תאונת דרכים אופניים - פגע וברח
האם נפגעת בתאונת דרכים תוך כדי נסיעה על אופניים?
משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.
תאונת פגע וברח אופניים הינה סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בתל אביב להלן פסק הדין שניתן ע"י השופט יחזקאל הראל
1. בפני תביעת התובע, יליד 15.2.62 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה, לטענתו, ביום 27.7.06 (להלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
3. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת (להלן: "קרנית"), שכן לטענת התובע זהות הרכב שפגע בו (להלן: "הרכב") אינה ידועה, ועל כן, לטענתו, קרנית חבה בפיצויו בהתאם לסעיף 12 (א) לחוק.
4. הצדדים חלוקים בשאלת עצם קרות התאונה ונסיבותיה וכן בשאלת שיעור הנזק.
5. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 23.12.08 את חקירתו הנגדית של התובע, עדויותיהם של מר אילן וקנין, יועץ המס העובד במשרד רוה"ח של התובע ושל מרבז'רנו חיים – מנכ"ל חברת "דרך שטח" (להלן: "מר בז'רנו"), אשר זומנו לעדות על ידי קרנית, קראתי בעיון את המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ושמעתי בתום הישיבה את סיכומיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין.
6. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם ייאמר אחרת.
שאלת החבות
גרסאות התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה
מבוא
7. התובע, עובר לתאונה, היה בעלים של מוסך המתקן רדיאטורים ואגזוזים של מכוניות (להלן: "המוסך"). עבודת התובע באותה תקופה נסמכה בעיקר על קשרי עבודה עם מוסכים הנמצאים בקרבת המוסך. לטענת התובע, ביום 27.7.06 בשעה 12:00 לערך, רכב על אופניו בחזרה ממוסך שכן, ממנו נטל רדיאטור לתיקון. התובע אחז ברדיאטורבידו האחת, ובידו השניה אחז בכידון האופניים, כפי שנהג לעשות פעמים רבות בעבר. בעת שרכב ברח' יצחק שדה בת"א, רכב שנסע מאחוריו שפשף לפתע עם הקצה הימני הקדמי של הרכב את הגלגל האחורי של האופניים, וכתוצאה מכך מעדו התובע והאופניים ונחבטו על המדרכה כאשר התובע נחבל בברכו הימנית.
8. הרכב המשיך בנסיעה ונהגו לא עצר להושיט עזרה לתובע. מספר דקות לאחר מכן חלף במקום אחד המנהלים של אותו מוסך ממנו קיבל התובע את הרדיאטור – מר זלצר יעקב (להלן: "החבר"). החבר פינה ברכבו את התובע למוסך התובע.
9. אין חולק כי התובע לא מסר לחבר כי נפגע מרכב, וכל שמסר לו היה כי נפל מהאופניים. פרטי החבר נמסרו בתצהיר עדותו הראשית של התובע. ייאמר כי הצדדים לא זימנו לעדות את החבר.
גרסת התובע לאנשי מד"א
10. ביום 27.7.06 בשעה 12:23, התקשר התובע מהמוסך למוקד מד"א ושוחח עם המוקדן. שיחת התובע הוקלטה. הקלטת ותמליל הקלטת הוגשו על ידי קרנית. התובע מסר:
"...אני עשיתי תאונת אופניים עם ה... בעבודה... אני לא יכול לדרוך על הרגל, אפשר להזמין לי אמבולנס?...
מוקדן: אתה בעל המוסך. מה קרה לך בדיוק?
התובע: אני הלכתי להביא חלק עם האופניים, וחזרתי והתהפכתי עם האופניים, נחתתי על הברך, הברך שלי התנפחה...
מוקדן: תודה, אנחנו נגיע...
התובע: אפשר בלי הזה, הסירנה. אני, שלא יהיה, לא יהיה פאניקה, אני..."
11. בשעה 12:34 הגיע אמבולנס מד"א למוסך. בדו"ח צוין כי מקום האירוע "במקום העבודה" וכן נרשם גורם האירוע: "נפל מאופניים". לאחר טיפול ראשוני הועבר התובע באמבולנס לחדר המיון בביה"ח איכילוב.
גרסת התובע בחדר מיון
12. התובע הגיע לביה"ח בשעה 13:00. כפי שעולה מהמדבקה שעל גבי תעודת חדר המיון, התאונה סווגה כ"תאונת עבודה". בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי באותם מקרים בהם מפונים נפגעים באמצעות אנשי מד"א, הם מובלים על ידי אנשי מד"א ישירות לחדר המיון המתאים (אורטופדי, פנימי וכו') ולאחר מכן אחד מאנשי מד"א פונהלאנשי הקבלה על מנת "לפתוח תיק". באותה הזדמנות הינו מדווח על סיווג התאונה. אין מחלוקת כי התובע לא דיווח לאנשי מד"א כי עסקינן ב"תאונת דרכים" ועל כן התאונה סווגה כתאונת עבודה בלבד.
13. ברישום שבוצע בתעודת חדר המיון בשעה 13:15 נכתב כי התובע "...התקבל לחדר מיון עקב תאונת דרכים...".
14. בפרק "אנמנזה סיעודית" בעמ' 2 לתעודת חדר המיון (אין ציון בדבר שעת הרישום) נרשם: "... תאונת עבודה, רוכב אופניים נפל ונחבל בברך רגל ימין בלבד...".
גרסת התובע בשלבים המאוחרים יותר
15. ברישומים שנעשו במועדים מאוחרים יותר בביה"ח, לרבות ביום התאונה, נרשם כי התובע נפגע בתאונת דרכים. כך גם מסר התובע בהודעתו במשטרה שנמסרה ביום 26.9.06, דהיינו כחודשיים ימים לאחר התאונה. כחודש לאחר התאונה הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה ובה פירט פירוט של ממש את נסיבותיה, לרבות העזרה שקיבל מהחבר.
16. בכתב התביעה ובחקירתו הנגדית חזר התובע על טענותיו בדבר היות התאונה "תאונת דרכים". יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הרכב שפגע בו הינו רכבמסחרי – מיצובישי או יונדאי בצבע לבן. לעומת זאת, בהודעתו במשטרה נרשם כי לא ידועים תיאור הרכב או מספרו, ולא דווח צבעו.
ממצאים ומסקנות בשאלת החבות
17. המחלוקת שבין הצדדים ברורה – האם התובע נפל מאופניו בלא כל קשר לרכב, או שמא ב-75 הדקות שחלפו ממועד התאונה ועד תחילת הטיפול הרפואי, הגיע למסקנה, בין בעצמו ובין באמצעות ייעוץ שקיבל ממאן דהוא, כי מוטב שידווח שנפגע ב"תאונת דרכים".
18. לדברי התובע, סבר תחילה כי הפגיעה הינה קלה, אולם משכאביו לא חלפו, התקשר למד"א ובהמשך, במהלך הטיפול והבדיקות שבוצעו בחדר המיון הוברר כי עסקינן בשבר תוך-מפרקי, שהצריך ניתוח ואשפוז לחודש ימים.
19. ייאמר כי התובע פונה ממקום התאונה למוסך ולא ישירות לביה"ח, שכן לקוח המתין לו במוסך והוא ביקש לשוב למוסך על מנת לסיים את עניינו עם אותו לקוח, מה גםשהניח כי הפגיעה אינה קשה במיוחד.
20. אכן, עולה שאלה נכבדה הכיצד התובע לא סיפר לחבר, ובהמשך לאנשי מד"א, על דבר מעורבותו של הרכב וכל שמסר הוא כי התהפך עם אופניו ונפגע בברכו.
21. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, ועל כן על ביהמ"ש לפרט בהחלטתו מה הניעו להסתפק בעדות זו, כפי שמורה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
22. שיחתו של התובע עם מוקד מד"א נמשכה כדקה לערך וניתן היה להבחין מהאזנה לשיחה, כמו גם מדברי התובע, כי עסקינן באדם נינוח, רגוע ואינטליגנטי.
23. כפי שעולה מהשיחה, חרף הפגיעה בברכו, ביקש התובע שלא להסב יתר על המידה את תשומת לב בעלי המוסכים האחרים שבאזור, ועל כן ביקש כי האמבולנס יגיע בלאצפירה. חרף החבלה, אף שאל את המוקדן הכיצד ידוע לאחרון המען ממנו הוא מתקשר.
24. כאשר נשאל התובע מדוע לא סיפר לחברו ש"רכב העיף אותו" כפי שצפוי היה שיספר כדבר ראשון – השיב התובע "שאלה טובה". (עמ' 8-9 לפרוטוקול). ובהמשך בתשובה לשאלה נוספת הוסיף "...מבחינתי זה לא שרכב בא ודרס אותי. הוא נתן לי את הנגיעה הקטנה וגרם לי לסטיה. אני מטבעי אדם שלא מדבר הרבה." (עמ' 9 לפרוטוקול).
25. בחקירתו הנגדית הביע התובע את נכונותו למתן צו שיורה לחברת הטלפונים לפרט את שיחותיו הטלפוניות לאחר התאונה. בתום שמיעת הראיות עתר ב"כ קרנית למתן צוכאמור, אולם ב"כ התובע התנגד לבקשה, הן בשל סופיות הדיון והן בשל המועד המאוחר בו התבקשה הבקשה.
26. לא מצאתי מקום להעתר לבקשה. גם אם היה מסתבר שהתובע אכן, בניגוד לטענתו, שוחח עם מאן דהוא בפרק הזמן של כשעה ורבע שחלף ממועד התאונה ועד לשעה 13:15, סביר להניח כי לא היה די בכך לסייע להכרעה בדבר נסיבות אירוע התאונה. קבלת מספר הטלפון של אדם עימו שוחח התובע היתה מחייבת איתור בעליו והזמנתו לדיון על מנת לנסות ולדלות פרטים בדבר תוכן השיחה. הסיכויים לרדת לנבכי אותה שיחה, אם אכן התנהלה, הינם אפסיים, מה גם שכלל לא אופתע אם התובע אכן שוחח עם מאן דהוא במהלך אותה שעה שחלפה וכי יכול בהחלט שהדבר נשכח ממנו בחלוף הזמן.
27. אין לזקוף לחובת מי מהצדדים את עובדת אי זימונו לעדות של החבר, ואכן טענה שכזו לא הועלתה על ידי מי מהצדדים כלפי הצד שכנגד. החבר אכן לא יכול היה לסייעלחקר האמת, שכן אין חולק שהתובע לא דיווח לו על מעורבותו של הרכב.
28. יחד עם זאת, לו סברה קרנית כי יש בעדות החבר, (אשר נראה כי תוחקר ע"י חוקר מטעמה), כדי לסתור את גרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות שארעו לאחר התאונה – חזקה כי היתה מזמנת אותו לעדות.
29. שוכנעתי כי התובע רוכב על אופניו במהלך עבודתו, במשך עשרות שנים, באותו אופן בו רכב בעת אירוע התאונה, דהיינו כשידו האחת אוחזת בכידון האופניים וידו השניה חובקת את הרדיאטור. התובע נהג באותו אופן בו נהג פעמים רבות בעבר ופגיעה, ולו גם הקלה ביותר, יכלה להביא לנפילת האופניים ולהתהפכותם. אין דעתי כדעת ב"כ הנתבעת, כי שומה היה על הרכב לפגוע גם בתובע עצמו, בנסיבות הנטענות על ידי התובע, ומשלא ארעה פגיעה שכזו משמע כי האופניים לא נפגעו על ידי רכב שחלף.
30. כאמור, בחקירתו הנגדית, בניגוד להודעתו במשטרה, מסר התובע את סוג הרכב (מיצובישי או יונדאי), את דבר היות הרכב רכב מסחרי וכן את צבעו. פרטים אלו לא נמסרועל ידי התובע בהודעתו במשטרה. ייאמר כי אין בפרטים אלו כדי לאפשר בדיקה של ממש בניסיון לאיתור הרכב.
31. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי תיאור המקרה בטופס ההודעה במשטרה לא נכתב בכתב ידו, אלא, ככל הנראה, על ידי השוטר שגבה את ההודעה. יחד עם זאת, איןעסקינן בטופס הודעה במסגרת חקירה, אלא הודעה אשר, בדר"כ, מוגשת לצרכים טכניים בלבד ולא בדרך של הודעה מפורטת המכילה תיאור נסיבות האירוע מפיו של מוסר ההודעה ובהמשך תשובות לשאלות ששואל מקבל ההודעה. הבדל זה יכול להסביר מדוע מסר התובע בחקירתו הנגדית המפורטת את הפרטים שלא מסר בהודעתו במשטרה.
32. אין חולק כי התובע עבר בשנים 1995-1994 ניתוחי ארטרוסקופיה בשתי ברכיו. כן אין חולק כי התובע הצהיר על כך בתביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה שהוגשהלמל"ל (ת/2). לטענת ב"כ קרנית, בתיק האשפוז של התובע בביה"ח לא מוזכרים אותם טיפולים ניתוחיים, ומכאן כי, ככל הנראה, התובע לא דיווח על כך לצוות הרפואי על מנתלנסות ולשייך לתאונה בלבד את כל תחלואיו בברכיו.
33. אין דעתי כדעת ב"כ קרנית. התובע הצהיר בטופס התביעה לגמלת נכות על הטיפולים הניתוחיים שעבר, תוך שהוא מציין כי "עברתי לפני כ-10 שנים ניתוחי ברכיים בשל קרעים במיניסקוס אך לא סבלתי מבעיה זו מאז מזה שנים ולא היתה לי שום מוגבלות...מדיקל סנטר בראשל"צ", על כן די היה באזכור זה. באשר לטיפול הרפואי בביה"ח – משלא נסתרה טענת התובע בדבר העדר מגבלות במשך תקופה של כ- 10 שנים – משמע כי לא נדרש היה פירוט זה.
34. התיעוד הרפואי בדבר אותם ניתוחי ארטרוסקופיה עמד בפני קרנית ומוסכם עליה כי אין קשר בינם לבין מגבלותיו של התובע כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית, וכימטעם זה לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור. הסכמה זו מחזקת את מסקנתי כי התובע לא אמור היה לפרט בפני רופאי הועדה הרפואית במל"ל מעבר לפירוט שמסר וכן כי אכן לא סבר שיש קשר בין הקרעים במיניסקוסים לבין השבר שנגרם בתאונה.
35. מעיון בתיקו הרפואי של התובע במהלך אשפוזו, למדתי כי התובע, אשר אושפז בביה"ח מיום התאונה ועד ליום 31.8.06, התלונן, ככל הנראה, בפני רופאיו על תחושותיוובעקבות זאת קיבל במהלך האשפוז ייעוץ פסיכולוגי שהשתרע על פני 8 פגישות. לו אכן עסקינן היה בתביעת כזב, יש להניח כי התובע היה מאדיר את חומרת מצבו הנפשי גם בהמשך, לרבות בפני הועדה הרפואית במל"ל.
36. אמנם, התובע טען להכנסות גבוהות מאלו שהיו לו בפועל, כפי שעולה מהתיעוד שהוגש, אולם לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי לפגוע פגיעה של ממש במהימנותו.
37. עדות התובע קוהרנטית, עקבית, השיב לעניין, לא התמהמה במתן תשובותיו והותיר רושם של אדם אינטליגנטי ואמין.
38. לכך יש להוסיף כי מובן מאליו שאדם הנפגע פגיעה כה קשה, למרות קור הרוח בו ניחן, עדיין, מלוא מעייניו נתונים לפגיעה ולא לאופן מפורט של אופן קרות התאונה ולכן רק בשלב מאוחר יותר יכול היה לתת דעתו לעניין זה כפי שאירע בפועל. ולכן גם מכך הייתי מסיק כי האירוע הנטען הינו תאונת דרכים במאזן ההסתברויות.
39. סוף דבר – מסקנתי הינה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו בדבר היות התאונה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, ועל כן על קרנית לפצותו בגין נזקיו.
גובה הנזק
הנכות הרפואית
40. כאמור, כמחצית השעה לאחר התאונה הועבר התובע באמבולנס לביה"ח איכילוב. לאחר ביצוע בדיקות הדמייה ובדיקות קליניות הועבר התובע לחדר הניתוח, במהלכו קובע שבר TIBIAL PALTEAU מימין. התובע אושפז בביה"ח עד ליום 31.8.06 עם הוראות לחופשת מחלה של 3 חודשים, הפעלת הברך ללא דריכה והמשך מעקב רפואי.
41. ביום 10.1.07 נבדק התובע ע"י ועדה רפואית במל"ל אשר קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% עד ליום 31.1.07 ונכות זמנית בשיעור של 50% עד ליום 30.6.07.
42. ביום 12.7.07 נבדק התובע ע"י ועדה רפואית במל"ל אשר מצאה כי עסקינן במצב לאחר שבר טיביאלי-פלטו שטצקרII לאחר שחזור פתוח וקיבוע פנימי. כן נמצא על פי הצילומים כי השבר מחובר היטב. בבדיקה קלינית נמצאו עמידה והליכה תקינות, טווחי התנועה – יישור 0 מעלות, כיפוף 130 מעלות, יציבות שמורה. בעמידה על כל רגל לסירוגין – אין סימני קריסה. אין שינויים טרופיים. אין חסר עצבי. דלדול קל של שרירי ירך ימין. נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(IV) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. סעיף זה מתאים לנכות בגין נזק במיניסקוס – מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים.
43. הועדה הפעילה את תקנה 15 במלואה "...היות ומוגבל בעבודה פיזית ובעמידה ממושכת, העסק נסגר, בשל מוגבלותו". אין חולק כי תקנה 15 אינה רלבנטית לצורך קביעת נכותו התפקודית של התובע, אך יחד עם זאת יש בה כדי ליתן אינדיקציה באשר למשמעותה התפקודית של הנכות.
44. המל"ל הגיש ערעור על החלטת הועדה. ביום 15.8.07 נבדק התובע ע"י הועדה, אשר דחתה את ערעור המל"ל. בפני הועדה ובפני ועדת הרשות לעניין תקנה 15 טען התובע לירידה ניכרת בהכנסות. ועדת הרשות המליצה על הפעלת תקנה 15 במלואה, בשל הירידה הניכרת בהכנסות לה טען התובע. הועדה אימצה את המלצת ועדת הרשות וקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 15% עקב הירידה בהכנסות. ייאמר כי טעם זה אינו יכול להוות אינדיקציה לעניין הנכות התפקודית.
הנכות התפקודית
45. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידתהשפעתה של הנכות על התפקוד בכלל.
אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה.
קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסויים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה.
46. התובע, נשוי+1, היה עובר לתאונה בעלים של מוסך ומתקן רדיאטורים ואגזוזים של מכוניות. התובע עבד לבדו במוסך. עבודת התובע כללה תיקון והחלפת רדיאטורים ואגזוזים לכלי רכב. כאמור, חלק ניכר מעבודתו של התובע נסמך על עבודות קבלנות משנה שביצע עבור מוסכים שונים, לרבות מוסך "דרך שטח".
47. עובר לתאונה בוצעה העבודה במוסך וכללה פירוק רדיאטורים – עבודה הכרוכה בעמידה, וניקוי/שיפוץ רדיאטורים – המתבצעים בישיבה. מפעם לפעם רכב התובע על אופניו אל המוסכים השכנים, קיבל לידיו רדיאטורים לתיקון, תיקנם במוסך והשיבם למוסר העבודה.
48. התובע לא שב לעבודתו במוסך ולא עבד בכל עבודה עד ליום 31.1.07. בחודש פברואר 2007 החל לספק שרותים כקבלן למוסך "דרך שטח". הוקצה לתובע במוסך "דרך שטח" מקום לביצוע אותה עבודה שביצע עובר לתאונה. עיקר עבודתו של התובע הינה במתן שרותי קבלן משנה למוסך "דרך שטח", לרבות שיפוץ רדיאטורים הנמכרים ע"י מוסך "דרך שטח", וכן מתן שרותים ללקוחותיו של התובע עצמו. מוסך "דרך שטח" נושא בעיקר ההוצאות בעוד שהוצאותיו של התובע הינן בגין הוצאות טלפון, אחזקת רכב וכו'.
49. התובע עובד לבדו במחלקת הרדיאטורים והאגזוזים שבמוסך "דרך שטח". כל העבודות מתבצעות ע"י התובע לבדו, למעט מקרים חריגים בהם התובע נעזר, לבקשתו, במימעובדי מוסך "דרך שטח". התובע עובד יום עבודה מלא כפי שעובדים שאר עובדי מוסך "דרך שטח", למעט זמנים בהם הוא יכול לעבוד פחות שעות עבודה, בעת ירידה בהיקףהעבודה.
50. מהתיעוד שהוגש באמצעות עדי קרנית עולה כי ממוצע מחזור הכנסותיו של התובע בשנים 2003 – 2005 הסתכם בכ-494,000 ₪ נומינלי והרווחים הסתכמו בממוצעבכ-160,000 ₪ נומינלי, דהיינו, כ-32% רווח מכלל המחזור. הרווח הממוצע הסתכם ב-13,333 ₪ לחודש.
51. לעומת זאת, בגין שבעת החודשים שעד לתאונה מחזור הכנסותיו של התובע בשנת 2006 הסתכם ב-288,590 ₪ נומינלי והרווח הסתכם ב-54,194 ₪, דהיינו, כ-19% בלבד מהמחזור. הרווח הממוצע הסתכם ב-7,742 ₪ לחודש.
52. הוצאותיו של התובע בשנת 2006, (יוזכר כי התובע עבד בשנה זו 7 חודשים בלבד), הסתכמו ב-240,842 ₪ בעוד אשר בשנת 2005 הסתכמו הוצאותיו בכ-305,000 ₪ בגין כל השנה. מהשוואה שביצעתי בדוח"ות הכנסות והוצאות לשנים הנ"ל שצורפו לשומות המס הוברר כי התובע שילם דמי שכירות זהים בשנים אלו, וכך גם נשא בהוצאות אחזקת רכב ותשלום מסים ואגרות בסכומים זהים למדי. השינוי המהותי הינו בעלות בגין "קניות" המשקף, מחד, התייקרות, ככל הנראה, של חומרי הגלם, ומנגד, גידול בהיקף העבודה ממחזור של כ-37,500 ₪ נומינלי לחודש בשנת 2005 לכ-41,227 ₪ נומינלי לחודש בשנת 2006, דהיינו, גידול של כ-10%.
53. ההוצאות בגין שכר דירה ומסים ואגרות בגין אחזקת הנכס, הסתכמו בשבעת החודשים הראשונים של שנת 2006 ב-65,231 ₪ ברוטו, לעומת סך של 66,094 ₪ ששולם בגין פריטים אלו בכל שנת 2005. על כן, לדעתי, לצורך חישוב ההכנסה הצפויה אלמלא התאונה, בשבעת החודשים הראשונים של השנה, יש להוסיף לרווח 5/7 מהסך של 65,231 ₪, קרי 27,179 ₪. משכך, ההכנסה ברוטו בגין שבעת החודשים בהם עבד התובע עד לאירוע התאונה מסתכמת ב-72,373 ₪ ובממוצע 10,339 ₪.
54. מניתוח ההכנסות לעיל עולה כי הכנסותיו של התובע בשלוש וחצי השנים שקדמו לתאונה הסתכמה בממוצע של כ-12,500 ₪ נומינלי, ברוטו לחודש.
55. בהתאם למוסכם בין התובע לבין מוסך "דרך שטח", התובע מקבל תשלום קבוע בסכום של 7,500 ₪, 9% בגין התקבולים המשולמים למוסך עבור עבודתו ו-50% מהכנסות המוסך "דרך שטח" ממכירת רדיאטורים שהתובע משפצם. תשלומים אלו משולמים כנגד חשבונית מס ומתווסף להם מע"מ כחוק.
56. הכנסות התובע בשנת 2007 הסתכמו בכ-100,000 ₪ ברוטו לפני ניכוי הוצאות, ולאחר ניכוי הוצאות הסתכמו בכ-50,000 ₪ ברוטו לפני ניכוי מס. מאחר והתובע החל לעבוד בחודש פברואר 2007, ומאחר ובתחילת כל חודש משולם לתובע תקבול בגין החודש שקדם לו, יש להוסיף להכנסות התובע בשנת 2007 סך של 13,381 ₪ שקיבל בחודש ינואר 2008. משכך, הכנסות התובע בשנת 2007 בגין 11 חודשי עבודה הסתכמו ב-5,762 ₪ בממוצע לחודש.
57. לאור האמור לעיל, הכנסות התובע בגין החודשים פברואר 2008 – אוקטובר 2008 הסתכמו ב-117,339 ₪, ולאחר ניכוי הוצאות בסכום של 28,504 ₪ הגיעו הכנסותיובגין תקופה זו ל-88,835 ₪, ובממוצע כ-10,000 ₪ לערך.
58. כל הסכומים המפורטים לעיל הינם נומינליים ולפני ניכוי מס הכנסה. מבדיקת שומות המס של התובע לשנים 2003 – 2005 עולה כי נוכה מהכנסותיו מס הכנסה בשיעור ממוצע של 16.5% וזאת לאחר שהותרו הניכויים וזיכויים בגין תשלומים לביטוח לאומי והפרשות לקופת גמל.
59. על כן, בהנחה כי הכנסתו ברוטו של התובע, עובר לתאונה, הסתכמה ב-12,500 ₪ ברוטו – יש לנכות מסכום זה מס הכנסה בשיעור של 16.5%, ועל כן ההכנסה נטו עוברלתאונה הסתכמה ב-10,438 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה ממחצית התקופה (1.7.04 ועד למועד פסק הדין) בסכום של 965 ₪, ועל כן ההכנסה נטו נכון למועד פסק הדין הינה סך של 11,403 ₪. ייאמר כי ההכנסה ברוטו, בהצמדה למדד, מסתכמת בסכום של 13,700 ₪ לחודש.
60. לטענת קרנית בסיכומיה, בשל שינויים בייצור הטכנולוגי של הרדיאטורים חלה הוזלה ניכרת בעלותם ועל כן כדאיות התיקון פחתה. משכך, זה היה אחד הטעמים שהביאואת התובע לחדול מלנהל עסק עצמאי לבדו ולעבור לעבוד תחת "חסותו" של ספק עבודה גדול, שינוי המבטיח הכנסה בטוחה שאינה פחותה מההכנסה עובר לתאונה, אלא אףלהיפך.
61. השוואת הכנסות התובע עובר לתאונה להכנסותיו לאחריה מלמדת על ירידה ניכרת בהכנסותיו עד לסוף 2007 והיא עומדת בסתירה לטענות קרנית כי השינוי שביצעהתובע נבע מירידה בהכנסותיו בתקופה שקדמה לאירוע התאונה. יחד עם זאת, אין לשייך את כל הירידה בהכנסות התובע לתאונה ונראה כי חלק בלבד קשור אליה.
62. להערכתי, בשל תקופת ההחלמה הארוכה יחסית לה נדרש התובע, התעורר בליבו חשש כי לא יעלה בידו להמשיך ולעבוד לבדו במוסך ועל כן סבר כי שילובו במסגרת "מוסך דרך" יבטיח לו הכנסה "בטוחה" ככל האפשר. לטענת קרנית, היה על התובע לשכור שירותיו של עובד על מנת לפעול להקטנת נזקיו. להערכתי, עלות העסקת עובד שכיר היתה מגדילה את הנזק.
63. חלק מעבודתו של התובע הינה עבודה המצריכה עמידה על רגליו, אולם מרביתה מתבצעת בישיבה. יש להביא בחשבון בנוסף כי המשך עבודת התובע והכנסותיו באותה מתכונת אינו מובטח לכל 23 שנות עבודתו הצפויות. משכך, הנני מעריך כי נכותו התפקודית של התובע הינה כמחצית מהנכות הרפואית, דהיינו 5%.
הפסדי שכר
הפסד שכר לעבר
64. התובע לא עבד מיום התאונה ועד ליום 31.1.07 ועל כן הנני מחייב את קרנית לשלם לתובע בגין תקופה זו סך של 68,418 ₪.
65. הכנסות התובע בשנת 2007, (כפי שחושבו על ידי בהתאמה לשנת 2008), הסתכמו ב-5,762 ₪ ברוטו לחודש ובחודשים פברואר – אוקטובר 2008 בכ-10,000 ₪ ברוטולחודש. סכומים אלו הינם לעומת הסך של 13,700 ₪ שלכאורה התובע אמור היה להשתכר אלמלא התאונה.
66. על דרך של אומדנה, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפסד שכר חלקי מיום 1.2.07 ועד ליום 31.12.08.
הפסד השתכרות לעתיד
67. התובע הינו עובד עצמאי וסביר להניח כי יתמיד בעבודתו זו עד הגיעו לגיל 70, בעוד כ-23 שנים. על בסיס שכר של 11,403 ₪ ונכות תפקודית בשיעור של 5% הנני פוסקלתובע פיצוי בסך של 114,000 ₪ במעוגל.
נזק לא ממוני
68. בגין 10% נכות, לאחר ניכוי גיל ו-35 ימי אשפוז, יש לפצות את התובע בסכום של 26,633 ₪.
עזרת צד שלישי והוצאות
69. סביר להניח כי בתקופת אשפוזו, כמו גם בתקופת ההחלמה, נסעד התובע ע"י אשתו. כן יש להניח כי נגרמו לתובע הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, לרבות הוצאות בת זוגתו לביקורים בבית החולים.
70. לאחר שהבאתי בחשבון כי עסקינן בתאונת עבודה – מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובע, על דרך של אומדנה, בסכום של 5,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר והוצאות.
לא מצאתי מקום לפצות את התובע בגין עזרת צד שלישי והוצאות לעתיד, לרבות הוצאות נסיעה.
סיכום
71. להלן סיכום הנזק:
הפסד השתכרות מלא בעבר 68,418 ₪
הפסד השתכרות חלקי בעבר 30,000 ₪
עזרת צד שלישי והוצאות בעבר 5,000 ₪
הפסד השתכרות בעתיד 114,000 ₪
נזק לא ממוני 26,633 ₪
______________________________________
סה"כ: 244,051 ₪
ניכויי המל"ל
72. מהסך 244,051 ₪ הנ"ל יש לנכות את תשלומי המל"ל בצרוף הפרשי הצמדה בלבד, (מאחר ולפיצוי לעבר לא הוספה ריבית), ממועד כל תשלום ועד למועד פסק הדין.
סוף דבר
73. אשר על כן, הנני מחייב את קרנית לשלם לתובע את הסך של 244,051 ₪, בניכוי תשלומי המל"ל כאמור לעיל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצרוף מע"מ בגין היתרה, אגרת בית משפט והוצאות משפט.
פסקי דין נוספים:
תאונת דרכים - האם פגיעה שהתרחשה בעת תיקון רכב נחשבת תאונת דרכים?
האם מעידת נהג משאית שעלה לארגז המשאית על מנת לנקותו נחשבת לתאונת דרכים?
תגיות: תאונת דרכים,תאונות דרכים,תאונה,תאונת אופניים,תאונת דרכים רוכב אופניים,תאונת דרכים אופניים