האם תושב השטחים שנפצע בתאונת דרכים קשה בשטחים זכאי לפיצויים מחברת הביטוח?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

לפנינו מקרה של תושב שטחים שנפגע בתאונת דרכים קשה בשטחים, בהיותו נוסע ברכב ישראלי, המבוטח בחברת ביטוח ישראלית ונהוג בידי נהג ישראלי.

האם הוא זכאי לפיצויים מחברת הביטוח?

לפנינו סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בנצרת בפסק דין שניתן ע"י השופט סוהיל יוסף

פסק דין

הקדמה:

1. תושב שטחים נפגע בתאונת דרכים קשה בשטחים, בהיותו נוסע ברכב ישראלי, המבוטח בחברת ביטוח ישראלית ונהוג בידי נהג ישראלי. מהו הדין החל במקום אירוע התאונה ובנסיבותיה, והאם אחראית חברת הביטוח לפצות את הנפגע בגין נזקי גוף שנגרמו לו מכוח צו המושל הצבאי בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון)(צו מספר 677) תשל"ו-1976 (להלן: "צו המושל הצבאי")? אלו השאלות הניצבות בפנינו היום.

עובדות המקרה והשאלה שבמחלוקת:

2. עובדות המקרה שבפנינו אינן שנויות במחלוקת, לאור הסכמת הצדדים כי הגרסה העובדתית הקובעת תהא תואמת לקביעותיה העובדתיות של כב' השופטת דינה מויאל בהחלטתה מיום 25.4.02 כדלקמן:

"לטענת התובע, ביום 26.6.95 הוא נסע ברכב שבו נהג הנתבע מס' 1, מג'נין לכיוון טובאס; התובע ישב במושב שליד הנהג ובמושב מאחוריהם ישב אדם שלישי בשם דיא ח'אלדי.

לטענת התובע, 'במהלך הנסיעה, ובבואם לסיבוב שמאלי חד לפני כפר זבאבדה, נפתחה הדלת שליד התובע באופן פתאומי, והתובע נפל מהרכב, ונפגע באורח קשה בראשו ובכל חלקי גופו'...

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות וסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח שנפגע בנסיבות הנטענות על ידו ונפגע בתאונת דרכים".

(פסקאות 3 ו- 9 לפסק הדין)

3. לאור הסכמת הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב בשאלה המשפטית האם התובע זכאי לפיצויים מהנתבעת מס' 2, מבטחת הרכב בביטוח חובה (להלן: "המבטחת"), מכוח צו המושל הצבאי, ובמילים אחרות: האם צו המושל הצבאי האמור חל על התאונה נשוא התובענה.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הינו תושב מחנה הפליטים בג'נין, דהיינו: תושב השטחים, וכי התאונה נשוא התובענה אירעה בסמוך לכפר זבאבדה, אשר עפ"י תעודת עובד ציבור של המנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון (נ/4) מצוי בשטח "A", כמשמעותו בהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה שנחתם בוושינגטון ביום 28.9.95 (להלן: "הסכם הביניים") (כתבי אמנה 1071, כרך 33).

אין חולק גם, לאור פסק דינו של כב' ביהמ"ש שלערעור, כי התובע אינו בא בגדר הזכאים לפיצוי מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1976 (להלן: "חוק הפיצויים"), וכי זכותו של התובע לקבל פיצויים מהמבטחת הינה מכוח הדין הפלסטיני המקומי.

השאלה הנשאלת, בנסיבות אלו, הינה מהו אותו דין מקומי המקים זכות לפיצויים לתובע, והאם מדובר בצו המושל הצבאי, אם לאו?

השתלשלות ההליכים המשפטיים בתיק:

4. בטרם ייסקרו טענות הצדדים והמסגרת הנורמטיבית, ובטרם דיון לגופו של עניין, ראוי לפרט את השתלשלות ההליכים המשפטיים בתיק עד כה.

תיק זה נשמע במקור בפני כב' השופטת מויאל, ולנוכח כפירת המבטחת בחבותה כלפי התובע, נקבע התיק להוכחות בשאלת החבות. בשלב ראשון, התמקד הדיון בשאלת נסיבות התאונה, ורק בשלב הסיכומים עמדה המבטחת על טענה נוספת שהועלתה, לפיה חוק

הפיצויים אינו חל על התאונה. ביום 25.4.02 ניתן פסק דינה של כב' השופטת מויאל, אשר קבעה כי התובע הוכיח שנפגע בנסיבות הנטענות על ידו, וכן הוכיח כי נפגע בתאונת דרכים במובן חוק הפיצויים.

בנסיבות אלו, הגישה המבטחת ערעור על פסק דינה של כב' השופטת מויאל, ביחס לקביעה כי חוק הפיצויים חל על התובע, וכב' ערכאת הערעור, בפסק דין מפורט מיום 26.5.03 מפי כב' השופט ממן, קיבל את הערעור, במובן זה שקבעה כי התובע אינו בא בגדר הזכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים, בציינה כדלקמן:

"מסקנתנו היא שהמשיב מס' 1 (התובע – ס.י.) אינו בא בגדר הזכאים לפיצוי מכוח סעיף 2[א1] לחוק הפיצויים. זכותו להיפרע מהמערערת (המבטחת – ס.י.) פיצויים מכוח הדין הפלסטיני המקומי – עומדת לכאורה, בהנחה שהקביעות העובדתיות של בית המשפט בעניין עצם אירוע התאונה יישארו בתקפן".

(סעיף 26 לפסק הדין).

אלא שבכך לא תמו ההליכים, ועם קבלת פסק דינה של כב' ערכאת הערעור, פנה התובע בבקשה להבהרת פסק הדין ולמתן הוראות אופרטיביות בדבר המשך ההליכים, בציינו כי כב' בית המשפט שלערעור לא דן בכל טענותיו של התובע, לרבות בשאלה האם התובע זכאי לפיצוי בהתאם לדין המקום, אלא הכריע אך בשאלה הספציפית שעניינה האם חוק הפיצויים חל על התובע.

לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להבהרת פסק הדין, פנה התובע לבית המשפט העליון, ובהסכמת הצדדים, הוחזר הדיון לבית משפט השלום, על מנת ש"ישלים את הדיון ככל הנדרש, ובנתון להכרעות המשפטיות כפי שנקבעו בבית המשפט המחוזי".

זהו הבסיס להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בהליך שבפני, בה נתבקש בית המשפט להשלים את הדיון בשאלת החבות בדרך של הכרעה בשאלה המפורטת לעיל, דהיינו: האם התובע זכאי לפיצויים מהמבטחת מכוח צו המושל הצבאי והאם צו המושל הצבאי האמור חל על התאונה נשוא התובענה.

טענות הצדדים:

5. התובע טוען בסיכומיו, כי צו המושל הצבאי הוא הדין החל על שטחי הרשות הפלסטינית לגבי תאונת הדרכים הנדונה, וכי אין הבדל בין תאונת דרכים שאירעה לפני ההסכמים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, לבין תאונת שאירעה לאחר מכן.

ב"כ התובע מפנה לפסיקה הקיימת, התומכת, לטענתו, בכך שהדין החל במקום התאונה - הדין הפלסטיני המקומי - הוא צו המושל הצבאי, וזאת גם לאחר כניסתם לתוקף של ההסכמים המדיניים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית.

ביחס להוכחת הדין החל טוען התובע, כי עפ"י ההסדר הדיוני בין הצדדים, בית המשפט לא נתבקש להכריע בעניין זה, ואולם גם לגופו של עניין, בהיותו של צו המושל הצבאי חלק מהמשפט הישראלי, אשר גם הומצא לבית המשפט, ובהיותו בגדר "דין" ולא "דין זר" - הוא אינו טעון הוכחה.

6. מאידך, לטענת המבטחת, יש לדחות טענת התובע, כי צו המושל הצבאי הוא הדין החל במקום אירוע התאונה בנסיבות הנטענות.

המבטחת מפנה לרקע ההיסטורי שהוביל למצב המשפטי הקיים, כאשר לטענתה, התובע התייחס בסיכומיו לפסיקה הרלבנטית למצב המשפטי שקדם לחתימת ההסכמים עם הרשות הפלסטינית, ולא למצב המשפטי הקיים ביחס לתאונה נשוא התביעה.

המבטחת טוענת, כי התובע נפגע בתאונה שאירעה בשטח המוגדר בהסכם הביניים כשטח "A", דהיינו: שטח תחת אחריות אזרחית פלסטינית. לפיכך, לטענת המבטחת, משהועברה הריבונות בשטח, במרבית התחומים האזרחיים, לידי הרשות הפלסטינית, היה על התובע להביא ראיות לעניין הדין המקומי הפלסטיני הקיים לגבי תאונות דרכים, בהיותו "דין זר" הטעון הוכחה, ומשלא עשה כן - דין תביעתו להידחות.

7. המבטחת מוסיפה וטוענת, כי התובע אף לא הוכיח שהרשות הפלסטינית אכן אימצה אל תוך משפטה את ההסכמים שנחתמו עם מדינת ישראל באמצעות אקט חקיקתי עצמאי או כל פעולה אחרת, ואף לא הוכיח כי הרשות הפלסטינית ביצעה התחייבויותיה ביחס להסדר

פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כפי שהתחייבה בהסכם הביניים, וגם מסיבה זו יש לדחות טענות התובע.

המבטחת טוענת עוד, כי החלת צו המושל הצבאי כלשונו אינה אפשרית, לנוכח העובדה שצו זה, בנוסחו עקב ההסכמים עם מדינת ישראל, אינו מתאים לשינויים שהתרחשו לאחר ההסכמים, כגון העברת נכסיה של "קרן השטחים" הישראלית לפלסטינים, והקביעה כי לתושבי הרשות אין עוד עילה כנגד מדינת ישראל. עפ"י הנטען בהקשר זה, החלת צו המושל הצבאי כנוסחו ערב ההסכמים תביא למצב בו יחולו הוראות שאין להן עוד תוקף כיום, משבוטלו בחקיקה ישראלית מאוחרת, דבר שלא יעלה על הדעת.

8. לחילופין, טוענת המבטחת, כי גם אם נקבל את הטענה שצריך לחול הדין הקודם, הרי שהמשמעות היא שכיום חל בשטחים הדין הירדני, אשר ממשיך לחול בשטח "C" בלבד, ולא בשטחים הנתונים לריבונות פלסטינית נפרדת. לא זו בלבד, אלא שהמשך תחולה של צו המושל הצבאי, כנגזרת של דבר חקיקה ישראלי, מנוגד להוראות חוק הפיצויים עצמו, שאינו מקנה עילת תביעה מכוחו לתושבי הרשות הפלסטינית.

המסגרת הנורמטיבית:

9. המסגרת הכוללת לבחינת המצב המשפטי הקיים בשטחים תלויה בראש ובראשונה באבחנה בין המצב המשפטי שקדם לחתימת ההסכמים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, לבין המצב המשפטי בעידן שלאחר חתימת הסכמים אלו.

החבות בגין תאונת דרכים בתוך שטחי מדינת ישראל עוגנה בחוק הפיצויים הישראלי מתשל"ה, אשר הינו חוק טריטוריאלי, וחל במקור בתחומי מדינת ישראל בלבד (בשלב מאוחר יותר הוספו חריגים נוספים לתחולת חוק הפיצויים). ביחס לשטחים המוחזקים על ידי מדינת ישראל ביהודה ושומרון, הוסדרה, במקור, החבות המשפטית במסגרת צו המושל הצבאי משנת תשל"ו, מכוחו הוחלו הוראות דומות להוראות חוק הפיצויים, גם בשטחים המוחזקים.

10. עם חתימת ההסכמים השונים עם הרשות הפלסטינית, חל שינוי במצב המשפטי הקיים מחוץ לשטח מדינת ישראל.

ראשיתם של דברים בהסכם קהיר בדבר רצועת עזה ויריחו מיום 4.5.94 (להלן: "הסכם קהיר") (כתבי אמנה 1067, כרך 32), בו נכלל הפרוטוקול הכלכלי שנחתם בפריז ביום 29.4.94 (להלן: "הסכם פריז"), ובשלב מאוחר יותר, הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני מיום 28.9.95.

הסכמים אלו קיבלו ביטוי בחקיקה ישראלית במסגרת חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ה-1994, וכן חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996, אשר יישמו את ההסכמים, על נספחיהם, וכן הסדירו עניינים הכרוכים ביישום ההסכמים.

במסגרת הסכמים אלו, הוקנתה לרשות הפלסטינית סמכות חקיקתית בשטחים שבאחריותה, סמכות אשר באה לידי ביטוי בסעיף 2 ל-Article V בהסכם קהיר, הקובע כך:

"לרשות הפלסטינית נתונים, במסגרת סמכותה, כוחות ואחריות חקיקתיים, ביצועיים ושיפוטיים, כאמור בהסכם זה".

גם בסעיף 17(3) בפרק 3 להסכם הביניים, הדן בסמכות הרשות הפלסטינית בעניינים משפטיים, נקבע, כי למועצה הפלסטינית יש, בתחום סמכותה, כוחות ואחריות חקיקה, ביצוע ושיפוט.

11. התייחסות מיוחדת לתחום הביטוח קיימת בנספח IV להסכם קהיר, אשר בו נכלל הסכם פריז. במסגרת Article XI לנספח זה נקבעה שיטת ביטוח החובה באחריות מוחלטת לנפגעי תאונות דרכים עם תקרת פיצוי המבוססת על מספר עקרונות, ובכלל זה: עיקרון האחריות המוחלטת לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אחריותו של הנהג לפיצוי הנוסעים ברכבו והולכי הרגל שנפגעו מרכבו, עיקרון ייחוד העילה, הקמתה של קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים וחובתה לפצות נפגעים אשר אין בידם לתבוע פיצויים ממבטח במקרים מסוימים ועוד. סעיף 2(ב) קובע, כי למונחים בסעיף זה הדן בענייני ביטוח, תהא אותה משמעות כבחקיקה הקיימת ערב חתימת ההסכם (כלומר: צו המושל הצבאי). סעיף 2(ג)

קובע, כי כל שינוי של אחד הצדדים ביישום העקרונות הנ"ל במסגרת חוקיו, יצריך הודעה מוקדמת לצד שכנגד.

12. מהאמור לעיל עולה, כי בהסכמים עם הרשות הפלסטינית נקבעו הכללים העקרוניים בדבר פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, כאשר יישום החקיקה ופירוט עקרונות הפיצוי בפועל הושארו בידי הרשות הפלסטינית. במישור המעשי, אם כן, הוקנתה לרשות הפלסטינית הסמכות לחוקק חוקים, לרבות בתחום הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, בשטחים תחת אחריותה, במקום תחיקת הביטחון הישראלית אשר היתה קיימת בשטחים אלו עובר לחתימת ההסכמים (ראה לעניין זה גם בפסקה 9 לפסק דינה של כב' ערכאת הערעור).

על כן, מבחינה עובדתית ומשפטית, השאלה מהו הדין החל כיום בשטחים לגבי פיצוי נפגעי תאונות דרכים תושבי השטחים, אשר נפגעו במהלך שימוש ברכב ישראלי המבוטח בחברת ביטוח ישראלית, תלויה במידה רבה בשאלה באיזה שטח אירעה התאונה.

מן הכלל אל הפרט:

13. כפי שציינתי, אין מחלוקת, כי התאונה נשוא כתב התביעה אירעה ביום 26.6.95 בשטחי הרשות הפלסטינית, באזור המוגדר כשטח "A".

סבורני, כי ככל שעסקינן בשטחים בהם הוחלה ריבונות פלסטינית נפרדת ואחריות פלסטינית מלאה בעניינים אזרחיים, הדין המקומי הפלסטיני באותם מקומות הינו בגדר "דין זר", הטעון הוכחה, כעניין שבעובדה, כדין כל עובדה אחרת. בהתאם לכך, במקרה דנן, מקור החובה לפצות את התובע, שהינו תושב פלסטיני המתגורר בשטח המוגדר כשטח "A", הוא הדין המקומי הפלסטיני, אשר יש להוכיחו בראיות - ואין די בהפנייה כללית לצו המושל הצבאי.

על התובע, אשר טוען לתחולתו של הדין המקומי הפלסטיני, היה להוכיח תוכנו של דין זה בדרכים המקובלות (למשל בדרך של הגשת חוות דעתו של מומחה לדין הזר), ולהראות האם הרשות הפלסטינית עשתה שימוש בסמכותה החקיקתית דלעיל, האם קבעה כללים לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ומהם אותם כללים.

דא עקא, שבחינת חומר הראיות במקרה זה מעלה, כי התובע לא הוכיח מהו תוכנו של הדין המקומי הפלסטיני ביחס לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, כי אם הסתפק בהפנייה לצו המושל הצבאי אשר הוגש לבית המשפט - ותו לא - ובכך לא סגי.

14. יצוין, כי המצב המשפטי בסוגייה העומדת על הפרק, בניגוד לטענתו של התובע, אינו ברור כלל ועיקר, ומרבית פסקי הדין אליהם הפנה התובע אינם רלבנטיים. על מנת שניתן יהיה ללמוד מהפסיקה מהו המצב המשפטי הרלבנטי לתאונה הנדונה, יש לבחון במשנה זהירות את הפסיקה המאוזכרת ע"י ב"כ התובע, ולברור מתוכה רק את אותם מקרים העומדים בקריטריונים המשותפים גם לתאונה הנדונה - דהיינו, כי אירעו לאחר חתימת ההסכמים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, וכי אירעו בשטח המוגדר כשטח בשליטה אזרחית פלסטינית עצמאית.

ככל שעלה בידי לבדוק מהי עמדת הפסיקה בסוגייה שלפנינו, מצאתי כי רק החלטה אחת עשויה להיות רלבנטית לנסיבות התאונה דנן - היא החלטה של כב' השופטת בלהה כהנא בבית משפט השלום בירושלים מיום 9/9/02 - אשר קבעה כי הדין החל על תאונה שאירעה ברמאללה ביום 18.7.02 בה נפגע תושב השטחים, הוא צו המושל הצבאי. אלא שמעיון בהחלטה זו ניתן להיווכח כי השופטת הנכבדה סמכה החלטתה זו, בין היתר, גם על תצהיר של אדם בשם רמזי בקלה (אשר לא נחקר בבית המשפט ולא ברור מהו תפקידו והרקע המקצועי שלו), בו נטען כי הרשות הפלסטינית אימצה בפועל את צו המושל הצבאי, וזה ממשיך לחול גם בשטחי הרשות. תצהיר שכזה לא הוגש בענייננו, ולמעשה - לא הובא ולו בדל ראיה מצד התובע ביחס לדין המקומי החל בשטחי הרשות בכל הנוגע לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

15. בנסיבות אלה, מאחר וזכאותו של התובע לפיצוי מושתתת על הדין הפלסטיני המקומי, שהינו בגדר "דין זר" אשר לא הוכח במקרה דנן, ולאחר שהגעתי למסקנה, כי אין התובע זכאי לפיצויים מכח צו המושל הצבאי, הרי שדין התביעה להידחות.

בהתחשב בתוצאה הנ"ל, בהתחשב בטלטלות שעבר תיק זה, בהתחשב בהחלטת כב' השופטת מויאל מיום 25.4.02, אשר קבעה, כי התובע הוכיח את נסיבות התאונה הנטענת, ובהתחשב בכך שבית-המשפט לא מצא לנכון לחייב בהוצאות, לא בערכאה זו ולא בערכאת הערעור, אינני עושה צו להוצאות.

פסקי דין נוספים:

האם מקרה בו נהג שנפצע מפיצוץ ברכבו נחשב תאונת דרכים?

תאונת דרכים - נפילה של רוכב אופנוע בעת שיעור נהיגה

האם נפילה ממזלג של טרקטור נחשבת תאונת דרכים?

האם מקרה בו נהגת ירדה מהרכב על מנת לתדלק אותו והחליקה על רצפת תחנת הדלק נחשב לתאונת דרכים?

תאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל על ידי רכב

תאונת דרכים בה מעורבת תיירת (תשלום תכוף)

תגיות: תאונת דרכים של תושב השטחים, אזרח זר, אזרח השטחים, תושב השטחים, תושב זר, תאונת דרכים פלסטינאי, תאונת דרכים קשה, פיצויים, תאונת דרכים תושב חוץ