תאונת דרכים - בקע דיסק

נפגעת בתאונת דרכים ונגרם לך בקע דיסק?


משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.




לפנינו תאונת דרכים בה נגרם לנפגע בקע דיסק.

להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט המחוזי בחיפה בפסק דין שניתן ע"י השופטת ר. חפרי - וינוגרדוב

 


פסק דין

 

 

1.         התובע, אברהם צרפתי, יליד 1.4.53, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב- 28.7.97 והגיש תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975.

 

            הנתבעת אינה חולקת על חבותה מכח החוק הנ"ל.

 

2.         בכתב התביעה מתוארת התאונה מ- 28.7.97 תוך ציון כי התובע פנה לבית החולים רמב"ם. לאחר מכן נזכר כי בסקירה טומורפית שבוצעה ב- 8.10.97 התברר כי התובע סובל מבלט דיסק בחוליה C3-C4 ומבקע דיסק בחוליה C4-C5, כי התובע אושפז ב- 29.1.98 עקב שיתוק בפלג גופו הימני וב- 3.2.98 נותח באופן דחוף בגבו לאחר שבבדיקת M.R.I הודגמה הרניאציה מרכזית ומימין בגובה C4-C5 ולאחר מכן הועבר לשיקום בבית החולים בני ציון.

 

            בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הממצאים שנמצאו בצילומי הסי.טי ב- 10/97, השיתוק שהופיע מאוחר יותר, האשפוזים בבתי החולים וכל מצבו הנטען של התובע, אינם קשורים לתאונה ולא נגרמו כתוצאה ממנה.

 

            שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לתאונה עמדה במרכז המחלוקת בין הצדדים. להלן אביא את העובדות הרלבנטיות לעניין זה.

 

3.         המהלך הרפואי

ב- 28.7.97 לאחר אירוע התאונה, הגיע התובע לחדר המיון בבית חולים רמב"ם. בתעודת חדר המיון מצויין כי לדברי התובע היה מעורב בתאונת דרכים לפני כשעתיים, לא איבד הכרה, לא הקיא וסובל מכאבים בצוואר. בבדיקה הגופנית נמצא כי אין סימני חבלה חיצוניים, תנועות הצוואר לא מוגבלות לכל הכיוונים, אין רגישות במישוש והכח הגס בשתי הידיים - תקין. בוצע צילום עמוד שדרה צווארי. בהמשך המסמך מצויין כי אין סימני חבלה בצוואר, וכי בדיקה נוירולוגית גסה תקינה (חלק מנ/11).

 

            ב-28.9.97 (חודשיים לאחר התאונה) מופיע בגיליון קופת החולים של התובע (ת/2) רישום בדבר אירוע תאונת דרכים לפני חודש וחצי, נזכר כי בצילום עמוד שדרה אין סימנים של פגיעה חבלתית, ומצויין כי התובע נשלח לביצוע סי.טי.

 

            בבדיקת הסי.טי. שבוצעה ב- 8.10.97 (חלק מת/2) נמצא בלט דיסק בחוליות C3-C4  בקו האמצע כאשר מצויין כי רוחב התעלה המרכזית תקין, החוט והקרומים ללא סטיות, תבנית גרמית תקינה, פורמינות ושורשים חופשיים. עוד נמצא בקע דיסק בחוליות C4-C5 בקו האמצע כאשר מצויין כי רוחב התעלה המרכזית תקין, החוט והקרומים ללא סטיות, פורמינות ושורשים חופשיים, אוסטיאופיטים אחוריים. בסיכום המסמך מצויין: "דיסקופתיה ושינויים דיסקוגניים כמתואר".

 

            ב-19.1.98 (קרוב לחצי שנה לאחר התאונה) הגיע התובע לחדר המיון בבית חולים רמב"ם. בתעודת חדר המיון (נ/13) מצויין כי קיימים כאבי עורף וגב עליון מיומיים, כי בד"כ יש התקפים כאלה מהבוקר, חולשה בכפות יד ורגל ימין, דיבור תקין.

 

            במקום המיועד לתיאור תולדות עבר ותרופות מצוין כי בד"כ בריא. בבדיקה הגופנית מצויין בין היתר חולשת רגל שמאל וכף יד ימין (פלקסיה), לא תמונה של המיפרזיס, תחושה שמורה. בבדיקת הנוירולוג שנערכה באותו יום מצויין כך:

בן 45, מזה שנים מטופל לעיתים במרפאה אורתופדית בלין עקב כאבים בצוואר מימין המקרינים לכתף הימנית. לפני יומיים שוב החל כאב כזה. הבוקר, באופן פתאומי כאשר קם מהמיטה כאב זה התגבר מאוד והופיעה הפרעה בתנועות הרגל והיד מימין. עד עת הבדיקה החולשה ברגל גברה עוד יותר. בבדיקה - חולשה קשה דיסטאלית... פרוקסימלית של היד ושיתוק מלא רפה של הרגל מימין. החזרים ירודים ושווים ללא סימן ע"ש בבינסקי. התחושה תקינה. לא מסוגל ללכת. סי.טי. צוואר - בקע דיסקלי קל אחורי ימני C4-5 ואחורי C5-6. אוסטיאופיט אחורי C5, היצרות התעלה בגבהים אלו.

 

בסיכום - LT   HEMIPARESIS  (פונקציונאלי?, אורגני?)"

 

            התובע התקבל להמשך הבירור וב-29.1.98 הועבר למחלקה הנוירוכירורגית. בסיכום אשפוז מ-29.1.98 מצויין כי התובע התקבל לבירור חולשה בפלג הגוף הימני מיום טרם קבלתו עם כאבים בצוואר וכתף ימין. מצוין כי התובע סובל מזה שנים מכאבי צוואר המקרינים ליד ימין העוברים לאחר מספר ימים ומספר שיום טרם קבלתו סבל מכאבים בצוואר המקרינים לכתף ימין ובהמשך התפתחה חולשה ביד ורגל ימין. בהמשך מצויין כי סי.טי של עמוד שדרה צווארי מראה שינויים ניווניים ו- M.R.I של עמוד שדרה צווארי מראה סימני דיסקופתיה בכל המרווח שנסרק (C1-D1). מצויין פריצת דיסק מרכזית ימנית בגובה C4-5 עם ... בצד ימני של מח השדרה לאורך גובה חוליה C5. היצרות עמוד שדרה על רקע שינויים ניווניים. החמורה ביותר בגובה C4-5, חשד למיאלופתיה C4-5, היצרות תעלת השורש יותר מימין בגובה C5-6, C4-5, C3-4 ו- C6-7 לפי סדר חומרה יורד. יותר מימין. סי.טי מוח בגדר הנורמה ללא ממצא חריף. בסוף המסמך מצויין כי ביעוץ עם נוירוכירורגים הוחלט להעבירו לניתוח.

 

בגיליון הקבלה של התובע במחלקה הנוירוכירורגית (נ/9) מ- 29.1.98 החתום על ידי ד"ר קונסטנטיסקו מצויין כי "מיותר כשנה" מתלונן על כאבים בעמוד שדרה צווארי שהשתפרו באופן חלקי עם טיפול פיזיותרפי ותרופות אנלגטיות. יום טרם קבלתו במחלקה הנוירולוגית הופיעו הקרנות של הכאבים ופרסטזיות ביד ורגל ימין וחולשה בפלג גוף ימני. מצוין כי התובע אושפז באופן דחוף במחלקה הנוירולוגית ברמב"ם דרך חדר מיון והועבר לבירור מלא כולל M.R.I של עמוד השדרה הצווארי שהדגים הרניאציה גדולה מרכזית ומימין של דיסק בגובה C4-5 עם לחץ על השורש ושק הדורלי ושינויים מיאלופטיים פוקלים מקומים. מצויין כי אחרי יעוץ של רופאים נוירוכירורגים והערכת המצב הוחלט לנתח את החולה.

 

בהמשך המסמך מוזכרת בדיקה נוירולוגית. בגדר החזרים חולניים מצויין - בבינסקי לסירוגין משמאל ובגדר סימנים סנסוריים מצויין:

"המיהיפואסטזיה  משמאל, ירידה מינימלית של תחושה גם מימין. תמונה של תסמונת ב"ש. BROWN - SEQUARD".

 

            בגדר בדיקות הדמייה מצויין:

"M.R.I: עמוד שדרה צווארי - הרניאציה של דיסק, מרכזית ומימין 

               בגובה C4-5.

                                           הדיסק לוחץ על השורש והשק הדוראלי. שינויים מיאלופטים 

                                             פוקלים באות גובה שלחות השדרה.

                                    אחרים: NCS-EMG ממצאי בדיקת הגירוי המגנטי ממקמים את הנזק 

                              בחוט השדרה מתחת ל- C6 מצד ימין".

            ממצאי השינויים המיאלופטים שנמצא ב- M.R.I מתייחסים, כך יש להניח, לאותו הגובה, קרי, C4-5 של חוט השדרה.

 

            בגיליון סיכום האשפוז שנערך במחלקה הנוירוכירורגית ברמב"ם ב- 3.2.98, לאחר הניתוח, החתום אף הוא בידי ד"ר קונסטנטינסקו, מצויינים הפרטים המופיעים בגיליון קבלת החולה במחלקה בתוספת רישום בדבר בדיקות מעבדה וציון כי מדובר בחולה עם המיפלגיה ימנית עקב הרניאציה של דיסק צווארי בגובה C4-5 שאושפז במחלקה הנוירולוגית ולאחר בירור ואבחנה הועבר למחלקה הנוירוכירורגית לצורך ניתוח.

 

בהמשך מצויין: "תסמונת ב:ש. BROWN - SEQUARD עם המיפלגיה מימין, פלז תחושתי בגובה C5-C6".

 

בהמשך מופיעה תרשומת ביחס לניתוח שנערך ב- 3.2.98. סוג הניתוח תואר כ- CERVICAL SPINE DISCECTOMY C4-C5 BY ANTERIOR APR. כממצא עיקרי מצויין הרניאציה של דיסק C4-C5, מרכזית ומימין. בהמשך מצוין כי המצב הנוירולוגי בשחרור היה: המיפרסיס בשיפור, מסוגל ללכת עם עזרה מספר צעדים.

 

בהמשך מופיע דיון כדלקמן:

"דיון: חולה עם המיפלגיה מימין שהופיע תוך זמן קצר לפני כשבועיים, אושפז באופן דחוף במחלקה נוירולוגית, נעשה בירור מלא שהודגם הרניאציה של דיסק צווארי בגובה C4-C5 עם נזק מקומי של חוט השדרה. אחרי יעוץ נוירוכירורגי הועבר למחלקתנו ונותח ב- 29 לינואר. המצב הנוירולוגי השתפר והחולה עובר להמשך הטיפול השיקומי בבית חולים רוטשילד".

 

התובע התקבל ב- 3.2.98 בבית החולים בני ציון (רוטשילד) לצורך שיקום ושוחרר ב- 2.4.98 (חלק מנ/11).

 

4.         מומחה בית המשפט

הצדדים הסכימו למינוי נוירולוג כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. הנוירולוג שמונה הוא פרופ' מלמד, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים בלינסון, שהתבקש לבדוק את התובע ולחוות את דעתו בשאלה האם נותרה לו נכות צמיתה בתחומו כתוצאה מהתאונה ואם כן  מה שיעורה. עוד התבקש המומחה להתייחס במפורש לשאלת הקשר הסיבתי.

 

            המומחה בדק את התובע וערך את חוות דעתו ב-25.3.01 (ת/1). בחוות הדעת סוקר המומחה את העולה מהמסמכים הרפואיים השונים ומציין כי התובע מסר, עת נבדק על ידו, כי לאחר התאונה המשיכו כאבים בצוואר, וכי התקשה לישון בלילות, כאשר לאחר מספר חודשים, לאחר לילה של כאבים קם בבוקר וחש שלא בטוב, התעלף פעמיים, הרגיש שאינו יכול להניע את יד ורגל ימין, לא היו הפרעות בדיבור או בפנים, והתובע נסע לחדר המיון בבית החולים רמב"ם. בהמשך נזכרים הרישומים הרפואיים השונים מ- 19.1.98 ואילך.

 

            המומחה מוסר שהתובע מתלונן כי מאז שוחרר לביתו ב- 2.4.98 נותרה עדיין חולשה ביד ורגל ימין, חולשה הבולטת יותר ברגל, כי הוא משתמש להליכות ממושכות במקל הליכה, כי לאחר הניתוח הופיעה, ועדיין קיימת, מעין הפרעה בתחושת קור וחום ברגל שמאל ובבטן עד לחזה משמאל, כי יש מאז בעיה בתחום המיני וכי לפעמים הוא סובל מכאבי צוואר, אך הדבר תלוי בעיקר במזג האויר. עוד מצוין כי לדברי התובע טרם התאונה היה בריא לחלוטין, שירת שירות סדיר מלא בצה"ל עם פרופיל 97. בעבודתו היה חשמלאי, אזרח עובד צה"ל בחיל הים, ולאחר התאונה החליף תפקיד לעבודה משרדית. עוד מצויין כי התובע נוטה לעיתים אופטלגין נגד כאבים כאשר צריך.

 

            המומחה בדק את התובע ומציין את תוצאות הבדיקה שעיקרן המיפרסיס בגפיים הימניות, כאשר החולשה קלה מאוד ביד ימין וקלה - בינונית ברגל ימין. עוד מצויינת ירידה קלה בתחושה השטחית ברגל שמאל, בבטן ובגב משמאל עד לגובה הפיטמה השמאלית. מצויין כי ההליכה היתה מהירה ללא אי יציבות וללא צורך במקל הליכה, אך עם גרירה ו- CIRCUMDUCTION קלות ברגל ימין. עוד מצויין כי לא נמצאה הפרעה אובייקטיבית בעמוד השדרה הצווארי כגון הגבלת תנועה, ספזם שרירי, פרה ורטברלי או רגישות חולייתית.

 

בפרק הסיכום מציין המומחה כך:

”מר צרפתי נפגע בתאונת דרכים ביום 28.7.97 בה יתכן שסבל מחבלה צווארית מטיפוס צליפת השוט אם כי בבדיקתו בחדר המיון כשעתיים לאחר התאונה לא נמצאו הגבלה בתנועות הצוואר או רגישות בו. לא נגרמו לו בתאונה חבלת ראש, זעזוע מוח או כל נזק נוירולוגי אחר. קיימת תעודת מחלה חתומה ע"י ד"ר בלכנר על מתן חופשת מחלה בשל whiplash injury לשלשה ימים בלבד, מיום 29.7.97-31.7.97. הוא אף חזר ככל הנראה לעבודתו לאחר מכן. לדבריו, היו כאבים בצוואר מאז התאונה. כששה חדשים מאוחר יותר, לאחר התקף כאבי צוואר, הופיעה המיפרזיס (חולשת פלג גוף) בגפיים הימניות. לאחר בירור נמצא דיסקוס צווארי בולט בעיקר ב- C4-5 והוא נותח בגישה צווארית קדמית והדיסק נכרת. הוא נותר מאז עם חולשה פירמידלית קלה בגפיים הימיניות. נכותו בשל כך הינה בשיעור של 30% לפי סעיף 29 (1) א' I מקובץ התקנות. עם זאת, איני יכול יכול לקשור סיבתית, לא באופן ראשוני ולא באופן מאיץ או מזרז, בין התאונה הנידונה מיום 28.7.97 לבין ההמיפרזיס הימנית החריפה כתוצאה מדיסק פרוץ צווארי אשר הופיעה בפתאומיות כששה חדשים מאוחר יותר. ראשית, אין כאן סמיכות פרשיות בין התאונה והופעת התסמונת הנוירולוגית כתוצאה מפריצת הדיסקוס ולחץ על חוט השדרה הצווארי. חבלת הצוואר בתאונה היתה קלה ולא נגרם לו בעטיה כל נזק נוירולוגי. לא היו תלונות מיוחדות מתועדות לאחר מכן. בדיקת CT צווארית לאחר התאונה ולפני הופעת ההמיפלגיה הראתה שינויים ניווניים. הוא עצמו לא הזכיר כלל ולא העלה כל קשר בין תאונת הדרכים הנידונה לבין הופעת חולשת פלג גוף ימין ביום 19.1.98 בערכאות הרפואיות השונות כולל חדר המיון, והמחלקות הנוירולוגיות והנוירוכירורגית ברמב"ם ובמחלקה לשיקום אורטופדי ב"בני ציון". מעיון בחומר הרפואי (למשל בתיקו הרפואי מקופת חולים כללית אך גם לפי האנמנזה שמסר באשפוזיו) עולה שהוא סבל מכאבי צוואר עם קרינה לכתף ימין ואף ליד ימין (וכן גם מכאבי גב תחתון עם קרינה לרגל ימין) במשך שנים רבות טרם התאונה הנידונה. מכאן עולה שהוא סבל כבר טרם התאונה מבעיות ניווניות בעמוד השדרה הצווארי.

 

לאור כל האמור לעיל, איני מוצא קשר סיבתי בין מצבו הנוירולוגי לבין התאונה הנידונה מיום 28.7.97. כמו כן, איני מוצא סיבה מיוחדת להמליץ על מינוי אורטופד מומחד לבדיקתו הנוספת."

 

            המומחה לא מצא אם כן קשר סיבתי בין מצבו הנוירולוגי של התובע לבין התאונה מ- 28.7.97.

 

5.         המומחה פרופ' מלמד נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. ביחס לממצאים שנמצאו ב- 8.10.97 בבדיקת ה- CT מסר המומחה כי בליטות הדיסקוסים ב- C4-C5 היו קלות, מצוין שרוחב תעלת השדרה הצווארית היה תקין ולא צויין לחץ על חוט השדרה בגובה הזה. המומחה ציין כי בלטי הדיסקוס בבדיקה זו היו מרכזיים. משכך, לדבריו, אף אחד מהם אינו יכול להסביר את התסמונת הנוירולוגית על שם בראון וסקוורד בגינה נותח ב-  3.2.98. המומחה מדגיש כי במועד הניתוח הממצאים הראו בלט דיסקוס ניכר מאוד עם סימנים של לחץ בולט וסימני בילופטיה, דהיינו, סימנים של סבל בחוט השדרה (ע' 3).

 

            המומחה הסביר כי בלט הוא בליטה קלה ומתונה של הדיסקוס החורג ממקומו בצורה מתונה בעוד בקע הוא בליטה הרבה יותר ניכרת של הדיסקוס (ע' 4). המומחה אישר כי כאשר יש בקע הבליטה של הדיסקוס היא כזאת שהדיסקוס חורג מהמעטפה שלו ויוצא החוצה דרכה. עוד אישר שקיים גם בקע במעטפת החיצונית מבלי שהחומר הדיסקלי פורץ. המומחה אישר כי אירוע כזה, קרי, בקע, יכול להיות גם חבלתי. המומחה היה בדעה שהתיאור שתיאר ד"ר רובינסון את הממצא שמצא ב- 8.10.97 כבקע, לא התאים למעשה לממצא עצמו שכן ד"ר רובינסון ציין כי רוחב התעלה  במקום הבקע היה תקין וגם החוט והקרומים היו ללא סטיות.

 

            המומחה אישר כי מאז הסי.טי שנעשה ב- 10/97 ועד פניית התובע לבית חולים רמב"ם ב- 19.1.98 פרץ החומר הדיסקלי ולחץ על התעלה. לדעתו הדבר קרה בערך ב- 17.1.98, מספר חודשים רב לאחר התאונה. המומחה ציין כי מצב של בקע ב- C4-5 ללא לחץ וללא פריצה של חומר דיסקלי לא מחייב הודעת דבר לחולה. מדובר לדבריו בשינוי שכיח מאוד בעמוד השדרה שהינו ממצא אקראי חסר חשיבות, המתגלה באקראי, אין לטפל בו, אין לשנות את אורח החיים (עמ' 5).

 

            יחד עם זאת, הסכים המומחה כי בקע, קרי, מצב בו הדיסקוס חורג מהמעטפת שלו, יכול להיות גורם סיכון לפריצת חומר דיסקלי בעתיד.

 

            המומחה נשאל האם היתה לו ראיה לכך שהבקע הזה היה קיים קודם לכן, והשיב, שלפי סיפורו של התובע הוא היה בריא לחלוטין  לפני התאונה. הרופא ציין שהתובע מסר אמנם שהיה בריא לפני התאונה, אך מתיק קופת החולים עלה שסבל בעבר מכאבי צוואר עם קרינה לכתף ימין וליד ימין וגם מכאבי גב תחתון עם קרינה לרגל ימין במשך שנים רבות טרם התאונה.

 

            המומחה נשאל על ידי ב"כ התובע האם יתכן לאור העובדה שהתלונה האחרונה לגבי כאבים בעמוד שדרה היתה ב- 92', כי בקע הדיסק שנצפה בסי.טי ב- 8.10.97 הוא תולדה של התאונה והשיב:

"אין לי דרך לדעת זאת. כמו שאין לי דרך לדעת שהבקע/בלט דיסק היה קיים בשנת 92 שכן לא עשו לו אז סי.טי. ככל שאני יודע... לא מצאתי בחומר הרפואי עדות לכך שנעשה לו סי.טי. ב- 92' למרות תלונותיו על כאבי צוואר וגב אז." (עמ' 6).

 

המומחה ציין כי גם בדיקת ה- C.T. שנעשתה ב- 8.10.97 לא נעשתה בגלל ממצאים נוירולוגיים אך ייתכן שהיו לתובע כאבי צוואר. לדבריו, הממצאים הנוירולוגים הראשונים הופיעו  ב- 1/98, מועד בו היו ממצאים נוירולוגים מאיימים מאוד של לחץ על חוט השדרה הצווארי.

 

המומחה אישר כי לתובע היו כאבים כבר אחרי התאונה וכי התלונן על כאבים בצוואר בחדר המיון, אך ציין כי לא היו ממצאים של פגיעה צווארית אובייקטיבית, לא נראו סימני חבלה חיצוניים, לא היתה הגבלה בתנועות הצוואר ולא היתה רגישות במישוש. המומחה הוסיף כי התובע לא התלונן על תופעות נוירולוגיות וצויין שהכח הגס בידיים היה תקין.

 

המומחה אישר שתופעות נוירולוגיות יכולות בחבלה מסוג זה להתפתח מספר ימים לאחר מכן. למשל, אם נוצר שטף דם מעל הקרום הקשה או מתחתיו באיזור חוט השדרה הצווארי שהולך ותופח באופן הדרגתי וגורם לתופעות נוירולוגיות שיופיעו מספר ימים מאוחר יותר אך לא שבועות או חודשים מאוחר יותר.

 

המומחה היה מוכן להניח שהעובדה שהתובע נשלח לביצוע סי.טי ב- 28.9.97 נגרמה כתוצאה מתלונות על כאבים או הפרעות כלשהן, למרות שהדבר לא נרשם בתיק הרפואי.  המומחה ציין כי הוא מוכן לקבל שהיו לתובע כאבים לאחר התאונה כתוצאה מוויפלש, אך ציין כי איננו יכול לקשור את התופעה החריפה שקרתה ב- 1/98 לתאונה. המומחה ציין כי לתובע היו תלונות על כאבי צוואר בעבר גם אם לא במשך 5 שנים לפני התאונה, כאבים שאינם קשורים לתאונה. לאחר התאונה ישנה תקופה של חודשיים ללא רישום בדיקת כאבים ולדעתו יש אפשרות שהיו לו כאבי צוואר כמו שהיו לו בעבר לפני 5 השנים הסמוכות לתאונה ואין סיבה לייחס זאת לתאונה.

 

בהמשך ציין כי "לבטח המאורע הנוירולוגי החריף, החולשה בפלג הגוף שהופיע ב-1/98, אם זה היה מופיע סמוך לאחר התאונה, ברור שהייתי מיחס זאת לתאונה. אבל לא כך היה. לי הוא נראה כמנותק מהאירוע של התאונה, זה כתוב בחוות הדעת" (עמ' 7).

 

המומחה אישר כי המאורע שקרה ב- 1/98 היה פריצה של חומר דיסקלי אל תעלת חוט השדרה הצווארי. כאשר עד לאותו אירוע ידוע על בקע של דיסק באותה חוליה ללא לחץ על חוט השדרה. המומחה נשאל מה גרם לאירוע ב- 1/98 של פריצת החומר, והשיב:

 

"הדבר יכול לקרות באופן פתאומי אצל אנשים שיש להם שינויים ניווניים בעמוד השדרה. הדבר יכול לקרות באופן פתאומי אפילו בלא אירוע מקדים שאנחנו יכולים לזהות אותו. אבל למשל ישנם דיווחים על אירועים כאלה לאחר תאונת דרכים. ללא ספק שהפריצה של הדיסקוס היא טראומתית, חבלתית וקורית מיד בחבלה. זה יכול לקרות לאחר הרמת משא כבד מאוד באופן פתאומי, זה יכול לקרות לאחר קיום יחסי מין גם שם יש מאמץ. יש סיבות אפשריות לכך אבל בחלק הגדול של המקרים הנפגע שולל כל אירוע מקדים לפריצה של הדיסק שגורמת לתופעות נוירולוגיות. אני חייב לציין גם שבמחלקה שבה אושפז אף רופא לא העלה את הקשר, לא הוא עצמו, וגם לא רופא אחר, לא העלה איזה קשר סיבתי בין התאונה שהיתה ביולי לבין הפריצה שהיתה בינואר". (עמ' 8).

           

המומחה לא מצא זכר לכך שהסי.טי מ- 8.10.97 היה בידיעת הרופאים מבית חולים רמב"ם.

 

לדעת המומחה בקע הדיסק C4-5 אינו מקנה נכות כל עוד לא נילווים אליו סממנים נוירולוגיים ואחרים.  המומחה הוסיף כי סממנים נוירולוגיים צפויים רק כאשר יש לחץ משמעותי על חוט השדרה או על שורשיו העצביים כפי שהיה ב- 1/98 (עמ' 8).

 

המומחה שב וציין כי ב-8.10.97 היה בלט של דיסק ובקע של דיסק אבל ללא סימנים של לחץ על עמוד השדרה, לא באופן נוירולוגי וגם לא לפי הפרשנות של ד"ר רובינסון לאותו הבקע. לדעתו של המומחה שני הממצאים בסי.טי. מ- 8.10.97 היו ממצאים של בלט או בקע כאשר שניהם היו לדעתו בעלי אותה חומרה, יתכן לדבריו שהבלט ב- C4-5 היה מעט ניכר יותר ולכן הרופא השתמש במילה בקע. המומחה אישר שהדבר המשמעותי ביותר הוא הלחץ על חוט השדרה וכי לחץ כזה לא היה אצל התובע עד ינואר (עמ' 9).

 

המומחה אישר כי יכול להתקיים בקע במעטפת של הדיסק בלי פריצה של חומר (עמ' 10).

 

המומחה מציין בסיכום חוות דעתו כי ייתכן והתובע סבל בתאונה מ-28.7.97 מחבלה צווארית מסוג של צליפת שוט, כי בבדיקה בחדר המיון, כשעתיים לאחר התאונה, לא נמצאו הגבלה בתנועות הצוואר או רגישות בצוואר, כי לא נגרמה בתאונה חבלת ראש, זעזוע מוח או כל נזק נוירולוגי אחר, כי קיימת תעודת מחלה לשלושה ימים בגין צליפת שוט מ-29.7.97 עד 31.7.97, כי לאחר מכן התובע חזר ככל הנראה לעבודתו. מצויין כי לדברי התובע היו לו כאבים בצוואר מאז התאונה. כששה חודשים לאחר מכן, לאחר התקף כאבי צוואר, הופיע המיפרזיס בגפיים הימניות. לאחר בירור נמצא דיסקוס צווארי בולט, בעיקר ב-5-C4 והתובע נותח בגישה צווארית קדמית והדיסק נכרת כאשר התובע נותר מאז עם חולשה פירמידלית קלה בגפיים הימניות. המומחה מציין כי הנכות בשל כך הינה בשיעור 30 אחוזים לפי סעיף 29(1)א I.

 

ב"כ התובע שלח למומחה שאלות הבהרה אליהן אתייחס בהמשך.

 

6.         המחלוקת וטענות הצדדים

המחלוקת בין הצדדים עיקרה, כאמור, בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו של התובע.  

            התובע סבור כי הבקע נוצר בתאונה וכי התפרצות החומר הדיסקלי ארעה בשלב מאוחר יותר כשיכולה היתה להיגרם כתוצאה מכל פעולה שגרתית. לגישת התובע, ארוע הבקע בתאונה או כתוצאה ממנה מקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של התובע. התובע מזכיר כי לא התלונן על כאבי גב במשך 5 שנים טרם התאונה וכי לו סבל מכאבים, לא יכול היה להמשיך בעבודתו לאור טיבה.

 

            הנתבעת סבורה כי לא הוכח שהבלט הינו תולדת התאונה דווקא. לגישתה, המומחה לא סבר שבלטי הדיסק נגרמו בתאונה אך גם לא יכול היה לשלול זאת בוודאות. במצב זה סבורה הנתבעת, כפות המאזניים מעויינות והתובע לא הוכיח כי מקור הבלט הוא בתאונה. עוד סבורה הנתבעת כי הוכח שלא התקיימה התפתחות הדרגתית של התסמונת על שם בראון-סקוורד שכן הדבר נשלל על ידי המומחה שסבר כי מדובר בארוע טראומתי שהופיע בצורה אקוטית מספר חודשים לאחר התאונה.

 

 7.        קשר סיבתי

            בכרטיס הרפואי (נ/11 ות/2) מופיעים רישומים משנות ה-80 בדבר כאבים בכתף ימין ובכתף שמאל (1982), כאבים בצוואר מצד ימין עם הקרנה לגפה עליונה תוך ציון כי לפני שלוש שנים נבדק בגין אותם כאבים על ידי אורתופד שקבע כי מדובר בדלק בעצב וקיבל טיפול פזיותרפי במשך חצי שנה (1987), כאב גב תחתון (1987), כאבים בעורף וביד שמאל

(1989), כאבים בעמוד שדרה צווארי וביד ימין (1992), כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין

(6.1.92), כאבי צוואר (29.5.92, 9.6.92 - כאשר לאחר מכן רשום "פיזיותרפיה").

 

            מתחילת יוני 92' ועד 7.9.97,  אין בכרטיס הרפואי רישומים בדבר כאבי צוואר וגב.

 

            ב- 7.9.97 נערך מסמך בידי ד"ר אהרונוביץ במחלקת תאונות בקופ"ח לין בדבר cervical pains  בו מצוין כי בצילום discapathy c5-c6 , מומלץ חימום מקומי, נקסין ו- 5 ימי מנוחה. המסמך הופנה לרופא המטפל.

 

            האיזכור הראשון לתאונה מופיע בכרטיס קופ"ח מ- 28.9.97 בו מצויין כי בצילום אין סימנים של פגיעה חבלתית.

            ב- 27.10.97 מופיע בכרטיס רישום בדבר שינויים ניווניים מפוזרים, אין פגיעה גרמית אין צורך בטיפול חוץ מאשר אנלגטיקה. מצוין כי נשלח לסי.טי.

 

8.         שקלתי את הראיות שהובאו, את טענות הצדדים ואת העולה מהמסמכים הרפואיים ומסקנתי היא כי התובע הוכיח במידה הדרושה בהליך אזרחי כי מצבו הרפואי בתחום הנוירולוגי קשור בחלקו סיבתית לתאונה. להלן אסביר.

 

9.         יש לקבל כי התובע סבל טרם התאונה ובמשך שנים משינויים ניווניים שהודגמו בבדיקת הסי.טי. הצווארי לאחר התאונה ולפני הופעת ההמיפלגיה, כפי שציין מומחה בית המשפט בחוות דעתו וכעולה מהרישום בכרטיס קופ"ח מ- 27.10.97.

 

            הגם שלא קיימים רישומים רפואיים בדבר כאבי צוואר בתקופה שבין 1992 ו- 1997 טרם התאונה, יש להניח שהתובע סבל מכאבי צוואר וגב גם במהלך תקופה זו הגם שכנראה אלה חלפו, בין עם טיפול ובין בלי טיפול, ללא צורך בפנייה לרופא קופת החולים, או לפחות ללא רישום בדבר פניות כאלה. איני רואה סתירה בין הציון במסמכים השונים בדבר כאבים בעבר לבין העובדה שבמשך 5 שנים טרם התאונה אין רישום לכאבים כאלה.

 

            בתאונה ארעה לתובע חבלה צווארית, כנראה מטיפוס צליפת שוט, אך בבדיקה בחדר המיון לא נמצאו הגבלה בתנועות הצוואר או רגישות בצוואר או כל נזק נוירולוגי אחר (עמ' 3 בחוות דעת המומחה).

 

            בעוד המומחה מציין כי לא נגרמו לתובע בתאונה חבלת ראש זעזוע מוח או כל נזק נוירולוגי אחר (עמ' 3 הנ"ל) הרי בעמ' הראשון לחוות דעתו מציין המומחה כי מסיפורו של התובע ומעיון בחומר הרפואי עולה שכאשר נהג במכוניתו ועצר בצומת התנגש בו רכב אחר מאחור, ראשו וצווארו התטלטלו, הוא לא נחבל בראשו לא איבד את הכרתו וזוכר את התאונה.

 

            יש לקבל כי לאחר התאונה סבל התובע מכאבי צוואר. תלונה על כך מצויינת במסמך חדר המיון, בדברים שמסר למומחה ואף מהמסמך של ד"ר אהרונוביץ מ- 7.9.97.

 

            הבקע והבלט הדיסקליים ב- C4-5 וב- C5-6 התגלו בבדיקת הסי.טי. הצווארי שנערכה ב- 8.10.97 לאחר ביקור בקופת החולים מ- 28.9.97.

 

            מומחה בית המשפט לא ידע לומר האם הממצאים בסי.טי. זה הינם תולדה של התאונה (עמ' 6) בציינו כי אין לו דרך לדעת זאת, ואכן, לא הובאה ראיה על כך שנעשה לתובע סי.טי. קודם, לפני התאונה, כולל בשנת 1992, מועד הרישום האחרון טרם התאונה בו התלונן על כאבי צוואר וגב.

 

            מומחה בית המשפט הסכים כי סביר הדבר שההפנייה לסי.טי. ב- 9/97 ארעה בגלל כאבים שסבל התובע (עמ' 7). עוד הסכים כי בקע בדיסק מהווה גורם סיכון לפריצת חומר דיסקלי בעתיד ויכול להוות מוקד לפורענות (עמ' 5). המומחה אישר עם זאת, שאין ראיה לכך שהממצאים שנמצאו בסי.טי. מ- 10/97 היו קיימים לפני התאונה והזכיר כי לפי מה שהתובע סיפר לו, היה בריא לחלוטין (עמ' 5).

 

            בתעודת חדר המיון מ- 28.7.97 מצויין כי סיבת הפנייה היא תאונת דרכים, חבלה בצוואר ובראש.

 

            בתעודת חדר המיון מ- 19.1.98 מצויין במקום המיועד לתיאור הבעיה העיקרית "בן 44, כאבי עורף וגב עליון מיומיים, בד"כ יש התקפים כאלה, מהבוקר חולשה בכפות יד ורגל ימין, דיבור תקין".

 

            התקפים מהסוג המתואר בתעודת חדר המיון אינם נזכרים במסמכים הרפואיים  הקודמים לתאונה, אף לא בתקופה שקדמה ל- 5 השנים שלפני התאונה.

 

10.       המומחה בחוות דעתו מסביר כי אינו יכול לקשור סיבתית בין התאונה מ- 28.7.97 לבין ההמיפרזיס הימנית החריפה כתוצאה מדיסק פרוץ צווארי שהופיע בפתאומיות כשישה חודשים לאחר מכן מהסיבות הבאות: אין סמיכות פרשיות בין התאונה והופעת התסמונת הנוירולוגית כתוצאה מפריצת הדיסק ולחץ על חוט השדרה הצווארי. חבלת הצוואר בתאונה היתה קלה ולא נגרם בעטייה כל נזק נוירולוגי. לא היו תלונות מיוחדות מתועדות לאחר מכן, בדיקת סי.טי. צווארי לאחר התאונה ולפני הופעת ההמיפלגיה הראתה שינויים ניווניים. התובע לא הזכיר כל קשר בין התאונה לבין חולשת פלג הגוף הימני שארעה ב- 19.1.98. התובע סבל מכאבי צוואר עם קרינה לכתף ויד ימין כמו גם מכאבי גב תחתון עם קרינה לרגל ימין שנים רבות לפני התאונה, ומכאן סבל כבר טרם התאונה מבעיות ניווניות בעמוד השדרה הצווארי.

 

            בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהציג לו ב"כ התובע הסכים המומחה כי בין גורמי המחלה לתסמונת בראון סקוארד קיימת התפתחות המחלה אחרי טראומה לעמוד השדרה הצווארי. עוד הסכים כי גם טראומה מינורית כגון וויפלש לעמוד השדרה הצווארי יכולה כללית לגרום לנזק למערכת העצבים של עמוד השדרה הצווארי. המומחה הסכים גם כי  כי, כללית, קיימת אפשרות לתגובה פרוגרסיבית בעמוד השדרה הצווארי אחרי טראומה היכולה להתפתח עם הזמן להמיפלגיה או לתסמונת בראון סקוארד, אך ציין כי איננו מקבל שהמיפלגיה בצורת תסמונת בראון סקוארד יכולה להתפתח אחרי שנים (הדגשה שלי - ר.ח.ו) כתגובה פרוגרסיבית לצליפת שוט מינורית והוסיף כי אצל התובע לא היתה התפתחות פרוגרסיבית של התסמונת אלא זו הופיעה בצורה אקוטית (חריפה ופתאומית) מספר חודשים לאחר החבלה. המומחה לא ראה לקבל כי במקרה שלפנינו התפתחה התסמונת בעקבות הטראומה שעבר התובע בתאונה ב- 28.7.97.

 

11.       במקרה שלפנינו לא מדובר בתסמונת שהופיעה שנים לאחר הטראומה, אלא בתסמונת שזוהתה ב- 19.1.98 כאשר התאונה ארעה ב- 28.7.97 קרי, לאחר עבור כ- 5.5 חודשים.

 

            המומחה סבר שלא מדובר בהתפתחות פרוגרסיבית של התסמונת אלא בהופעה אקוטית שלה מספר חודשים לאחר החבלה.

 

            המומחה לא הסביר לא בחקירתו ולא בחוות דעתו או בתשובותיו מדוע הופעה אקוטית של התסמונת שוללת התפתחות פרוגרסיבית עד לארועה של הופעה כזו. מאידך, אישר כי על פי תוצאות הסי.טי וה- M.R.I שנערכו אחרי התאונה קיימת אפשרות של התפתחות פרוגרסיבית לתסמונת בשל השינויים הניווניים של עמוד השדרה, בציינו שוב שאצל התובע לא היתה התפתחות הדרגתית אלא חריפה.

 

            המומחה הסכים שהשינויים הניווניים היו קיימים לפני התאונה וכי אלה הם הגורם בסבירות גבוהה לכאבים עליהם התלונן התובע לפני התאונה.

 

            השאלה השביעית שהוצגה למומחה היתה האם נכון שחולים הסובלים משינויים ניווניים של עמוד השדרה נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר להתפתחות התסמונת אחרי טראומה כמו וויפלש. תשובתו היתה בחיוב.

 

12.       כאמור, לא הובהר לי מדוע הופעת התסמונת בצורה אקוטית בסמוך לאשפוזו של התובע ב- 1/98 היא העניין היחיד בו ראה המומחה משום התפתחות התסמונת. סביר בעיני שהופעת התסמונת, או יותר נכון, הביטוי הרפואי שקיבלה ב- 1/98, אינו ממצה את התפתחותה אלא מהווה שלב סופי של התפתחות זאת.

 

            המומחה סבר כי כל עוד מדובר בבקע או בלט דיסקלי ללא לחץ על חוט השדרה, קרי, ללא סימני סבל בחוט השדרה, הרי מדובר בממצא שכיח ביותר באוכלוסיה הרגילה, ממצא אקראי חסר חשיבות המתגלה באקראי, אין לטפל בו ואין לשנות את אורח חיי החולה (עמ' 5). המומחה ציין שאם אין סימנים קליניים המצביעים על לחץ על אותו בקע או בלט הוא איננו משנה את אורח חייו של החולה אך אומר לו אם מדובר בחולה מודאג, שיימנע מלעמוד על הראש או להיות סבל (עמ' 5).

 

יחד עם זאת אישר כאמור שבקע או בלט כאלה מהווים גורם סיכון לפריצת החומר הדיסקלי.

 

המומחה ציין בחקירתו כי הממצאים הנוירולוגיים הראשונים הופיעו ב- 1/98 והיו ממצאים מאיימים מאוד של לחץ על חוט השדרה הצווארי (עמ' 6). לגישתו, לו המאורע הנוירולוגי החריף היה מופיע בסמוך לתאונה, היה מייחס זאת לתאונה, אך אינו יכול לייחס את התופעה החריפה שארעה ב- 1/98 לתאונה, למרות כאבי צוואר.

לגישתו, כשם שכאבי צוואר בעבר אינם קשורים לתאונה ובמשך 5 שנים בסמוך לתאונה לא מופיעים רישומים על כך, הרי גם חודשיים לאחר התאונה אין רישום על כאבים ואם היו כאלה, עניין אותו קיבל, קשה לייחס זאת לתאונה.

 

המומחה נשאל מה גרם לאירוע ב- 1/98 של פריצת החומר והשיב שהדבר יכול לקרות באופן פתאומי אצל אנשים שיש להם שינויים ניווניים בעמוד השדרה אף ללא אירוע מקדים אותו ניתן לזהות. לדבריו הדבר יכול לקרות לאחר תאונת דרכים מקום שפריצת הדיסקוס היא טראומתית חבלתית וקורית לאחר תאונה ויכול לקרות לאחר הרמת משא כבד או לאחר קיום יחסי מין, לדבריו יש סיבות אפשריות לכך אבל בחלק הגדול של המקרים הנפגע שולל כל אירוע מקדים לפריצת הדיסק שגורמת לתופעות נוירולוגיות. בהקשר זה ציין כי איש במחלקה, לא מי מהרופאים ולא התובע, לא העלה קשר סיבתי בין התאונה מחודש יולי לבין הפריצה ב- 1/98.

 

הנה כי כן המומחה סבר לכאורה כי הרקע לפריצת החומר הדיסקלי ב- 1/98 הוא שינויים ניווניים קודמים בעמוד השדרה.

 

13.       אכן אין ראיה פוזיטיבית לכך שהבקע או הבלט הדיסק שהתגלו ב- 8.10.97 מקורם בתאונה. מאידך, התאונה היתה מאורע טראומתי כאשר לא נמסר על מאורע טראומתי אחר בתקופה שקדמה לתאונה. במצב זה, גם אם המומחה סבר כי חומר דיסקלי יכול לפרוץ אף ללא ארוע מקדים, סביר יותר להניח שהבקע והבלט שהתגלו ב- 8.10.97, התפתחו כתוצאה מהמאורע הטראומתי שארע, קרי, תאונת הדרכים, גם אם ארעו, ולו בחלקו, על רקע השינויים הניווניים, מהם סבל התובע לפני התאונה.

 

            בהקשר זה יש להזכיר את דברי התובע בתצהירו לפיהם מאז התאונה חש כאבים בצוואר ובכתף ימין, קיבל כדורים נגד כאב וחופש מחלה לימים ספורים, הכאבים לא פסקו, והוא חש מגבלה בתנועות פנה לאורתופד ונשלח לביצוע סי.טי. התובע מציין כי בכל התקופה המשיך ליטול כדורים נגד כאבים והשתדל להתמיד בעבודתו כאשר בשל מגבלותיו הסכים מנהל העבודה שלו, שמואל אסרף, לתת לו עוזרים לביצוע העבודות הפיזיות שהיה עליו לבצע (סעיף 6 ו- 7 לת/5). גם שמואל אסרף מציין בתצהירו כי לאחר התאונה הבחין שהתובע סובל מכאבים בצווארו בכתף וביד ולבקשת התובע הצמיד לו עוזרים אישיים שביצעו את כל הפעילות הפיזית הנדרשת (סעיף 6, 7 לת/3).

 

            התובע הוא חשמלאי עובד צה"ל במספנות חיל הים (ת/5). התובע מסר שעד לתאונה כמעט ולא החסיר ימי עבודה. הפעילות הפיזית שנדרשה מהתובע בעבודתו היתה בחלקה עבודה הדורשת מאמץ פיזי ניכר שהוגדר על ידי אסרף כאקרובטיקה (עמ' 28). הוברר שעבודה שביצע לפני התאונה לא יכול היה לבצע אחריה וקיבל עזרה לצורך כך (עמ' 35, 36). אסרף מסר כי חלק העבודה מבוצע בצינור שאורכו כ- 7-6 מטרים שקוטרו הוא 80 ס"מ (עמ' 42). בתוכו כלולים מצברים כאשר עצם הכניסה לצינור והעבודה בתוכו מחייבים מאמץ פיזי ניכר (עמ' 42).

 

            יש לקבל כי התובע, לאחר התאונה, הפסיק לבצע את עבודתו ככל שבוצעה בתנאי צפיפות ודוחק המצריכים אקרובטיקה.

 

            מצב זה תומך במחשבה שהבקע והבלט נגרמו כתוצאה מהתאונה הגם שסביר כי גם לשינויים הניווניים היה חלק בכך.

 

14.       בכך שברישומים הנוגעים לאשפוז לא נזכר נושא תאונת הדרכים, אין כדי לשלול קשר לתאונה, ולמעשה בכך שבצוע ה- C.T. התבקש אגב תלונה על כאבים בעקבות התאונה, בהעדר ראיה לקיומו של C.T. קודם, יש תמיכה במחשבה כי הבקע והבלט קשורים לתאונה.

 

המומחה סבר כי טיבם של הבקע והבלט שהיו מרכזיים אינו יכול להסביר את התסמונת הנוירולוגית בגינה נותח. לא רק שעיון בסכום האשפוז מ- 29.1.98 ובגיליון הקבלה נ/9 מלמד שמדובר בפריצת דיסק מרכזית ימנית בגובה C4-5, אלא, שמשהסכים המומחה שקיומם של בקע או בלט מהווה גורם סיכון לפריצת חומר דיסקלי בעתיד, יש לקבל כי סביר הוא שהפריצה שהתרחשה בסופו של דבר התרחשה בעקבות הבקע והבלט שנגרמו, ככל הנראה, בחלקו, כתוצאה מהתאונה.

 

            לדעתי הוכיח התובע כי סביר יותר שאירוע הבלט או הבקע ב- C4-5 נופל לגדר הסיכון שיצרה תאונת הדרכים בה היה מעורב, כאשר גם לרקע של שינויים ניווניים יש חלק בתהליך הגרימה מאשר כי ארוע הבלט או הבקע נגרם על רקע מקרי או על רקע השינויים הניווניים בלבד.

 

המדובר הוא בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כאשר המבחן בסוגיית הקשר הסיבתי הוא מבחן הסיכון כשהוא משולב במבחן השכל הישר. כפי שצוין בענין רע"א 5971/95 לוי נ' שמחון פד"י נ"ב (5) עמ' 70 בעמ' 76, השמוש ברכב אינו חייב להיות הגורם היחיד או המכריע בגרימת הארוע, ודי בכך שהוא אחד הגורמים לארוע הנזק.

 

15.       התאונה התרחשה אצל תובע שסבל משינויים ניווניים. הוברר כי עד לתאונה, למרות השינויים הניווניים, לא סבל התובע ממגבלות בעבודתו, מגבלות שהופיעו רק אחרי התאונה. במצב זה, סבורני כי נכון לייחס מחצית מתוצאות הפגיעה לתאונה ומחצית לשינויים הניווניים.

           

            משכך, יש לקבל כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין התאונה, כדי 50% ממצבו הרפואי.

 

16.       נראה כי מומחה בית המשפט, שהינו מומחה בכיר בתחומו, לא נתן משקל מתאים להעדר מאורעות טראומתיים למעט התאונה ואף למגבלותיו של התובע בעבודה שהופיעו לאחר התאונה ולשינוי בעיסוקו, כמו גם לאפשרות שמדובר בהליך גרימה משולב. נראה לי כי המומחה אף לא נתן משקל מתאים לכאבים מהם סבל התובע לאחר התאונה ולשוני בין כאבים אלה לבין הכאבים בעברו.

 

שקולים רפואיים שמפעיל מומחה ביהמ"ש מכח מומחיותו הרפואית כפופים לשיקולים משפטיים אותם שומה על בית המשפט להפעיל. מקום שממכלול הראיות עולה כי מסקנת המומחה מוטעית או כי התשתית העובדתית שונה מזו עליה השתית המומחה את חוות דעתו ובמקרים דומים לאלה, נתונה לבית המשפט הסמכות וגם החובה להעמיד דברים על מכונם (ראה ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל פד"י נ"ח (2) עמ' 583, ע"א 2160/90 רז נ'  לאץ, פד"י מ"ז (5) עמ' 170, ע"א 16/88 רמת סיב בעמ' נ' דרזי פד"י כ"ב (2) עמ' 164).

 

17.       מצבו הרפואי של התובע

            בחוות דעתו קובע המומחה, פרופ' מלמד, כי לאחר הניתוח נותר התובע עם חולשה פירמידלית קלה בגפיים הימניות ונכותו בשל כך הינה בשיעור 30% לפי סעיף 29 (1) (א) I לקובץ התקנות של המל"ל. בבדיקה נמצא כי החולשה קלה מאוד ביד ימין וקלה - בינונית ברגל ימין, טונוס תקין עד מעט ספסטי ברגל, ירידה קלה בתחושה שטחית ברגל שמאל בבטן ובגב משמאל עד לגובה הפיטמה השמאלית , מצויין כי הליכתו של התובע היתה רגילה ללא אי יציבות וללא צורך במקל הליכה אך עם גרירה ו-  circumduction קלות ברגל ימין. עוד נצפתה צלקת קדמית פוסט ניתוחית בצוואר. לא נמצאה הפרעה אובייקטיבית בעמוד השדרה הצווארית כגון הגבלת תנועה, ספזם שרירי או רגישות חולייתית.

 

18.       התובע הינו יליד 1953, חשמלאי במקצועו, ומאז 1976 עבד כחשמלאי במספנות חיל הים.

 

            ב- 28.7.97 היה בן 44 שנה.

 

            כפי שצויין לעיל התובע אושפז ב- 19.1.98, נותח והועבר לשיקום לבית החולים בני ציון עד ל- 2.4.98. התובע המשיך בטיפולים שונים והיה בחופשת מחלה מ- 1.4.98 ועד 28.2.99 (נספח ב' לתצהירו ת/5). ב- 1.3.99 אישר לו רופא התעשייה לחזור לעבודה ללא מאמץ כאשר במשך שישה חודשים הותר לו לעבוד 6 שעות בלבד.

 

            התובע טוען כי בשל מגבלתו הוא מועסק כיום כיועץ טכני במחלקה ומטפל בענייני רישום לתקן izoo 9000.

 

            העדה הגב' יהודית ויזל, עובדת שיקום במל"ל, מסרה פרטים בדבר טיפול מחלקת השיקום בתובע. העדה מסרה שהתובע עבר קורס אוטו קאד בבית ספר סיון וקורס מקדים, הכל בשנת 2001, ואישרה כי לתובע קמה זכאות לשינוי מקצוע מבחינת המל"ל (עמ' 81).

 

19.       הפסד שכר בעבר

            עיון בתלושי השכר של התובע שצורפו לתצהירו מראה כי ב- 1/97 השתכר התובע 6,846 ₪ ברוטו (ושילם מס הכנסה בשיעור 1,138 ₪) הסכום המתקבל לאחר הפחתת תשלום מס הכנסה הוא 5,708 ₪. ב- 2/97 השתכר 6,875 ₪ (ושילם מס הכנסה בשיעור 1,144 ₪) הסכום המתקבל לאחר הפחתת תשלום מס הכנסה הוא 5,731 ₪. ב- 4/97 השתכר 6,940 ₪ (ושילם 992 ₪ מס הכנסה) הסכום המתקבל לאחר הפחתת תשלום מס הכנסה הוא 5,948 ₪. ב- 5/97 השתכר 6,840 ₪ (ושילם 905 ₪ מס הכנסה) הסכום המתקבל לאחר הפחתת תשלום מס הכנסה הוא 5,935 ₪.

 

            ב- 6/97 השתכר 12,716 ₪ (הכולל 5,768  ₪ בגין קצובת הבראה ושילם 3,442 ₪ מס הכנסה). בהפחתת קצובת ההבראה מתקבל סכום של 6,948 ₪ מהם יופחת תשלום מס של 992 ₪ כדוגמת חודש אפריל. הסכום המתקבל עומד על 5,956 ₪. ב- 7/97 השתכר 8,900 ₪ (מתוכם 1,400 ₪ בגין ביגוד ושילם 1,778 ₪  מס הכנסה) בהפחתת קצובת הביגוד מתקבל סכום של 7,500 ₪ ובניכוי סכום משוער של 1,200 ₪ בגין מס הכנסה מתקבל סכום של 6,300 ₪.

 

            קצובת ההבראה בחלוקה ל- 12 חודשים הינה 481 ₪ בעיגול וקצובת הביגוד בחלוקה ל- 12 הינה 117 ₪.  המדובר הוא בשתי תוספות שמסתכמות בעיגול ב- 600 ₪ לחודש.

 

            צירוף הסכומים ששולמו לתובע בגין ששת החודשים המוזכרים לעיל (בניכוי מס הכנסה ובניכוי ההקצבות להבראה וביגוד) מגיע בממוצע לסכום של 5,930 ₪ בעיגול לחודש, עליו יש להוסיף 600 ₪ והסכום המתקבל הוא 6,530 ₪ לחודש.

 

            מאז מדד 4/97 ועד המדד האחרון הידוע היום (מדד 8/05)  עלה המדד ב- 24% בעיגול והסכום החודשי המתקבל הוא 8,097 ₪ בעיגול.

 

            שכרו החודשי הממוצע של התובע טרם התאונה בניכוי מס היה אם כן בערכו היום, 8,097 ₪.

 

20.       התובע חזר לעבודה של 6 שעות ליום ב- 1.3.99, למשך 6 חודשים.

 

            התובע טוען להפסדי שכר מאז 19.1.98, יום אשפוזו בבית החולים רמב"ם לצורך הניתוח.

 

            בתלוש המתייחס לחודש 12/98 מצוין כי ההכנסה השנתית למס היתה 71,392.60 ₪ ובהפחתת מס הכנסה שנתי בשיעור 13,193.17 ₪ מתקבל סכום של 58,199 ₪. סכום זה בחלוקה ל- 12 חודשים נותן 4,850 ₪ בעיגול.

 

            4,850 ₪ בהצמדה ממדד יוני 98 ועד למדד האחרון הידוע היום (עליית מדד של 18% בעיגול) מגיעים לסכום של 5,723 ₪.

 

            ההפרש בין 8,097 ₪ ל- 5,723 ₪ הוא 2,374 ₪. התקופה שמ- 1/98 ועד 3/99 הינה בת 14 חודש וסכום ההפסד עומד על 33,236 ₪.

 

21.       מאז 4/99 ועד מועד עריכת חוות דעתו של פרופ' מלמד ב- 25.3.01 עברו קרוב לשנתיים. על פי התלוש המתייחס ל- 12/99 היתה הכנסתו השנתית של התובע למס בשנת 1999 בסכום של 60,258.39 ₪ ומס ההכנסה השנתי עמד על 10,756.65 ₪. בניכוי המס מדובר בהכנסה שנתית בגובה 49,502 ₪ בעיגול. לחודש אחד מדובר ב- 4,125 ₪ בעיגול.

 

            בתלוש 12/00 ההכנסה השנתית למס לשנת 2000 עומדת על 111,352 ₪ בעיגול ומס ההכנסה השנתי עומד על 24,476 ₪ בעיגול. בניכוי מס ההכנסה השנתי עומדת ההכנסה על 86,876 ₪. ההכנסה החודשית בניכוי מס עומדת אם כן על 7,240 ₪ בעיגול.

 

            בתלוש 12/01 ההכנסה השנתית למס עומדת על 147,420 ₪ בעיגול ומס הכנסה השנתי עומד על 45,357 ₪ בעיגול. בניכוי המס ההכנסה השנתית עומדת על 102,063 ₪. ההכנסה החודשית בניכוי מס עומדת אם כן על 8,505 ₪ בעיגול.

 

            בתלוש 12/02 (חלק מנ/8) מצוין כי ההכנסה השנתית למס היא 155,337.39 ₪ ומס ההכנסה השנתי עומד על 45,652 ₪ בעיגול. בניכוי מס ההכנסה השנתי עומדת על 109,685 ₪ ולחודש מתקבל סכום של 9,140 ₪ בעיגול.

 

            עוד צורפו בנ/8 תלושים המתיחסים לינואר עד מרץ 2003 מהם קשה להסיק מהו סך כל התשלומים שקיבל התובע בניכוי מס בחודשים אלה.

 

22.       כזכור, שכרו של התובע בניכוי מס טרם התאונה עומד בערכי היום על 8,097 ₪ לחודש.

 

            לעיל הוברר כי שכרו החודשי בניכוי מס לשנת 1999 עמד על 4,125 ₪. מאז מדד אוגוסט 99 ועד המדד האחרון הידוע היום עלה המדד ב- 10.2%. הסכום החודשי המתקבל הוא 4,546 ₪ בעיגול.

 

            מאז 4/99 ועד סוף אותה שנה הפסיד התובע 3,551 ₪ לחודש (4,546 - 8,097) ובסה"כ למשך 9 חודשים - 31,959 ₪.

 

            שכרו החודשי של התובע בניכוי מס לשנת 2000 עמד על 7,240 ₪. מאז מדד יוני 2000 ועד המדד האחרון הידוע היום עלה המדד ב- 9% בעיגול. הסכום המתקבל הוא 7,892 ₪ לחודש. ההפרש החודשי הוא 652 ₪ ולמשך 12 חודש מתקבל סכום של 7,824 ₪.

 

            בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2001 השתכר התובע 8,505 ₪. מאז מדד 2/01 עלה המדד ב- 10% בעיגול. הסכום החודשי המתקבל הוא 9,355 ₪ בעיגול ובתקופה זו אין לתובע הפסד שכר. כך גם ביחס לשנת 2002.

 

23.       סך כל ההפסד בעבר

            צרוף הסכומים הנו כדלקמן:

            33,236 ₪                    3/99 - 1/98

            31,959 ₪                    12/99 - 4/99

            7,824                      12/00 - 1/00

            73,019 ₪

 

            מאחר והתאונה גרמה למחצית הנזק, סכום הפיצוי בגין הפסד שכר בעבר עומד על 36,509 ₪ .

                       

24.       התובע מבקש לחשב את הפסד שכרו מאז 3/01 על בסיס חוות דעת המומחה שהעניק לו 30% נכות.

 

            המדובר הוא בנזק מיוחד שארע בעבר. לעיל הוברר כי מ- 1/01 אין לתובע נזק מיוחד.

 

בסיכומיו מבקש התובע ביחס לעבר לחשב את נזקיו החל מ- 1.1.99 בהשוואה לשכרו של מר אסרף, קרי, מתבסס על טענה לפיה לולא התאונה היה מתמנה למנהל עבודה בפועל. לחילופין, הציע לבסס את החישוב על הפסד בדרגתו של התובע עצמו.

 

ערב התאונה היה התובע משובץ בדרוג שכר מקצ"ט (דרגה הדומה לדרוג טכנאים) ושמש כראש קבוצה בעבודות חשמל בספינות קטנות. אסרף מוסר כי מאז מונה למנהל עבודה היה הוא הממונה הישיר של התובע (ת/3 סעיף 2). לדברי אסרף יועד התובע לקידום ולמילוי מקומו כמנהל עבודה.

 

לא שוכנעתי כי התובע היה מתמנה למנהל עבודה, בין בכוח בין בפועל, אלמלא התאונה, ודבריו של מר אסרף בעניין זה אינם מהווים תשתית מספקת לעניין טענה זו, מה גם שדבריו נסתרים על ידי העולה מתעודת עובד צבור שערך מיכאל זורובוביץ ממרכז תעסוקת עובדי צה"ל (נ/14) לפיה התובע לא הומלץ להמרה לדרוג מנהלי עבודה ולא היתה כוונה להציבו בתפקיד מנהל עבודה. גם במסמך המספנות מ- 22.10.96 (נספח א' לת/5) מצוין כי למרות יכולותיו הגבוהות הרי עקב חסר תעודות והשכלה פורמלית קיים קושי רב בקידומו בסולם הדרגות.

 

25.       הפסד שכר לעתיד

התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד על פי 30% מתוך שכרו של מנהל עבודה ולחילופין על פי 30% משכרו שלו. הנתבעת סבורה כי לא יגרם לתובע כל נזק בעתיד.

 

            כפי שהוברר לעיל לא הוכח כי מאז תחילת 2001 נגרמים לתובע הפסדי שכר כתוצאה מהתאונה.

 

            יחד עם זאת, התובע הוא היום בן כ- 52 שנה ולפניו עוד 15 שנות עבודה.

 

            הנכות שנגרמה לו הינה נכות ניכרת, שגרמה לתובע לשנות את עיסוקו במקום עבודתו ומחציתה נגרמה כתוצאה מהתאונה.

 

            נראה לי נכון להניח כי קיימת סכנה מסויימת כי למרות שמאז תחילת 2001 לא היה לדבר ביטוי, הרי, עלול להיגרם לתובע הפסד שכר מסויים כמו גם סכנת פיטורים מוגברת. במצב זה, נכון לפצותו בפריט נזק זה, כולל בגין סיכון מסויים של הפסד פנסיה או הטבות סוציאליות, תוך התחשבות במספר שנות העבודה שנותרו לו, ולאור שעור הגרימה של התאונה. נראה לי כי יש להעמיד את הפיצוי על סכום גלובלי שיעמוד על 100,000 ₪ להיום. 

 

26.       עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

            לא הובאו ראיות לעניין עזרה בעבר. יחד עם זאת  התובע אכן שהה באי כושר פרק זמן ממושך. בעניין זה נראה לי נכון לפסוק לתובע, בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בהתחשב בשעור הגרימה סכום גלובלי של 35,000 ₪ להיום.

 

           

הוצאות בעבר ובעתיד           

לא הובאו ראיות בעניין זה. אני מעמידה את הפיצוי לעניין הוצאות אפשריות לנסיעה או לרכישת תרופות בסכום של 5,000 ₪ להיום.

 

27.       נזק שאינו ממוני

הסכום המקסימלי עומד היום על - 144,094 ₪.   

 

לתובע נכות בשיעור 30%. שעור זה מתוך הסכום המקסימלי עומד על 43,228 ₪ בעיגול.

התובע היה בן 44 במועד התאונה ובהפחתת גורם הגיל מתקבל סכום של 37,176 ₪ .  

התובע אושפז למשך 74 יום. סכום הפיצוי בגין האשפוז עומד על 288 X   74 שהם 21,312 ₪ .

 

צרוף הסכומים עומד על 58,488 ₪. מחצית הסכום היא 29,244 ₪ וזהו סכום הפיצוי שהתובע זכאי לו בגין ראש נזק זה, כאשר על סכום זה תתווסף ריבית כחוק ממועד התאונה ועד לתשלום.

 

28.       סך כל הפיצויים

            נזק שאינו ממוני                                29,244  

            הפסד שכר בעבר                                            36,509                                                         הפסד שכר בעתיד                                     100,000 ₪

            עזרת צד ג'                                          35,000  

            הוצאות בעבר ובעתיד                                   5,000    

            סה"כ                                                  205,753 ₪

 

29.       ריבית

לסכומים בגין הפסד שכר בעבר תתיווסף ריבית כחוק ממחצית כל תקופה בגינה נפסק פיצוי.

 

על סכום הפיצוי שנפסק בגין נזק שאינו ממוני תתווסף ריבית כחוק ממועד התאונה ועד לתשלום.

 

30.       ניכויים

מסכום הפיצוי יש לנכות את סכום תשלומי המל"ל נכות כללית ששולמו עקב הפגיעה נשוא התביעה. לאור קביעתי כי רק 50% ממצבו של התובע מקורם בתאונה, יש לנכות רק מחצית מתשלומי המל"ל העומדים על פי נ/15 על 17,880 ₪. המחצית היא 8,940 ₪ . על סכום זה יש להוסיף ריבית כחוק ממחצית התקופה בגינה שולם ועד היום.

 

 

31.       התוצאה

אשר על כן, אני מחייבת בזאת את הנתבעת, עילית חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע אברהם צרפתי סכום של 205,753 ₪ בתוספת ריבית כמפורט בסעיף 29 לעיל ובניכוי מחצית סכום תשלומי המל"ל בתוספת ריבית כמפורט בסעיף  30 לעיל.

 

לסכום המתקבל על פי הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

 

הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.




פסקי דין נוספים:




תאונת דרכים - האם פגיעה שהתרחשה בעת תיקון רכב נחשבת תאונת דרכים?

תאונת דרכים - כאבי גב וצוואר

תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חייל/ת

תאונת דרכים - בלט דיסק

האם קורקינט המונע על ידי מנוע בנזין הינו "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?




 

תגיות: בקע דיסק,תאונת דרכים, בקע דיסק כתוצאה מתאונת דרכים, בקע דיסק בגלל תאונת דרכים, בקע דיסק בגלל תאונה, בקע דיסק עקב תאונה, דיסקופטיה, דיסקופתיה, אחוזי נכות בקע דיסק, צליפת שוט