האם נפילה ממכסה מנוע בעת ניסיון בריחת גנב עם רכבך נחשבת תאונת דרכים?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.


לפנינו מקרה בו גנב רכב נכנס לרכב של נהגת שעצרה בצד, החל לנסוע בעוד היא הופלה על מכסה המנוע ורק לאחר מספר מטרים נפלה ממנו ונפגעה. על בית המשפט לקבוע אם המקרה נחשב תאונת דרכים ואם כן, על מי החובה לפצות הנפגעת? על קרנית (קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים) או על מבטחת רכב התובעת.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בירושלים ע"י השופט דב פולוק

 

פסק דין

בפני בית המשפט תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975.

עובדות האירוע כפי שעולה מתצהיר התובעת ותשובתה בתצהיר בשאלון:

ביום 5.10.2006 התובעת נהגה ברכבה בכביש מס' 1. נהג רכב אחר סימן לתובעת שיש לה נקר בצמיג. התובעת עצרה את רכבה בצד הדרך בתחום תחנת האוטובוס. היא ירדה מרכבה כשהרכב מונע והחלה בבדיקת הצמיגים. אדם (להלן: "גנב הרכב") שעמד ליד מכונית אחרת סימן לתובעת שיש לה בעיה בחזית הרכב. התובעת ניגשה לחזית הרכב והחלה בבדיקת הרכב. גנב הרכב נכנס לרכב התובעת והחל בנסיעה. התובעת שעמדה בחזית הרכב הופלה על מכסה המנוע. גנב הרכב המשיך בנסיעה כשהתובעת נמצאת על מכסה המנוע. אחרי כמה עשרות מטרים התובעת נפלה ממכסה המנוע לימן הרכב ליד המדרכה ונפגעה. גנב הרכב המשיך בנסיעה.

הנתבעת מס' 1 היא קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

הנתבעת מס' 2 היא המגן חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב התובעת.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני על פיו לא יושמעו ראיות בתיק, תצהיר עדותה הראשית של התובעת ומסמכים נוספים יוגשו בהסכמה כראיות והצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב.

טענות ב"כ התובעת בסיכומיו בכתב:

א. אין לראות באירוע "מעשה מכוון" הנכנס לחזקה הממעטת בהגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. לטענתו, מטרת גנב הרכב לא הייתה לפגוע בתובעת אלא לגנוב את הרכב. פציעתה של התובעת לא הייתה מטרת הגנב אלא אמצעי להשיג את המטרה האמיתית של גניבת הרכב.

ב. המטרה של הנהג הייתה לגנוב את הרכב על ידי נסיעה בו קרי: "לעשות בו שימוש למטרת תחבורה" כבהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד. לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בתובעת בתקיפה יזומה והגנב לא חפץ בפציעתה של התובעת. אי לכך על בית המשפט לקבוע שאין מדובר בתאונה מכוונת.

ג. התובעת הייתה "הולכת רגל" כמשמעותה בחוק הפלת"ד. הואיל ונפגעה על ידי נהג בלתי ידוע (הגנב) על הנתבעת מס' 1 לפצותה.

ד. לחילופין, יש לקבוע שהתובעת הייתה משתמשת ברכב ולכן על הנתבעת מס' 2 לפצות את התובעת כמבטחת הרכב.

טענות ב"כ הנתבעת מס' 1:

(א). התאונה אירעה כמעשה מכוון של גנב הרכב ולכן האירוע נכנס לגדר החזקה הממעטת בסיפא לסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

(ב). לחילופין, אם האירוע מהווה "תאונת דרכים", התובעת היא שעשתה שימוש ברכב בעת שירדה ממנו לצורך "תיקון דרך". מצב זה אינו נפסק עת ניסתה התובעת למנוע את גניבת רכבה. לחילופין, ניתן לראות את תובעת כמשתמשת במשותף עם הגנב. לתובעת, כמשמשת ברכב, הזכות לתבועת ולקבל פיצויים מהנתבעת מס' 2 כמבטחת הרכב.

טענות הנתבעת מס' 2:

1. הנתבעת מס' 2 מצטרפת לטענות הנתבעת מס' 1 שהתאונה אירעה כמעשה מכוון של גנב הרכב ולכן נכנסת לגדר החזקה הממעטת בסיפא לסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

2. השימוש ברכב נעשה על ידי הגנב, הנהג, אשר נסע ברכב מבלי לקבל היתר מבעליו ומבלי שניתן לבדוק האם הוא בעל רשיון נהיגה תקף.

דיון:

החזקה הממעטת בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד קובעת "ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"

כל אירוע הנכנס לגדר החזקה הממעטת אינו "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד ואין תחולה של חוק הפלת"ד על האירוע. החזקה באה להוציא מתחולת החוק אותם סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים מסיכון רגיל הנובע משימוש ברכב למטרות תחבורה (ראה רע"א 855/04 דולב חברה לביטוח בע"מ –נ- אל אסד פ"ד נ"ח(5), 493 בע' 497 ורע"א 9706/08 כלל חברה לביטוח בע"מ –נ- יהודית כהן נח [מאגר נבו] ).

על מנת להוכיח את היסוד לכך שהתאונה נשוא הדיון נגרמה כתוצאה ממעשה מכוון שתכליתו גרימת נזק לגופו או לרכושו של אדם אין די להראות קיומה של מודעות לאפשרות קרובה לוודאי לגרימת התוצאה אלא יש להוכיח שהיה רצון של ממש בתוצאה של פגיעה בגופו או ברכושו של האדם (ראה רע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים –נ- יעקב בלבן - מאגר נבו(.

למרות זאת, נטל ההוכחה הנדרש להוכחת הכוונה לגרום נזק הוא על פי הכלל הרגיל של מאזן ההסתברויות (ע"א 2976/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ –נ- לידאווי פ"ד נו(6), 874, 877).

אין נפקא מינה אם הפגיעה המכוונת הייתה לצורך מטרה אחרת, כגון הימלטות מהמקום עם הרכב, אף אם הפגיעה המכוונת הייתה משנית למטרת ההימלטות (רע"א 1117/09 כנ"ל).

במקרה דנן הגנב נסע למרחק של כמה עשרות מטרים כשהתובעת נמצאת על מכסה המנוע עד שהתובעת נפלה מהרכב. ברור לבית המשפט שהגנב התכוון בהמשך נסיעתו לגרום לתובעת שהייתה תלויה על מכסה המנוע ליפול מהרכב. כדברי המשנה לנשיאה א. ריבלין רע"א 1117/09 במקרה דומה "ברי כי רצון להפיל אדם התלוי מבחוץ על רכב נוסע שקול לרצון לפגוע באותו אדם" ( רע"א 1117/09 כנ"ל בסעיף 6).

אי לכך, על פי נסיבות המקרה הנני קובע שהוכח היסוד שבחזקה הממעטת שהתאונה נשוא הדיון נגרמה כתוצאה ממעשה מכוון שתכליתו גרימת נזק לגופו או לרכושו של אדם.

לעניין היסוד השני לחזקה הממעטת האם "הנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"? נהיגתו של הגנב לאורך כמה עשרות מטרים כשהתובעת תלויה על מכסה המנוע הינו מעשה רצוני של הגנב שגרם במישרין לפגיעת של התובעת. כאמור, אין נפקא מינה לכך שהגנב גם התכוון לגנוב את רכב של התובעת או שמעשה הנסיעה הוא טפל למעשה הגניבה. גם הנהיגה אינה מהווה "השפעה" של גניבת הרכב (ראה רע"א 1117/09 כנ"ל בסעיף 7).

אשר על כן הנני קובע שהאירוע נכנס לגדר ההגדרה של ההחזקה הממעטת ואין בפני בית המשפט "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד.

אי לכך, תובענת התובעת במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 נגד הנתבעות נדחית.

בנסיבות העניין, אני קובע כי אין צו להוצאות.

 


תגיות: גניבת רכב, תאונת דרכים כתוצאה מגניבת רכב, קרנית, חברת ביטוח, פיצויים, דריסת הולך רגל, תאונת דרכים מכוונת,ניסיון בריחת גנב עם רכב,נפילה ממכסה מנוע,האחזות במכסה מנוע,פגיעת גנב רכב בהולך רגל, עורך דין נזיקין בראשון לציון, עו"ד תאונות דרכים, עורך דין תאונת דרכים, עורכי דין נזיקין