהתעלם מהאפשרות לקבל השתתפות במימון מקופת חולים.

על יסוד הנתונים הנ"ל אני פוסק לתובע ולבני משפחתו פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין טיפולים פסיכולוגים בסך 35,000 ₪.   

 

 

 

ניתוח בחיך

65. כתוצאה מהתאונה סובל התובע מאי ספיקת החיך. בשנת 2001 הוא נבדק על ידי ד"ר יהודה פינקלשטין, מנהל המחלקה למחלות חך בבית חולים מאיר. על פי סיכום הבדיקה הבעיה ניתנת לתיקון באמצעות ניתוח בלבד, והתיקון עשוי  לשפר את  יכולת הדבור של התובע (נספח ו' לתצהיר התובעת 2). התובע נותח על ידי ד"ר פינקלשטין בהרצליה מדיקל סנטר ביום 18.10.02. כעשרה ימים קודם לכן, הודיעה לו קופת חולים "מכבי", כי אין באפשרותה לממן את הניתוח, מכיוון שהמרכז הרפואי בהרצליה אינו נמנה על נותני השירותים עימם יש לה הסכם (נספח ז' לתצהיר התובעת). התובעים העדיפו, כי הניתוח יבוצע על ידי ד"ר פינקלשטין ולכן נאלצו לממן אותו מכיסם. לפיכך מבקשים הם פיצוי בסך עלות הניתוח, סה"כ 17,398 ₪, נכון ליום הניתוח.

לו נותח התובע באחד מהמרכזים הרפואיים, ש"מכבי" קשורה עימם בהסכמים למתן שירותים, הרי שהוצאות המימון היו נחסכות ממנו. יחד עם זאת, כלל לא ברור שבמרכזים אלה מבצעים ניתוחים מעין זה שהתובע נזקק לו, ולכן אני פוסק לו פיצויים בגינו.

סך הפיצויים בגין הניתוח: 17,398 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.10.02 = 22,331 ₪.   

     

66.   התובעים טענו בסיכומיהם, כי הניתוח נכשל עקב רגישותו של התובע ללטקס, ולכן "לא נותר מנוס אלא מלנסות ולטפל בבעיה בחיך דווקא בטיפול שניתן בחו"ל". בגין זאת הם מבקשים פיצוי גלובלי בסך 75,000 ₪.

התביעה בגין ראש נזק זה נדחית. התובעים לא הביאו כל ראיה לצורך של התובע לקבל טיפול בחו"ל, מעבר לכך שהם לא פירטו מהו אותו טיפול, איפה הוא ניתן, מדוע לא ניתן לקבלו בארץ.  הדבר גם לא אוזכר בתצהירה של התובעת 2.

 

67. סה"כ הפיצויים בגין טיפולים רפואיים, לעבר ולעתיד:  371,408 ₪.

 

ח.         מוצרי חשמל, ציוד רפואי, בדיקות תקופתיות ותרופות

68. התובע מבקש פיצויים בגין הוצאות צפויות בעבור אביזרים, בדיקות ותרופות לגביהם אין מחלוקת, שבשל היותו נפגע עבודה הוא זכאי לקבלם ללא תשלום מהמוסד לביטוח לאומי, אם ישירות אם באמצעות קופת חולים (ראו בהקשר זה גם עדותו של ד"ר שיימס, ח"נ, עמ' 294 לפרט' מיום 5.7.06). לטענת התובעים, עם זאת, בפועל התובע אינו מקבל את מלוא צרכיו. לשם הדוגמא הם מציינים את סירובה של קופת החולים לממן בעבור התובע מזרון חדש נגד פצעי לחץ (אף שד"ר פרבר לא ציינה בחוות דעתה, כי התובע זקוק למזרון כאמור).  

התובעים מבקשים, בין היתר, סכום גלובלי בסך 75,000 ₪ לרכישת מחשב חדש כל מספר שנים. זאת, אף על פי, שהמחשב שברשותו ניתן לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי כיום המחשב מצוי כמעט בכל בית.  

בהתחשב באפשרות שצרכיו של התובע ישתנו עם השנים ו/או הקידמה בתחומי הטכנולוגיה והרפואה תביא עימה אמצעים חדשים להקל על התובע או לשפר את מצבו, כמו גם בעובדה שלא תמיד יש התאמה בין קביעות רופאי קופות החולים או המוסד לביטוח לאומי לבין צרכיו של הניזוק, או שהתובע יידרש להשתתף בעלויות, אני פוסק בהקשר זה פיצוי גלובלי בסך 100,000 ₪.

 

ט.         הוצאות ניידות

69. לפי קביעתה של ד"ר פרבר, התובע "זקוק להסעות, לא יוכל לנהוג בעצמו". אני מקבל את טענת התובעים, כי בשל מצבו, קיים קושי מבחינת התובע להסתמך על התחבורה הציבורית. המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע רכב מסוג פ'זו בוקסר מסחרי, אך התובעים העדיפו לרכוש רכב גדול יותר מסוג "קאיה קרניבל", בהיותו, לטענתם, נוח יותר לשימוש מבחינת התובע ומטפליו. המוסד לביטוח לאומי שילם 33,757 ₪ מעלות הרכב.

התובעים מבקשים פיצוי בגין רכישה חד פעמית של רכב מסוג פורד טרנזיט (ואן בעל נפח מנוע 1800 סמ"ק) ועלות אחזקה חודשית בסך 1,750 ₪ לחודש.

 

 

רכישת רכב

70. משה קצין, כלכלן, המתמחה בתחשיבי עלויות רכישת רכב וחזקתו לסוגיו השונים, העיד, מטעם התובעים, כי הרכב שאושר לתובע הוא מסוג ואן בעל נפח מנוע בסדר גודל של 2000 סמ"ק, אלא שמחירו נמוך יותר ממחירו של רכב מסוג פורד טרנזיט (166,000 ₪ נכון ליום 10.11.02, ח"נ, עמ' 105 לפרט' מיום 1.4.04).

התובע זכאי, בשל נכותו, לפטור ממסים על רכישת רכב בשיעור 75%. כמו כן, סביר להניח, נוכח העובדה שהתאונה ארעה בזמן שרכב על קטנוע, כי הוא היה ממילא רוכש לעצמו כלי רכב כלשהו. אי לכך, ולאחר שלקחתי בחשבון את השתתפותו של המוסד לביטוח לאומי ברכישת רכבו של התובע, אני קובע פיצוי בגין הצורך ברכישת רכב בסך 70,000 ₪.

 

אחזקת רכב

71. החל מיולי 2000 ועד לחודש אפריל 2002, המוסד לביטוח לאומי שילם לתובע קצבת ניידות בסך 2315 ₪ לחודש בממוצע. בחודש מאי 2002 הופסקו תשלומי קצבת הניידות לתובע, הואיל והוא הפר את אחד התנאים לקבלתם (שרק נהג שאושר על יד המוסד לביטוח לאומי ינהג ברכב). נוכח העובדה שסך הקצבה החודשית, ששולמה לתובע בין יולי 2000 לאפריל 2002, עולה על סך הפיצוי החודשי שהוא מבקש מבין אחזקת רכב, והמשך קבלתה תלוי בו בלבד (כפי שהפסקת התשלומים נגרמה באשמתו), אין מקום לפסיקת פיצויים לתובע בגין אחזקת רכב החל מיולי 2000.

אני פוסק לתובע פיצויים בגין הוצאות ניידות לתקופה שבין יוני 1999 ליוני 2000, על דרך האומדנא, בסך 30,000       ₪.

 

72. סה"כ הפיצויים בגין הוצאות ניידות: 100,000 ₪.

 

י.          צרכים חברתיים      

73. התובע מבקש פיצויים להוצאות חברתיות מסוג חופשה שנתית ושירותי נערות ליווי בסכום כולל בסך 618,000 ₪.  

 

חופשה שנתית

74. לטענת התובע, הוצאותיו בגין חופשות שנתיות עלו בעקבות התאונה, הואיל והוא יכול לנפוש רק במקומות המותאמים לנכים, ובשל הזדקקותו למלווה צמוד. התובע לא הביא כל ראיה לכך שאתרי נופש בעלי נגישות לנכים יקרים יותר מאלה שאינם. לעומת זאת, אני מקבל את הטענה, שהצורך במלווה מייקר את העלויות. אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין התוספת לעלויות החופשות השנתיות בסך 100,000 ₪.      

 

שירותי נערות ליווי

75. בא כוחו של התובע, אשר ללא ספק יודע, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, הצורך בשירותי נערות ליווי לסיפוק צרכי המין אינו "מצדיק פיצוי לפי העקרונות המקובלים עלינו - עקרונות דיני הנזיקין ועקרונות המשפט הישראלי" (ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח (16.10.06), פורסם ב- www.nevo.co.il, סעיף 9 לפסה"ד של המשנה לנשיאה א' ריבלין)  הגדיר צורך זה כצורך שיקומי. זאת בהסתמך על קביעתה של ד"ר פרבר, כי התובע זקוק ל"הערכה במרפאה אורולוגית בשאלה של פוריות, שמטרידה אותו מאוד (בחוות דעתה השניה).

התובע לא הביא כל ראיה לכך שתפקודו המיני נפגע. הוא גם לא הציג כל חוות דעת רפואית בנוגע לקשר בין בעיית הפוריות שיכול ונגרמה לו (אם בכלל) לבין פגיעה בתפקוד המיני, או לתפקידם של שירותי הליווי בשיקום פגיעה מעין זו. הוא אינו זכאי, איפוא, לפיצויים בהקשר זה .       

 

יא.        הוצאות שונות בעבר

76. התובע הציג דו"ח ריכוז הוצאות, שערך בעבורו מנהל החשבונות משה עבודי, ועל יסוד זאת הוא מבקש פיצוי בגין הוצאות מיוחדות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. דו"ח זה אינו יכול לשמש בסיס לפסיקת פיצויים בגין הוצאות שונות. מי שערך אותו אינו יכול להעיד על עצם ביצוע התשלומים שנכללו בו וגם לא על הקשר ביניהם לבין התאונה. מעבר לכך, הוצאות בגין טיפולים רפואיים, ניידות, פעילויות ספורט, סיעוד ועוד הובאו בחשבון במסגרת הפיצוי בגין ראשי הנזק השונים.

 

77. על פי סיכומי הנתבעות, הן מכירות בכך, שלתובע נגרמו הוצאות שונות, שבגינן אין בידיו קבלות, ובגין זאת הן מוכנות לשלם פיצוי כללי בסך 50,000 ₪ (בעמ' 27). בהקשר זה אני מקבל את הצעת הנתבעות ופוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות שונות בסך 50,000 ₪.     

 

 

יב.        אפוטרופסות וגמול ראוי למשפחה

78. לאחר התאונה מונו הוריו של התובע כאפוטרופסים עליו. בינתיים הלך אביו של התובע לעולמו, ועל פי סיכומי התובע, אחיו, דורון כדורי, מונה כאפוטרופוס עליו במקום אביהם ז"ל. התובעים מבקשים פיצויים בגין שירותי האפוטרופסות החל ממועד שחרורו של התובע מ"בית לוינשטיין" על פי הסכום המירבי הנקוב בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט - 1988 (240 ₪ לחודש כשמדובר בחסוי שאינו מאושפז, נכון ליום 1.1.88, ובתוספת הפרשי הצמדה להיום – 1,043 ₪). בנוסף מבקשים התובעים גמול ראוי לבני המשפחה (אף שמלבד הוריו של התובע, איש מבני משפחתו לא צורף כתובע בתביעה הנדונה), מעבר לסכומים שנפסקו בגין עזרת הזולת, שישקף את מידת העזרה שהם מושיטים לתובע.  

 

79. התובע, נוכח מצבו, זקוק לאפוטרופוס. בשים לב לכך שעד עתה בני משפחתו של התובע שימשו כאפוטרופסים עליו, כמו גם בעובדה שהתחשבתי בעזרת בני המשפחה בפסיקת הפיצויים בגין עזרת הזולת בעבר, אני פוסק לתובע סכום גלובלי כפיצוי בגין הוצאות אפוטרופסות בסך 250,000 ₪.

 

80. בכל הנוגע לעתיד, אני דוחה את טענת התובע, כי הוא יזדקק לעזרה מיוחדת מבני משפחתו מעבר לעזרת צד ג' ושירותי אפוטרופסות.          

 

              

יג.         סיכום

81. סכום הפיצויים לפני ניכוי כלל תשלומי המוסד לביטוח לאומי, שיש לנכות:

כאב וסבל

222,736    

הפסדי השתכרות לעבר

1,010,665 

הפסדי השתכרות לעתיד

2,695,728 

עזרת הזולת לעתיד

3,303,467 

עזרת הזולת לעבר

1,307,577 

דיור

360,000    

טיפולים רפואיים לעבר ולעתיד

371,408    

מוצרי חשמל, ציוד רפואי, בדיקות תקופתיות ותרופות

100,000    

הוצאות ניידות

100,000    

צרכים חברתיים

100,000      

הוצאות שונות בעבר

50,000      

אפוטרופסות וגמול ראוי למשפחה

250,000    

סה"כ:

9,871,581 

 

ניכוי תשלומים מהמוסד לביטול לאומי ומקופת חולים "מכבי"

82. להלן התשלומים שהתובע קיבל וצפוי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי ויש לנכותם מסכום הפיצויים (בהתאם לחוות הדעת של האקטואר שי ספיר מיום 22.11.06, אשר צורפה לסיכומי הנתבעות):

1)   קצבת נכות  מעבודה – ביחס לעתיד, הסכום המהוון, נכון ליום  30.11.06 הינו 1,240,782 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה להיום 1,266,695 ₪.

לגבי העבר, נכון ליום 30.11.06 סך התשלומים, כולל ריבית והצמדה, הינו 610,376 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום 647,358 ₪.

סה"כ הסכום לניכוי בגין קצבת נכות מעבודה: 1,914,053 ₪.    

 

2) קצבה מיוחדת -  ביחס לעתיד, הסכום המהוון, נכון ליום  30.11.06 הינו 1,845,874 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה להיום 1,884,424 ₪.

לגבי העבר, נכון ליום 30.11.06 סך התשלומים, כולל ריבית והצמדה, הינו 715,107 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום 758,435 ₪.

סה"כ הסכום לניכוי בגין קצבת נכות מעבודה:  2,642,859 ₪.    

 

3)   מענק להתאמת תנאי המגורים – התובע זכאי למענק, ששיעורו נכון לספטמבר             2006  היה 70,161 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה להיום: 70,532 ₪.

 

83. התובע זכאי בנוסף לקצבת ניידות והוא קיבל בעבר מענקים לרכישת רכב ואביזרים ולרכישת מכשירי חשמל שונים. כמו כן הוא זכאי לסיוע במימון הוצאות רפואיות מסויימות מקופת החולים "מכבי" בה הוא חבר. בכל אלה התחשבתי בקביעת סכומי הפיצויים בגין ראשי הנזק השונים, על דרך ניכוי או אי מתן פיצוי בגינם, ולכן אין לנכותם מסכום הפיצויים הסופי.

 

84. סה"כ הסכום לניכוי בגין תשלומי המוסד לביטוח לאומי: 4,627,444 ₪.

 

ניכוי התשלומים התכופים

85. נכון ליום 20.7.06 סך התשלומים התכופים ששולמו לתובע עד ליום 2.3.04, כולל הצמדה וריבית, הינו 854,222 ₪, ובצירוף הצמדה וריבית להיום 908,284 ₪.

ככל שהתובע קיבל החל מיום 2.3.04 תשלומים תכופים נוספים, הרי שאף סכומים אלה, בצירוף הצמדה וריבית, יש לנכות מסכום הפיצויים לפי פסק דין זה.  

 

סה"כ סכום הפיצויים

86. בכפוף לאמור בסעיף 85 לעיל, סה"כ הפיצויים לאחר ניכוי התשלומים השונים: 4,335,853 ₪.   

 

סוף דבר

87. אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, בכפוף לאמור בסעיף 85 לעיל, סכום בסך 4,335,653 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) ושכ"ט עו"ד בסך 13% מסכום הפיצויים (לאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התכופים) + מע"מ להיום.

 

 

 



פסקי דין נוספים:



תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה

תאונת פגע וברח הולך רגל נפגע על ידי אופנוע

תאונת דרכים אופניים - פגע וברח

תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חייל/חיילת/חיילים


האם אירוע ובו בקבוק הושלך לעבר אוטובוס תלמידים בראשון לציון ופגע בעין אחת התלמידות נחשב לתאונת דרכים?





 

 

תגיות: תאונות אופנוע, תאונות קטנוע, תאונה עם אופנוע, תאונה עם קטנוע, תאונות אופנועים, תאונות קטנועים, פציעה מאופנוע,תאונת דרכים,תאונות דרכים,תאונת קטנוע,תאונת אופנוע,תאונת דרכים קטנוע,תאונת דרכים אופנוע,עורך דין תאונת אופנוע,עורך דין תאונת קטנוע