תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חייל/חיילת/חיילים


חייל? חיילת? חיילים בשירות צבאי? נפגעתם בתאונת דרכים?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.



לפנינו תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חיילת.  להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בחיפה בפסק הדין שניתן ע"י השופטת ר.טובי פרידמן


רקע ועובדות

המערערת, ילידת 1982, התגייסה לצה"ל בתאריך 6.5.01 בפרופיל 97, ללא סעיפי ליקוי, למרות שסבלה מכאבי גב טרם הגיוס ואובחנה כמי שסובלת מפריצת דיסק L4-5.

בטרם גיוסה למדה ועבדה כשנתיים בבית חולים רמב"ם כאחות מעשית.

לאחר גיוסה שירתה כאחות מעשית במרפאה צבאית (שנלר) כ-7 חודשים  (עד אשפוזה ביום 21.2.02 במרכז רפואי בני ציון).

בתאריך 8.12.01 היתה מעורבת בתאונת דרכים. לאחר מספר ימים פנתה לרופא היחידה עקב כאבי גב שטופלו במשככי כאבים, מהשכאבים לא חלפו, פנתה מספר פעמים לרופא אורתופד, שאף הוא המליץ על טיפול במשככי כאבים.

מאחר ומצבה של המערערת לא השתפר והכאבים אף החמירו, היא פנתה לבית חולים בני ציון, שם בוצעו בדיקות C.T ו-M.R.I.

בתאריך 6.3.02 עברה ניתוח בעמוד שדרה מותני L4-5, L3-4, L2-3    .Discectomy

לאחר הניתוח, עברה לבית הבראה צבאי למשך 3 חודשים.

בתאריך 12.6.02 שוחררה מצה"ל עם פרופיל 24.

מאז, לדבריה, איננה מסוגלת לתפקד עקב כאבי גב עם הקרנה לרגליים.

בתאריך 3.6.02, פנתה המערערת בבקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב).

 

בפרק "תיאור המחלה", כותבת המערערת:

"בתאריך 8.12.01 יצאנו לנסיעה בכביש גהה לכוון ולר"פ 542 צריפין, אני הייתי מקדימה, היו עוד 3 בנות מאחור, נסענו בירידות של ירושלים, בזמן שמיכל אבשרה דיברה בצעקות, אז הנהג אמר לה לשתוק ובמקום להאט בסיבוב, נתן בלימת פתע ואני נפלתי לכוון קידמת האוטו ולאחר מכן לצד שמאל. לאחר מכן קראנו לאמבולנס שבא. יש לציין שכולנו היינו חגורים בחגורת בטחון".

 

בתאריך 4.12.02 החליט קצין התגמולים לדחות את התביעה מן הסיבות הבאות:

"בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 11.11.02 המצ"ב, לפיה הגעתי למסקנה כי לא אירעה לך נכות עקב תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק.

עפ"י החומר שברשותינו עולה כי סבלת מכאבי גב תחתון טרם גיוסך לשירות ולא חלה החמרה במצבך הקשורה בתנאי שירותך האמור".

קצין התגמולים בהחלטתו מסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 11.11.02;

 

ומכאן הערעור שבפנינו.

 

בהודעת הערעור טוען ב"כ המערערת כי היו שני גורמים לפגימה הנטענת ע"י המערערת והם:

תנאי השירות של המערערת ותאונת הדרכים בה היתה מעורבת.

 

המערערת הגישה לקצין התגמולים תצהיר מיום 2.6.02, בתצהירה היא מתייחסת הן לתנאי

השירות והן לתאונת הדרכים כדלקמן:

 

"במסגרת תפקידי זה נדרשתי לבצע עבודות מאומצות, שכללו הרמת חולים במשקל של למעלה מ-100 ק"ג וכן לבצע הרמת חפצים כגון מגשיות אוכל, הרמת קופסאות, ציוד רפואי וכו'.

           

ביום 18.12.01, בעת שנסעתי ברכב פורד טרנזיט צבאי בעל מספר רישוי 1944153, נהוג ע"י שאול ג'שול, מכוון הבסיס לכוון בסיס צריפין, לשם העברת בדיקות דם למעבדת צריפין, אירעה תאונת דרכים בעת שהרכב הנ"ל בו הייתי ישובה ליד הנהג, פגע בעוצמה במכונית מונית מרצדס בעל לוחית רישוי מס' 5275925 באזור הקסטל ירושלים.

            כתוצאה מהתאונה, הרכב נפגע קשות בחלקו הקדמי.

מיד בסמוך לקרות התאונה, חשתי כאבים חדים בעמוד שדרה ומסרתי על כך לחובשת לורן דלאל, ששהתה עמי ברכב באותה עת".

 

הודעת הערעור נתמכת ע"י תצהירה של המערערת מיום 2.6.02 (התצהיר שהוגש אף לקצין התגמולים) וכן בחוות דעת רפואית של ד"ר דניאל לוין מיום 30.6.03 וכן מסמכים רפואיים בדבר בדיקות ה-M.R.I וה-C.T שבוצעו למערערת וסיכום מחלה של המרכז הרפואי בני ציון מיום 13.3.02.

 

ב"כ המשיב הגיש כתב תשובה והוא טוען כי החלטתו של קצין התגמולים ניתנה כדין והיא מבוססת על חוות הדעת של פרופ' ביאליק מיום 11.11.02.

 

ב"כ המשיב מצרף חוות דעת משלימה של פרופ' ביאליק מתאריך 25.9.03, שבה חוזר המומחה על המסקנה בחוות דעתו הראשונה וכן תגובה לאמור בחוות דעתו של ד"ר לוין.

 

ב"כ המשיב, בכתב התשובה, מכחיש את הנטען בכתב הערעור והתצהיר, לרבות תנאי השירות הנטענים ו/או כל קשר בינם ובין תלונותיה של המערערת.

 

ב"כ המשיב ויתר על חקירה נגדית של המערערת, מבלי להודות באמור בתצהיר.

 

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת בעיקרה לקשר הסיבתי שבין תנאי השירות של המערערת ותאונת הדרכים בה היתה מעורבת לבין הפגימות בגבה, ולמעשה המחלוקת היא בין המומחים הרפואיים – ד"ר לוין מטעם המערערת ופרופ' ביאליק מטעם המשיב.

 

אין למעשה מחלוקת לגבי העובדות נשוא תיק זה, דהיינו המערערת שירתה בצה"ל כ-9 חודשים, מהם כחצי שנה מילאה תפקיד אחות מעשית במרפאת שנלר.

גירסתה של המערערת, כפי שבאה לידי ביטוי בהתצהירה בדבר תנאי השירות שלה במרפאה, לרבות המאמצים הפיזיים שהיה עליה לעשות וכן עובדת מעורבותה בתאונת הדרכים לא נסתרו ע"י המשיב, ועל כן יש לקבל עובדות אלה כעובדות מוכחות.

 

המחלוקת בין המומחים

ד"ר לוין

ד"ר לוין בחוות דעתו מתאר, הן את תנאי השירות של המערערת כפי שתוארו על ידה בתצהירה והן את תאונת הדרכים בה היתה מעורבת.

בפני ד"ר לוין היו כל המסמכים הרפואיים בדבר הבדיקות שנערכו למערערת וכן הניתוח שבוצע לה בבית חולים בני ציון וכן חוות הדעת הרפואית של פרופ' ביאליק.

כפי שעולה מחוות הדעת, המערערת התלוננה בפני המומחה על כאבי גב תחתון, הקרנה של כאבים לשתי הרגליים, חולשה ברגליים, עצירות במתן שתן – זקוקה לתרופות, לא מסוגלת להרים חפצים, קושי רב בעמידה, הליכה או ישיבה ממושכת.

 

ד"ר לוין מפרט בחוות דעתו את הבדיקות שבוצעו למערערת ואת תוצאותיהם, כדלקמן:

"...2. CT של עמוד שדרה מותני בגבהים L1-S1 מכון מאר תאריך 21.6.00:

 בקע דיסק מרכזי L4-L5.

MRI של ע"ש מתני, חוליות D12-S2, בי"ח רמב"ם, תאריך 28.2.02:

*בקע דיסק שמאלי גדול בגובה L2-3 התופס את כל הרצס השמאלי ודוחק את השק הדורלי לימין.

*L3-L4 בלט דיפוזי של הדיסק.

* L4-L5 בלטי דיסק דיפוזי עם פיסורה קטנה בחלקו האחורי ובקע שטוח כלפי מטה. היצרות תחתית תעלות השורש דו-צדדית.

* L5-S בלט מרכזי אחורי של הדיסק ללא עדות ללחץ על תעלות השורש.

* בקע דיסק שמאלי גדול בגובה L2-3 התופס את כל הרצס השמאלי ודוחק את השק הדורלי לימין.

* בלטי דיסק בגבהים L4-5, עם בקע שטוח מרכזי, L3-4 ו-L5-S1 לפי סדר חומרה יורד כמתואר.

 

4. CT של ע"ש מתני/סקרלי, מכון מאר, בי"ח בני ציון, תאריך 6.6.02:

* L2-L3 בקע דיסק (Protruded)

* L3-L4 בלט דיסק (Bulging)

* L4-L5 בקע דיסק (Protruded)

*  L5-S1 בלט דיסק (Bulging)..."

 

בסיכום חוות דעתו קובע ד"ר לוין, על סמך המימצאים הקליניים וההדמיתיים ובדיקה אורודינמית כי:  "יש לקבוע נכות צמיתה על חשבון השירות כדלקמן:

בשל הפרעות בתפקוד שלפוחית השתן, עקב פגיעה לומבו-סקרלים ל.ס 32(7)ב – 10%.

בשל הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ל.ס 37(2)ג-3                                          10%.

הנכות המשוכללת היא -                                                                                           19%.

 

פרופ' ביאליק

פרופ' ביאליק בחוות דעתו מתאר אף הוא (אמנם בקצרה) את תנאי השירות של המערערת, את תאונת הדרכים שבה היתה מעורבת ואת מצבה עובר לפני השירות.

פרופ' ביאליק שבדק את המערערת מתאר את מצבה:

"סובלת מכאבי גב הקורנים לגפה תחתונה שמאלית, הכאבים רוב הזמן וגם בגפה תחתונית ימנית. בהליכה, בישיבה ובעמידה, הכאבים מחמירים. כל מאמץ, אף קטן, גורם להחמרת הכאבים. סובלת מבעיה במערכת השתן".

 

בפרק "דיון" כותב פרופ' ביאליק:

"סבלה מכאבי גב תחתון על רקע פריצת דיסק בין חוליתי מותני, טרם השירות בצה"ל. בזמן השירות המשיכה לסבול מכאבי גב וכתוצאת התפתחות טבעית של המחלה, המשיך להחמיר מצב הפגיעה בדיסקים הבין-חולייתיים מותניים, ללא כל קשר לעבודתה או לעיסוקיה.

לפיכך, בסיכום, אין לדעתי קשר החמרה בין החבלה ביום 18.12.01 או השירות בצה"ל ובין בעית הגב התחתון".

בחוות דעתו המשלימה חוזר פרופ' ביאליק על האמור בחוות דעתו הראשונה וקובע:

"...אין קשר החמרה בין החבלה ביום 18.12.01, או/והשרות בצה"ל ובין כאבי גב תחתון, מהנימוקים המפורטים בדיון לחוות דעתי זו.

דר' לוין מסכים, שגב' בן-יוסף רויטל סבלה מכאבי גב תחתון טרם השרות בצה"ל.

לדעתו עבדה עבודה פיזית כאחות. גם אם נכונה הטענה שעבדה עבודה פיזית קשה, כיצד ניתן להסביר, שרובן המכריע של האחיות העובדות שנים רבות במקצוען, אינן סובלות מכאבי גב תחתון? לפיכך, אין לדעתי כל הוכחה שתנאי השרות גרמו, או החמירו את מצב הגב התחתון, אלא, מדובר בהדרדרות טבעית של מצב עמוד השדרה, כפי שרואים אצל חלק מהאנשים, ללא קשר לעבודתם ולעיסוקם.

לדעתי, אין כל ראיה בחוות דעתו של דר' לוין, העשויה לשנות את דעתי כפי שהובאה בחוות דעתי הקודמת".

 

דיון ומסקנות

כל אחד מן הצדדים מסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו.

 

ב"כ המערערת בסיכומיו טוען:

"לפרופסור ו. ביאליק הפתרונים הכיצד 3 פריצות דיסק כה חמורות שחייבו ניתוח ולאחר מאמצים כה חמורים וכן תאונת דרכים שתוארה ע"י המערערת, לא הם שהביאוה כדי מצבה הקליני הקשה והצורך בניתוח, אלא אליבא דעתו, דווקא אותה פריצת דיסק לא חמורה, בגינה נקבע למערערת פרופיל 97, היא שגרמה ל-3 פריצות הדיסק החמורות".

 

 

ב"כ המערערת בסיכומיו מסתמך על כמה פסקי דין שניתנו ע"י ועדות ערר בהרכבים שונים ומבקש לקבוע כי "יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר לוין, המבוססת על גירסת המערערת, הנתמכת באישור מפקדה, שלא נסתרה, על פני חוות דעתו הספקולטיבית של ד"ר ו. ביאליק, הרצופה השערות בלתי מבוססות ואשר מתעלמת אף מההחמרה ההדמיתית והקלינית בה לקתה המערערת, ההחמרה שחייבה ניתוח דיסקוטמיה, ניתוח שאליבא דסיכום המחלה לאחריו בוצע בין היתר על סמך מימצאי בדיקת ה-M.R.I החמורים, שלא היו מנת חלקה של המערערת בטרם גיוסה".

 

ב"כ המשיב בסיכומיו מבקש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק וחוזר וטוען כי ניתוח שהמערערת נאלצה לעבור סמוך לאחר גיוסה היה מחויב מציאות כתוצאה מהמחלה ממנה סבלה כאמור לעיל.

 

ב"כ המשיב מציין עוד כי המערערת לא תמכה את טענתה, ולו בראיה אובייקטיבית אחת, וכי דו"ח פציעה מולא ע"י המערערת כחודשיים לאחר התאונה הנטענת וכ-4 ימים לפני האשפוז.

לטענתו, המומחה מטעם המערערת לא מבסס קשר סיבתי רפואי בין בלימת פתע לבין פריצת דיסק.

 

לאחר ששקלנו את עמדות ב"כ הצדדים ואת האמור בחוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעם הצדדים ושל כל המסמכים הרפואיים והראיות שהובאו בתיק זה, אנו מחליטים להעדיף את עמדת ב"כ המערערת.

 

לא נוכל לקבל את האמור בחוות דעתו של פרופ' ביאליק, המייחס את כל המימצאים בעמוד השדרה של המערערת, כפי שנמצאו בבדיקות ה-M.R.I וה-C.T, להידרדרות טבעית של מצב עמוד השדרה.

 

אנו מקבלים את עמדת ב"כ המערערת, הן  בדבר קיום תאונת הדרכים שבה היתה מעורבת והן בדבר הקשר שבין תאונת הדרכים לבין כאבי הגב הקשים והפגימות שנתגלו בעמוד השדרה של המערערת, בבדיקות שנערכו לה לאחר התאונה.

 

אין לנו ספק כי הפגימות בעמוד השדרה של המערערת, שלא נמצאו בעת גיוסה, כפי שתועדו בבדיקות ההדמיה שנערכו לה לאחר תאונת הדרכים, הינם תוצאה של תאונת הדרכים בה היתה מעורבת.

 

אנו דוחים את טענת ב"כ המשיב כי המערערת לא תמכה את טענתה בראיה אובייקטיבית.

דו"ח הפציעה אמנם הוגש על ידה באיחור (בתאריך 17.2.03), יש בו אישור המפקד על היותה מעורבת בתאונת הדרכים, בהתאם לטענתה.

 

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור מהטעמים שפורטו לעיל.

 

כוון שקיבלנו את הערעור, אנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות חוות הדעת הרפואית של ד"רלוין, בהתאם לקבלה מקורית וכן בתשלום הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של -.2500 ₪.

 

סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום מקבלת הקבלה המקורית של ד"רלוין.

 

ניתן היום י"ז בחשון, תשס"ה (1 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים, שלא בנוכחות הצדדים, ע"י "מותב קטוע", כמשמעותו בסעיף 17(א) לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992.

 











תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חייל.  להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום ברמלה בפסק הדין שניתן ע"י השופטת אסתר נחניאלי-חיאט


פסק דין

 ביום 27.11.06 ארעה תאונה; לטענת התובע התאונה היא תאונת דרכים ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, בהתאם לזכותו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

הנתבעת חלקה על עצם אירוע התאונה, על תיאור התאונה מפי התובע, ולחלופין טענה הנתבעת כי גם אם ארעה תאונה הרי אין היא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

התובע ויתר על בקשתו למינוי מומחה רפואי; כן יאמר כי מאחר שהתובע היה חייל בעת התאונה לא עתר לפיצויים באב נזק של הפסד שכר לעבר גם לא בביקש לפצותו בגין הפסד שכר לעתיד.

בהתאם לאמור הצעתי לצדדים הצעת פשרה – סכום כסף המשקף תביעה ללא נכות.

בקדם המשפט שנערך לאחר שהצעת בית המשפט נשלחה לצדדים, עמדה הנתבעת על עמדתה כי "אנחנו כופרים בחבות" (עמ' 1 ש' 5) חרף תצהיר העדות הראשית של התובע, וחרף נספח ב' שצורף לתצהיר – הודעת התובע בתיק המשטרה בסמוך לתאונה. לא הבנתי את פשר עמדת הנתבעת וראיתי לציין כי "אני מתפלאה על עמדת הנתבעת לאור החומר שצורף לתיק התביעה..." (עמ' 1), הצעתי לצדדים לסיים את התיק והבהרתי "ברור כי ניהול התיק יהיה כרוך בהוצאות ניכרות אותן אראה להשית במקרה שיתברר שהתיק נוהל לריק" (עמ' 1), והוריתי לנתבעת להודיע לבית המשפט "עד יום 10.7.08 עמדתה לגבי החבות. העמדה תהיה פרטנית ותתייחס לעצם אירוע התאונה, לכיסוי הביטוחי ..." (עמ' 1).

ביום 3.7.08 הודיעה הנתבעת כי "הכיסוי הביטוחי תקף וכן גם רשיון הנהיגה של התובע" - ומשכך אין מחלוקת על כיסוי הביטוחי. אשר לטענות לגבי אחריות הנתבעת לפצות את התובע הודיעה הנתבעת כי "התאונה בה עסקינן הינה תאונה מעורבת קרי בה רכב צד ג' לכאורה השתתף באירוע" עוד טענה כי משהכחישה הנתבעת את אירוע התאונה כמתואר על יד התובע היה על התובע "לצרף לתיק מוצגיו ...ראייה חותכת לעצם קרות התאונה, כדוגמת קבלות בדבר תיקון הרכב תצהיר של הנוסע אשר נסע לצידו ... לחלופין ...אילו יוכח כי התאונה ארעה ...חולקת כי יש במסמכים הרפואיים כדי להעיד על נזק גוף שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה" (הודעת הנתבעת).

על אף המלצתי לנתבעת לסגת מהטענות לענין החבות לאור החומר שצורף לתצהיר התובע, ולאור התייצבות עדים לקרות התאונה, חיים מור שישב ליד התובע בעת התאונה ונהגת הרכב הפוגע, הרי לאור העמדה הנחרצת של הנתבעת, נאלצתי לשמוע ראיות בתיק לרבות בשאלת החבות.

האם ארעה תאונת דרכים?

להוכחת אירוע תאונת הדרכים התייצבו לבד מהתובע גם מר חיים מור, שוטר במשטרה שהכיר את התובע במסגרת המשטרה שם שירת התובע במג"ב.

בתצהיר עדות ראשית וגם בחקירתו בבית משפט אישר מר מור את אירוע התאונה, אישר את העובדות שהובאו בתצהיר התובע כי ישב ליד התובע בעת התאונה כי התובע עצר לפני מעבר חציה ורכב מסוג שברולט נהוג על ידי אשה הגיע מאחור ופגע ברכב בו נהג התובע. עוד ציין כי עם הגיעם למשטרה (מקום עבודתם) ציין התובע כי אינו מרגיש טוב וכי הוא סובל מבחילות וסחרחורות וכי יש לו כאבים בגב, וכן כי התובע פנה לקבל טיפול רפואי.

גם הנהגת של הרכב הפוגע התייצבה לדיון, ותארה דברים דומים, היא העידה כי ברכב בו פגעה ישבו התובע ושוטר לידו "אני ראיתי אותם פה" (עמ' 4 ש' 16).

לשאלה כיצד נפגע הרכב שלה השיבה כי "הקדימה של הרכב שלי נפגע הרכב נכנס ליומיים למוסך. הנזק שנגרם לרכב שלי לפי הערכת שמאי בערך 6,000-7,000₪. הרכב שלפני... נפגע מאחורה בצד שמאל. הגעתי לבית החולים לאסף הרופא ...נפגע לי הצוואר וגב תחתון" (עמ' 5 ש' 1-3).

בתצהיר עדות ראשית של התובע ובחקירה בבית המשפט חזר על עובדות דומות ואין צורך לחזור עליהן, כמו כן בנספח ב' שצורף לתצהיר העדות הראשית תואם לתיאור התאונה כפי ששמעתי בבית המשפט מפי העדים.

נספח ב' הוא הודעת התובע במשטרה מיום האירוע, והוא כולל את פרטי העדים הנזכרים.

גרסת התובע שניתנה בסמוך לאירוע התאונה, באותו יום, היא הגרסה המשקפת את דברי כל העדים ובנוסף "ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונה בזמן והקרובה ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת ביותר את אופן התרחשות הדברים המאוזכרים בה. כל שינוי בגרסה ראשונית זו מצריך הסברים למהות השינוי וסיבתו" (ראו למשל ת.א. (ת"א) 2285/05 שקירוב נ. אריה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר משפטי), משכך אני מקבלת את גרסת התובע, שהובאה לראשונה במשטרה.   

העדים שהעידו אינם חבריו של התובע וכפי שציינה העדה "לשאלת בית המשפט אם אני חברה של התובע אני עונה שלא, ראיתי אותו פעמיים בימי חיי ביום התאונה והיום" (עמ' 5 ש' 13-14).

אני דוחה את טענת הנתבעת כי "התאונה הינה תאונה מעורבת" – לא ברור מה הרלבנטיות של הטענה, שהרי זכות התביעה של התובע היא נגד המבטחת של רכבו מאחר שישב בתוך הרכב עת פגעה בו מכונית אחרת.

מכל אלה מצאתי לדחות את טענות הנתבעת כי לא ארעה תאונת דרכים; התובע הרים את נטל הראייה והוכיח את התרחשות תאונת הדרכים, ולא ברור כלל מדוע נדרשתי לשאלה זו, בעיקר לאור העדים האוביקטיביים שתארו את אירוע התאונה כמתואר בנספח ב' מיום התאונה.     

 

אשר לנזק

ותחילה לשאלה אם ארעה תאונת דרכים במשמעה בחוק הפיצויים.

לפי תצהיר עדות ראשית "ביום 27.11.06 בשעה 12:20 נהגתי בשד' ירושלים...במהלך הנסיעה עצרתי לפני מעבר חציה כשלפתע פגע ברכב בי נהגתי רכב אחר מאחור. כתוצאה מכך נפגעתי ונגרמו לי נזקי גוף..." (סעיף 3 לתצהיר התובע).

כבר קבעתי לעיל כי התאונה ארעה כתיאור התובע, וגם לשאלה אם התאונה היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים?  מצאתי להשיב בחיוב.

סעיף 1 לחוק הפלת"ד קובע כי המונח 'תאונת דרכים' כולל מספר רכיבים:

(1)               (1) מאורע; (2) נגרם לאדם; (3) נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה (ראה רע"א 8061/95 בעניין עוזר, עמ' 559-560).

הרכיב המוכחש הוא 'נזק גוף' ובעדרו אכן לא תהיה זו תאונה דרכים.

בחוק הפיצויים מוגדר 'נזק גוף'  

"מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים".

ומפקודת הנזיקין אנו למדים כי 'נזק' הוא,

"אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם–טוב, או חיסור מהם, וכל  אבדן או חיסור כיוצאים באלה;"

 

האם נגרם לתובע נזק גוף? התובע פנה לחדר מיון בתל השומר מספר שעות לאחר התאונה כי מצבו הרפואי החמיר; מהתעוד עולה שהתובע התלונן על כאבי גב תחתון עם "דקירות לרגל ימין וחולשה ברגל ימין" לאחר בדיקה קבל 7 ימי מחלה, הומלץ לו לעשות טיפולי פיזיותרפיה, להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך; לאחר שהסתיימה תקופת ימי המחלה פנה שוב למרפאה של הצבא שאישרה המשך תקופת מחלה וכן המליצה על המשך מעקב אורטופדי, אלא שכאבי הגב התחתון לא הרפו ממנו ובפניה נוספת למרפאה הצבאית נמצא 'ספזם שרירי גב פראוורטברלי' והומלץ על 'שחרור רקמות רכות חימום תנועתיות להורדת ספזם והורדת הכאב'; התובע קבל שחרור מעבודה מאומצת ומהרמת משקולות, טיפולים פיזיותרפיים, טיפול אנלגטי וכן להמשיך להיות במעקב אורטופדי. בהמשך קבל המלצה לחזור לעבודה משרדית קבל 'הדרכה לטיפול עצמי' ועבר טיפולי פיזיותראפיה (וגם קבל ימי מחלה); בתיעוד הרפואי לאחר הטיפולים הפיזיותרפיים  "חל שיפור, עדיין כאבי גב תחתון" והומלץ לו על טיפולי פיזיותרפיה. ואכן עבר סדרה נוספת.

במסגרת התצהיר סיפר כי גם לאחר הסדרה השניה של טיפולי הפיזיותרפיה, לא חזר מצב הגב לקדמותו וכי הוא ממשיך לסבול מעת לעת, ועד היום נאלץ להשתמש במשככי כאבים.

 

במצב דברים זה, עת סבל התובע מנזק גוף כהגדרתו לעיל, משאושרו לו ימי מחלה, נאלץ לעבור שתי סדרות של טיפולים פיזיותרפיים, נטל משככי כאבים וממשיך לסבול עד היום, מעת לעת, מצאתי כי מדובר בנזק גוף ובהחלט לא מדובר ב'נזק של מה בכך'.

כפי שאמרתי לא אחת, כאשר מתרחשת תאונה בעת שימוש ברכב מנועי ובעטיה נגרם נזק גוף יש תחולה לחוק הפיצויים; ומאחר שהמגמה בפסיקה מצביעה כי מעגל הפגיעות המהוות נזק גוף הולך ומתרחב, וכולל בהגדרתו נזקים שבעבר לא הוכרו כנזקי גוף ומאחר שחוק הפיצויים אינו קובע סף של נזק לתחולת החוק, בודאי לא במקרה זה עת הובאו מסמכים רפואיים על טיפולים, מימצאים וכאבים, שנמשכו זמן רב בודאי אין מקום לטענה של נזק של מה בכך, וכי התאונה לאו תאונת דרכים היא.

כאב וסבל

אשר להערכת שיעור הפיצויים באב נזק זה, נתתי דעתי לתלונות הסוביקטיביות של התובע,  לתיעוד הרפואי המציין תקופת אי כושר ולעובדה כי התובע נאלץ להיות במעקב אורטופדי, לעבור שתי סדרות של טיפולים פיזיותרפיים להשתמש במשככי כאבים ועדיין לסבול, ראיתי גם להביא את דבריה של כבוד השופטת נתניהו בע"א 283/89 עירית חיפה ואח' נ. איה מוסקוביץ ואח' פ"ד מז(2), 718, 733:

" ..כאבו וסבלו של אחר מי ידעהו ומי יחושנו, מי ידע להבחין בין ניזוק לניזוק לעניין הכאב והסבל הסובייקטיביים שלהם עקב אותה פגיעה עצמה, מי יוכל לשער אם הם קשים וכבדים יותר בתקופה הראשונה, של ההסתגלות, או בתקופה מאוחרת, שבם כבר כשל כוח הסבל."

לאור האמור, אני קובעת כי לתובע נגרם נזק גוף, גם אם נזקיו קלים והגם שאין מדובר בנכות צמיתה, ולאור העובדה שהמחוקק הותיר את שיקול דעת לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני "... ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי" בהתאם לסעיף 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו- 1976, ראיתי לפסוק לתובע פיצויים באב נזק זה של כאב וסבל סך של 8,000 ₪.

עזרת צד ג'

התובע עתר לפצותו בגין עזרת צד ג' לפרק זמן שבסמוך לתאונה, אך לא בסס את טענותיו.

 בהתאם להלכה הפסוקה, עזרת בני משפחה אינה מזכה בפיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר שניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 493); לא הוכח כי התובע קבל טיפולים חריגים וכי הושקע מאמץ מעבר למקובל בין בני משפחה ועל כן אין התובע זכאי לפיצוי  בגין עזרת צד ג', לא לעבר וגם לא לעתיד.

 

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

התובע עתר לחייב את הנתבעת בהוצאות הרפואיות ובהוצאות הנסיעה בסך 2,000 ₪; מאחר שהתובע נאלץ להוציא הוצאות נסיעה לטיפולים הפיסיותרפיים והאחרים, ולרכישת משככי כאבים, משחות והשתתפות עצמית בגין הטיפולים שקבל בקופת חולים, לאחר שסיים את השירות הצבאי.

התובע לא הציג כל קבלות; יחד עם זאת ברור שהתובע נאלץ לנסוע לטיפוליו הרפואיים והפיסיותפיים וכן אני מקבלת דבריו המגובים בתיעוד הרפואי כי נאלץ להשתמש בתרופות משככות כאבים.

הוצאות שהוצאו עד למועד מתן פסק הדין, הן בגדר 'נזק מיוחד' הטעון פירוט והוכחה, למרות העדר קבלות להוכחת ההוצאה, מצאתי לפצות את התובע בדרך הפיצוי הגלובלי בגין הוצאות סבירות בעבר גם ללא קבלות, וכן בהוצאות רפואיות שהוציא התובע לדבריו, דרך שהפסיקה ראתה לקבל אם הנזק והצורך בהוצאה – הוכחו (ע"א 307/77 מור נ. עזבון בוץ, פ"ד לב(1) 654); משקבעתי כי התובע נאלץ לקבל טיפולים פיסיותרפיים ולנסוע אליהם, כפי שגם עולה מהתיעוד הרפואי, ומשקבלתי דבריו כי הזדקק וממשיך להשתמש במשככי כאבים, אני רואה לאמוד את שיעור הפיצוי על סך גלובאלי של  1,000 ₪ (כולל ריבית והצמדה).

 

ועתה לענין הוצאות המשפט

כפי שתארתי את השתלשלות הדברים ברישא לפסק הדין, וכפי שציינתי לפני ב"כ הנתבעת כי אין מקום לשמוע התיק, לא רק בגלל שהסכום שהוצע לפשרה הוא נמוך אלא שלא היה מקום לטענת חוסר האחריות ולא היה לה על מה שתתבסס לאור הראיות האוביקטיביות.

גם התרעתי לפני הנתבעת כי אם אאלץ לשמוע את התיק אראה לחייב את הנתבעת בהוצאות ניכרות על בזבוז הזמן המיותר.

למרות אלה נאלצתי לשמוע את ההוכחות בתיק, כך הוזמנו שני עדים אוביקטיביים שזמנם היקר בוזבז לריק, כך גם זמנו של בית המשפט העמוס הזה, וגם של ב"כ הצדדים.

גם לאחר שהוגש התצהיר של הנוסע שישב ליד התובע, ולאחר שהוברר כי הנהגת הפוגעת הוזמנה לדיון היה על הנתבעת להיות ערה לכך, ולשקול האם יש מקום להמשיך ולנהל את התיק ואת שאלת האחריות בעיקר לנוכח הסכום הנמוך שהוצע לפשרה.

תמוהות בעיני טענות הנתבעת לענין החבות כאשר על פניו היו ראיות אוביקטיביות להתרחשות תאונת הדרכים.

אמנם אין לטעמי מקום לפצות תובע אם יש ראיות כי 'בדה' תאונה או אם יש ראיות ממשיות לכך שהתאונה כלל לא ארעה, ואז גם אין חשיבות רבה לגובה הפשרה המוצעת; אך בעניננו כאשר היו ראיות אוביקטיביות ממשיות ממקורות שונים, היתה זאת אך התעקשות לשמוע את התיק.

בשל כך נגרם בזבוז זמן יקר הן של בית המשפט הן של הצד שכנגד הן של העדים  וגם בזבוז של כספי ציבור. 

 

מצאתי להביא את הדברים שנאמרו בת.א. (י-ם) 13670/01 - אלי שני ואח' נ. הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי :

 

"בבר"ע (מחוזי י-ם) 3029/07 הקדש מייזל נ' סלאח גולני, קובעת כב' השופטת מוסיה ארד, בדימוי האהוב עלי במיוחד:

 
"כתבי הטענות אינם כתבי חידה אלא מטרתם להגדיר את הטענות השנויות במחלוקת בין הצדדים".

הדרך בה נקט הנתבע, כאשר התובע נדרש להוכיח עובדות אשר טיבן ומהותן ידועים לנתבע היטב אלא שהוא בוחר להכחישן כדי להכביד על התובע, מלבד היותה מנוגדת לתקנות, היא גם מהווה בזבוז רב של זמן שיפוטי יקר מאד. במקרה כזה ראוי להטיל על הנתבע הוצאות על הטרחתו של התובע, ואף יותר מכך - הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הטרחת בית המשפט. (תקנה 90 לתקסד"א).

 

בימים אלה של חיצי ביקורת, המופנים אל בתי המשפט בגין המשכותם של הדיונים, ראוי לתת לנושא זה את מלוא תשומת הלב הראויה, כיוון שיש בכך כדי לצמצם עד מאד בהליכים המשפטיים"

 

 

דברים אלה רלבנטיים לעניננו ואני סבורה כי ראוי היה שהנתבעת תשקול את הראיות שהובאו לפניה ותראה כי המסמכים והראיות הללו מייתרים את קיומו של הדיון כולו בודאי בשאלת האחריות, ולא היה טעם בבזבוז הזמן של כל כך הרבה אנשים.

 

מכל אלה ובעיקר לאחר שאמרתי דברים אלה מראש ואף חזרתי עליהם בטרם הדיון ובמהלכו, אני רואה לנכון לפסוק הוצאות שישקפו את בזבוז הזמן ואת הטרחה המיותרת, את העובדה ששאלת האחריות התבררה ונמצא כי היה מיותר לברר את השאלה הזו, וללא קשר לסכום הפיצוי שקבעתי בתיק.

 

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,000 ₪.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם הוצאות בסך 5,000₪, ובנוסף לכך אני מחייבת את הנתבעת להחזיר לתובע את הוצאות האגרה ששילם וכן את שכר העדים שנשא בו בהתאם לקביעתי בדיון (850 ₪).

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ לפי הנקוב בחוק.

אם הסכומים לא ישולמו תוך 30 יום הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

 










תאונת דרכים בעת שירות צבאי - תאונת דרכים חייל.  להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בראשון לציון בפסק הדין שניתן ע"י השופט יהודה פרגו



פסק דין

ביום 27.11.06 ארעה תאונה; לטענת התובע התאונה היא תאונת דרכים ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, בהתאם לזכותו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

הנתבעת חלקה על עצם אירוע התאונה, על תיאור התאונה מפי התובע, ולחלופין טענה הנתבעת כי גם אם ארעה תאונה הרי אין היא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

התובע ויתר על בקשתו למינוי מומחה רפואי; כן יאמר כי מאחר שהתובע היה חייל בעת התאונה לא עתר לפיצויים באב נזק של הפסד שכר לעבר גם לא בביקש לפצותו בגין הפסד שכר לעתיד.

בהתאם לאמור הצעתי לצדדים הצעת פשרה – סכום כסף המשקף תביעה ללא נכות.

בקדם המשפט שנערך לאחר שהצעת בית המשפט נשלחה לצדדים, עמדה הנתבעת על עמדתה כי "אנחנו כופרים בחבות" (עמ' 1 ש' 5) חרף תצהיר העדות הראשית של התובע, וחרף נספח ב' שצורף לתצהיר – הודעת התובע בתיק המשטרה בסמוך לתאונה. לא הבנתי את פשר עמדת הנתבעת וראיתי לציין כי "אני מתפלאה על עמדת הנתבעת לאור החומר שצורף לתיק התביעה..." (עמ' 1), הצעתי לצדדים לסיים את התיק והבהרתי "ברור כי ניהול התיק יהיה כרוך בהוצאות ניכרות אותן אראה להשית במקרה שיתברר שהתיק נוהל לריק" (עמ' 1), והוריתי לנתבעת להודיע לבית המשפט "עד יום 10.7.08 עמדתה לגבי החבות. העמדה תהיה פרטנית ותתייחס לעצם אירוע התאונה, לכיסוי הביטוחי ..." (עמ' 1).

ביום 3.7.08 הודיעה הנתבעת כי "הכיסוי הביטוחי תקף וכן גם רשיון הנהיגה של התובע" - ומשכך אין מחלוקת על כיסוי הביטוחי. אשר לטענות לגבי אחריות הנתבעת לפצות את התובע הודיעה הנתבעת כי "התאונה בה עסקינן הינה תאונה מעורבת קרי בה רכב צד ג' לכאורה השתתף באירוע" עוד טענה כי משהכחישה הנתבעת את אירוע התאונה כמתואר על יד התובע היה על התובע "לצרף לתיק מוצגיו ...ראייה חותכת לעצם קרות התאונה, כדוגמת קבלות בדבר תיקון הרכב תצהיר של הנוסע אשר נסע לצידו ... לחלופין ...אילו יוכח כי התאונה ארעה ...חולקת כי יש במסמכים הרפואיים כדי להעיד על נזק גוף שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה" (הודעת הנתבעת).

על אף המלצתי לנתבעת לסגת מהטענות לענין החבות לאור החומר שצורף לתצהיר התובע, ולאור התייצבות עדים לקרות התאונה, חיים מור שישב ליד התובע בעת התאונה ונהגת הרכב הפוגע, הרי לאור העמדה הנחרצת של הנתבעת, נאלצתי לשמוע ראיות בתיק לרבות בשאלת החבות.

האם ארעה תאונת דרכים?

להוכחת אירוע תאונת הדרכים התייצבו לבד מהתובע גם מר חיים מור, שוטר במשטרה שהכיר את התובע במסגרת המשטרה שם שירת התובע במג"ב.

בתצהיר עדות ראשית וגם בחקירתו בבית משפט אישר מר מור את אירוע התאונה, אישר את העובדות שהובאו בתצהיר התובע כי ישב ליד התובע בעת התאונה כי התובע עצר לפני מעבר חציה ורכב מסוג שברולט נהוג על ידי אשה הגיע מאחור ופגע ברכב בו נהג התובע. עוד ציין כי עם הגיעם למשטרה (מקום עבודתם) ציין התובע כי אינו מרגיש טוב וכי הוא סובל מבחילות וסחרחורות וכי יש לו כאבים בגב, וכן כי התובע פנה לקבל טיפול רפואי.

גם הנהגת של הרכב הפוגע התייצבה לדיון, ותארה דברים דומים, היא העידה כי ברכב בו פגעה ישבו התובע ושוטר לידו "אני ראיתי אותם פה" (עמ' 4 ש' 16).

לשאלה כיצד נפגע הרכב שלה השיבה כי "הקדימה של הרכב שלי נפגע הרכב נכנס ליומיים למוסך. הנזק שנגרם לרכב שלי לפי הערכת שמאי בערך 6,000-7,000₪. הרכב שלפני... נפגע מאחורה בצד שמאל. הגעתי לבית החולים לאסף הרופא ...נפגע לי הצוואר וגב תחתון" (עמ' 5 ש' 1-3).

בתצהיר עדות ראשית של התובע ובחקירה בבית המשפט חזר על עובדות דומות ואין צורך לחזור עליהן, כמו כן בנספח ב' שצורף לתצהיר העדות הראשית תואם לתיאור התאונה כפי ששמעתי בבית המשפט מפי העדים.

נספח ב' הוא הודעת התובע במשטרה מיום האירוע, והוא כולל את פרטי העדים הנזכרים.

גרסת התובע שניתנה בסמוך לאירוע התאונה, באותו יום, היא הגרסה המשקפת את דברי כל העדים ובנוסף "ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונה בזמן והקרובה ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת ביותר את אופן התרחשות הדברים המאוזכרים בה. כל שינוי בגרסה ראשונית זו מצריך הסברים למהות השינוי וסיבתו" (ראו למשל ת.א. (ת"א) 2285/05 שקירוב נ. אריה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר משפטי), משכך אני מקבלת את גרסת התובע, שהובאה לראשונה במשטרה.   

העדים שהעידו אינם חבריו של התובע וכפי שציינה העדה "לשאלת בית המשפט אם אני חברה של התובע אני עונה שלא, ראיתי אותו פעמיים בימי חיי ביום התאונה והיום" (עמ' 5 ש' 13-14).

אני דוחה את טענת הנתבעת כי "התאונה הינה תאונה מעורבת" – לא ברור מה הרלבנטיות של הטענה, שהרי זכות התביעה של התובע היא נגד המבטחת של רכבו מאחר שישב בתוך הרכב עת פגעה בו מכונית אחרת.

מכל אלה מצאתי לדחות את טענות הנתבעת כי לא ארעה תאונת דרכים; התובע הרים את נטל הראייה והוכיח את התרחשות תאונת הדרכים, ולא ברור כלל מדוע נדרשתי לשאלה זו, בעיקר לאור העדים האוביקטיביים שתארו את אירוע התאונה כמתואר בנספח ב' מיום התאונה.     

 

אשר לנזק

ותחילה לשאלה אם ארעה תאונת דרכים במשמעה בחוק הפיצויים.

לפי תצהיר עדות ראשית "ביום 27.11.06 בשעה 12:20 נהגתי בשד' ירושלים...במהלך הנסיעה עצרתי לפני מעבר חציה כשלפתע פגע ברכב בי נהגתי רכב אחר מאחור. כתוצאה מכך נפגעתי ונגרמו לי נזקי גוף..." (סעיף 3 לתצהיר התובע).

כבר קבעתי לעיל כי התאונה ארעה כתיאור התובע, וגם לשאלה אם התאונה היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים?  מצאתי להשיב בחיוב.

סעיף 1 לחוק הפלת"ד קובע כי המונח 'תאונת דרכים' כולל מספר רכיבים:

(1)               (1) מאורע; (2) נגרם לאדם; (3) נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה (ראה רע"א 8061/95 בעניין עוזר, עמ' 559-560).

הרכיב המוכחש הוא 'נזק גוף' ובעדרו אכן לא תהיה זו תאונה דרכים.

בחוק הפיצויים מוגדר 'נזק גוף'  

"מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים".

ומפקודת הנזיקין אנו למדים כי 'נזק' הוא,

"אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם–טוב, או חיסור מהם, וכל  אבדן או חיסור כיוצאים באלה;"

 

האם נגרם לתובע נזק גוף? התובע פנה לחדר מיון בתל השומר מספר שעות לאחר התאונה כי מצבו הרפואי החמיר; מהתעוד עולה שהתובע התלונן על כאבי גב תחתון עם "דקירות לרגל ימין וחולשה ברגל ימין" לאחר בדיקה קבל 7 ימי מחלה, הומלץ לו לעשות טיפולי פיזיותרפיה, להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך; לאחר שהסתיימה תקופת ימי המחלה פנה שוב למרפאה של הצבא שאישרה המשך תקופת מחלה וכן המליצה על המשך מעקב אורטופדי, אלא שכאבי הגב התחתון לא הרפו ממנו ובפניה נוספת למרפאה הצבאית נמצא 'ספזם שרירי גב פראוורטברלי' והומלץ על 'שחרור רקמות רכות חימום תנועתיות להורדת ספזם והורדת הכאב'; התובע קבל שחרור מעבודה מאומצת ומהרמת משקולות, טיפולים פיזיותרפיים, טיפול אנלגטי וכן להמשיך להיות במעקב אורטופדי. בהמשך קבל המלצה לחזור לעבודה משרדית קבל 'הדרכה לטיפול עצמי' ועבר טיפולי פיזיותראפיה (וגם קבל ימי מחלה); בתיעוד הרפואי לאחר הטיפולים הפיזיותרפיים  "חל שיפור, עדיין כאבי גב תחתון" והומלץ לו על טיפולי פיזיותרפיה. ואכן עבר סדרה נוספת.

במסגרת התצהיר סיפר כי גם לאחר הסדרה השניה של טיפולי הפיזיותרפיה, לא חזר מצב הגב לקדמותו וכי הוא ממשיך לסבול מעת לעת, ועד היום נאלץ להשתמש במשככי כאבים.

 

במצב דברים זה, עת סבל התובע מנזק גוף כהגדרתו לעיל, משאושרו לו ימי מחלה, נאלץ לעבור שתי סדרות של טיפולים פיזיותרפיים, נטל משככי כאבים וממשיך לסבול עד היום, מעת לעת, מצאתי כי מדובר בנזק גוף ובהחלט לא מדובר ב'נזק של מה בכך'.

כפי שאמרתי לא אחת, כאשר מתרחשת תאונה בעת שימוש ברכב מנועי ובעטיה נגרם נזק גוף יש תחולה לחוק הפיצויים; ומאחר שהמגמה בפסיקה מצביעה כי מעגל הפגיעות המהוות נזק גוף הולך ומתרחב, וכולל בהגדרתו נזקים שבעבר לא הוכרו כנזקי גוף ומאחר שחוק הפיצויים אינו קובע סף של נזק לתחולת החוק, בודאי לא במקרה זה עת הובאו מסמכים רפואיים על טיפולים, מימצאים וכאבים, שנמשכו זמן רב בודאי אין מקום לטענה של נזק של מה בכך, וכי התאונה לאו תאונת דרכים היא.

כאב וסבל

אשר להערכת שיעור הפיצויים באב נזק זה, נתתי דעתי לתלונות הסוביקטיביות של התובע,  לתיעוד הרפואי המציין תקופת אי כושר ולעובדה כי התובע נאלץ להיות במעקב אורטופדי, לעבור שתי סדרות של טיפולים פיזיותרפיים להשתמש במשככי כאבים ועדיין לסבול, ראיתי גם להביא את דבריה של כבוד השופטת נתניהו בע"א 283/89 עירית חיפה ואח' נ. איה מוסקוביץ ואח' פ"ד מז(2), 718, 733:

" ..כאבו וסבלו של אחר מי ידעהו ומי יחושנו, מי ידע להבחין בין ניזוק לניזוק לעניין הכאב והסבל הסובייקטיביים שלהם עקב אותה פגיעה עצמה, מי יוכל לשער אם הם קשים וכבדים יותר בתקופה הראשונה, של ההסתגלות, או בתקופה מאוחרת, שבם כבר כשל כוח הסבל."

לאור האמור, אני קובעת כי לתובע נגרם נזק גוף, גם אם נזקיו קלים והגם שאין מדובר בנכות צמיתה, ולאור העובדה שהמחוקק הותיר את שיקול דעת לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני "... ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי" בהתאם לסעיף 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו- 1976, ראיתי לפסוק לתובע פיצויים באב נזק זה של כאב וסבל סך של 8,000 ₪.

עזרת צד ג'

התובע עתר לפצותו בגין עזרת צד ג' לפרק זמן שבסמוך לתאונה, אך לא בסס את טענותיו.

 בהתאם להלכה הפסוקה, עזרת בני משפחה אינה מזכה בפיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר שניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 493); לא הוכח כי התובע קבל טיפולים חריגים וכי הושקע מאמץ מעבר למקובל בין בני משפחה ועל כן אין התובע זכאי לפיצוי  בגין עזרת צד ג', לא לעבר וגם לא לעתיד.

 

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

התובע עתר לחייב את הנתבעת בהוצאות הרפואיות ובהוצאות הנסיעה בסך 2,000 ₪; מאחר שהתובע נאלץ להוציא הוצאות נסיעה לטיפולים הפיסיותרפיים והאחרים, ולרכישת משככי כאבים, משחות והשתתפות עצמית בגין הטיפולים שקבל בקופת חולים, לאחר שסיים את השירות הצבאי.

התובע לא הציג כל קבלות; יחד עם זאת ברור שהתובע נאלץ לנסוע לטיפוליו הרפואיים והפיסיותפיים וכן אני מקבלת דבריו המגובים בתיעוד הרפואי כי נאלץ להשתמש בתרופות משככות כאבים.

הוצאות שהוצאו עד למועד מתן פסק הדין, הן בגדר 'נזק מיוחד' הטעון פירוט והוכחה, למרות העדר קבלות להוכחת ההוצאה, מצאתי לפצות את התובע בדרך הפיצוי הגלובלי בגין הוצאות סבירות בעבר גם ללא קבלות, וכן בהוצאות רפואיות שהוציא התובע לדבריו, דרך שהפסיקה ראתה לקבל אם הנזק והצורך בהוצאה – הוכחו (ע"א 307/77 מור נ. עזבון בוץ, פ"ד לב(1) 654); משקבעתי כי התובע נאלץ לקבל טיפולים פיסיותרפיים ולנסוע אליהם, כפי שגם עולה מהתיעוד הרפואי, ומשקבלתי דבריו כי הזדקק וממשיך להשתמש במשככי כאבים, אני רואה לאמוד את שיעור הפיצוי על סך גלובאלי של  1,000 ₪ (כולל ריבית והצמדה).

 

ועתה לענין הוצאות המשפט

כפי שתארתי את השתלשלות הדברים ברישא לפסק הדין, וכפי שציינתי לפני ב"כ הנתבעת כי אין מקום לשמוע התיק, לא רק בגלל שהסכום שהוצע לפשרה הוא נמוך אלא שלא היה מקום לטענת חוסר האחריות ולא היה לה על מה שתתבסס לאור הראיות האוביקטיביות.

גם התרעתי לפני הנתבעת כי אם אאלץ לשמוע את התיק אראה לחייב את הנתבעת בהוצאות ניכרות על בזבוז הזמן המיותר.

למרות אלה נאלצתי לשמוע את ההוכחות בתיק, כך הוזמנו שני עדים אוביקטיביים שזמנם היקר בוזבז לריק, כך גם זמנו של בית המשפט העמוס הזה, וגם של ב"כ הצדדים.

גם לאחר שהוגש התצהיר של הנוסע שישב ליד התובע, ולאחר שהוברר כי הנהגת הפוגעת הוזמנה לדיון היה על הנתבעת להיות ערה לכך, ולשקול האם יש מקום להמשיך ולנהל את התיק ואת שאלת האחריות בעיקר לנוכח הסכום הנמוך שהוצע לפשרה.

תמוהות בעיני טענות הנתבעת לענין החבות כאשר על פניו היו ראיות אוביקטיביות להתרחשות תאונת הדרכים.

אמנם אין לטעמי מקום לפצות תובע אם יש ראיות כי 'בדה' תאונה או אם יש ראיות ממשיות לכך שהתאונה כלל לא ארעה, ואז גם אין חשיבות רבה לגובה הפשרה המוצעת; אך בעניננו כאשר היו ראיות אוביקטיביות ממשיות ממקורות שונים, היתה זאת אך התעקשות לשמוע את התיק.

בשל כך נגרם בזבוז זמן יקר הן של בית המשפט הן של הצד שכנגד הן של העדים  וגם בזבוז של כספי ציבור. 

 

מצאתי להביא את הדברים שנאמרו בת.א. (י-ם) 13670/01 - אלי שני ואח' נ. הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי :

 

"בבר"ע (מחוזי י-ם) 3029/07 הקדש מייזל נ' סלאח גולני, קובעת כב' השופטת מוסיה ארד, בדימוי האהוב עלי במיוחד:

 
"כתבי הטענות אינם כתבי חידה אלא מטרתם להגדיר את הטענות השנויות במחלוקת בין הצדדים".

הדרך בה נקט הנתבע, כאשר התובע נדרש להוכיח עובדות אשר טיבן ומהותן ידועים לנתבע היטב אלא שהוא בוחר להכחישן כדי להכביד על התובע, מלבד היותה מנוגדת לתקנות, היא גם מהווה בזבוז רב של זמן שיפוטי יקר מאד. במקרה כזה ראוי להטיל על הנתבע הוצאות על הטרחתו של התובע, ואף יותר מכך - הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הטרחת בית המשפט. (תקנה 90 לתקסד"א).

 

בימים אלה של חיצי ביקורת, המופנים אל בתי המשפט בגין המשכותם של הדיונים, ראוי לתת לנושא זה את מלוא תשומת הלב הראויה, כיוון שיש בכך כדי לצמצם עד מאד בהליכים המשפטיים"

 

 

דברים אלה רלבנטיים לעניננו ואני סבורה כי ראוי היה שהנתבעת תשקול את הראיות שהובאו לפניה ותראה כי המסמכים והראיות הללו מייתרים את קיומו של הדיון כולו בודאי בשאלת האחריות, ולא היה טעם בבזבוז הזמן של כל כך הרבה אנשים.

 

מכל אלה ובעיקר לאחר שאמרתי דברים אלה מראש ואף חזרתי עליהם בטרם הדיון ובמהלכו, אני רואה לנכון לפסוק הוצאות שישקפו את בזבוז הזמן ואת הטרחה המיותרת, את העובדה ששאלת האחריות התבררה ונמצא כי היה מיותר לברר את השאלה הזו, וללא קשר לסכום הפיצוי שקבעתי בתיק.

 

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,000 ₪.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם הוצאות בסך 5,000₪, ובנוסף לכך אני מחייבת את הנתבעת להחזיר לתובע את הוצאות האגרה ששילם וכן את שכר העדים שנשא בו בהתאם לקביעתי בדיון (850 ₪).

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ לפי הנקוב בחוק.

אם הסכומים לא ישולמו תוך 30 יום הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

 

 

פסקי דין נוספים:


תאונת דרכים - חיילת שדלת אוטובוס נסגרה עליה

תאונת דרכים - האם מעידת נהג אוטובוס בעת ירידה מהאוטובוס נחשבת לתאונת דרכים?

תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה - פגיעת לסת

תאונת דרכים חולון

האם תושב השטחים שנפצע בתאונת דרכים קשה בשטחים זכאי לפיצויים מחברת הביטוח?


 

תגיות: תאונת דרכים חייל, חייל המעורב בתאונת דרכים, חיילת המעורבת בתאונת דרכים, חיילים מעורבים בתאונת דרכים, תאונת דרכים בעת שירות צבאי, תאונת דרכים חיילים, תאונת דרכים חיילת, תאונת דרכים בצבא, תאונת דרכים בצבא, תאונת דרכים חייל בסדיר, תאונת דרכים של חייל בקבע, תאונת דרכים קצין, תאונת דרכים חוגר, פיצויים חיילים תאונות דרכים