תאונת דרכים מונית
האם נפגעת בתאונת דרכים תוך כדי נסיעה במונית?
משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.
לפנינו תאונת דרכים בה נפגעו נהג מונית ובתו. להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בקרית גת בפסק הדין שניתן ע"י השופט איל באומגרט
פסק דין
1. לפני תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובעים, אב ובתו, נגרמו להם בתאונת דרכים מיום 15.11.02
הנתבעת, הכירה בחבותה. על כן, המחלוקת בה נותר להכריע היא לעניין הנזק בלבד.
2. עובר לתאונה עבד התובע 1 (להלן: "התובע"), כנהג מונית ואילו התובעת 2 (להלן: "התובעת") שירתה שירות סדיר בצה"ל.
תביעת התובע 1:
3. ממקום התאונה, הובהל התובע לבית החולים סורוקה שם אושפז למשך 15 יום.
נוכח המסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה, מונו מומחים רפואיים בתחום הכירורגיה וכלי דם ואורטופדיה.
4. ד"ר אמסטרדם, המומחה בתחום הכירורגיה וכלי דם, קבע כי שיעור נכותו הזמנית של התובע מגיעה ל- 100% לתקופה של כשבעה חודשים. יחד עם זאת קבע כי לתובע לא נגרמה נכות צמידה בתחומי המומחיות שנתבקש לבדוק שכן הקרע המדמם בטחול התאחה וכן גם נרפאה הכיליה הימנית שנפגעה בתאונה.
5. המומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר מושייב, בדק את התובע, עיין במסמכים הרפואיים שהונחו לפניו ואף התייחס בחוות דעתו למלוא תלונות התובע.
המומחה מציין מפורשות בחווה"ד כי התובע מסר לו שעקב המגבלות, עליהן התלונן, הוא מתקשה בעבודתו כנהג מונית.
בבדיקתו מצא ד"ר מושייב כי התובע "מהלך ללא צליעה ומסוגל להתרומם באופן סימטרי על הבהונות או העקבים". עוד הוא מצא כי טווח תנועות עמוד השדרה הצווארי תקין.
באשר לעמוד השדרה המתני קבע המומחה כי זה "מוגבל במידה מזערית" וכי "נצפה ספזם שרירים ומופקת רגישות ממוקמת על פני החוליות המתניות. מופקת גם רגישות ממוקמת על פני האזור הסקרו אילאלי השמאלי".
עוד ציין המומחה כי קיימת רגישות מפשעתית ו"מופקת רגישות קלה בהנעת מפרק ירק שמאל".
6. בסופו של יום קבע כך ד"ר מושייב:
"...וסביר לקבוע שלמרות חיבור השברים נותרה הפרעה תפקודית מזערית בגין הפגיעה בדופן החזה ." בגין ממצא זה קבע המומחה לתובע 5% נכות.
בגין השבר באגן קבע המומחה לתובע 5% "בשל ההפרעה התפקודית המזערית".
לעניין הפגימה בעמוד שידרה תחתון קבע ד"ר מושייב לתובע 5% נכות בגין "הגבלה מזערית".
באשר לתקופת אי הכושר, דעתו של ד"ר מושייב כדעת ד"ר אמסטרדם, היינו כי התובע היה באי כושר מלא כשבעה חודשים.
טענות התובע:
7. בתצהירו (ת/2) טוען התובע כי בתקופת אי הכושר נזקק להליכון, טיפולי פיזיוטרפיה ומשככי כאבים מסוגים שונים. לא זו אף זו, הוא הצהיר כי רעייתו סייעה לו רבות בפעולות פשוטות אותן התקשה לבצע נוכח מגבלותיו.
לטענתו, הוא מתגורר בבית פרטי רחב ידיים וחדר השינה ממוקם בקומה הרביעית. מאחר והתקשה, בחודשי אי הכושר, להגיע לחדר השינה, הפך חדר האורחים לחדר שינה והוא נאלץ לרכוש מיטה וכורסה שישמשו אותו שם.
8. עוד הצהיר התובע, כי עובר לתאונה עבד כנהג מונית לה תיבת הילוכים ידנית. לשיטתו, המונית הייתה מקור פרנסתו וכן שימשה כרכב משפחתי באמצעותו הסיע את בני משפחתו.
לאחר התאונה, נוכח מגבלותיו, רכש מונית בעלת תיבת הילוכים אוטומטית והוא משתמש בה בתדירות גבוהה מבעבר גם לצרכים פרטיים מכיוון שמתקשה בהליכה.
יתרה מזו, לטענתו, במומו, הוא מתקשה לתפקד כנהג מונית שכן אין הוא יכול לסייע לנוסעים אשר יש להם משא כבד והוא סובל מכאבים המחייבים אותו לקצר את יום העבודה. לפיכך, פחתה הכנסתו החודשית מסך של כ- 4,000 ₪ לחודש ל- 3,000 ₪ לחודש.
9. לא זו אף זו, התובע הצהיר כי בעוד שבעבר סייע רבות לרעייתו בכל עבודות הבית ובכלל זה תיקונים, גננות, ניקיון ותחזוקה, כיום אין הוא יכול להמשיך בכך. לפיכך, נשכרו שירותיהם של גנן בעלות חודשית של 250 ₪ ועובדת משק בית בעלות של 30 ₪ לשעה למשך חמש שעות בשבוע.
10. רעיית התובע תמכה בתצהירה את תצהיר התובע והוסיפה כי בעת אישפוז התובע, בגין התאונה, היא נסעה במוניות ממקום מגוריה בקריית גת על מנת לסעוד אותו על מיטת חוליו בבית החולים סורוקה. היא העריכה את עלות המוניות בכ- 6,000 ₪.
עוד הצהירה כי לאחר שהתובע והתובעת 2 (להלן: "התובעת") שוחררו מבית החולים היא נטלה ימי חופשה ממקום עבודתה על מנת לסייע להם.
בנוסף הצהירה אשת התובע, שבעבר נהג התובע להסיעה. עתה, משהוא מרבה להתעייף, היא שאלה רכב מאחיה והיא נושאת בהוצאות הדלק.
11. בחקירתו הנגדית שב התובע וטען כי כאשר שב לעבוד כנהג מונית הרבה בהפסקות נוכח הכאבים העזים שפקדו אותו. הוא הוסיף וטען שנוכח החובות בהם שקע, נאלץ למכור את המונית החלופית שרכש והחל עובד כנהג שכיר.
התובע אישר כי הוא הבעלים של שתי זכויות ציבוריות למונית. זכות אחת הוא משכיר בתמורה ל- 1,300 ₪ לחודש ואילו את השנייה, לטענתו, טרם עלה בידו להשכיר.
12. עוד אישר התובע כי בשנת 1982 נפגע בתאונת דרכים אשר הותירה לו פגימה בחולייה השישית בעמוד השדרה הצווארי.
13. לטענתו, לאחר התאונה פנה מספר פעמים לרופא נוכח מכאוביו. אולם, מאחר וההוראה היחידה של הרופא הייתה נטילת משככי כאבים הוא חדל מביקורים אלה וממשיך ליטול משככי כאבים.
14. בכל הנוגע לעבודתו לאחר התאונה, הודה התובע, בחקירתו הנגדית, שהחל לעבוד בחנות לממכר כלים. לטענתו, המדובר בעסק שנפתח על ידי בתו (התובעת), אשר חדלה לנהל אותו. לדבריו, התובעת צברה חובות בשיעור של 150,000 ₪ בגין החנות והוא נטל על עצמו לחלצה.
כעולה מעדות התובע החנות מוקמה בחדרה והוא נסע מביתו בקרית גת לחדרה ביום א' בשבוע ברכבת וחזר לקריית גת בסוף השבוע. במהלך השבוע הוא לן בבית קרובי משפחה בחדרה.
לטענת התובע מתכונת זו נמשכה חמישה חודשים. מאחר ולטענתו החנות לא הייתה רווחית הוא החליט לסגור אותה ופתח חנות דומה בקריית גת.
15. בחקירתו הנגדית שב התובע וטען כי עובר לתאונה "בעל מקצוע לא היה נכנס אלי הביתה" (עמ' 22 ש' 2). אולם, לאחר התאונה, נוכח המגבלות, נשכרו שירותיהם של גנן ועוזרת בית.
כאשר נשאל כיצד, עובר לתאונה, הצליח הן לבצע את כל עבודות הבית וכן לעבוד השיב:
"אני לפני התאונה הייתי עובד שעות רבות והייתי עושה את העבודות של הבית והכל במסגרת האפשרויות ולא שהייתי עובד בשעה 21.00 הייתי מסייד את הבית ובמסגרת האפשרויות הייתי עוזר בבית" (עמ' 11 – 13).
16. בסיכומיו חזר התובע על טענותיו והוסיף כי עובר לתאונה השתכר מעבודתו כנהג מונית כ- 4,000 ₪ לחודש ואילו לאחריה השתכר כ- 3,300 ₪. לטענתו, גם הכנסה זו פחתה שכן הוא נאלץ להפסיק את עבודתו כנהג מונית בגין נכותו והכנסתו מחנות כלי הבית מסתכמת בכ- 1,800 ₪ לחודש. לדבריו, הוא עובד כיום בחנות מאחר וזו עבודה קלה המאפשרת לו לשבת ולנוח במהלך שעות היממה.
לפיכך, לשיטתו, נכותו התפקודית עולה לפחות ב- 50% על נכותו הרפואית. כך הוא מבקש לפסוק לו פיצויי בגין הצורך המוגבר בנסיעות שכן הוא מתקשה בהליכה.
טענות הנתבעת:
17. מלבד עדויות התובע ורעייתו לא הובאה כל עדות חיצונית שיש בה כדי לתמוך בטענות התובע כי עקב מגבלותיו נאלץ להפסיק עבודתו כנהג מונית. עוד הפנתה הנתבעת לכך שלא הובאו לעדות עובדת משק הבית והגנן שלטענת התובע נשכרו לעבוד בבית התובע, חלף העבודות שהוא נהג לבצע בביתו עובר לתאונה.
18. המומחה בתחום האורטופדיה, קבע כי כל פגימה שיש לתובע הינה מזערית וגם אם בסופו של יום לתובע נכות רפואית בשיעור של 15% אין זו נכות תפקודית משמעותית.
19. התובע לא הפסיק עבודתו כנהג מונית עקב נכותו אלא הוא בחר להשכיר את שתי זכויותיו למוניות בתמורה ל- 1,300 ₪ לזכות ובנוסף לעבוד בחנות שפתח לממכר כלי בית.
20. מכך שבמשך חצי שנה לפחות, התובע שמקום מגוריו בקריית גת, נסע ברכבת לחדרה ולן שם במשך ימות השבוע על מנת להפעיל בחדרה את החנות שפתח, יש כדי ללמדנו שנכותו אינה תפקודית.
21. לא הובאה ולו ראשית ראייה שיש בה כדי ללמד על הוצאות רפואיות בפועל בעבר בקנה המידה הנרחב לו טוען התובע. כך גם ביקשה הנתבעת שלא לקבל את עדות התובע ורעייתו בכל הנוגע לעזרתו בבית שכן הלה עבד יום עבודה ארוך ולא יכול היה לבצע את כל המטלות עליהן העיד.
דיון והכרעה:
22. התובע הינו בעל דין ועדותו הייתה העדות הראשית. עדותו נתמכה בחלקה בעדות רעייתו אשר אף היא בעלת עניין בתוצאות ההליך ולא רק מבחינה פורמלית. על כן, נדרשים נימוקים שעה שבית המשפט בוחר לקבל את עדות התובע כמהימנה, ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].
ניתן לקבל כנקודת מוצא כי תובע אשר נפגע בתאונה ומבקש שנזקיו יפסקו לו יעצים במידת מה את טענותיו. אולם, במקרה דנן התרשמות בית המשפט מהתובע היא כי עדותו ועדות רעייתו הייתה על דרך ההגזמה שבחלקה אינה מעוגנת בעובדת ובשכל הישר.
23. מומחה בית המשפט, ד"ר מושייב, מצא שלוש פגימות אצל התובע. אשר כל אחת הוגדרה כ"מזערית". קריאה של מלוא חווה"ד מלמדת שהמומחה אינו רואה בפגימות, גם במשקלן המצטבר, משום נכות תפקודית משמעותית.
אף התרשמות בית המשפט מהתובע הייתה כי תנועותיו חופשיות, הוא עמד במהלך חקירתו בבית המשפט וכאשר לא הבחין שבית המשפט מסתכל בו, תנועותיו היו כמעט ללא דופי.
24. התביעה הוגשה מכוח חוק הפלת"ד ועל כן כל עניין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוו"ד מטעם מומחה שמונה על ידי בית המשפט ולא באמצעות מסמכים רפואיים נוספים, אותם הגיש התובע ומהם ביקש ללמד על היקף נכותו.
גם אם בית המשפט היה מבקש להסתייע באותם מסמכים, עיון בהם מלמד שאין בהם ולו מסמך עדכני אחד.
25. כאשר תובע מבקש להוכיח נזקיו עליו להביא, מקום בו הדבר אפשרי, עדים חיצוניים שיש בעדותם כדי לתמוך בטענותיו. כך היה על התובע להעיד נהגי מוניות וכן את עובדי משק הבית ששכר, לכאורה לאחר התאונה.
קשה לקבל כאמינה את עדות התובע ורעייתו כי התובע שעבד שעות ארוכות כנהג מונית מצא זמן לבצע את עבודות הגננות, ניקיון, גיהוץ והסעת הילדים לבית הספר.
26. התובע העיד כי עובר לתאונה השכיר זכות אחת למונית בתמורה ל- 1,300 ₪. התרשמות בית המשפט מהתובע מובילה למסקנה, לה טענה הנתבעת, כי התובע בחר להשכיר אף את הזכות השנייה ולעבוד כנהג שכיר. חישוב פשוט מלמד שגם בגין השכרת הזכות השנייה אמור היה התובע לקבל כ- 1,300 ₪ ובשילוב עם שכרו כנהג מונית, הכנסתו לא פחתה באופן משמעותי.
27. לאור עדות התובע לפיה, שבמשך חצי שנה עבד בחדרה אליה הגיע ברכבת ולן שם אצל קרובי משפחה. קשה לקבל את טענתו בדבר נכותו התפקודית הגבוהה. לכאורה, לאחר התאונה הוא אף הקשה על תנאי ואיכות חייו.
28. יחד עם זאת, התובע נפגע בתאונה ובוודאי שנזקק בחודשי אי הכושר לעזרת צד ג' נרחבת ונגרמו לו הוצאות רבות. גם אם הנכות התפקודית תוארה ע"י התובע בהגזמה רבה, ההנחה היא שיש לנכות זו השפעה כלשהי על כושר ההשתכרות של התובע, יש בה כדי לגרום להוצאות רפואיות בעתיד והיא אף מחייבת נסיעות מוגברות. כך גם יש בנכות זו כדי להצדיק הזקקות עזרת צד ג' ושכירת עובדי משק בית לביצוע עבודות הבית הקשות שיש להניח שהתובע ביצע עובר לתאונה והוא מתקשה לבצען כיום, להבדיל מביצוע כמעט מלוא העבודות כפי שטען להן.
29. אשר על כן, מוחלט לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן:
כאב וסבל:
לפי 14.5% נכות ו- 15 ימי אישפוז סך של 30,200 ₪ (לפי חישוב המשערכת במעוגל).
עזרת צד ג' בעבר:
לתובע נקבעו שבעה חודשי אי כושר בגין התאונה. לאחר תקופה זו נותרה לו נכות אורטופדית בלבד. נוכח פגיעותיו לאחר התאונה ותקופת אי הכושר הממושכת, הוא בוודאי נזקק לעזרת צד ג' נרחבת. כמו כן, בתקופה זו לא יכול היה התובע לסייע כלל לרעייתו והוא אף נזקק לסיוע בשכר לביצוע עבודת משק בית קשות וגינון.
לפיכך, בגין ראש נזק זה נפסק לתובע סך של 3,000 ₪ לחודש למשך שבעה חודשים ובסך הכל 21,000 ₪, בערכי יום פסה"ד.
נוכח הממצאים שנקבעו לעיל המסקנה היא כי התובע לא נזקק לעזרת צד ג' מתום תקופת אי הכושר ועד למתן פסה"ד באופן משמעותי. יחד עם זאת יש להניח שמדי פעם נוצר צורך בעזרה בשכר לביצוע עבודות בית קשות ועבודות גננות מיוחדות.
לפיכך, בגין ראש נזק זה יחושב הפיצוי לפי שעתיים בחודש, בעלות של 30 ₪ לשעה מתום תקופת אי הכושר (תקופה בגינה קיבל פיצוי כאמור לעיל) ועד ליום מתן פסה"ד. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,500 ₪ (במעוגל) בערכי יום מתן פסה"ד.
עזרת צד ג' בעתיד:
מאותם נימוקים שהובאו לעיל יפסקו לתובע שעתיים עזרה בחודש לפי 30 ₪ לשעה עד הגיעו לגיל 70 שכן ממילא בהגיעו לגיל זה היה נזקק לעזרה בשכר. אשר על כן, יפסקו לו בגין ראש נזק זה, לאחר היוון מתאים, סך של 8,000 ₪ (במעוגל).
הוצאות רפואיות בעבר:
כאמור לתובע נקבעו שבעה חודשי אי כושר לאחר התאונה. הוא אף נאלץ להעתיק את חדר השינה שלו מהקומה העליונה לקומת הקרקע ולרכוש ציוד הולם. על כן, נפסק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 15,000 ₪.
הוצאות רפואיות בעתיד:
לא הוגשו כל חוו"ד או אסמכתא אחר שיש בה ללמדנו שהתובע נזקק לעזרים רפואיים או תרופות. יחד עם זאת, סביר להניח שמדי פעם נזקק התובע לרכוש משככי כאבים. על דרך האומדן נפסק לו סך של 2,000 ₪.
הפסדי השתכרות לעבר:
הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע עובר לתאונה בשערוך ליום מתן פסה"ד, על פי שומות מס ההכנסה שהוגשו, היא כ- 4,200 ₪. אין חולק כי לתובע נפסקו שבעה חודשי אי כושר בגין התאונה.
על כן, נפסקים לתובע 29,400 ₪. סכום זה בשערוך ממחצית התקופה ועד למתן פסה"ד מגיע ל- 41,600 ₪ (במעוגל).
כמו כן, סבור בית המשפט כי גם בשלושת החודשים הראשונים שמיום תקופת אי הכושר המלאה החזרה לעבודה הינה איטית וקשה ובוודאי שהתובע אינו יכול לשוב למעגל העבודה באופן מלא. על כן, בסיס החישוב לתקופה זו הוא 50% משכרו החודשי של התובע עובר לתאונה.
לפיכך, יפסקו לתובע 2,100 ₪ כפול שלושה חודשים ובסך הכל 6,300 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד פסה"ד מגיע ל- 9,000 ₪ (במעוגל).
באשר ליתרת התקופה, קבע בית המשפט בפרק הדיון וההכרעה שעדות התובע כי הכנסותיו נפגעו באופן משמעותי עקב התאונה, אינה מדוייקת. לדעת בית המשפט יש לחשב את בסיס הפגימה בירידת כושר ההשתכרות לפי 7.5% נכות תפקודית מחלוף 10 חודשים מיום התאונה ועד למועד מתן פסה"ד.
לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע 4,200 ₪ X 7.5% X 70 חודשים ובסך הכל 22,000 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחישוב התקופה מגיע ל- 28,000 ₪ (במעוגל).
הפסדי השתכרות בעתיד:
מהנימוקים שהובאו לעיל בסיס החישוב של אובדן כושר ההשתכרות של התובע עומד על 7.5% נכות. מאחר והתובע הינו עצמאי החישוב יעשה עד גיל 70. התוצאה, לאחר עדכון בסיס השכר ליום מתן פסה"ד והיוון מתאים היא 58,000 ₪ (במעוגל).
הוצאות נסיעה:
אין ספק ששעה שהתובע היה מאושפז נאלצה רעייתו לנסוע במונית מביתם שבקריית גת לבית החולים סורוקה. גם כאשר שב התובע לביתו הוא נזקק לנסיעות מוגברות לצרכים רפואיים ובוודאי שלא יכול היה לשוב ולנהוג בתקופה הסמוכה לשחרורו מבית החולים. כך גם נזקקה רעייתו לנסיעות מוגברות לצורך רכישת תרופות וביקורים אצל רפואים שונים.
לפיכך, בגין ראש נזק נפסק לתובע סכום כולל של 15,000 ₪.
הוצאות בעתיד:
יש להניח שבגין נכותו, גם אם זו אינה גבוהה, יזדקק בעתיד, לעיתים, לנסיעות מוגברות או לביקור אצל רופא. על דרך האומדן נפסקים לתובע בגין ראש נזק זה סך של 7,500 ₪.
ניכויים:
מסכומים אלה יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ועד ליום עריכת החשבון בפועל.
תביעת התובעת:
30. התובעת, ילידת 3.3.1984, הובהלה ממקום התאונה לבית החולים ברזילי, שם אושפזה למשך שמונה ימים.
נוכח המסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה מונו בעניינה של התובעת מומחים בתחום האורטופדיה, פה ולסת וכירורגיה פלסטית.
31. ד"ר מושייב המומחה בתחום האורטופדיה עיין במסמכים הרפואיים שהונחו לפניו והתייחס בחוות דעתו לתלונות התובעת. בבדיקתו מצא המומחה כי קיימת:
"דפורמציה מזערית של האגן עם דחיסת האילאום הימני ואסימטריה במנח שתי כנפי האילאום.
דחיסת האלה של הסקרום מימין, אי סדירות קלה של המפרק הסקרו איליאקי הימני ושביב קטן של עצם קטן חופשי בתוכו."
לדעת המומחה התובעת הייתה באי כושר מלא כחודשיים ימים מיום התאונה.
32. פרופ' וכסלר, המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, בדק את התובעת ומצא באזור הרקה משמאל מספר צלקות "באיכות טובה" המתמזגות עם השיער ואשר צבען שונה במעט מצבע העור שמסביבן.
עוד מצא המומחה מספר צלקות באזור מרפק יד שמאל, שחלקן נוקשה, מורמות, בצבע שונה מצבע העור עם סמני תפרים.
לדעת פרופ' וכסלר יש מקום לנסות ולתקן את הצלקת באזור המרפק בעלות של 15,000 ₪. אולם, המומחה, אינו מבטיח פתרון מלא של הצלקת.
בסופו של יום קבע ד"ר וכסלר שבגין הצלקות באזור הפנים נכותה של התובעת הינה 4% ובגין הצלקות באזור המרפק נכותה הינה בשיעור של 5%.
33. ד"ר הורוביץ, המומחה בתחום פה ולסת, קבע כי בגין התאונה נותרה לתובעת תחושת נימול והעדר תחושה בסנטר. בגין פגימה זו העניק לתובעת 2% נכות לצמיתות. עוד הוא קבע שנותרה הפרעה מסויימת בפתיחת הפה. בגין כך קבע שלתובעת נותרה נכות בשיעור של 5%.
בנוסף קובע ד"ר הורוביץ כי בגין התאונה לא נותרו סימני חיות בשיניים 42 ו- 43 והתובעת תזדקק, בשיניים אלה לטיפולי שורש, מבנים וכתרים מדי שמונה עד עשר שנים.
טענות התובעת:
34. בתצהירה מציינת התובעת כי לאחר התאונה היא מוגבלת בפעילות פיזית שכן היא סובלת מכאבים בגבה וטווח והגבלה בתנועת ירך ימין. לפיכך, לדבריה, היא מתקשה בהליכה, ישיבה, עלייה וירידה במדרגות ונשיאת משא כבד.
התובעת מוסיפה בתצהירה ומציינת כי הנימול בסנטר והמגבלה בפתיחת הפה מקשים על תפקודה היומיומי.
באשר לצלקות שנותרו לה, התובעת מצהירה שאלו מגבילות אותה בלבושה, היא נמנעת מלחשוף עצמה לשמש ונעזרת במדבקות ובאיפור על מנת להסתירן.
לדבריה, רופאה המליץ לה לעשות שימוש בסבון מיוחד וכן למרוח על פניה משחה עם מקדם הגנה מפני השמש שעלותם החודשית הינה גבוהה. עוד היא מצהירה שעלות האיפור הנוסף בו היא עושה שימוש על מנת להסוות את הצלקות, הוא כ- 200 ₪ לחודש.
את עלות מדבקות הסיליקון שלטענתה היא רוכשת על מנת לטפל בצלקת ולהסתירה היא מעריכה בכ- 170 ₪ לחודש.
כך הצהירה התובעת כי בחודשיים שלאחר התאונה היא נזקקה רבות לסיוע מאימה וכן הוסיפה שאם בעבר סייעה רבות בעבודות משק הבית, אין היא מסוגלת לכך עוד.
לא זו אף זו, התובעת הצהירה כי לאחר התאונה היא מתקשה בהליכה ולפיכך, הוצאותיה בגין נסיעות גברו.
מכל מקום, כעולה מתצהיר התובעת, היא סיימה בהצלחה את מבחני הבגרות ובדעתה להמשיך וללמוד פסיכולוגיה ומשאבי אנוש.
35. אם התובעת, בתצהירה, חוזרת ומדגישה כי נסעה במוניות על מנת לבקר ולסעוד את התובעת שאושפזה בבית החולים ברזילי וכן שסייעה לה רבות לאחר התאונה.
36. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי סיימה שירות צבאי מלא ולאחר התאונה עבדה כקופאית במקדונלדס, סניף קריית גת. יחד עם זאת, הדגישה כי בכל מקום, נוכח מגבלותיה, שעות עבודתה והמטלות שהוטלו עליה היו קלות מאלה של עמיתיה.
לאחר מכן המשיכה התובעת ועבדה כמורה מחליפה וכאשר עזבה את בית הספר החלה עובדת כמזכירת מנכ"ל. שם עבדה בין 7 ל- 8 שעות ביום. אולם, לדבריה, גם במקום עבדה זה נאלצה ליטול הפסקות.
עוד אישרה התובעת שבמקביל לעבודתה כמזכירה היא החלה את שנת הלימודים השנייה במכללה באשקלון. אולם, כיום היא לומדת ואינה עובדת. לדבריה, היא פוטרה ממקום עבודתה נוכח מגבלותיה.
באשר לסיוע בעבודת משק הבית לאמה, אישרה התובעת כי הסיוע ניתן בעבר, בעת שירותה הצבאי, על ידה, רק בסופי השבוע בדרך של סיוע בכביסות.
37. לא היה בידי התובעת להציג ולו קבלה אחת בגין רכישת מוצרי קוסמטיקה להסוואת הצלקות. כמו כן, לא היו בידה אישורי מחלה לתקופה שלאחר התאונה. בחקירתה, ביקשה כי בית המשפט יקבל עדותה כמהימנה.
38. התובעת ביקשה כי בית המשפט יתרשם מהצלקות שנותרו לה. את הצלקות במצח כמעט ולא ניתן היה לראות והן הוסתרו היטב על ידי שיערה של התובעת וצבען כמעט נטמע עם גוון עורה. הצלקות באזור מרפק שמאל נראו היטב. ודוק, התובעת הגיעה לבית המשפט כשאינה מאופרת על מנת להקל על זיהוי הצלקות.
דיון והכרעה:
39. הנכות המשוקללת של התובעת מגיעה ל- 24.24% נכות. נוכח גילה היא מבקשת לראות בנכותה הרפואית כנכות תפקודית במלואה.
כך לדוגמה, לטענתה, היא נאלצת להשקיע זמן רב באיפור להסוואת הצלקות. זמן זה, לדבריה, הייתה יכולה לנצל לצורך הפקת הכנסה.
עוד היא טוענת כי הקושי בפתיחת הפה ותחושת הנימול בסנטרה, מקשים על תפקודה היומיומי ובכך מקשים על יכולתה להפיק הכנסה.
לדבריה, אם כך, הם פני הדברים בנכויות בתחום הפלסטיקה ופת ולסת, קל וחומר בתחום האורטופדיה. לחיזוק היא מדגישה שפוטרה ממקום העבודה האחרון נוכח מגבלותיה.
40. הנתבעת מצידה סבורה כי נכותה של התובעת אינה נכות תפקודית. לראייה היא מפנה לכך שהצלקות שנותרו לתובעת כמעט ואינן נראות וגם כאשר התייצבה לישיבת ההוכחות הייתה צריכה להסיט את שיערה על מנת שהצלקות באזור הרקה תראינה.
לא זו אף זו, הנתבעת סבורה כי התובעת אינה יכולה מחד לדרוש את עלות ניתוח תיקון הצלקת במרפק ובאותה נשימה לטעון לנכות תפקודית.
עוד הפנתה הנתבעת לכך שעדות התובעת באשר לנסיבות פיטוריה לא נתמכה בראייה חיצונית.
לפיכך, סבורה הנתבעת כי נכותה של התובעת אין בה כדי לפגוע בכושר השתכרותה.
42. עיון בחוו"ד ד"ר מושייב בתחום האורטופדיה מעלה כי התובעת מהלכת ללא צליעה "ומסוגלת לקפוץ באופן סימטרי על כל רגל בנפרד" כמו כן, מחווה"ד עולה שטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני תקין ואין דלדול שרירים בשתי הרגליים.
בית המשפט צפה בתובעת בשתי הזדמנויות. הראשונה בעת עדותה והשנייה בעת הסיכומים, כאשר התובעת לא הבחינה שצופים בה.
התובעת הגיעה לבית המשפט והלכה ללא כל קושי. בנעלי עקב גבוהות. היא עמדה וישבה ממושכות. היא אף ישבה במעין ישיבה מזרחית (כך ממש) על ספסל בית המשפט. את הצלקות במצחה לא ניתן היה לראות אלא במאמץ ולאחר שהתובעת מצביעה עליהן.
43. לא זו אף זו, עדות התובעת הינה עדות יחיד של בעל דין אשר יש לו עניין בתוצאות ההליך. ראו הדיון על כך בפרק הדן בעניינו של התובע.
כאמור התובעת טענה כי פוטרה ממקום עבודתה בגין נכותה וכך גם טענה שקיבלה הקלות בצבא בגינה. דא עקא, איש לא הובא לתמוך בטענות אלה ואף לא הוצג מכתב פיטורין התומך ולו בדוחק בטענה זו. מושכלות יסוד הן כי על התובעת להוכיח טענותיה. לא די באמירה והפנייה לנכות רפואית.
ודוק, נכות התובעת בתחום הפלסטיקה בוודאי אינה מפריעה לה לעבוד כמזכירה וגם הנכות בתחום הפה ולסת, ככל שהיא גורמת לאי נעימות, אין היא מפריעה באופן ממשי, לעבודה וללימודים. למרבית האוכלוסייה יש פגימה בשיעורים נמוכים שאינה פוגעת כלל או לחילופין, אינה פוגעת באופן משמעותי בכושר ההכנסה.
44. לא זו אף זו, התובעת טענה כי על פי הוראות הרופא היא נזקקת למשחת הגנה מפני השמש ומדבקות מיוחדות להגנה על הצלקות. גם טענה זו לא הוכחה. עניין לנו בתביעה על פי חוק הפלת"ד. כל עניין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוו"ד רופא שמונה על ידי בית המשפט. אין בענייננו כל חוו"ד כזו. אולם, גם אם נבקש להקל על התובעת לא מצאנו את הוראה רפואית התומכת בטענותיה בין צרופת המסמכים שהגישה. ובאשר לטענה כי היא נזקקת למשחה עם מקדם הגנה – מי במדינתנו אינו נזקק למשחה כזו?
כך גם בעניין האיפור. הטענה כי הוצאות התובעת בגין איפור להסוואת הצלקות מגיע לכדי 200 ₪ לחודש לא נתמכה ולו בקבלה אחת. ודוק, הצלקת שבמצח כה מזערית עד שגם כאשר התובעת התקרבה לבית המשפט בכוונת מכוון לא מאופרת כמעט ולא ניתן היה לראותה.
כך גם קשה להלום את טענות התובעת כי בעבר סייעה רבות לאמה בעבודות משק הבית וכיום אין היא מסייעת כלל. אביה, התובע, העיד שהוא זה שסייע באותן עבודות. די לחכימא ברמיזה. לא זו אף זו, התובעת העידה כי כאשר שירתה בצה"ל הסתכמה עזרתה בכביסות. האומנם, במומה, אין היא מסוגלת לכבס? טוב היה שטענה זו לא הייתה מועלת מלכתחילה.
כך גם באשר לניתוח המתקן של הצלקת במרפק שמאל של התובעת. קשה להלום טענה שיש בצלקת זו כדי לפגוע בכושר השתכרותה של התובעת כמזכירה או למצוא מקום עבודה הולם כאשר תסיים את לימודי הפסיכולוגיה ומשאבי האנוש. לא זו אף זו, מקובלת על בית המשפט עמדת הנתבעת כי התובעת אינה יכולה באותה נשימה לטעון לעלות ניתוח התיקון של הצלקת וקיום נכות תפקודית.
45. ויודגש – אין בכל האמור לעיל כדי לקבוע ולו ברמז שאין בפגיעת התובעת כדי לפגום בכושר השתכרותה העתידי או כדי לקבוע שהיא לא תזדקק לעזרת צד ג' בעבודות משק בית חריגות, להבדיל מעבודות משק בית שגרתיות. האמור לעיל נועד לשים את טענות התובעת בקנה המידה הראוי להן למול הממצאים, כפי שעלו.
התרשמות בית המשפט מהתובעת, חוות הדעת הרפואיות והעדר ראיות בדבר נסיבות הפיטורין מעבודה והצורך הרפואי במשחות כלשהן מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 10%.
יחד עם זאת, דומה שאין זה המקום לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הנכות התפקודית. הגם שאין בנכות בתחום הפלסטיקה משום נכות התפקודית אמיתית והנכות התפקודית בגין בעיות בתחום הפה ולסת אף היא אינה משמעותית, הרי שהשילוב בין הנכויות האורטופדית, פה ולסת ופלסטיקה מצדיק קביעה לפיה יש לערוך חישוב אקטוארי בגין 10% נכות תפקודית. חישוב זה יאוזן ע"י אי פסיקת פיצויי בגין הפסדי פנסיה לעתיד למול תחילת החישוב מיום מתן פסה"ד, כאשר בפועל התובעת עדיין לומדת וטרם סיימה את לימודיה האקדמאיים.
46. אשר על כן, נפסקים לתובעת הסכומים כדלקמן:
הפסדי השתכרות לעבר:
בעת התאונה התובעת הייתה חיילת בשירות סדיר. את טענותיה כי פוטרה ממקום העבודה בגין נכותה, לא הוכיחה ולו בראשית ראייה. על כן, אין מקום לקבוע לה פיצוי בגין ראש נזק זה.
הפסדי השתכרות לעתיד:
את החישוב יש לערוך על פי הכללים שנקבעו לעיל עד הגיע התובעת לגיל 67, לפי שכר ממוצא של 8,200 ₪ ברוטו לחודש ונכות תפקודית של 10%.
על פי תוכנת משוערכת התוצאה היא 217,700 ₪.
עזרת הזולת בעבר:
לתובעת נקבעו כחודשיים של אי כושר בהם נזקקה לסיוע של בני משפחה. בגין תקופה זו נפסק לתובעת סך של 5,000 ₪.
עזרת הזולת בעתיד:
כיום התובעת מתגוררת בבית הוריה והטענה כי נהגה לסייע שם באופן משמעותי בעבודות משק הבית נדחתה.
לאור הממצאים העובדתיים סבור בית המשפט כי התובעת, במומה, יכולה גם כיום ותוכל אף בעתיד, לבצע את מרבית עבודות משק הבית, למעט את הקשות והחריגות ביותר. בחישוב ארוך טווח ובממוצע נראה שיש לפסוק לתובעת עזרה של ארבע שעות בחודש בעלות של 30 ₪ לשעה עד הגיע התובעת לגיל 70 ובסה"כ ע"פ תוכנת המשערכת, 35,378 ₪.
נסיעות בעבר:
אך הגיוני הדבר שבתקופת אי הכושר נזקקה התובעת לנסיעות מוגברות לצרכים רפואיים. בגין ראש נזק זה נפסק לתובעת סכום גלובלי של 5,000 ₪.
נסיעות לעתיד:
המומחה בתחום האורטופדיה ציין כי התובעת מהלכת ללא צליעה ואף קופצת על כל רגל בנפרד באופן שווה. גם בית המשפט לא התרשם שקיים קושי ממשי בניידות.
לפיכך, בגין ראש נזק, נוכח נכותה האורטופדית של התובעת וגילה הצעיר, נפסק לה סכום גלובלי של 20,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר:
סביר להניח שבתקופה הסמוכה לתאונה נזקקה התובעת למשככי כאבים ואיפור להסוואת הצלקות עד אשר אלה נטמעו עם גוון עורה. בגין כך נפסק לתובעת סכום גלובלי של 5,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעתיד:
כאמור הצלקות שנותרו ברקתה של התובעת כמעט ואינן נראות לעין. נוכח בקשתה לפסוק לה את עלות הניתוח המתקן של הצלקת המרפק, היא ככל הנראה לא תזדקק עוד למדבקות ולאיפור מיוחד, במידה כה נרחבת לה היא טוענת. כך גם סביר שהתובעת תזדקק מדי פעם למשככי כאבים.
יחד עם זאת, יש לזכור כי התובעת תזדקק לטיפולי שיניים נרחבים מדי מספר שנים. ראו חוו"ד ד"ר הורוביץ.
לפיכך, נפסק לתובעת בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 40,000 ₪ הכולל בחובו גם את עלות הניתוח המתקן וטיפולי השיניים.
כאב וסבל:
נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת הינה 24.24% והיא אושפזה למשך שמונה ימים. על כן היא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק בסך של 53,330 ₪.
כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד לתשלומים בפועל. עוד תשלם הנתבעת את אגרת ביהמ"ש כאשר היא נושאת בהפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ.
פסקי דין נוספים:
האם תאונה שהתרחשה בעת עצירת נהג מונית במקום מותר נחשבת לתאונת דרכים?
תגיות: תאונת דרכים,תאונות דרכים,תאונה,תאונות,תאונת מונית, תאונת דרכים מונית