תאונת דרכים - שברים בחוליות עמוד השדרה המותני

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים

לפנינו מקרה של תאונת דרכים בה נגרמו לתובעת שברים בעמוד השדרה המותני.

לפנינו סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום ברמלה בפסק דין שניתן ע"י השופט זכריה ימיני

פסק-דין

השאלה העומדת לדיון היא מהו סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 24.4.05.

בעלי הדין:

התובעת ילידת 9.1.1983, ובעת התאונה המתוארת להלן היתה רווקה.

הנתבע 1, ידיד של התובעת, בעת התאונה היה הבעלים והנהג של רכב פרטי מ.ר 7191202 (להלן-"הרכב")

הנתבעת 2, חברת ביטוח הרשומה בישראל כדין, ביטחה בביטוח חובה את השימוש ברכב.

התאונה והחבות לפיצוי:

ביום 24.4.04 נהג הנתבע 1 ברכב, כאשר התובעת ישבה כנוסעת במושב הקדמי הסמוך למושב הנהג. בעת הנסיעה ברכב, היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, תאונה שכתוצאה ממנה נפגעה התובעת בגופה.

במכתב מיום 18.3.2008 הודו הנתבעים בחבותם לפצות את התובעת בגין פגיעות הגוף שנפגעה בתאונה.

הפגיעה בתאונה ונכויות הרפואיות:

האשפוזים בבית החולים:

ממקום התאונה הובהלה התובעת אל בית החולים "וולפסון" בחולון, שם אובחנו אצלה שברים בחוליות עמוד השדרה המותני. התובעת אושפזה בבית החולים עד ליום 17.5.2004, במשך 24 ימי אשפוז, במהלכם נותחה לקיבוע חוליות L1-L3.

בהמשך אושפזה התובעת מיום 18.12.04 ועד ליום 21.12.2004 (במשך 4 ימים) לשם הוצאת המתכות מעמוד השדרה המותני.

בגין התאונה אושפזה התובעת בבית החולים למשך 28 יום.

חוות דעתו של ד"ר ליברטי בתחום האורטופדי:

הצדדים מינו את ד"ר ליברטי כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר ליברטי קבע כי כתוצאה מן התאונה נותרו לתובעת נכויות כדלקמן:

- 20% בגין הגבלה בינונית בעמוד השידרה המותני;

- 5% בגין הפרעה תחושתית בפיזור העצב הפמורלי בירך ימין;

- 10% בגין צלקות מכערות (צלקת אלכסונית באורך 7 ס"מ מעל החלק העליון של כנף עצם האגן הימנית, וכן צלקת אורכית אמצעית מעל חוליות המותניים באורך 14 ס"מ וברוחב 0.5 ס"מ). ד"ר ליברטי כתב במפורש בחוות דעתו שהנכות בגין הצלקות אינה נכות תפקודית.

ד"ר ליברטי קבע לתובעת נכות משוקללת בשיעור 32.6%.

חוות דעתו של פרופ' רביד בתחום הפנימי:

בהתאם לבקשת התובעת, מינה בית המשפט מומחה בתחום הפנימי. המומחה שמונה הוא פרופ' רביד. בהחלטת המינוי נקבע שהנתבעות תישאנה בעלות חוות דעתו של פרופ' רביד.

פרופ' רביד קבע שלתובעת קיימת נכות בתחום הפנימי, כדלקמן:

- 10% בגין בעיות רפואיות תת תריסיות;

- 10% בגין השמנת יתר.

פרופ' רביד הוסיף וקבע שבעיותיה הרפואיות של התובעת בתחום הפנימי אינן קשורות לתאונה, וכי הוא מסכים עם ד"ר ליברטי שאין כל קשר בין התאונה לבין מחלת כיס המרה והניתוח לכריתת כיס המרה.

לאור חוות דעתו של פרופ' רביד, הרי שעל התובעת להחזיר לנתבעים את השכר ששילמו לפרופ' רביד בגין חוות דעתו, ויש להפחית סכום זה מסכום הפיצויים לא זכאית התובעת.

נזק שאינו נזק ממון:

ד"ר ליברטי קבע שכתוצאה מן התאונה נותרו לתובעת 32.6% אחוזי נכות. בנוסף, התובעת אושפזה בבית חולים בגין התאונה למשך 28 ימים.

מוסכם על ב"כ בעלי הדין שבגין נזק שאינו נזק ממון זכאית התובעת לפיצוי בסך 65,496 ₪.

הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה:

עמדות בעלי הדין:

לטענת התובעת הנכות התפקודית שנותרה לה כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור משוקלל של 26%, שכן לטעמה חלק מהנכות הפלסטית הינה נכות תפקודית.

לטענת הנתבעים הנכות בגין הצלקות אינה נכות תפקודית, וכך גם הנכות שנקבעה לתובעת בגין חוסר התחושה. הנכות בתחום הפנימי אינה קשורה לתאונה, יש בה כדי להשפיע על נכותה התפקודית, ויש לקחת זאת בחשבון בקביעת הפיצוי בגין הנכות התפקודית. כן טענו הנתבעים, שמאחר והתובעת לא חזרה למעגל העבודה, אינה זכאית לכל פיצוי שהוא.

הנכות הפלסטית:

ד"ר ליברטי קבע במפורש שהנכות הפלסטית אינה נכות תפקודית.

התובעת העידה בבית המשפט כי היא בתהליך התחזקות בשמירת תורה ומצוות. דבר זה מלמד שהתובעת מתלבשת באופן צנוע, ואין בכוונתה לעבוד בעבודה אשר תחייב אותה לעבוד כאשר החלקים בגופה בהם מצויות הצלקות יהיו חשופים.

אשר על כן, סבור אני שהנכות שנקבעה לתובעת בגין הצלקות אינה תפקודית.

הנכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השידרה וחוסר התחושה בירך ימין:

ד"ר ליברטי קבע שנותרו לתובעת 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד המותני ו-5% בגין הפרעה תחושתית בפיזור העצב הפמורלי בירך ימין.

לגבי הצלקות קבע ד"ר ליברטי בחוות דעתו כי הנכות אינה תפקודית. לגבי הנכות בגין ההגבלה בעמוד השידרה המותני וחוסר התחושה בירך ימין, לא קבע ד"ר ליברטי מאומה. משמע מכך שד"ר ליברטי סבור ששתי נכויות אלו הינן נכויות תפקודיות. אך שאלה היא מהו שיעור נכותה התפקודית של התובעת.

הנכות התפקודית:

בתצהיר העדות הראשית שלה הצהירה התובעת כי יש לה במגבלות כדלקמן:

1) בשנת 2006 החלה לעבוד כקופאית בקונדיטורית "עיני" בראשל"צ. לאחר תקופה בה עבדה כקופאית, התבקשה לעבור לעבוד בחנות עצמה, עבודה פיזית הכרוכה בהרמת מגשים, סידור דברי מאפה וכו'. בגלל מגבלותיה, לא יכלה לעבור לעבוד בסוג זה של עבודה, ונאלצה לעזוב את עבודתה בסוף חודש דצמבר 2006;

2) בחודש פברואר 2007 החלה לעבוד בטלמרקטינג, אך מאחר ולא יכלה לשבת מספר כה רב של שעות ברציפות, נאלצה לעזוב לאחר 4 ימים;

3) המגבלות בגב מפריעות לה כמעט בכל פעולה בחיי היום-יום. קשה לה לשבת זמן ממושך, אינה יכולה להתכופף ולהרים חפצים, והיא יכולה להרים ולשאת חפצים שמשקלם קל בלבד, קשה לה לעמוד הרבה זמן כי הגב מתחיל לכאוב לה, וגם בישיבה ובהליכה היא סובלת מכאבים;

4) סובלת מחולשה ומכאבים בירך ימין, מתקשה להפעיל את רגל ימין, משתדלת שלא ללכת מרחקים ארוכים, מרגישה שהרגל מתעייפת לה, ופעמים רבות מרגישה שהרגל נרדמת לה;

5) מתקשה בעמידה, בישיבה ובהליכה ממושכות, ברכינה ובהתכופפות, בעלייה ובירידה במדרגות ובביצוע כל פעולה הכרוכה במאמץ פיזי, ואינה מתפקדת כפי שתפקדה לאחר התאונה.

סבור אני שהתובעת סתרה את טענתה שבעקבות התאונה מתקשה היא לשבת זמן רב, מהסיבות כדלקמן:

1) לאחר התאונה למדה התובעת קורס איפור בנמל ת"א פעמיים בשבוע. התובעת היתה נוסעת ללימודים מחולון לת"א באוטובוס;

2) לאחר נישואיה נסעה התובעת לירח דבש באוטובוס לאילת, וחזרה מירח הדבש מאילת לחולון במונית. נסיעה לאילת באוטובוס או במונית נמשכת מספר שעות;

3) לאחר התאונה עבדה התובעת כקופאית בקונדיטורית "עיני". העבודה כקופאית נעשית בדרך כלל בישיבה. התובעת לא התלוננה שלא יכלה לבצע עבודתה בישיבה, אלא טענה שכאשר התבקשה לעבור לעבוד בחנות עצמה, לא יכלה לעשות זאת עקב הצורך בביצוע עבודות פיזיות;

מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כדלקמן:

1) התובעת מטפלת בתינוקה, יוצאת עמו לטייל כמו כל אמא רגילה, והיא זו אשר מורידה את התינוק והעגלה מהדירה בה היא מתגוררת עם בעלה ותינוקה. לתובעת אין כל מגבלה בעת שהיא מטיילת עם תינוקה;

2) התובעת רקדה ביום חתונתה ככל כלה רגילה (ראה את ה-D.V.D. של חתונת התובעת);

3) התובעת נסעה באוטובוסים לקורס איפור מחולון לנמל תל-אביב;

4) התובעת נסעה באוטובוס לירח הדבש באילת;

5) התובעת חזרה במונית מירח הדבש באילת לביתה בחולון;

6) התובעת לא מעסיקה בביתה עוזרת בשכר;

7) התובעת עזבה את מקום עבודתה מרצונה, לא עקב העבודה הפיזית, אלא עקב רצונה להתקדם ועקב השכר הנמוך אותו השתכרה;

8) התובעת לא סיפרה במקום עבודתה שנפגעה בתאונה, התובעת לא היתה מוגבלת בעבודתה בקונדיטוריה, והמעביד שלה היה מרוצה מעבודתה;

9) התובעת מתקשה לבשל, מכיוון שעליה להחזיק ביד אחת את בנה וביד השניה לבשל.

מחקירתה הנגדית של התובעת עולה שבתצהירה הפריזה בתיאור מגבלותיה. מוכן אני לקבל שהתובעת מוגבלת בעבודות כלשהן עקב המגבלה הבינונית בעמוד השידרה המותני, אך חקירתה הנגדית מוכיחה שהמגבלה אינה כה מטרידה כפי האמור בתצהירה של התובעת. התובעת עבדה כקופאית בישיבה, ומעבידה היה מרוצה מעבודתה, התובעת נסעה באוטובוסים לקורס איפור מביתה בחולון לנמל ת"א, התובעת נסעה באוטובוס מחולון לאילת. כל אלה מוכיחים שטענות התובעת מופרזות. אכן יש לתובעת מגבלות בינוניות בעמוד השידרה המותני, אך המגבלות אינן כה דרסטיות כפי שהיא מתארת בתצהירה. לתובעת חוסר תחושה בחלק מירך ימין, אך לא נראה שחוסר תחושה זה מפריע לה בפעילות היום-יומית.

בנסיבות אלו סבור אני שהנכות התפקודית של התובעת הינה בשיעור 15%.

הבסיס לחישוב הפסדי השכר:

התובעת עבדה בקונדיטורית "עיני" בחודשים אוקטובר עד מרץ 2006. בחודשים אלו השתכרה שכר מינימום.

בחלק מהתקופה למדה התובעת קורס איפור, אך הפסיקה את הקורס ולא השלימה אותו. לדבריה, הפסיקה את הקורס עקב הצורך לעבור את הניתוח השני להוצאת הקיבוע בחוליות עמוד השדרה מותני. אלא שלתובעת לא היה הסבר של ממש מדוע לא השלימה את הקורס או מדוע לא חזרה עליו. לאחר מכן נישאה התובעת וילדה את בנה.

נתונים אלו אין בהם כדי לקבוע קנה מידה לגובה השכר שהתובעת היתה משתכרת לולא התאונה. שכר מינימום אינו מהווה קנה מידה להפסדי השכר, שכן התובעת מבקשת להתקדם בעבודתה ולהמשיך את לימודי הנהלת החשבונות בהם החלה ואף ללמוד יעוץ מס. מצד שני לא ניתן להשתמש בשכר הממוצע במשק, שכן התובעת כבר עבדה ולא השתכרה את השכר הממוצע המשק. סבור אני שהשכר לחישוב הפסדי השכר של התובעת יכול להיות בין שכר המינימום לבין השכר הממוצע במשק. בנסיבות אלו סבור אני שהסך 5,000 ₪ ליום מתן פסק הדין הינו סביר בנסיבות הענין.

אבדן השתכרות לעבר:

לתובעת הוצעה עבודה כבודקת בטחונית, אך התובעת לא פנתה לקבל עבודה זו עקב התאונה. התובעת עבדה כשלושה חודשים בלבד, ולמעשה אין כל הסבר מדוע התובעת לא פנתה לעבוד עבודות אחרות. ייתכן שהתובעת לאחר נישואיה החליטה להישאר בביתה ולא לעבוד, ייתכן שהתובעת החליטה שלא לעבוד עת נוכחה לדעת שהיא בהריון, וייתכן שהתובעת החליטה להמשיך שלא לעבוד לאחר לידת בנה. המועדים השונים בהם למדה התובעת קורס איפור, בהם חיפשה עבודה כלשהיא לא הובהרו כלל. בנסיבות אלו חסרים נתונים רבים לצורך קביעת הפסד ההשתכרות של התובעת.

בנסיבות אלו שתוארו לעיל, שהתובעת בחרה שלא לעבוד מאשר לעבוד, סבור אני שיש לקבוע את אבדן שכרה של התובעת לעבר על דרך האומדן, והסך 30,000 ₪ הינו פיצוי נאות לאבדן השתכרות בעבר.

אבדן כושר השתכרות:

לעיל קבעתי שהשכר לחישוב אבדן השתכרותה של התובעת הינו הסך 5,000 ₪. כמו כן קבעתי שהנכות התפקודית של התובעת הינה בשיעור 15%. על כן אבדן כושר ההשתכרות של התובעת הינו בשיעור 750 ₪ לחודש.

לכן אבדן כושר ההשתכרות של התובעת עד הגיעה לגיל 67 שנה הינו 213,050 ₪.

סיעוד ועזרה ביתית לתקופת ההחלמה:

סבור אני שלאחר התאונה ולאחר שחרורה מכל אשפוז בבית חולים, היתה התובעת זקוקה לסיעוד ולעזרה ביתית. את הסיעוד והעזרה קיבלה התובעת מהוריה. מנסיבות אלו, מדובר על סיעוד ועזרה ביתית במשך כ-4 חודשים לערך. על דרך האומדן סבור אני שפיצוי בסך 5,000 ₪ בערכים של יום מתן פסק הדין בגין כל חודש סיעוד הינו סביר בנסיבות הענין.

אשר על כן, אני פוסק לתובעת בגין סיעוד ועזרה ביתית לעבר את הסך 20,000 ₪.

עזרה ביתית לאחר תקופות ההחלמה ועד ליום מתן פסק הדין:

לאחר תקופת ההחלמה ששהתה התובעת בבית הוריה. לא הובאו בפני ראיות שהתובעת היתה זקוקה לעזרת הוריה מעבר לעבודות הרגילות שהורים עושים בביתם עבור בני הבית.

שונים הדברים לאחר נישואיה של התובעת. במסגרת העדויות שהובאו בפני עולה שהתובעת מתקשה בעבודות הבית, וכי אמה היתה מסייעת בידיה. סבור אני שעבודות קשות אלו די לבצען במשך יום אחד בשבוע, כאשר יום עבודה זה כולל כ-4 שעות עבודה. עלות עזרה ביתית זו מגיעה לסך של כ-600 ₪ לחודש בערכים של יום הגשת התביעה.

התובעת נישאה בקיץ של שנת 2006. משמע מכל שהתובעת נשואה כשנתיים. לכן הפיצוי בגין עזרה ביתית לו זכאית התובעת הינו בסך 14,400 ₪.

עזרה ביתית בעתיד:

לעיל קבעתי כי התובעת זקוקה לעזרה ביתית בסך 600 ₪ לחודש. בע"א 515/83 עגור נ. איזנברג פ"ד ל"ט(1) 177 נקבע שעזרת צד ג' נקבעת עד לגיל 68, שכן לאחר גיל זה יש לניזוק את מגבלות הגיל המתקדם. לאור הלכה זו יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת ביתית עד לגיל 68.

לאור האמור לעיל הפיצוי לו זכאית התובעת בגין עזרה ביתית מיום מתן פסק הדין ועד להגיעה לגיל 68 הינו 172,493 ₪.

הוצאות והוצאות לטיפולים רפואיים:

התובעת טוענת בסיכומיה שנגרמו לה הוצאות עבור נסיעות וטיפולים רפואיים בעבר וסביר להניח שייגרמו לה הוצאות כאלה גם בעתיד. התובעת העריכה פיצוי זה לעבר ולעתיד בסך 5,000 ₪. סכום זה הינו סביר, ועל הנתבעים לשלם אותו לתובעת.

הוצאות נסיעה מוגברות לעתיד:

התובעת תובעת פיצויים בגין הוצאות נסיעה מוגברות בעתיד, עקב חוסר התחושה בירך ימין.

סבור אני שיש לדחות טענתה זו של התובעת, שכן התובעת לא הוכיחה שאכן יש לה מגבלות בהליכה, אלא ההיפך הוא הנכון. התובעת מטיילת עם בנה ללא הגבלה, התובעת נסעה לאילת באוטובוס ללא הגבלה, ואין כל עדות בחוות הדעת של ד"ר ליברטי או בכל מסמך רפואי שהוא לטענותיה אלו של התובעת.

על כן אני דוחה את תביעתה של התובעת להוצאות נסיעה מוגברות.

הפחתות:

התובעת קיבלה תשלומים תכופים, שסכומם המשוערך מגיע ל-77,894 ₪. סכומים אלו כוללים שכ"ט עו"ד ומע"מ. יש להפחית מסכום זה 10% בגין שכ"ט עו"ד ומע"מ, כך שהסכום להפחתה הינו 70,105 ₪.

הפיצויים לתשלום:

סך כל נזקי התובעת הינם כדלקמן:

- נזק שאינו נזק ממון 65,496 ₪

- אבדן השתכרות (לעבר) 30,000 ₪

- אבדן כושר השתכרות (לעתיד) 213,050 ₪

- סיעוד ועזרה ביתית לתקופת ההחלמה 20,000 ₪

- עזרה ביתית עד ליום פסה"ד 14,400 ₪

- עזרה ביתית לעתיד 172,493 ₪

- הוצאות ונסיעות לטיפולים רפואיים 5,000 ₪

------------------------------------------

סה"כ 520,493 ₪

תשלומים תכופים 70,105 ₪

-------------------------------------------------

סה"כ לתשלום 450,334 ₪

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:

1) את הסך 450,334 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז את הסכום ששילמו הנתבעים לפרופ' רביד כשהוא צמוד למדד ונושא רבית מיום התשלום ועד ליום הקיזוז, כאשר הקיזוז ייעשה לאחר המצאת העתק קבלה/חשבונית מס לב"כ התובעת;

2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

3) שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנקוב בסעיף 1 לעיל (לאחר הקיזוז) + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

פסקי דין נוספים:

פגיעת רכב בילדה שחצתה כביש

תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה - פגיעת לסת

האם פציעה תוך כדי ניסיון חילוץ חפצים אישיים מרכב בוער נחשבת תאונת דרכים?

נפילה באוטובוס - האם נפילת נוסע באוטובוס נחשבת תאונת דרכים? האם הוא זכאי לפיצויים? (מעידה בתחבורה ציבורית)

תאונת דרכים - בקע דיסק

האם קורקינט המונע על ידי מנוע בנזין הינו "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

תגיות: תאונת דרכים, תאונת רכב, בית חולים וולפסון בחולון, שבר, שברים, עמוד השדרה המותני, תחשיב נזק, הפסד השתכרות, פיצויים, הפסדי שכר, עורך דין תאונת דרכים בחולון