תאונת דרכים – האם נפילת נהג משאית שעה שיצא מהמשאית נחשבת תאונת דרכים?

האם נפלת ממשאית? האם מעדת בעת ירידה או עליה ממשאית? האם היית מעורב/ת בתאונת דרכים עם משאית?

משרד עו"ד אדר מאור-מוסקוביץ' מספק שירותי עורך דין בתביעות נזיקין בדגש על תביעות פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים.

נפילה ממשאית - תאונת דרכים – האם נפילת נהג משאית שעה שיצא מהמשאית נחשבת תאונת דרכים? להלן סוגיה אשר נדונה בבית משפט השלום בירושלים בפסק הדין שניתן ע"י השופטת אתי באום ויקוטרה

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים, מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:"החוק").

התובע, יליד 1948, נפגע באירוע שהתרחש ביום 22/03/06.

הצדדים חלוקים בשאלת קיומה של תאונת דרכים ובשאלת הנזק.

בתיק זה העיד התובע וכאשר מטעמה של הנתבעת הוגש כמוצג תיק נכות כללית (נ/3).

בנסיבות אלו חל בענייננו הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971.

אופן התרחשות התאונה

כנטען בסעיף 4 לכתב התביעה, כי אז במועד האמור "... התובע, שהנו כבד ראיה, נפל מהקבינה של המשאית שעה שיצא מן הרכב. התובע נפל ונחבט...".

בתצהיר עדותו הראשית טען התובע, כי התאונה התרחשה עת נסע עם משאית של חברת "מיסטר אלקטריק בע"מ" (להלן:"החברה"), שהיה בעל מניותיה ומנהלה אל מלון "דיפלומט" בירושלים, כאשר נתבע 1, עובד החברה, נוהג במשאית.

התובע נחבל כאשר נפל מקבינת המשאית "שעה שיצאתי מהרכב."

בחקירתו הנגדית תיאר התובע את השתלשלות העניינים, שהביאה לנפילתו מן המשאית ולפציעתו:

לטענתו, נסע עם נהג המשאית אל מחסן המלון לצורך קבלת סחורה. משסיים העיסוק – עלה התובע לקבינה וסגר את הדלת.

בעת זו חיפש בכליו את מפתחות המחסן ולא מצאם – או אז נזכר, כי הניחם בסמוך לדלת המחסן – "... אז באתי לקרוא לנהג (שעדיין לא עלה למשאית – א.ב.נ.), פתחתי את הדלת ופתאום הדלת עפה קדימה, האוטו עמד בזווית, משכה אותי החוצה ונפלתי החוצה, ממש כמו שק שזורקים אותו מלמעלה למטה." (ראה עמ' 6 שו' 2 – 6).

עוד העיד, כי בשלב זה, בו פתח את דלת המשאית על מנת לקרוא לנהג שיביא לו את המפתחות – לא התכוון לרדת מן המשאית. (ראה שם שו' 14 – 15).

ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי השתלשלות העניינים, כפי שתוארה על ידי מרשו מלמדת, כי פני התובע והנהג היו לקראת נסיעה ומשכך – חוסה תיק זה תחת כנפי החוק.

ב"כ הנתבעת טען, כי משהעיד התובע, כי עובר לנפילתו לא הייתה לו כל כוונה לרדת מהרכב, אלא רק לקרוא לנהג, הרי באנלוגיה מפסק דין פדידה – אין המדובר בשימוש "למטרות תחבורה", אלא "למציאת מפתח" ומשכך ,לא מדובר ב"תאונת דרכים".

סעיף 1 לחוק קובע, כי "תאונת דרכים, הנה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;"

"שימוש ברכב מנועי" הוגדר כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו...".

"פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהא קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היא העלייה לרכב או הירידה ממנו." (ראה רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח').

בענייננו, עליית התובע לרכב, טרם פתח את הדלת לקרוא לנהג נעשתה למטרה תעבורתית – קרי, לנסיעה ברכב ואותה פתיחת דלת, הייתה חלק מן הפעולות, שאמורות היו בסופו של דבר להביא לנסיעה.

לתובע לא הייתה כל כוונה לרדת מן הרכב לאחר שעלה עליו במטרה לנסוע מן המקום, כך שניתן לקבוע, כי נפילת התובע מן המשאית, בנסיבות שתוארו נכנסת בגדר "תאונת דרכים".

הנכות הרפואית

בתיק זה מונה לתובע מומחה רפואי בתחום האורטופדי, הוא פרופ' רמי מושיוב.

בחוות דעתו מיום 27/01/08 ציין המומחה, כי בעקבות האירוע, נשוא התיק, סבל התובע חבלות בגב ובאגן מימין והוסיף, כי צילומים ובדיקת CT הדגימו ספונדילוליסטזיס מדרגה ראשונה ושינויים נויווניים, ללא עדות לחבלה גרמית.

בפרק "דיון ומסקנות", קבע המומחה כך: "... בבדיקתו הגבלת תנועות קלה, המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. בדיקות העזר הדגימו ספונדילוליסטזיס מדרגה ראשונה... שינויים ניווניים והצרות התעלה. נכותו של התובע לצמיתות, הנה בשיעור של 10%, לפי סעיף 37 (7) א."

אלא שהמומחה מצא, כי קיים קושי רב בקביעת הקשר, שבין הנכות הגבית לתאונה הנדונה – "הקושי נובע מכאבי גב כרוניים, שפקדו את התובע בעברו ותועדו משנת 1992... ניתן להתרשם, שמשנת 2002 ועד התאונה הנדונה בשנת 2006, במשך כארבע שנים, לא נזקק התובע למעקב אורטופדי או לטיפול."

משכך, מצא המומחה לנכון לייחס לתאונה החמרת מצב וקבע, כי מחצית הנכות, 5%, נובעת מן התאונה.

כן אישר המומחה לתובע תקופת אי כושר מיום התאונה, 22/03/06 ועד ליום 26/06/06.

נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה – 5% לצמיתות.

הפגיעה בכושרו התפקודי

עיון בתיק נכותו הכללית של התובע (נ/3) ילמד, כי התובע סובל מניוון שריר העיניים (רטיניטוס פיגמנטוזה מלידה) כך ששדה הראייה שלו צר מאוד והוא אף סובל מעיוורון לילה.

בגין ליקוי זה נקבעה לתובע נכות במל"ל בשיעור של 40% החל מיום 12/12/94.

כן אישר התובע, כי בשנת 1999 נפגע באירוע תאונתי ונחבל בקרסולו הימני ונקבעה לו בגין כך נכות צמיתה בשיעור של 20% (ראה עמ' 11 שו' 13 – 21).

לטענת התובע, הרי על אף מגבלת הראייה שלו שימש כבעל מניות ומנהל בחברה, כך ש"עבדתי מול לקוחות, דאגתי לקבל סחורה, להזמין סחורה. כל מה שקשור מסביב לחנות, אני טיפלתי. מה שקשור לתוך החנות – הבן טיפל." (ראה עמ' 3 שו' 2 – 3).

בעקבות התאונה, כך התובע, נפגעה ראייתו עוד יותר (אלא משלא מונה מומחה רפואי בתחום רפואת העיניים – לא יכול התובע לטעון לעניין זה) וכן סובל הוא מן הגב ומן הרגל, עד אשר אינו יכול עוד לעבוד כלל והוא מגיע למקום העבודה – "מתי שמתחשק אני בא ומתי שלא, לא. רק כמשעמם לי אני הולך." (ראה עמ' 4 שו' 12 – 13).

התובע העיד, כי לא "פוטר", אלא שאמר לבנו, העובד עמו בחברה "שאני לא יכול לתפקד יותר ושיעשה מה שצריך לעשות" (ראה עמ' 10 שו' 1).

לטענת התובע, הרי לאחר הפגיעה, נאלצה החברה להעסיק עובד נוסף במקומו.

כן העיד, כי עובר לתאונה עבד בכל יום מן השעה 08:30 ועד השעה 20:00 וכי שכר שירותיה של עובדת משק בית, אשר ניקתה את הבית ובישלה עבורו (ראה עמ' 6 שו' 25 – 28).

ב"כ התובע טען, כי נכותו התפקודית של התובע עולה על שיעור נכותו הרפואית ובכל מקרה, הביאה להפסקת עבודתו בחברה ואילו ב"כ הנתבעת טען, כי נכות רפואית בשיעור של 5% אינה יכולה להביא את התובע להפסקת עבודה ואין זאת, אלא טענה מלאכותית וחסרת יסוד.

לאחר ששמעתי התובע ושקלתי טענות הצדדים – הרי לא ניתן לאמר, כי התאונה היא זו שגרמה לתובע להפסיק ולעבוד בחברה (אם כי עדיין הוא מבקר "מתי שמתחשק לו" במשרדיה).

לתובע נכות קשה בעיניו – ועל אף זאת, עבד במרץ וללא לאות לאורך השנים.

אכן, לתובע אף נכות אורטופדית, כפי שציין המומחה שמונה כאן, אלא שנכות זו כוללת בתוכה אף מצב קודם וניווני וכאשר התאונה אך הביאה להחמרת המצב.

בנסיבות אלו, לפיהן נכותו הרפואית האורטופדית של התובע בגין התאונה "התווספה" לנכויות נוספות אחרות משמעותיות יותר – אני מוצאת לנכון לקבוע, כי הפגיעה בכושרו התפקודי של התובע בגין התאונה עולה כדי שיעור נכותו הרפואית, קרי – 5%.

נזקי התובע;

כאב וסבל –

ב"כ התובע מבקש לחשב רכיב נזק זה לפי נכות בשיעור של 10% וזאת, לאור פגיעתו של התובע, מסכת היסורים, שעברה עליו ותקופת אי הכושר בה שהה.

ב"כ הנתבעת טוען, כי יש לחשב רכיב נזק זה לפי שיעור נכותו הרפואית של התובע (5%) ובצירוף שני ימי אשפוז ובסך הכל – סך של 6,490 ₪ (נכון ליום 21/02/08).

התובע נפגע בגבו בתאונה ובהמשך סבל כאבים בקרסולו, בברכו ובכתפו.

התובע אושפז למשך יומיים בעקבות התאונה וטופל במשככי כאבים.

בעקבות התאונה נדרש לטיפולי פיזיותרפיה.

בנסיבות אלו – אני פוסקת לתובע בגין רכיב נזק זה פיצוי בסך של 10,000 ₪.

הפסדי שכר בעבר

לטענת התובע, הרי ערב התאונה היה מנהל בחברה והשתכר סך של 31,500 ₪ (וזאת בשל קיומו של פטור ממס הכנסה בשל הליקוי בעיניו).

התובע טען, כי מאז התאונה ואילך – לא שב לעבודתו ועל כן, מבקש הוא פיצוי בגין תקופה זו, פיצוי לפי שלוש השכר במשק.

ב"כ הנתבעת טען, כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב נזק זה עבור תקופה ארוכה יותר מתקופת אי הכושר שקבע המומחה לתובע.

על פי הקבוע בחוק – יש לערוך החישוב בתיק זה על בסיס שליש השכר במשק.

השכר הממוצע במשק עולה, במועד כתיבת פסק דין זה, על סך של 8,620 ₪ ולפיכך שליש השכר נאמד בסך של 25,860 ₪.

תקופת אי הכושר

המומחה קבע לתובע אי כושר מלא לתקופה בת 3 חודשים.

לא הוכח, כי התובע קיבל שכרו מהחברה בתקופה זו.

אשר על כן, יש לפצות התובע בגין רכיב נזק זה בסך של 77,580 ₪.

מתום תקופת אי הכושר ועד למתן פסק הדין

כפי שצוין לעיל – טען התובע, כי עזב את מקום עבודתו בגין התאונה ואולם, אין לייחס לתאונה, על הנכות הצמיתה שנקבעה בגינה, את הסיבה לעזיבת התובע את מקום העבודה, ככל שאכן עזבה בפועל ואף במהלך ביקוריו בחברה אינו עובד בה.

יחד עם זאת, מקום בו לא הוכח, כי התובע השתכר סכום כלשהו בתקופה זו – יש לפצותו בגין הפסדי שכר בתקופה האמורה לפי שיעור הפגיעה בכושרו התפקודי (ובמיוחד מקום בו לא נשאל המומחה ולא נחקר באשר לאורך תקופת אי הכושר שקבע) וכדלקמן:

46,594 ₪=36 חודשיםX 5%X25,886 ₪.

הפסדי שכר בעתיד

ב"כ התובע עותר לפצות את מרשו בגין רכיב נזק זה בסך של 88,036 ₪ ואילו ב"כ הנתבעת טוען, כי יש לפצות התובע לפי שליש החישוב האקטוארי.

התובע, כבן 61, חדל לטענתו, לעבוד בחברה, אלא שבאמור אין לקבוע, כי התאונה על הנכות שנקבעה בגינה הנה הסיבה לכך.

בנסיבות אלו יהא זה נכון וראוי לפצות התובע בגין רכיב נזק זה לפי 75% מחישוב אקטוארי מלא, שכן התובע לא הראה הכנסות בתקופה שמאז התאונה ועדיין, לנכותו בתאונה השפעה מסוימת על אובדן כושר השתכרותו, אלא שאין לערוך חישוב מלא לאור העובדה, שנכות זו התווספה לנכויות משמעותיות נוספות.

אשר על כן, יפוצה התובע, כדלקמן:

63,890 ₪ = 75%X(85,186 ₪) = 65.8168 X 5% X 25,886

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

ב"כ התובע טוען, כי בגין התאונה נגרמו למרשו הוצאות שונות, אשר אינן מכוסות על ידי המל"ל בגין טיפולי דיקור, נסיעות לטיפולי פיזיותרפיה וכד'.

ב"כ התובע עותר לפצות את מרשו בגין רכיב נזק זה בסך של 15,000 ₪ לעבר ולעתיד.

ב"כ הנתבעת טוען, כי עסקינן בתאונה, שהנה אף בגדר תאונת עבודה ומשכך משולמות הוצאותיו השונות של התובע וממומנות על ידי המל"ל.

התאונה הנה תאונת עבודה, על כל המשתמע מכך מבחינת כיסוי ההוצאות על ידי המל"ל.

התובע אף לא צירף קבלה כלשהי שתלמד אודות הוצאותיו.

יחד עם זאת, יתכן, כי התובע הוציא במהלך התקופה הוצאה כזו או אחרת בגינה לא שמר קבלה ו/או לא זכה להחזר ולפיכך, יפוצה הוא בגין רכיב נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 2,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

ב"כ התובע טען, כי בעקבות התאונה נאלץ התובע להסתייע בבני משפחתו בביצוע פעולות יומיומיות וכי הכפיל את היקף העזרה בשכר מהיקף של 20 שעות בשבוע לכדי היקף של 40 שעות

בשבוע.

ב"כ התובע מבקש לפצות את מרשו בגין רכיב נזק זה בסך של 15,000 ₪ לעבר ובסך של 45,000 ₪ לעתיד.

ב"כ הנתבעת טוען, כי התובע הסתייע בעזרה בשכר בשל עיוורונו וללא כל קשר לתאונה, אשר לא היה בה כשלעצמה כדי להביא לשינוי בהיקף ההעסקה.

בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי עובר לתאונה עבד שעות רבות בחברה ולכן העסיק עזרה בשכר בעבודות ניקיון ובישול.

התובע לא הצליח לשכנעני, כי לאחר התאונה העלה את היקף ההעסקה, מה גם שנכותו בגין התאונה הצטרפה, כאמור, לנכות משמעותית בתחום רפואת העיניים.

בנסיבות אלו – יהא זה נכון לפצות התובע בגין תקופת אי הכושר, במסגרתה, נאלץ לעזרה מוגברת של בני משפחה ובסך הכל סך של 4,500 ₪.

אין מקום, בנסיבות העניין, להורות על פיצוי בגין רכיב נזק זה לעתיד.

לאור כל האמור, אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

בגין כאב וסבל – בסך של 10,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ואילך.

בגין הפסדי שכר בעבר –

א. בגין תקופת אי הכושר – בסך של 77,580 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ואילך.

ב. בגין תקופה שמתום תקופת אי הכושר ועד מתן פסק הדין –

בסך של 46,594 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ואילך.

בגין הפסדי שכר בעתיד – בסך של 63,890 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין

ואילך.

בגין הוצאות – בסך של 2,500 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ואילך.

בגין עזרת צד ג'- בסך של 4,500 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ואילך.

מן הסכומים האמורים ינוכו תגמולי מל"ל לרבות דמי פגיעה וגמלת נכות זמנית כשהם

משוערכים.

על היתרה – יתווסף סך בגין שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ ואגרה.

פסקי דין נוספים:

האם מעידת נהג משאית שעלה לארגז המשאית על מנת לנקותו נחשבת לתאונת דרכים?

תאונת דרכים - האם מעידת נהג אוטובוס בעת ירידה מהאוטובוס נחשבת לתאונת דרכים?

תאונת דרכים - האם פגיעה שהתרחשה בעת תיקון רכב נחשבת תאונת דרכים?

האם נפילה מטרקטור נחשבת תאונת דרכים?

האם נפילה ממכסה מנוע בעת ניסיון בריחת גנב עם רכבך נחשבת תאונת דרכים?

תגיות: תאונת דרכים משאית,נפילה ממשאית,תאונות דרכים,תאונות,משאית,נפילה,נהג,תאונה,תאונת דרכים, מעידה ממשאית, תאונת משאית נהג משאית