תאונת דרכים של רוכב אופנוע בעת שנסע בנתיבי איילון בתל אביב

האם נפגעת בתאונת דרכים תוך כדי רכיבה על אופנוע?


משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ'  מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.




תאונת דרכים של רוכב אופנוע בעת שנסע בנתיבי איילון בתל אביב - תאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בירושלים להלן פסק הדין שניתן ע"י השופט אהרן פרקש




פסק דין

 

 

הקדמה

1.         תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).

2.         התובע, יליד 02.02.1961, נפגע בתאונת דרכים ביום 1.12.99, בשעה שרכב על אופנועו, בנתיבי איילון בתל אביב, פגע בקרטון, שהיה מונח על הכביש, איבד שליטה והתהפך (להלן: "התאונה"). את נזקיו תובע הוא ממבטחות השימוש באופנוע- הנתבעות.

3.         התאונה אירעה לתובע במהלך עבודתו והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כ"תאונת עבודה", עם זאת לא פנה התובע למל"ל לקביעת דרגת נכותו, אלא מימש את זכותו כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו.

4.         לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ערך בית המשפט נסיון להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה, אך הדבר לא צלח.

            התובע העיד בעצמו, והנתבעות זימנו לחקירה את המומחה מטעם בית המשפט, ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בכתב, וכעת עלינו לפסוק פסוקנו.

 

הנכות הרפואית

5.         כאמור, לבקשת התובע, שצורפה לכתב התביעה, על פי מצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, מונה מומחה מטעם בית המשפט - ד"ר ע' שינדלר (להלן: "המומחה").

6.         ביום 11.6.01 בדק המומחה את התובע ומצא, כי לתובע הגבלה בינונית בהנעת עמוד שדרה צווארי, בעיקר ביישור ובסיבובים, יותר לימין מאשר לשמאל, כאשר התנועה גם כן כאובה. קיימת הפרעה בתחושה עם ירידה בתחושה בפיזור אולנארי ביד שמאל, וכן ירידה בתחושה בשוק שמאל. הבדיקות בעמוד שדרה גבי ומתני, באגן, בגפיים התחתונות ובברכיים, תקינות.

            המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בעמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37(5) ב' לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ו-5% בגין ההפרעה הנוירולוגית בפלג גוף שמאל לפי סעיף 29(1)(א)(1) מותאם לתקנות הנ"ל.

            המומחה הוסיף בסיפא לחוות דעתו, כי מכיוון שבדיקתו את התובע נערכה כ-4 חודשים לאחר שהתובע עבר ניתוח בעמוד השדרה הצווארי - בו בוצע קיבוע בין החוליה החמישית לשישית בעזרת לוחית מתכת וברגים ושתל עצם - הנכות שמצא משקפת מצב לאחר הניתוח ואינה הערכה של מצבו היציב, והמליץ לבודקו שוב בחלוף שנה ממועד הניתוח.

7.         ביום 28.1.02 בדק המומחה את התובע בפעם נוספת, והממצאים דמו לאלו שנמצאו קודם לכן, ולפיכך הותיר את אחוזי הנכות הצמיתה על כנם, היינו, נכותו הרפואית המשוקללת היא בשיעור 24%.

8.         במענה לשאלות הבהרה שהיפנה אליו ב"כ התובע, קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן: 10% ממועד התאונה ובמהלך חצי שנה לאחר מכן; 20% עד לניתוח שעבר התובע בפברואר 2001; 100% למשך ששה שבועות ממועד הניתוח; 50%למשך ששה שבועות נוספים ולאחר מכן הנכות הצמיתה שנקבעה.

            המומחה העריך, כי התובע יזדקק לתרופות נוגדות כאב, וכן לשתי סדרות של 8 טיפולים כל אחת של טיפולי פיזיוטרפיה בשנה.

            כן המליץ שהתובע לא יעסוק בפעילויות המהוות עומס על עמוד השדרה הצווארי, כדוגמת הרמת משקלים ומשאות כבדים (מעבר ל-5 ק"ג), וכן להמנע ממאמץ גופני קשה ורציף, כולל לדוגמא, ריצה או הליכות נמרצות או מרובות.

9.         כאמור, ב"כ הנתבעות לא הסכים עם קביעותיו של המומחה, וזימנו לחקירה נגדית ארוכה וממצה, אך המומחה לא מצא לשנות את קביעותיו.

10.       בסיכומיו עותר ב"כ הנתבעות לדחות את קביעותיו של המומחה, ככל שהיא נוגעת לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות שמצא בגב ובפלג גוף שמאל ולקבוע, כי אלו אינן קשורות לתאונה, אלא לבעייה ניוונית שהתפתחה עובר לתאונה, ולחילופין לקבוע, כי הנכות קשורה לתאונת דרכים בה נפגע התובע בשנת 1995.

            לחילופין, ועל מנת להסיר כל ספק, מבוקש למנות מומחה נוסף לבדיקת התובע לקביעת נכותו.

טענותיו של ב"כ הנתבעות ממוקדות, בין השאר, לכך שלאחר התאונה בחדר המיון התלונן התובע על חבלה בברך ימין ובשוק ימין בלבד, ללא סיפור של חבלה אחרת (נ/1), וכך גם נהג בהודעתו למשטרה על תאונת הדרכים, שם ציין כי נפגע ברגל ימין (נ/2), וכך גם בהודעה על פגיעה בעבודה מיום 18.6.00, היינו למעלה מחצי שנה לאחר התאונה (נ/3), וכי אין כל מסמך רפואי המאשר את טענותיו, כי מספר שבועות לאחר התאונה הלין על חולשה בפלג גוף שמאל.

11.       כאמור, ב"כ הנתבעות חקר את המומחה באורח יסודי על חוות דעתו, לרבות לעובדות שהעלה בסיכומיו. כך השיב המומחה גם לשאלה האם נראה סביר, כי לאדם נגרם בתאונה בקע דיסק צווארי, והתחיל להתלונן על כך רק כעבור חצי שנה (פרו' עמ' 11 ש' 3 ואילך):

ת. כן נראה לי סביר. ההפרעה שלו גם אם לא שכיח, היתה הפרעה מאוד איטית ופרוגרסיבית, מתקדמת, וגם לנבדק עצמו לא היתה ברורה. זה התבטא בתחושות אי נוחות והפרעה בפלג הגוף השמאלי. זה מה שהביא אותו לחפש עזרה רפואית. הפתולוגיה שנמצאה היתה הפרעה בעמו"ש צווארי עם הפרעה בדיסק.

ש. יש הפרעה בדיסק כפי המצוי באמ.אר.אי ובסי.טי. האם לא היה מקום לאור זאת כי יתחיל להתלונן קודם לכן.

ת. במקרים זה יכול להיות לפעמים תהליך חריף ומיידי, פריצה מיידית של הדיסק,לפעמים בשיתוק מיידי, ולפעמים עם הפרעה  במרקם הדיסק ובמקום להחלים הדיסק ממשיך וממשיך להיות חולה וההפרעה מסתמנת באופן פרוגרסיבי. לאור החומר הרפואי, סיפור החבלה, מנגנון החבלה והממצאים הרפואיים.

ש. למרות שלא היתה שום פגיעה לא בראש ולא בצוואר.

ת. לא, אני חושב שכן היתה פגיעה בראש ובצוואר. חשוב שעצם זה שלא התלונן בחדר המיון באופן מיידי על כאבים בראש ובצוואר איננה שוללת אפשרות שבמהלך התהפכות עם קטנוע וגלגולים על הכביש כן נחבל. כיוון שכאבו לו דברים אחרים כמו הברך, זו לא היתה תלונתו העיקרית בחדר מיון.

ש. אך בחדר מיון שאלו אותו במפורט פרט לזה לא נחבלת בשום דבר.

ת. כי החבלה לא ישירה. היה חבוש בקסדה. נפל על הכביש והתגלגל. למשל, אחת הפגיעות השכיחות באופנועים זה שאנשים נופלים על הכביש והכתף והראש נמתחים והם קורעים את המקלעת העצבית, למרות שהיא חבלה בלתי ישירה. כלומר, העובדה שנפל על הכביש ונחבל בראשו, בהחלט יכולה להביא לפגיעה בע"ש צווארי, לעיתים לשבר ואז יכול להתלונן מיד, לעיתים לפריצות דיסק וגם מתלונן מיד ולפעמים להפרעה בדיסק. לפעמים אנשים מבריאים מכך ולפעמים לא ואותותיו נראים שונים לאחר מכן ולאו דווקא באירוע בודד”.

אשר לשאלה, כי בממצאי ההדמיה נמצאו שינויים ניוונים, והאם אין בכך להצביע כי ההיצרות במירווחים הבין חולייתים ואוסטיאוטיפים שנמצאו מקורם אינם בתאונה, השיב המומחה כך (שם, עמ' 12 ש' 15 ואילך):

ת. אני חושב שזה גם וגם. עצם קיומם של שינויים ניווניים כמתוארים או כדומים להם, הם דבר שאני מגדיר אותו תהליך נורמלי של התבלות הגוף. הוא קיים בחלק מן האנשים יותר וחלק פחות. הוא לאו דווקא תסמיני באותו ייחס שהוא קיים. יש עם מעט הסתמנות ויש אנשים עם מעט הסתמנות והרבה שינויים. לאור גילו זה לא מפתיע שיש לו שינויים ניווניים. מצד שני, לאור העובדה שמעורב הוא בחבלה, אינני יכול לשלול כי חלק מזה היא האצה בעקבות החבלה.

ש. זה לא אומר שלפחות חלק מהנכות שקבעת לו מקורה בשיוניים ניווניים ולא בתאונה.

ת. לא. מה שאמרתי שעד לתאונה, אם היו שינויים ניוונים, לא היוו מבחינתו שום הפרעה. ולאחר התאונה, ובעקבות הנזק שנגרם בתאונה, ובודאי בדיסק הבין חולייתי 6-5 C הוא הפך להיות תסמיני, או סימפטומטי...

ובהמשך (שם, עמ' 12 ש' 1-4)-

ת.בקשר למרווח בין החולייתי הזה שם יש מחלה של הדיסק אותה אני מייחס לאירוע. אני עושה זאת בעיקר על השילוב שבין הממצאים בין הסי.טי לאמ.אר.אי.

ש.ת. אני ראיתי בעצמי את צילום האמ.אר.אי ואני פיענחתי אותו כבקע ניכר, על אף שבפיענוח של ד"ר פייבל, נאמר שהמדובר אך בבלט.”

אשר לטענות ב"כ הנתבעות, כי יש לייחס את הממצאים לתאונה שאירעה לתובע בשנת 1995, השיב המומחה מפורשות, כי מאז התאונה ההיא ועד לתאונה הנדונה, במשך כארבע שנים, אין תיעוד רפואי לתלונות ועל כן יש לייחס את הממצאים לתוצאותיה של התאונה הנדונה, וכלשונו (שם, עמ' 14, ש' 5-9):

ת. השינויים הניווניים הם כמעט ולא רלבנטיים לסבל שלו אלא פריצת הדיסק בחוליות C5-6, הרבה יותר סביר בעיני מרווח הזמנים של תאונה בדצמ' 99 והתחלת סבל בהתחלת החודשים שלאחר מכן לעומת התאונה בשנת 95' שמתבטאת כל כך הרבה שנים מאוחר יותר. אם אני צריך להחליט אם לתאונה זו משמעות, כן או לא, על פי החומר שעמד בפני ואם אין תלונות במהלך 95-99 , לא הייתי מייחס לאירוע זה משמעות.

 

וכן בהמשך (שם, עמ' 15, ש' 1-4):

ת. הבעתי דעתי שלגבי 95 אינני חושב שיש קשר. גם לגבי השינויים הניווניים אינני חושב שיש לייחס קשר. לעניין התאונה, בשנת 99 היא היתה התאונה המשמעותית, כפי הבנתי. העובדה שארעה תאונה מאוחר יותר יכולה היתה להחמיר את הפגיעה שהיתה בשנת 99, לפחות תיאורטית”

 

איני רואה כל סיבה שלא ליתן אמון בדברי התובע, בהעדר כל עדות או ראיה אחרת, כי כאביו בצווארו והחולשה שהחל להרגיש בפלג גופו השמאלי, החלו פרק זמן מסוים לאחר התאונה הנדונה. וכי איזו סיבה היתה לו לכבוש תלונותיו בגין כאביו או החולשה שחש ולא לפנות לבדיקה ולקבלת טיפול רפואי, אם אלו החלו במהלך ארבע השנים שלאחר התאונה משנת 1995 ועוד לפני התאונה הנדונה?!

צודק ב"כ הנתבעות, בכך שחוות דעתו של המומחה, היא ראיה ככל ראיה אחרת המובאת לבית המשפט (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח', פ"ד מז(5) 170 והאסמכתאות שם), ברם, סבורני, כי מסקנותיו של המומחה הגיוניות וסבירות, ובמיוחד לאור העובדה, כי אין כל תיעוד רפואי לתלונותיו של התובע בעקבות התאונה משנת 1995.

המסקנה היא, כי מאמץ אני את מסקנותיו של המומחה בחוות הדעת שנערכה על ידו, תשובותיו לשאלות ההבהרה ותשובותיו במהלך חקירתו בבית המשפט, ודוחה את בקשת ב"כ הנתבעות לפסול את חוות הדעת.

מנימוק זה נדחית גם הבקשה החלופית למינוי מומחה נוסף. אכן, בית המשפט מוסמך למנות מומחה נוסף, אולם, זאת יעשה לא כדבר שבשיגרה אלא רק במקרים נדירים בהם תחושתו של השופט היא, כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע על סמך חוות הדעת של המומחה הנמצאת לפניו (רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ,  פ"ד נו (4) 673; ת.א. (מחוזי י-ם) 4133/97 מויאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 98 (1) 1879), במקרה דנן, כאמור, מקובלות עלי מסקנותיו של המומחה, ואין מקום למינוי מומחה נוסף.

12.       עוד אוסיף, כי איני מתעלם מכך שהועדה הרפואית וכן הועדה הרפואית לעררים של המל"ל, קבעו שאין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע בגין הצוואר והחולשה בפלג הגוף השמאלי, לבין התאונה הנדונה וקבעו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה, אולם אין בכך כדי לשנות מעמדתי, שכן הלכה פסוקה היא, כי תאונת דרכים שהינה גם "תאונת עבודה", זכאי הנפגע לבחור את הדרך בה ילך, אם בדרך של הגשת תביעה לבית משפט זה, וקביעת דרגת נכות על ידי מומחה שימונה על ידי בית המשפט, או בדרך של פניה למל"ל ושם תיקבע נכותו וזו תיחשב כ"נכות על פי דין" לענין סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד (רע"א 1619/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו פ"ד מז (4) 89, 94).

            משנקבעה נכותו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, וקביעה זו אומצה על ידי בית המשפט, אין השלכה לנכות שנקבעה על ידי המל"ל, אלא לענין הניכוי מסכום הפיצוי שייפסק.

 

נזק לא ממוני

13.       הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני נקבע על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

            על פי התקנות הנ"ל, בשיעור נכות של 24%, בתוספת 8 ימי אשפוז ובניכוי גיל, תקנה 3 לתקנות, הנני פוסק לתובע, כמוסכם על ב"כ הצדדים בסיכומיהם, סך של 37,212 ₪.

 

הפסדי שכר לעבר

14.       מתצהיר עדותו הראשית של התובע ומחקירתו הנגדית מצטיירת התמונה הבאה: בשנת 1995 הקים התובע בית דפוס שבו הינו עובד כעצמאי עד היום. במרבית הזמן אינו מעסיק עובדים ומבצע את העבודה לבדו, כאשר לעיתים העסיק עובד או שניים. העבודה כוללת את כל תהליכי הדפוס, משלב קבלת ההזמנות מן הלקוחות, הכנת גרפיקה, הזמנה וקבלה של חומרי גלם, הפעלת מכונות הדפוס, אריזה וכריכה של העבודה המוזמנת ומסירתה ללקוח.

            לדבריו, המדובר בעבודת כפיים הדורשת מאמץ גופני ניכר, שבמהלכה נדרש הוא להרים חבילות רבות וכבדות של נייר, פריקה והעמסה של הסחורה, עבודות אחזקה של הציוד, כאשר עבודות ההדפסה כרוכה בעמידה ממושכת, בעבודת ידיים, בכפיפות של הגב ובתנועות של הצוואר. בית הדפוס מתעסק בהזמנות לאירועים, חתונות, בר-מצווה, בעיצוב מיוחד, כאשר העיצוב נעשה באמצעות המחשב (פרו' עמ' 23).

            על פי עדותו (סע' 8 לתצהיר), ב-3-4 החודשים הסמוכים לתאונה היה מאוד מוגבל, לא עבד ולא היה מסוגל לעבוד. בראשית שנת 2001, בעקבות הניתוח שעבר נעדר ממקום העבודה 2-3 חודשים נוספים, אף כי העסק המשיך לפעול באופן חלקי בעזרת חברים. למותר לציין, כי אף לא אחד מהחברים הללו לא זומן להעיד ולתמוך בגירסתו של התובע.

15.       ב"כ התובע ביקש לבסס את חישוב הפסדי השכר לעבר, על בסיס שכרו החודשי הממוצע של התובע לשנים 1996 - 1999, על פי שומות מס הכנסה לשנים אלו שצירף התובע לתצהירו, ביחס להכנסתו בשנת 2000, השנה שבסמוך שלאחר התאונה, והגיע לחישוב הקרוב ל-60,000 ₪. ליתרת התקופה, בשנות המס 2001-2003, הציע לערוך חישוב הפסד חודשי לפי נכותו הרפואית של התובע בסכום המתקרב  לכ-100,000 ₪.

ב"כ הנתבעות טען בסיכומיו, כי הפסדיו של התובע בשנה שלאחר התאונה, אינם נובעים מהתאונה עצמה, אלא מהתנודות הטבעיות של עסק עצמאי לגבי הכנסותיו, כפי שאכן מורים דו"חות המס, על תנודות משמעותיות המתקרבות לכ-100% בשנים השונות.

עוד נטען, כי על פי הראיות שלפני בית המשפט, לא היתה לתובע כל מגבלה לחזור לעבודה בעסקו, ויש לראות את שכרו של התובע בשנת 2000 כמדד לחישוב ההפסדים. לפנים משורת הדין מוצע לקחת בחשבון ממוצע הכנסותיו בשנים 1999-2000, וזאת בהקשר ל-3 חודשים בלבד, שבסמוך לאחר הניתוח שעבר התובע, לגביהם קבע המומחה נכות זמנית בשיעור של 100% ו-50%.

16.       דומה, כי אין מחלוקת, כי כאשר המדובר בפיצוי של עובד עצמאי, קיים קושי רב בקביעת בסיס השכר על פיו יחושבו ההפסדים, שכן הכנסותיו של עסק עצמאי נתונות לתנודות השוק, ואינן תלויות בהכרח בהשפעותיה של התאונה על בעל העסק. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בעסק בו עובד בעליו לבדו.

            דברים אלו מומחשים היטב בעניינו של התובע דנן. צא וראה, כי גם אם נתעלם מהכנסות העסק ברוטו בשנת 1995, בסך של 40,690 ₪ (כל הסכומים נומינליים) שכן בשנה זו רק הוקם העסק -  כי אז בשנת 1996 היו כבר ההכנסות בסך של 134,206 ₪, בשנת 1997 ירידה משמעותית ל-73,617 ₪, בשנת 1998 עליה משמעותית ביותר ל-182,388 ₪, בשנת 1999 ירידה ל-119,815 ₪, ובשנת 2000 ירידה נוספת ל-86,074 ₪.

            אשר לפשר התנודות הללו בהכנסות העסק, השיב התובע בחקירה נגדית תחילה, כי אין זה "מעניינו של בית המשפט" (פרו' עמ' 21), ובהמשך (שם) - "יש לי כל מיני הסברים לגבי הגלגל העסקי שאני נתון, אין לי הסבר לזה". ובחקירתו החוזרת הסביר, כי "יש כל מיני תגובות עסקיות" (שם, עמ' 23), ותלה זאת בנושא של שלט לבנין שלגביו היה לו סכסוך עם עיריית תל אביב.

במצב דברים זה, סבורני, כי יש ליטול נתון אובייקטיבי והוא ההכנסה התלת חודשית שקדמה לתאונה, ואשר הוכרה על ידי המל"ל לחישוב דמי הפגיעה, סך של 19,536 ₪, כאשר ההכנסה החודשית נטו המשוערכת להיום, מגיעה לסך של כ-6,055 ₪ (מעוגל).

17.       א.        התובע, על פי עדותו, בסמוך לאחר התאונה לא עבד כ-3-4 חודשים.

לתצהיר עדותו הראשית צירף התובע אישורי אי כושר עד ליום 31.1.00, ואילו המל"ל הכיר באי כושר עד ליום 22.2.00, ובסך הכל 83 ימים.

המומחה מטעם בית המשפט, קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 10% בלבד, בעקבות שאלות הבהרה של ב"כ התובע אליו, ואשר לא טרח לחקור את המומחה בהקשר זה בבית המשפט, והאם אין מקום להכיר בתעודות אי הכושר, שהוכרו על ידי המל"ל, כמקנות נכות זמנית גבוהה יותר.

עם זאת, לא אחמיר עם התובע, ואכיר בתקופה שבה הכיר המל"ל, שכן מעיון בתעודות המחלה שצירף, עולה, כי ניתנו לו עקב "נפיחות גדולה עם נוזל בברך ימין, 3 שפשופים בקדמת ברך ימין", וצווה לנוח.

לפיכך, זכאי התובע לפיצוי מלא בגין שלושה חודשים בהם לא עבד, על סמך עדותו ועל סמך תעודות המחלה. החישוב הוא: 18,165 ₪ = 3X 6,055 ובצירוף ריבית ממחצית התקופה, סך ההפסד הוא - 20,890 ₪.

ב.         תקופה נוספת בה לא עבד התובע, היא התקופה שלאחר הניתוח שעבר בצווארו. אף כי המומחה חילק זאת לשתי תקופות בנות 6 שבועות כל אחת, כאשר לתקופה השניה קובע הוא נכות זמנית בשיעור של 50%, סבורני, כי ניתן לראות במלוא התקופה ככזו שהתובע לא עבד בה כלל. יצויין, כי ב"כ הנתבעות בהגינות רבה, מסכים לגישה זו, לפיכך החישוב יהא: 18,165 ₪ = 3 X 6,055 , ובתוספת ריבית ממחצית התקופה, סך ההפסד הוא - 19,920 ₪.

ג.         ב"כ התובע ביקש לפסוק הפסדי שכר לתקופה שעד ליום מתן פסק דין, לפי נכותו הרפואית של התובע. סבורני, כי אין מקום להעתר לכך. המדובר ב"נזק מיוחד" שעל התובע הנטל להוכיח, כי אכן הפסיד. ברם, התובע לא הגיש דו"חות מס, או שומות מס, או דו"חות מע"מ, לשנים שלאחר שנת 2000, על אף שעדותו בבית המשפט ניתנה בחודש פברואר 2003, על מנת שניתן יהיה לבחון האם נגרמו לו הפסדים נוספים, ולפיכך יש לדחות הבקשה לפסוק סכומים נוספים כלשהם, בהעדר ראיה לכך.

ד.         אשר על כן הנני פוסק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר, סך של 40,810 ₪.

 

אובדן כושר השתכרות

18.       בסיכומיו ביקש ב"כ התובע  לפסוק לו פיצוי לפי שיעור הנכות הרפואית בהתייחס לרמת ההכנסות שלפני התאונה ואשר חושבה על ידו לסך שלמעלה מ- 13,580 ₪, כהכנסה חודשית, ועד הגיעו של התובע לגיל 70, לאור היותו עצמאי, וכך הגיע בחישוביו לפיצוי בגובה שלמעלה מ- 564,000 ₪.

ב"כ הנתבעות מציע לפסוק לתובע על דרך האומדן ולפנים משורת הדין סך של 100,000 ₪ וזאת לאור העובדה, כי התובע שב לעבודתו והתנודות בהכנסות העסק אינן קשורות לתאונה אלא למצב הכללי במשק.

19.       חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות נעשה בעיקרון על דרך האומדן עד כמה יש בנכות הרפואית משום להשפיע על כושר ההשתכרות העתידי של הנפגע. יש ולעיתים השפעה זו מוכחת ממש על ידי ראיות לירידה בהכנסה או בשכר, ואזי יש לערוך החישוב בהתאם לכך. לעיתים אין מימצאים ברורים ואזי עורך בית המשפט אומדן, כאשר  הנכות הרפואית יכול ותשמש כבסיס לחישוב ההפסד העתידי (ראה ע"א 3049/93 גירוגסיאן נ' רמזי ואח',  פד' נב (3) 792). במסגרת מכלול השיקולים להשפעת הנכות הרפואית על הפגיעה בכושר ההשתכרות, מביא בית המשפט שיקולים נוספים, כגון: סוג עבודתו של הנפגע, האם שב לעבודתו הקודמת, האם הכנסתו נפגעה, גילו של הנפגע ועוד.

            במקרה דנן, כאמור, נמנע התובע מלהציג מסמכים כלשהם לשנים 2001-2003 לשאלה האם חלה ירידה בהכנסותיו בעסק ואם כן בכמה. עובדה זו יש לזקוף לחובתו ואין לומר על דרך השיגרה כי הפגיעה בכושר ההשתכרות תתבטא בגובה הנכות הרפואית. בענייננו, אף זאת כאמור לעיל, בהיותו של התובע עצמאי, תלוייה הכנסתו במידה רבה במצב הכלכלי במשק, ואף אם קיימת ירידה מוכחת בהכנסה לא ניתן לזקוף כולה על השפעת הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה.

            כעולה מעדותו של התובע, אין עבודתו כולה כרוכה במאמץ פיזי ניכר, שכן חלקה של העבודה מורכב מנטילת הזמנות, ביצוע עבודות גרפיות במחשב ועוד, ואילו רק חלק אחר הימנה, כגון הרמת חבילות נייר, פריקה והעמסה של הסחורה, כרוכים במאמץ גופני, בהתכופפות ובתנועות של הצוואר. על דרך ההערכה, לאור המגבלות שצויינו על ידי המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, אקבע כי הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה של 24% עשוייה להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בשיעור של 75% בלבד מהנכות הרפואית.

            בסיס השכר החודשי לפיו יחושבו הפסדיו העתידים של התובע יהא על פי הקביעה הנזכרת לעיל (בסיס ההשתכרות שהוכר על ידי המל"ל), סך של 6,055 ₪, ומאמץ אני עמדתו של ב"כ התובע, כי יש לערוך החישוב עד הגיעו של התובע לגיל 70 בהיותו עצמאי (ראה: ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, עמ' 1255 ואילך).

            על פי הנתונים הללו ובהיוון מתאים - 5254. 224 - יגיעו הפסדי ההכנסה של התובע לסך של - 244,710 ₪ = 224.5254 X 75% X 24% X 6,055.

 

עזרה וסיוע מן הזולת לעבר ולעתיד

19.       בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע בגין עזרת הזולת לעבר סך של 30,000 ₪ ולעתיד על דרך הערכה סך של 132,000 ₪.

            ב"כ הנתבעות הציע לפסוק לעבר סך של 1,500 ₪, ובאשר לעתיד סבר כי אין מקום לפסוק מאומה, שכן נכותו של התובע אינה מצדיקה עזרת צד שלישי לעתיד, וגם המומחה לא מתייחס בתשובות ההבהרה לפעולות היומיום, אותן יכול התובע לבצע.

20.       בסעיף 8 לתצהירו העיד התובע, כי ב- 3-4 החודשים הסמוכים לתאונה היה מאוד מוגבל ונזקק לעזרת בני המשפחה בביצוע הפעולות היומיום. עוד העיד (סעיף 10 שם) כי בשל המגבלות הגופניות שמהן הוא סובל מאז התאונה, חייב הוא להימנע ממאמצים גם בבית ובעבודות משק הבית, כפי שנהג עד לתאונה, וכיום נופל כל הנטל על אישתו.

            מעדותו בבית המשפט עולה, כי התובע נמצא הרבה פעמים עד שעות הערב בעסק, ולעיתים עד שעות מאוחרות (פרו' עמ' 21).

21.       הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73  שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח',  פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז,  פ"ד לח (3) 580, 588;  ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח',  פ"ד לט (1) 477, 493).

22.       מהערכת עדותו של התובע עולה, כי קודם לתאונה וגם לאחריה, נפל עיקר עול עבודות הבית על אישתו, והוא, עקב שהייתו עד שעות מאוחרות בעסקו, לא יכול היה ליטול חלק משמעותי בעבודות הבית. התובע לא נזקק לעזרה בשכר ואף לא זימן מי מבני משפחתו להעיד על העזרה שהושיטו לו. עם זאת, אין לשלול את גירסתו כי סמוך לאחר התאונה ובסמוך לאחר הניתוח שעבר, נזקק יותר לעזרת בני משפחתו.

            על דרך האומדן, בהתחשב בנכותו, אפסוק בגין עזרת הזולת לעבר, סך של 6,000 ₪, נכון להיום.

22.       אשר לעתיד. על פי תשובותיו של המומחה חלות על התובע מגבלות אשר מונעות ממנו נשיאת משקלים שלמעלה מ- 5 ק"ג ולהימנע ממאמץ פיזי וגופני המעמיס על עמוד השדרה הצווארי. אין גם להתעלם מהחולשה שנמצאה בפלג גופו השמאלי של התובע. לדעתי, יש במגבלות אלו להצדיק פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד, אם כיוון שבני המשפחה ייאלצו לשאת בנטל גדול יותר ממטלות הבית, ואם בדרך של צורך בזימון אנשי מקצוע לביצוע עבודות מסויימות אשר אין התובע יכול לבצע עקב מגבלותיו. על כך ראוי הוא לפיצוי. על דרך האומדן, בהתחשב במגבלותיו, בנכותו ובסוגה, בגילו ובתוחלת החיים הצפויה לו, הנני פוסק לו סך של 30,000 ₪, נכון להיום.

 

הוצאות רפואיות הוצאות לנסיעות והוצאות נילוות

23.       ב"כ התובע עותר בסיכומיו לפצות את התובע בגין ההוצאות הנזכרות בסך של 150,000 ₪. ב"כ הנתבעות טוען כי אין מקום לפצות את התובע שכן המדובר ב"תאונת עבודה" והוצאות אלו מכוסות על ידי המל"ל.

24.       בנושא זה סבורני, כי הדין עם הנתבעות. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כ"תאונת עבודה, ועל פי תקנות הבטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח- 1968, זכאי התובע לקבלת טיפולים רפואיים מקופת חולים וכן להחזר כל הוצאותיו הנובעות מהצורך לקבלת הטיפולים הללו, לרבות הוצאותיו לנסיעות לצורך קבלת הטיפולים. לפיכך, אין מקום לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין ההוצאות הנזכרות.

 

סיכום

25.       על יסוד האמור לעיל, תפצינה הנתבעות את התובע בגין נזקיו עקב תאונת הדרכים מיום 01.12.99 כדלקמן:

            א.        נזק לא ממוני                   -37,212 ₪

            ב.         הפסדי שכר לעבר            - 40,810 ₪

            ג.         אובדן כושר השתכרות    - 244,710 ₪

            ד.         עזרת הזולת לעבר            - 6,000 ₪.

            ה.        עזרת הזולת לעתיד          -30,000 ₪.

                                                סה"כ   -   358,732

 

26.       מהסכום האמור לעיל יש לנכות את התקבולים שקיבל התובע מהמל"ל ביום 25.08.00 בסך של 12,108 ₪ (ראה אישור המל"ל מיום 18.05.03 על תשלום דמי פגיעה בסכום האמור). סכום זה כשהינו משוערך להיום מגיע לסך של 12,861 ₪.

            אין מקום לשעות לבקשת ב"כ הנתבעות על ניכוי רעיוני לפי נכות בשיעור של 24%, שכן, כאמור, המל"ל לא הכיר בנכות בצוואר כנובעת מן התאונה וקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 0%, ולפיכך, הניכוי יהא רק של דמי הפגיעה, כמפורט לעיל, ששולמו לתובע על ידי המל"ל.

27.       התוצאה היא, כי הנתבעות ישלמו לתובע, לאחר הניכוי האמור, סך של 345,871₪.  לסכום זה ייוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

            כן יישאו הנתבעות בהוצאות התובע לאגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.

28.       המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

 

 


פסקי דין נוספים:



בקשה לתשלום תכוף

תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה - פגיעת לסת

האם פציעה תוך כדי ניסיון חילוץ חפצים אישיים מרכב בוער נחשבת תאונת דרכים?

האם מקרה בו נהגת ירדה מהרכב על מנת לתדלק אותו והחליקה על רצפת תחנת הדלק נחשב לתאונת דרכים?

האם קורקינט המונע על ידי מנוע בנזין הינו "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?





תגיות: תאונת דרכים אופנוע, תאונה בתל אביב, תאונת עבודה, תאונת דרכים בנתיבי איילון, עו"ד תאונות דרכים, עורך דין תאונת דרכים, עורכי דין נזיקין